עוד יום ראשון בשבוע, כן זה בדרך כלל יום עמוס ומתיש, בדצמבר בהכרך עבורי עוד יותר מתיש.
פתאום אתה חוזר הביתה תשע בערב, מוריד נעלים, נכנס להתקלח, מכין נס קפה ומתיישב לקבל את הערב.ומבין שזה בעצם חג.
מה חג עכשיו ? ! לא צריך משפחה כדי להרגיש חג ? !
אני נזכר איך ממש לא מזמן... לא היו מדליקים נרות עד שאחזור מהעבודה, מתקשרים לתזכר אותי, לנדנד שאבוא כבר. מחכים לי , עם הנרות שכבר ניצבים בשקט להאיר את הבית הרועש.
עם הכיפה הסרוגה הכחולה ההיא , החנוכיה שהכינו לבד . עם הדף פלסטיק הזה שיש בו את הברכות שאני זוכר בע"פ.
תמיד הייתה לביבה חמה ומלוחה בהזמנה אישית כמו שאני אוהב שיצאה מהמחבט דקה לפני, עם נייר סופג מלמטה, אולי בכל זאת נהנה בלי להשמין קצת מנחת.
ואף פעם, אבל אף פעם לא שכחתי לעצור במאפייה של ידעי החמודי שהיה שומר לי את הסופגניות הכי טריות שיש .
הוא ידע שאני אוהב את אלו עם הריבת חלב ומילוי קרם הווניל. פלא שכולם היו טורפים בתאווה... אחרי שזייפו את כל השירים על "ימי החנוכה" והרסו את השירים בכוונה בסגנון "לביבה מעופרת יצוקה " ? !
יודעים אתם לכבוד מה ? לדעתי כן....
אז לידעי החמודי אני כבר לא הולך. בכלל חנוכה זה חג של ילדים:מדמי חנוכה ועד הפסטיגלים, הכול נכרך סביבם בחג הזה.
למרות שזה לא יום ביקור, ולמרות שויתרתי על משמורת כי כך נהוג, פתאום כל כך רציתי את בנותיי ברגע הזה איתי, אפילו לעשר דקות של ביחד.שיעמדו על הכסאות הריקים, יריבו מי היום מחזיק את השמש וייזפו את השירים.
עזבתי את הנס קפה, חיפשתי את החנוכייה ההיא שקניתי בסופר- סל לפני שבוע ב14 שקל.
ובכל זאת הדלקתי נר ראשון של חג... לבד !בלי כיפה, בלי לביבה מלוחה, בלי סופגנייה עם ריבת חלב וקרם של וניל בבפנוכו, סתם נר פאטתי לזכר הימים ההם בזמן הזה.
את שירי החנוכה החליף ברקע דיסק של סלואוים הורסים משנות השמונים מאתמול בערב, ובשיר הרביעי פתאום ילדה בת 6 בערך שרה לי שיר שמעולם לא הייתה לו עבורו משמעות כל כך אחרת.
איך שהוא תמיד רקדתי ומילמלתי אותו בלי לחפש משמעות, ופתאום שרתי כל מילה יחד עם ניקה הקטנה והתרגשתי לרגע אחד בחג הקטן שעשיתי לעצמי.
Sometimes I wonders where I've been
חג שמח לכולם, שחR |