היום נפרדתי מחתולה אהובה.  קראתי לה בובית.  היא היתה יפה כבובה מושלמת, בעלת עיניים ירוקות

ופרווה עשירה וגולשת.  היא הייתה נסיכה קטנה שסובבה ראשים. כדרך חתולים היא עשתה את הבחירות

החשובות. קודם כל היא בחרה בי והעניקה לי את הזכות להיות שייכת לה. היא הציבה לי

גבולות ולימדה אותי מה זאת שמחת הנתינה. בכליון עיניים היא חיכתה לי על יד דלת הכניסה, מרוצה

מכל ליטוף ומכל מחווה של חיבה. אני למדתי להיות קשובה להלמצבי רוח שלה ואף לגעגועים לאלו

שנעלמו מן החיים שלה, אחייה שגם טרםעת עזבו את כדור הארץ. היו לה הירהורים ולפעמים אף

קלטתי מבט מסועף בעינייה. עקבתי אחרי מבטיה ועולמי התרחב.

אני דומעת.  הכאב עדין טרי.