שליטה/ עינב כהן

כמה ביקשת אספר לך את ימי אושרי אשר עברו

האם יום חגך-חגי או ביגוני את תשמחי,

בי

שתית עצבוני ככוס תרעלה תלויה בך כתפי לתמיד

מה מתנתך לי אם לא כאביי יסופרו לאזניי הכרויה

לנפשי,

תוגותיי

וביום שמחתי צרתך לפניי, תהפכי קנטרנית עלובה

משכי את האופל מתוכי, עד שישמע כמו תמיד

קול בכיי

דמעותיי

אדמת הנוחות תזבלי בכל יום

תניחי כרית לראשי

כרעי לפניי הקורבן בשחורים

סגדי והיי לאישה

שליטה

בלי אשמה.