"ויסקונסין, את רוצה לויסקונסין, נכון, זה נשמע סביר - בדיוק כמו לעזוב עכשיו, מה יש לך לעשות בויסקונסין, מה יש שם שאין פה אצלי, תגידי? אולי זה רק השם, טעם של אחר, של מקום, או פשוט אווירה אחרת. זה מה שאת צריכה, שינוי אווירה? בשביל זה את בוויסקונסין? אני יכול לעשות מבטא אם זה יגרום לך להישאר" (נתי אורנן, קבוצת גוטל בוטל).
איל נסע לבוסטון, ללמוד מוסיקה בברקלי. קיבל מלגה, ועוד תמיכה מאיזו קרן. היינו יושבים בינקי'ס או בבלו-הול או בגולה או בסינדרום או במייק'ס פלייס על כוס בירה קרה, מדסקסים חלומות וחיים פנטזיות, מתחילים עם בחורות וחוזרים הביתה. לפעמים היינו שותים ארק תאנים, ובחגיגות כוס ויסקי מוצלחת - אני בלי קרח, הוא עם שתי קוביות. נפגשנו בצבא, איל ואני, באיזה קורס מגוחך במיוחד. התחברנו בזכות ניקול. אנחנו יושבים בשיחת קליטה, "פתאום נכנסת היא - מדי צבא". מסתבר שמישהו איפשהו עשה פשלה ואין מקום בשבילה בקורס, והיא יושבת בחוץ ומעשנת ומחכה לראות מה קורה אתה. אנחנו יושבים מרחק קצר ממנה, אחרי השיחה, מסתכלים עליה. אני לא מכיר אותו והוא לא מכיר אותי, והחלטנו בינינו, כמו גברים, שניקול חייבת להישאר. "חייב להיות", אמר מישהו, אני או הוא או משה, "תקן לכוסית בקורס". כן, היינו אז חיילים, אמרנו "כוסית" בלי הכרה כמעט. היום אני מתעב את המילה הזו. בסוף איזה איש קבע אחד, שגם באיומי אקדח לא אזכור את שמו, החליט שלא מתאים לו קורס וארז את עצמו במדי הקבע הכחלחלים שלו והתפנה מקום לניקול. דיברנו אתה קצת והתאכזבנו נואשות. היא לא הייתה מסוג הבחורות שאתה יכול לבנות עליהן - היא הייתה מה שאימא שלי מכנה "טום בוי", אחת כזאת שאם תפליץ לידה בפוך היא תחזיר לך - יש בנות שזה יושב עליהן יפה, ניקול יפה מדי כדי להתאים לרובריקה הזו, לטעמי. אבל היא הייתה אחלה, בטח עדיין אחלה, רק טוב שיהיה לה. ביום השני של הקורס המדריכה הצעירה שלנו (היינו עם פז"ם לא מבוטל והיא לא, מה שאוטומטית הביא אותנו לחשוב שאנחנו טובים ממנה פי כמה וכמה - היינו חיילים, אחרי הכול) צעקה עלינו. איל ואני החלטנו לחבוש כומתה בשיעור, כי התחשק לנו, ושאר הקורס עשה כמונו ("שאר הקורס עשה כמונו" זה פחות או יותר סיכום הקורס). היא פרצה בבכי תמרורים ויצאה מהכיתה. שנתיים-שלוש אחר כך המדריכה הזו ואני היינו נפגשים מדי פעם, כל פעם חושבים רומנטיקה ומגלים פיסיקה. אחר כך השתחררנו, איל חזר לנגן, פינטזנו על חיים. עכשיו הוא בבוסטון, המדריכה בקורס דיילות ואני בירושלים.
"אז תלכי לטיפול, לא תלכי לטיפול, תעמידי פנים שהכול בשליטה. בגדים לבנים, את נוסעת לחו"ל לראות גברים חדשים, איברים מרגשים" (עדיין נתי אורנן וקבוצת גוטל בוטל). קורס דיילות זה נפלא. תוכלי לטייל בעולם ולחזור עייפה; להיות מאושרת באומללותך. איל ואני שנאנו אותך יחד. אני שנאתי והוא הקשיב. אני שנאתי והוא התבדח. אני שנאתי והוא צחק. איל בבוסטון וקשה לי לשנוא אותך לבד. עדיף שתהיי על מטוס.
"את אולי ישנה או ערה אם מישהו אחר, או ישנה אתו" (נ.א. וג.ב) קראו לה שֵרון, פגשתי אותה בניו זילנד, ניגנו ביחד וטיילנו ביחד וחיפשנו פיסיקה ומצאנו רומנטיקה ביחד והיא תפסה מטוס לקנדה, הביתה וביקשה שאבוא אתה. לא יכולתי, בדיוק אחותי חגגה בת מצווה, לפעמים אני מתחרט, לפעמים היא שולחת לי מייל עם תמונה שלה. אתמול עם בחור קנדי ממוצע ובלונדיני, הרבה יותר בלונדיני ממני. קוראים לו מארק, כמו המטבע. ספירת מלאי: אחד חבר טוב בבוסטון, אחת פיסיקה על מטוס, אחת פוטנציאל מבוזבז בטורונטו, מארק אחד בלונדיני.
"'ספונג'ה' סוריאליסטי, 'אהבה' באור וצל" (אֶריק ברמן).
יותר קל לספור מלאי ממַיילים. |