כותרות TheMarker >
    ';

    ארכיון

    0

    למה עזבתי את האוניברסיטה?

    36 תגובות   יום שני, 22/12/08, 11:22

    אני בא מעולם הפרקטיקה ותמיד העסיקו אותי השאלות הבלתי פתורות שהפרקטיקה  מציבה בפנינו. שרתתי שנים רבות בצבא ובין תפקיד אחד לתפקיד שני סיימתי את שני התארים הראשונים שלי. את הדוקטורט עשיתי על תופעת 'ההפתעה הבסיסית', שמתוך ההתנסות בפרקטיקה המודיעינית ידעתי שאין לה הסבר מניח את הדעת. מה שהניע אותי להשקיע שנים בעבודת הדוקטורט הייתה האמונה שאין דבר פרקטי יותר מאשר תיאוריה טובה, ואותה ביקשתי לגלות.

     

    לאחר שסיימתי את הדוקטורט התכוונתי לחזור לפרקטיקה ולהקדיש את השנים הבאות בלנסות וליישם את התיאוריה שפיתחתי, אולם מאחר שהוזמנתי להצטרף לאוניברסיטת תל אביב, החלטתי כי כדאי להתנסות גם בכך. וכך מצאתי עצמי מתנסה במה היא אוניברסיטה לא רק מנקודת מבט של סטודנט אלא גם מהתנסותו של חוקר ומרצה.

     

    הערכים שהנחו אותי ביחסי לסטודנטים שלי באוניברסיטה היו של הקפדה על הדיוק והמשמעת של המחקר המדעי. אך מאחר ורוב הסטודנטים שלי בחוג בו לימדתי – החוג למדעי המדינה, באו מתחומים שונים של המדיניות הציבורית ולא נועדו ולא רצו להמשיך בקריירה מדעית, השאלה שהעסיקה אותי הייתה כיצד ניתן לכוון ערכים אלה בצורה שתאפשר להם להיות חוקרים טובים יותר מתוך החיים ולתוך החיים. מה שגיליתי הוא שהאוניברסיטה היא מוסד בלתי רלוונטי, ואף מתסכל, להשגת מטרה זו.

     

    המסמך היחיד שנדרשתי להכין ולהגיש להנהלת החוג כעדות לכך שבצעתי את ההכנות הנדרשות להוראה לקראת שנת הלימודים היה 'סילבוס' ובו פירוט הנושאים שילמדו בכל אחת מהפגישות ורשימת המאמרים שהסטודנטים ידרשו לקרוא לפני הפגישות. התבקשתי  לבחור את המאמרים המתאימים בעיקר מתוך הרשימה שהופיעה ב- "Text Book" של הקורס.

     

    כתיבת מאמר אקדמי זו עבודה שנמשכת כשנה. עוברת לפחות עוד שנה נוספת לפני שהוא מתקבל על ידי כתב עת מדעי ואז עליו להמתין עוד כחצי שנה עד שנה עד למועד פרסומו. חולפות לפחות עוד שנתיים נוספות עד שהוא צובר מספיק ציטוטים על מנת שימצא כראוי להיכלל ברשימת מאמרי .Text Book כתיבת ה- Text Book עצמו גם היא נמשכת כשנתיים ועוברת עוד שנה נוספת עד שהוא עובר את כל תהליכי האישור, ההדפסה וההפצה. כלומר, מצאתי שאני מלמד מאמרים שנכתבו לפני כעשור. הגם שהדברים התרחשו בשנות השמונים של המאה הקודמת, בהם קצב ההשתנות היה איטי יותר מאשר הוא כיום, מצאתי כי הרלוונטיות של מאמרים אלה לנושאים שהעסיקו את הסטודנטים שלי הייתה נמוכה.

     

    הסטודנטים שלי, לפחות בחלקם, היו בעלי התנסות לא מבוטלת בתחומים שונים של מדעי המדינה והמדיניות הציבורית. הנושאים שהעסיקו אותם היו מרתקים אך מה שאפיין נושאים אלו הוא שהם חייבו גישה קרוס-דיסציפלינארית. על כן לא היססתי לחרוג מהגישה התחומית ולהפעיל בשעורים שלי גישה קרוס-דיסציפלינארית, הגם שזו חייבה אותי לעבודת הכנה נוספת וארוכה לפני כל פגישה. גישה זו הפכה את הסילבוס למיותר, שכן מה שקבע את התכנים שעסקנו בהם היה נחיצותם להתמודדות האינטלקטואלית עם הבעיה. אלה קבעו את סדר הלימוד ולא ה'סיליבוס'. בסופה של שנת הלימודים הסתבר כי כיסינו את כל החומר שנדרש על ידי ה'סילבוס', אך לא בהגיונו המחלק, אלא בצורה שילובית ומשלבת.

     

    שיטת לימוד זו ביטלה את היחסים ההיררכיים המתקיימים בדרך כלל באוניברסיטאות בין המרצה שתפקידו ללמד והסטודנט שתפקידו ללמוד. אלה הפכו ליחסים מעגליים. גיליתי שאני לומד מהסטודנטים לא פחות ממה שאני מלמד אותם ושיש חשיבות רבה גם למה שהם  לומדים האחד מהשני כשכל אחד מהם מגייס לתהליכי הלמידה המשותפים גם מקורות ידע מסביבתו הוא, שלא העליתי על דעתי את קיומם.

     

    תהליך הלמידה היה מהיר והמהירות לא הייתה על חשבון ההעמקה. אדרבא, הושגה בו רמת העמקה שלא הייתי יכול להשיגה בהוראה פרונטאלית והלמידה הפכה לחוויה שגרמה לכולנו לעונג.

     

    הנהלת החוג לא הסתכלה בצורה חיובית על ההתנסויות שלי בתהליכי למידה שילוביים. באחת הפגישות ניסה ראש החוג להסביר לי שזו אינה הוראה מדעית. למרות כל הקשיים וחוסר הפירגון המשכתי לקיים את הפגישות עם הסטודנטים בגישה השילובית ובהדרגה גיליתי את התועלת המרובה שאני כחוקר מפיק ממנה לפיתוח תובנות חדשות. אולם כשרציתי להעלות תובנות אלו כמאמרים לכתבי העת המדעיים של התחום, הוסבר לי כי הידע הזה לא יתקבל על ידי כתבי עת אלה כידע הראוי לפרסום "מדעי" שכן איננו מבסס על מחקר כמותי (סטטיסטי). 

     

    במשך כל שנותיי באוניברסיטה לא הסתפקתי בהוראה השילובית שקיימתי בכיתה. את ההנחות והתיאוריות שפותחו במפגשים אלה ניסיתי תמיד לבחון גם מתוך המפגש עם הפרקטיקה. ביצעתי מה שקרוי בשפה האקדמית 'מחקרים מתערבים' בארגונים ובקהילות, ואלה אפשרו לי להעמיד את התיאוריה במבחן הפרקטיקה ולקיים מתח מתמיד ביניהם, כשהתיאוריה והפרקטיקה מזינים זה את זה.

     

    ראש החוג שלי, שלא היה אהוב ע"י הסטודנטים אך נחשב כעילוי מדעי בעיני הקולגות שלו, הציע יום אחד לצאת אתי לשטח ולצפות כיצד מתרחש מפגש כזה של 'מחקר מתערב'. המפגש היה מאוד מעשיר והעלה שאלות חדשות, שהייתי חייב להגות בהם ובמשמעותן. בדרכנו בחזרה לאוניברסיטה ניסיתי לקיים איתו שיחה על כך, אך נוכחתי כי אין טעם בכך. להפתעתי נוכחתי שהוא איבד את היכולת להיות מופתע מהפרקטיקה ובדומה לתופעה שכולנו מכירים אותה עוד מתקופת מסעות הניווט בצבא של "לאנוס את השטח למפה", הוא "אונס את המציאות לתיאוריה" שלו. אולם, בניגוד לניווטים בשטח שבהם המחיר לכך היה כשלון בהשגת המשימה, עבורו, לאונס המציאות לתיאוריה אין מחיר. 

     

    החיים באקדמיה היו נעימים והיו יכולים להתנהל מבחינתי על מי מנוחות אם רק הייתי מוותר על שיגיונות השילוביות שלי. אך מבחינתי ויתור על כך היה הופך אותם לחיים עקרים ומרדימים. לכן עזבתי את אוניברסיטת תל אביב על מנת להמשיך ולהתמודד עם האוניברסיטה של החיים ואיני מצטער על כך ולו לרגע.

     כל מה שתיארתי כאן התרחש בשנות השמונים של המאה הקודמת. מאז התרחשו מספר שינויים שיתכן והם הופכים את התיאור שלי למיושן בנתונים שלו, אך האם גם במהות שלו?

    האם למרות כל השינויים שאוניברסיטאות עברו בעשורים האחרונים ולמרות שרב-תחומיות ובין-תחומיות הפכו כבר לבאז-וורדס בעולם האקדמי,  האוניברסיטאות  שומרות עדיין על הצביון העקרוני שלהן כפי שעוצב עוד בימי הביניים – צביון מגדלי השן?

     מה דעתכם?  צבי לניר
    דרג את התוכן:

      תגובות (36)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/7/09 20:31:
      מרתק!
        1/2/09 19:35:

      צטט: אהוד-אמיר 2009-01-30 16:14:35

      אתה עומד על מספר בעיות, שמקשות על האקדמיה להפוך למעוז של קידמה וחדשנות ברוח היצירתית הנדרשת על מנת להתמודד עם מהפכת המידע.

      ראשית, בעיית היעדרה של אינטר-דיסציפלינריות שהיא חיונית בעולם המידע הנוכחי:

      חברה הציעה לי לעשות דוקטורט באנתרופולוגיה. הערתי לה שהתואר השני שלי הוא בכלל בהיסטוריה אמריקאית. התזה שלי עסקה בעבדים השחורים בצפון אמריקה, במאות ה-16-17 ובאופן שבו הם הטמיעו את המנהגים, הטקסים והחפצים שלהם בתרבות האמריקנו-נוצרית.

      היא ענתה לי: נו, מה אתה רוצה? זה בדיוק נושא שהחוג לאנתרופולוגיה ישמח אם תחקור במסגרתו.

      אשרי המאמין.

      ושנית, בעיית ההיררכיה המובנית בתהליך הלימודי-אקדמאי, היררכיה בין החוקר והתלמיד ובין חומרי הלימוד לבין עצמם. חוויתי את זה מהכיוון ההפוך:

      ב-2003 בערך הגשתי רשימת ספרים לפרופסור שלי, כדי לכתוב על פיהם חלק מהתזה לתואר שני. הפרופסור מחק בקו כל ספר שהתפרסם לפני 1990.

      "אל תקרא את אלה", הוא אמר, "הם לא מעודכנים."

      חייכתי, עשיתי "כן-כן" עם הראש - והלכתי לקרוא ספר שנכתב בשנת 1964.

      לאחר מכן קראתי אחד מהספרים שאישר לי הפרופסור - ומה אני מוצא?

      את הספר שאישר הפרופסור שלי כתב הסטוריון מהבכירים בעולם בנושא. בהערת שוליים הוא כותב שהספר שהפרופסור שלי פסל, הספר משנת 1964, הינו אבן דרך בתחום, המחקר המקיף ביותר שאי-פעם נכתב בסוגיה.

      והפרופסור שלי פסל את הספר הזה כיוון שהוא נכתב בשנת 1964.

      כלומר, הבעיה של הזנת המידע עובדת גם בכיוון ההפוך.

       

      אהוד

      תודה על תגובתך.

      אכן החומות המוזרות שהאוניברסיטאות מקיימות עדיין בין הדיסיפלינות איבדו כבר מזמן את הרלוונטיות שלהם. היום תמצא כי גם באוניברסיטאות יש גישה ליבראלית יותר בהבנת חשיבותה של האינטר- דיסיפלינריות אך עדיין מתקיימים רוב החוקים הנוקשים לגבי הדרישות המוגזמות שדורשים מהסטודנטים גם בתוארים גבוהים כשהם מנסים לעבור מתחום רשות של חוג אחד לחוג אחר, כאילו היו אלה עולמות ידע שונים בתכלית.

      לעומת זאת הפסילה של ספרים שנכתבו לפני שנים רבות רק בגלל הוותק שלהם נראית לי כטיפשות של אותו פרופסור מסויים ואינה מאפיינת את האקדמיה שיודעת בדרך כלל להוקיר את פורצי הדרך בתחומים השונים גם אם חיו לפני מאה שנה ויותר. 

      צביקה לניר

       

        30/1/09 16:14:

      אתה עומד על מספר בעיות, שמקשות על האקדמיה להפוך למעוז של קידמה וחדשנות ברוח היצירתית הנדרשת על מנת להתמודד עם מהפכת המידע.

       

      ראשית, בעיית היעדרה של אינטר-דיסציפלינריות שהיא חיונית בעולם המידע הנוכחי:

       

      חברה הציעה לי לעשות דוקטורט באנתרופולוגיה. הערתי לה שהתואר השני שלי הוא בכלל בהיסטוריה אמריקאית. התזה שלי עסקה בעבדים השחורים בצפון אמריקה, במאות ה-16-17 ובאופן שבו הם הטמיעו את המנהגים, הטקסים והחפצים שלהם בתרבות האמריקנו-נוצרית.

      היא ענתה לי: נו, מה אתה רוצה? זה בדיוק נושא שהחוג לאנתרופולוגיה ישמח אם תחקור במסגרתו.

      אשרי המאמין.

       

      ושנית, בעיית ההיררכיה המובנית בתהליך הלימודי-אקדמאי, היררכיה בין החוקר והתלמיד ובין חומרי הלימוד לבין עצמם. חוויתי את זה מהכיוון ההפוך:

       

      ב-2003 בערך הגשתי רשימת ספרים לפרופסור שלי, כדי לכתוב על פיהם חלק מהתזה לתואר שני. הפרופסור מחק בקו כל ספר שהתפרסם לפני 1990.

      "אל תקרא את אלה", הוא אמר, "הם לא מעודכנים."

      חייכתי, עשיתי "כן-כן" עם הראש - והלכתי לקרוא ספר שנכתב בשנת 1964.

      לאחר מכן קראתי אחד מהספרים שאישר לי הפרופסור - ומה אני מוצא?

      את הספר שאישר הפרופסור שלי כתב הסטוריון מהבכירים בעולם בנושא. בהערת שוליים הוא כותב שהספר שהפרופסור שלי פסל, הספר משנת 1964, הינו אבן דרך בתחום, המחקר המקיף ביותר שאי-פעם נכתב בסוגיה.

      והפרופסור שלי פסל את הספר הזה כיוון שהוא נכתב בשנת 1964.

       

      כלומר, הבעיה של הזנת המידע עובדת גם בכיוון ההפוך.

        2/1/09 17:05:

       

      ... לא פעם הרגשתי שהאדמיניסטרציה נותנת את הטון ומטווה את אופי היחסים עם האוניברסיטה ולא הדיאלוג עם המרצים. באדמיניסטרציה שלטה שרירותיות בעיקר.

       

      לא נוצר שום דיאלוג אמיתי שחרג ממסגרת הכיתה הפרונטלית ובמידה מסוימת הלימודים היו מנוונים.

       

      אומנם כבר עברו 15 שנה מאז, אבל החוויה שמורה איתי.

       

      אין ספק שמגדל השן מנוון.

       

      סיגל

       

      תודה לך סיגל

      את מעלה היבט חדש בדיון כאן - החולשה הפנימית של אנשי האקדמיה והשתלטות האדמיניסטרציה הקשורה באי יכולתם להתעשת ולקיים מאבק מתמשך לסגירת מעגלים בין התאוריה והפרקטיקה.

      הם מצטיינים לעיתים בכתיבת מאמרים תיאורתיים בהם הם לוחמים תיאורתית עם עוולות וליקויים, אך  הם לא מצליחים לעבור מהתאוריה לפרקטיקה של המאבק. הדברים נכונים הן לגבי מאבקים בנושאים פנימיים בהם הם שוב ושוב מגלים חולשה לגבי האדמיניסטרציה והן במאבקים החיצוניים, הלאומיים.

      כמובן שצריך  להזהר מהכללות. אולם אין זה מקרה שרוב האקדמאים הישראלים שמגיעים לפוליטיקה ולכנסת מתגלים ככשלון. 

      הדרך בה אתה מלמד ומחנך, מעידה על עצמך.

      צביקה לניר

        1/1/09 14:19:

      צבי יקר,

       

      אני מסכימה עם דבריך. היה לי את המזל ללמוד בניו יורק וללמוד בארץ בפקולטה למדעי המדינה. בשנות לימודי בניו יורק באוניברסיטה של העיר ניו יורק, למדתי אצל מרצים שאת עבודת היום שלהם עשו לרוב באו"ם או במוסדות בעלי אופי ובערב הגיעו ללמד את הסטודנטים לתואר ראשון ושני.

      בשנים אלו הרגשתי התעלות אמיתית. הלימודים אצל מרצים שעובדים בעולם האמיתי היו מעניינים, והנושאים לקוחים מחיי היום יום שלהם בעבודותיהם. הדיאלוג אמתית ופורה, נהניתי מאוד ללמוד בניו יורק.

       

      משחזרתי לארץ סיימתי את התואר באוניברסיטת ת"א כסטודנטית שלא מן המניין (את הציונים העברתי לארה"ב ושם קבלתי את התואר).

       

      הלימודים בארץ היו שונים בתכלית השינוי מהלימודים בארה"ב. המרצים רדומים לפעמים, העדר Drive אמיתי ונסיון חיים בעולם התעסוקה בלט במידותיהם ובהתנהגותם. ראוי לציין שהיו כמה מרצים שיצאו מכלל זה אך הרוב היה כזה.

       

      לא פעם הרגשתי שהאדמיניסטרציה נותנת את הטון ומטווה את אופי היחסים עם האוניברסיטה ולא הדיאלוג עם המרצים. באדמיניסטרציה שלטה שרירותיות בעיקר.

       

      לא נוצר שום דיאלוג אמיתי שחרג ממסגרת הכיתה הפרונטלית ובמידה מסוימת הלימודים היו מנוונים.

       

      אומנם כבר עברו 15 שנה מאז, אבל החוויה שמורה איתי.

       

      אין ספק שמגדל השן מנוון.

       

      סיגל

        28/12/08 15:19:

       

      שמרנות מול חדשנות ?

       

      פוליטיקה ארגונית ? ( מי מחליט את מה, איך מתקבלות ההחלטות ומדוע ? )

       

      מרכז מול פריפריה ? ( שהרי אוניברסיטת ת"א מהווה פריפריה לאוניברסיטאות אחרות בעולם - ויש ליישר קו איתן )

       

       

        26/12/08 22:47:

      צטט: אורדן, חגי אורדן 2008-12-25 00:26:45

      צבי

       

      כאשר ניגשתי למחקר איכותני על השערה מקורית משלי, המספקת הסבר  אפשרי לסוגיה המרתקת של למה שותפויות מתפרקות  , ראש החוג שהנחתה אותי הסתכלה עלי כאילו נפלתי מהירח והסבירה לי שמחקר איכותני בתזה יגרום לכך שלא אוכל לעשות דוקטורט. 

      מעמד המחקר האיכותני הוא נחות לעומת מחקר אמפירי למרות שנאלצתי לבנות שאלונים, לאתר שותפויות , לראיין שותפים בעסקים ובקיצור עבודה מרובה ביותר.

       

      עשיתי זאת רק כי איני מסוגל לבצע עבודה שאינה מעניינת אותי.

       

      ברור שיחס האוניברסיטה אינו מעודד יצירתיות.

       

       

       

       

      חגי


      הגישות הכמותיות באו ממדעי הטבע שם אם אתה טוען שמשהו עובד, מדענים אחרים מסוגלים לחזור על אותו ניסוי שעשית. תנאי זה לא עובד בתחום מדעי החברה, שכן האירועים מעולם לא חוזרים  על עצמם באותה צורה. על כן הדרישה לתקפות סטטיסטית ולמחקרים כמותיים גובלת בקשקוש. מדעי החברה לעולם לא יוכלו להיות מדע באותו מובן שמדעי הטבע הם מדע. במדעי החברה דווקא המחקרים האיכותניים הם שמביאים את תוספת הערך החשובה להבנת התופעות החברתיות.

      צביקה לניר

        25/12/08 07:09:

      צטט: לניר 2008-12-23 18:46:48

      צטט: יובל ורד 2008-12-22 22:33:26

      צביקה ידידי,

       

      יש אשר באו לרכוש נייר ויש אשר באו להחכים ולחשוב - והם השאור שבעיסה.

       

      אני - לצערי - לא המשכתי בלימודים האקדמיים - גם בגלל ההגבלות שהאקדמיה עצמה מטיילה על מעבר הין מסלולים.

       

      מאידך גיסא - מעודי לא חדלתי מלשאול שאלות.

       

       

      יובל

      לצערי שיטות המיון, ההכרחיות כלשעצמן, הנהוגות באוניברסיטאות, מחטיאות לעיתים קרובות מדי את יוצאי הדופן היצירתיים.

      צבי לניר

       

      לא התכוונתי לשיטות המיון, לא היתה לי מעולם בעיית "התמיינות" - כי אם למעבר הקשה - או ההפרדה הרבה בין מסלולי Sс למסלולי A ולמיעוט ההכרה בנסיון מקצועי  (האוניברסיטה הפתוחה יותר "רכה" בענין הזה).

        25/12/08 00:26:

      צבי

      משיחות עם מספר אנשי אקדמיה מאוניברסיטת תל אביב ,פרופסורים, ראשי חוגים, ודוקטורים, הם עסוקים חלק לא מבוטל מהזמן בדירוג שלהם באוניברסיטה, בקביעות , במיקום וגודל המשרד, ובעמידה במכסת הפרסומים שלהם.

       

      מיעוט קטן מתעניין עדיין בחומר עצמו ובתיאוריה, ועוד יותר קטן מעוניין להתעמק בעולם ידע שאינו שלו ובתיאוריות של סטודנטים או מרצים אחרים.

       

      יכול להיות שקשיי הקיום שוחקים אותם ואת האנרגיה הדרושה לבניית תיאוריה טובה.

       

      כשניגשתי לתזה  במסגרת לימודי התואר השני בהתנהגות ארגונית,  הופתעתי לגלות שבעידוד המרצים ניתן לגשת למאגרי נתונים הקיימים במחשבי האוניברסיטה, להעלות " איזו שהיא השערה", ולאושש אותה בעזרת הנתונים הקיימים.

      כך אין צורך לטרוח להעלות השערה מקורית, אין צורך לעבור תהליכי תיקוף שאלונים, אין צורך לראיין נבדקים.

      כך ניתן לעבור תזה אמפירית בזמו קצר.

       

      כאשר ניגשתי למחקר איכותני על השערה מקורית משלי, המספקת הסבר  אפשרי לסוגיה המרתקת של למה שותפויות מתפרקות  , ראש החוג שהנחתה אותי הסתכלה עלי כאילו נפלתי מהירח והסבירה לי שמחקר איכותני בתזה יגרום לכך שלא אוכל לעשות דוקטורט. 

      מעמד המחקר האיכותני הוא נחות לעומת מחקר אמפירי למרות שנאלצתי לבנות שאלונים, לאתר שותפויות , לראיין שותפים בעסקים ובקיצור עבודה מרובה ביותר.

       

      עשיתי זאת רק כי איני מסוגל לבצע עבודה שאינה מעניינת אותי.

       

      ברור שיחס האוניברסיטה אינו מעודד יצירתיות.

       

      אבל, מה חדש בזה? 

       

        24/12/08 19:16:

      ראשית יורשה לי קצת פירגון מעולה נהנתי לקרוא ואהבתי על מילה...

      יישר כוח!

      עכשיו לשאר הירקות 

      הבעיה שאני רואה היא דווקא הסטודנטים ופחות המרצים ו/או ראש החוג (ה"מרובע" לפי דבריך)

      במוסדות להשכלה גבוהה ישנה לפחות שלושה סוגי סטודנטים..

      אלו הבאים כי הם צריכים תואר למצוא עבודה..

      אלו הבאים ללמוד

      ואלו הבאים כדי שאמא שלהם תגיד לשכנה ש"הבן שלי לומד באוניברסיטה"...

      הבעיה היא שמיעוט קטן מאוד בא ללמוד והרוב הם משני הסוגים האחרים . עם זאת לא הזכרתי את אלו שבאים כדי לתפוס חבר'ה ..

      אם אני הייתי רוצה לעשות מהפכה בשיטת הלימוד, הרי אשאל את השאלה מהפכה עבור מי?

      האם עבור אלו הזמניים החולפים פה כאילו זה רמזור אדום שמכריח אותם לעצור או אלו שבאים בגלל שאמא אמרה להם ללמוד..

      בטוח שאלו שבאו ללמוד יוכלו ללמוד ולהתפתח בכל מצב ובכל דרך לימודים... הם ילמדו לבד, איתך בחברותה וכן יתעניינו בנושא מעבר לדרישות הקורס..

      לא! זאת אינה ביקורת על הסטודנט אלא דווקא על הבעיה החברתית תרבותית ועל משרד החינוך המניב את התוצאה החינוכית הזו..

      לפעמים הייתי רוצה שנמצא במערכת השכלה הגבוהה רק את אלו המעוניינים באמת ללמוד כאשר שאר החברים ימצאו את מקומם במערכת אחרת..

      כך אולי השיטה המבורכת שלך הייתה מועילה ביותר ובא לציון גואל 

        24/12/08 18:41:


      מעניין.

      דוגמאות היו יכולות לבסס אצלי את ההבנה, בעיקר לגבי ענין הלמידה השילובית.

      באשר לענין מגדל השן - לא יודעת לומר מה מידת הקרבה בין המחקר המדעי לבין היישום בשטח. כן יכולה לומר שיש מרצים שונים, מבחינת דרך ההוראה שלהם.

       

      מירה

        24/12/08 17:36:


      לצבי שלום

      Long time no speak

      אז כך , ראשית  , פירגון .

       תמיד טוב לקרוא את התובנות שלך מה גם שלעיתים אני חולק.

      זאת ועוד , כמו שאמר פעם המנחה/הדיקן  שלי באוניב. קולומביה :

      " תמיד תחזור על העיקר "

      וגם :

      " לא יהיה לך יותר מ-חמש דקות להציג נושא לפני מקבלי החלטות ".

      אז מה הסיפור שלי הפעם ?

      לימדתי לפני שנים באיזה מוסד אקדמי  לתכנון .

      ואני יושב עם קולגה (מרצה /מנחה שהיה  מהנדס עיר  מהגדולות בארץ ,איש ידוע ) בבית קפה ליד ומדברים ,

      ועוברת סטודנטית שלי ושואלת : " איפה המשרד של האדריכל הזה והזה ?" ואני עונה לה , וכבדרך אגב משחיל שאלה  :"למה מה ? "

      והיא עונה מבלי להתבלבל/למצמץ  :

      " כי הם עושים  לי את פרוייקט הגמר "....

       הוא ואני מחליפים מבטים בתדהמה ולא מאמינים למה שאנחנו שומעים .

      אתה הבנת ? יש לה לגברת הסטודנטית קבלני משנה .וזה כל כך נכון שהיא אפילו לא מסתירה את זה !!!

      ואז אני ניגש למנהל המוסד ומדווח על שיטת הקבלנות שנהוגה במוסד וכי אני הולך לעשות יום לבן שבו כל סטודנט יקבל פרוייקט בסטודיו ובמשך יום שלם לא ייצא מהבניין אלה יעבוד על ההגשה של העבודה שלו . אין דרך אחרת לדעת מה הוא / היא מסוגלים לעשות במו ידיהם - סולו .

      נכון ? נכון ! ככה גם אני חשבתי .

      ומה אתה חושב היתה תגובת המנהל ? :  "לא ".

      ולמה ? : " כי זה יפריע לסיווג במועצה להשכלה גבוהה ." אתה מאמין ?

      לא התעצלתי . דיווחתי למועצה להשכלה גבוהה , אותו מוסד נסגר , ולא רק בעטיו של הסיפור הזה .

      והנה לך תשובה לשאלה :

      למה אני עזבתי את האקדמיה ?

      ואידך זיל גמור .

      צטט: yaronct 2008-12-23 13:01:13

      צטט: איל-כהן 2008-12-23 12:51:23

      יקירי,

       

      קודם כל, בוא ניקח נשימה עמוקה כדי שהאנרגיה לא תתפזר ותלך לאיבוד...

      שנית, זה לא בלוג שלי ולכן אני לא מרגיש בנוח לנהל כאן ויכוח, למרות שלצבי ולי יש מן המשותף.

      שלישית, אני שולח לך בקשת חברות על מנת שנוכל להעמיק את הקשר וללמוד זה מזה.

      מבטיח לך שאני אדם הגון, הוגן - ושום רע לא יאונה לך. מקסימום תיפתח להשקפה אחרת. לא מתאים לך? - לא חייב.

      רק אספר לך שישנם פרופסורים בארץ ובארצות הברית שבזכות שיטות שלי (אוטודידקטיות) הצילו את עצמם ממצבים מאד לא נעימים.

      אז שיהיה חג אורים שמח ובריאות ואושר לכולנו!

      גם אתה עברת שטיפת מוח... אור יקרות...

      האוניברסיטה - כגוף שזוכה לאמון הציבור חייבת להיות טהורה ממניעים אינטרסנטיים, סובייקטיביים ומושחתים...

      לצערי, האקדמיה לא עומדת באף אחד מהקריטריונים הללו - ולכן, התגובה הראשונה שלי לכל מחקר אקדמי היא הטלת ספק.

      בדרך כלל הספק גם מוצדק, ואפילו על ידי האקדמיה עצמה לאחר מספר שנים, שבמהלכן הציבור הלך שלל אחרי גישות מזוייפות וניזוק מכך.

      אתה חייב להבין שלאקדמיה יש אחריות עצומה - ואפילו גורלית באיכות החיים של כולנו, ולכן כל מה שמונע על ידי אינטרסים עלול להיות הרה אסון.

       

       

      לא, אתה לא עברת שטיפת מוח, אתה טאבולה ראסה אוטודידקט בעל ראייה פנימית-ייחודית-אולטראסגולית נבואית שרואה את האמת לפני כולם.

      תעשה לי טובה שחרר אותי מהסיסמאות הטיפשיות שלך על הטלת ספק כעיקרון ראשי כנגד כל מחקר אקדמי. אל תהיה לי יותר דארקט מדארקט (אופס, איש אקדמיה מובהק). תאמין לי שאני מבין מהי האחריות של האקדמיה ובגלל זה אני אעריך מחקר אקדמי ברפואה יותר מאשר ממבו גמבו של הארות קוסמיות.

      מעניין אם אתה מבין מה האחריות שלך עם כל איזוני האנרגיה שאתה מוכר לאנשים.

      בדיוק זו הסיבה מדוע האוניברסיטאות צריכות לשמור על עצמן בתוך חומות.

       

       

        23/12/08 23:03:

      דברים כדורבנות, ויתרת על השינה באוניברסיטה לטובת חיים בחוץ... ה"לימודים" באוניברסיטה של החיים קשים פי כמה. 

      מכירה היטב היטב אנשים בלימודי תארים מתקדמים, שנאלצו לעזוב מסיבות ארציות יותר: חוסר יכולת לממן שכ"ד + לימודים +לעבוד במשרה מלאה + לפתח את התזה

       

       

        23/12/08 18:53:

      צטט: yaronct 2008-12-23 09:05:53

      אין ספק שלפחות מוסד אחד צריך לעמוד איתן נגד כל הבובליליאיזציה של התרבות שלנו.
      לומר שזה מגדל שן במובן של מגדל האופל של שר הטבעות זה קריאה להרוס אותו.
      האוניברסיטאות בעיני - על כל השחיתות שבהן והנוקשות וגם אם הן סגורות בתוך חומה - הן מגדל שן המאיר את החברה באור יקרות.

       

      ירון

      הבקורת שלי לא היתה מכוונת להציג את האוניברסטאות כ"מגדל האופל של שר הטבעות" ולקרוא להרוס אותו.

       

      הבקורת שלי נועדה לקרוא לחידוש שלו על מנת שכדבריך אכן "יוכל להאיר את החברה באור יקרות".

      צבי לניר

        23/12/08 18:46:

      צטט: יובל ורד 2008-12-22 22:33:26

      צביקה ידידי,

       

      יש אשר באו לרכוש נייר ויש אשר באו להחכים ולחשוב - והם השאור שבעיסה.

       

      אני - לצערי - לא המשכתי בלימודים האקדמיים - גם בגלל ההגבלות שהאקדמיה עצמה מטיילה על מעבר הין מסלולים.

       

      מאידך גיסא - מעודי לא חדלתי מלשאול שאלות.

       

       

      יובל

      לצערי שיטות המיון, ההכרחיות כלשעצמן, הנהוגות באוניברסיטאות, מחטיאות לעיתים קרובות מדי את יוצאי הדופן היצירתיים.

      צבי לניר

        23/12/08 18:45:

      צטט: יובל ורד 2008-12-22 22:33:26

      צביקה ידידי,

       

      יש אשר באו לרכוש נייר ויש אשר באו להחכים ולחשוב - והם השאור שבעיסה.

       

      אני - לצערי - לא המשכתי בלימודים האקדמיים - גם בגלל ההגבלות שהאקדמיה עצמה מטיילה על מעבר הין מסלולים.

       

      מאידך גיסא - מעודי לא חדלתי מלשאול שאלות.

       

       

      יובל

      לצערי שיטות המיון, ההכרחיות כלשעצמן, הנהוגות באוניברסיטאות, מחטיאות לעיתים קרובות מדי, את יוצאי הדופן היצירתיים.

      צבי לניר

        23/12/08 18:27:
      אמא'לה, נבהלתי, חשבתי שאתה מתכוון לשרלטן סטנלי פישר וזו שגיאת הקלדה...
        23/12/08 18:13:

      צטט: ransom stark 2008-12-22 22:30:02

      צבי, אני חייב להגיד שמול הניכור העמוק שחשתי כלפי הלימודים ב-12 שנות הלימוד, דווקא האקדמיה קסמה לי. פגשתי שם מרצים רעננים ולא מתעסקים בפרוצדורות משמימות, וזאת לצד מרצים משמימים וחומרים מדכאים. אני חושב דווקא שיש משהו מהותי באקדמיה שמסוגל להשתנות עם הזמנים בניגוד למוסדות אחרים. הביקורת היחידה שנשמעה תקופה ארוכה לפני המשבר הנוכחי הגיעה רק מהאקדמיה, ואז כינו את האנשים האלה קומוניסטים וניסו להפריט אותם, ועכשיו פתאום כולם בדיעה כמוהם.

      אני חושב שאם יש משהו היום שמסוגל להתאים את עצמו זה המוסד האקדמאי, שאם מסתכלים בראייה היסטורית ארוכת טווב דווקא רואים שהוא עבר שינויים רציניים, חלקם לרעה - כפי שהבחנת, וחלק מהרעות הללו - בגלל כפיפות שהולכת וגוברת לשוק ולמגזר העסקי.

       

      הי

      לא התכוונתי לטעון שאין מרצים רעננים, בקורתיים ומעוררי השראה באוניברסיטאות. אלה קיימים וגם אני חוויתי אותם כסטודנט וכקולגות והתרשמתי גם מתרומתם החברתית והמוסרית.

      גם בימים אלה יש בין המרצים עצמם יש בקורת עצמית ווכוחים מענינים על תפקידם ותרומתם של הפקולטאות של מדעי החברה והרוח במציאות של המאה העשרים  ואחת.

      לדוגמא אני ממליץ שתעיין בפוסט של פרופ סטנלי פיש Will the Humanities Save Us

       http://fish.blogs.nytimes.com/2008/01/06/will-the-humanities-save-us/

      צבי לניר

       

        23/12/08 18:01:

      צטט: בועז22 2008-12-22 21:41:00

       

      הבעיה, לדעתי, מתחילה כבר בשלבים מוקדמים של מערכת

      החינוך שלנו: בתי הספר...

      יש לי פתרון.... צריך רק תקציב...

       

      בועז, אינני חולק עליך כי הבעיה מתחילה בשלבים מוקדמים של מערכת החינוך, אך עיקרה קשור בתפיסות שעוצבו עוד בימי הביניים כשעוצבה התפיסה של המוסדות האוניברסיטאיים ומאז היא לא השתנתה עקרונית, למרות השינויים הבסיסים שהתרחשו בעולמנו ובדרישותיו. 

      וכל עוד לא יתרחש שינוי בסיסי בתפיסות אלה לא יעזרו גם תקציבי ענק. יתכן ויש  גם בעיה של תקציב אך זו לא רק בעיה של תקציב ואף לא בעיקר בעיה של תקציב.

      צבי לניר 

        23/12/08 17:54:

      צטט: אורורה בורליס 2008-12-22 19:11:05

      צביקה,

      האקדמיה הפכה מזמן לפס יצור תעשייתי וככזו יש לה בצ' - פס יצור מובנה המחולק למקטעים תוצאתיים מדידים. קונפורמיזם טועה ומטעה בהתגלמותו.

      הציניות הברוטלית הנהוגה בשם ההשכלה האדמית, בהכלילה הן את החומרים הנלמדים, הן את הטקטיקה, השיטות, הסטודנטים וכמובן את המרצים והחוקרים מכפיפה אל תוך קופה רושמת את כל הנעשה בחדרי האקדמיה.

      יוצאים נפסדים - כולנו.

       

      אור

      הייתי נזהר בבקורת גורפת כזו.

      גם בתוך האוניברסיטאות עצמן יש להבחין. אני מכיר מקרוב חברי סגל לא מעטים שיש להם בקורת על כך שגורמים חיצוניים - החל ממשרד האוצר ועד להנהלת האוניברסיטה, הופכים את האוניברסיטה לפסי ייצור להענקת תוארים.

      צבי לניר

        23/12/08 17:45:

      צטט: עודד_רוט 2008-12-22 16:35:42

       

       

       באופן נבדל מהעולם האקדמי המודרני, בעולם האקדמי ההלכתי, ההגותי והמשפטי, (מאז התיעוד המופיע בתקופת התנאים ועד ימינו), קיימים דיונים אקדמיים ללא מחקרים סטטיסטיים כמותיים. חלק מהדיונים וחילוקי הדעות נסב על היסקים לוגיים וחלק אחר על סברות, שהן הערכות הסתברותיות המבוססות על שכל ישר וחוכמת חיים, ולא על נתונים סטטיסטיים מדויקים. לפני מספר שבועות כתבת על קריסת המודלים הכלכליים המשוכללים, וקריסה זו עשויה להעיד כי כאשר עוסקים במדעי החברה, כלומר בבני אדם, צריך לחזור לחשיבה השורשית הלוגית - כמו "גזירה שווה", "קל וחומר", או "למידת דבר מתוך דבר", ולחשיבה השורשית המוסרית - המבוססת על עקרונות הדדיות כמו "מה ששנוא עליך על תעשה לחברך." ועל תמיכה בחלשים.

       

      לדעתי יש להבחין בין מדעי הטבע ובין מדעי החברה. יש בהחלט הצדקה לבסס את מדעי הטבע על מודלים מתמטיים ועל ניבויים סטטיסטיים, אך לא כך לגבי מדעי החברה שבהם כל נסיון לפרק את הדברים לכדי משתנים 'ממצים ומוציאים' זה את זה על מנת לבצע את התרגיל הסטטיסטי מתעלם מהסיבוכיות שהיא במהות העניין החברתי ההגותי והמוסרי.


      צבי לניר
        23/12/08 13:01:

      צטט: איל-כהן 2008-12-23 12:51:23

       

      גם אתה עברת שטיפת מוח... אור יקרות...

      האוניברסיטה - כגוף שזוכה לאמון הציבור חייבת להיות טהורה ממניעים אינטרסנטיים, סובייקטיביים ומושחתים...

      לצערי, האקדמיה לא עומדת באף אחד מהקריטריונים הללו - ולכן, התגובה הראשונה שלי לכל מחקר אקדמי היא הטלת ספק.

      בדרך כלל הספק גם מוצדק, ואפילו על ידי האקדמיה עצמה לאחר מספר שנים, שבמהלכן הציבור הלך שלל אחרי גישות מזוייפות וניזוק מכך.

      אתה חייב להבין שלאקדמיה יש אחריות עצומה - ואפילו גורלית באיכות החיים של כולנו, ולכן כל מה שמונע על ידי אינטרסים עלול להיות הרה אסון.

       

       

      לא, אתה לא עברת שטיפת מוח, אתה טאבולה ראסה אוטודידקט בעל ראייה פנימית-ייחודית-אולטראסגולית נבואית שרואה את האמת לפני כולם.

      תעשה לי טובה שחרר אותי מהסיסמאות הטיפשיות שלך על הטלת ספק כעיקרון ראשי כנגד כל מחקר אקדמי. אל תהיה לי יותר דארקט מדארקט (אופס, איש אקדמיה מובהק). תאמין לי שאני מבין מהי האחריות של האקדמיה ובגלל זה אני אעריך מחקר אקדמי ברפואה יותר מאשר ממבו גמבו של הארות קוסמיות.

      מעניין אם אתה מבין מה האחריות שלך עם כל איזוני האנרגיה שאתה מוכר לאנשים.

      בדיוק זו הסיבה מדוע האוניברסיטאות צריכות לשמור על עצמן בתוך חומות.

      צטט: yaronct 2008-12-23 09:05:53

      ומה מקולקל בכך שהאוניברסיטאות הן מגדל שן? מה מגונה בכך? האם כל דבר צריך להיות פרקטי, מיידי, מרגש, בעל רייטינג? אין לי שום בעיה עם כך שמה שהנחה את האוני' בימי הביניים ולאחריהם ינחה אותן גם היום - חיפוש האמת הקבועה שמתעלה מהזוויות היומיומית של האנשים.
      נכון, צריך להתחדש - הטכנולוגיה שונה, תפישות העולם שונות, התרבות שונה - אך אין ספק שלפחות מוסד אחד צריך לעמוד איתן נגד כל הבובליליאיזציה של התרבות שלנו.
      לומר שזה מגדל שן במובן של מגדל האופל של שר הטבעות זה קריאה להרוס אותו.
      האוניברסיטאות בעיני - על כל השחיתות שבהן והנוקשות וגם אם הן סגורות בתוך חומה - הן מגדל שן המאיר את החברה באור יקרות.

      גם אתה עברת שטיפת מוח... אור יקרות...

      האוניברסיטה - כגוף שזוכה לאמון הציבור חייבת להיות טהורה ממניעים אינטרסנטיים, סובייקטיביים ומושחתים...

      לצערי, האקדמיה לא עומדת באף אחד מהקריטריונים הללו - ולכן, התגובה הראשונה שלי לכל מחקר אקדמי היא הטלת ספק.

      בדרך כלל הספק גם מוצדק, ואפילו על ידי האקדמיה עצמה לאחר מספר שנים, שבמהלכן הציבור הלך שלל אחרי גישות מזוייפות וניזוק מכך.

      אתה חייב להבין שלאקדמיה יש אחריות עצומה - ואפילו גורלית באיכות החיים של כולנו, ולכן כל מה שמונע על ידי אינטרסים עלול להיות הרה אסון.

       

       

        23/12/08 09:05:
      ומה מקולקל בכך שהאוניברסיטאות הן מגדל שן? מה מגונה בכך? האם כל דבר צריך להיות פרקטי, מיידי, מרגש, בעל רייטינג? אין לי שום בעיה עם כך שמה שהנחה את האוני' בימי הביניים ולאחריהם ינחה אותן גם היום - חיפוש האמת הקבועה שמתעלה מהזוויות היומיומית של האנשים.
      נכון, צריך להתחדש - הטכנולוגיה שונה, תפישות העולם שונות, התרבות שונה - אך אין ספק שלפחות מוסד אחד צריך לעמוד איתן נגד כל הבובליליאיזציה של התרבות שלנו.
      לומר שזה מגדל שן במובן של מגדל האופל של שר הטבעות זה קריאה להרוס אותו.
      האוניברסיטאות בעיני - על כל השחיתות שבהן והנוקשות וגם אם הן סגורות בתוך חומה - הן מגדל שן המאיר את החברה באור יקרות.

      צבי יקר

      למרות שמימי לא למדתי באוניברסיטה, קראתי ולא הופתעתי.

      בקרוב אעלה פוסט על הניסיון שלי עם מוסדות מחקר ועם הממסד בכלל - שהוא בלתי מבוטל בעליל.

      אני חושב שזה עשוי לעניין אותך.

      על כל פנים, תודה על שדפקת מסמר נוסף בארון המתים של האקדמיה (לפחות מבחינתי...).

        22/12/08 23:38:

      היי צביקה,

      אני כל הזמן שואלת את עצמי למה עדיין לא חזרתי לעשות תואר שני, למרות שזה די מתבקש.

      התשובה מן הסתם מתחברת לסוגיות שהעלית כאן. אכן, נראה כי האוניברסיטאות שמות את הדגש על המחקר והחשיבה המדעית, פרסומים, מאמרים ומחקרים, וכנראה שזה מה שמצעיד את האוניברסיטה אל עבר היוקרה והדירוגים השונים.

      ייתכן ויש מקום לזה, אבל כמובן גם מקום לחשיבה חדשנית וחוץ-קופסתית, גירוי האינטלקט של הלומדים השונים בדרכים חדשות ולא מסורתיות.

      ו...אני בטוחה שהייתי נהנית בשיעורים שלך. מן הסתם.

      חג שמח. מואר. טעים גם.

      *

       

        22/12/08 22:33:

      צביקה ידידי,

       

      קשה לעשות הכללות - אולם אני מתרשם כי פתיחות וחדשנות יש דווקא במכללות.

       

      כאדם שצמח גם מן השטח וגם באקדמיה וגם באוטודידקטיות - מצד הסטודנטים, הכל תלוי בטבע הבריות.

       

      יש אשר באו לרכוש נייר ויש אשר באו להחכים ולחשוב - והם השאור שבעיסה.

       

      אני - לצערי - לא המשכתי בלימודים האקדמיים - גם בגלל ההגבלות שהאקדמיה עצמה מטיילה על מעבר הין מסלולים.

       

      מאידך גיסא - מעודי לא חדלתי מלשאול שאלות.

       

      יפה העירו קודמי על התשובות לשאלתך.

       

      הפוסט שכתבת הוא גילוי לב אמיץ.

       

      בהערכה רבה,

       

      יובל  

        22/12/08 22:30:

      צבי, אני חייב להגיד שמול הניכור העמוק שחשתי כלפי הלימודים ב-12 שנות הלימוד, דווקא האקדמיה קסמה לי. פגשתי שם מרצים רעננים ולא מתעסקים בפרוצדורות משמימות, וזאת לצד מרצים משמימים וחומרים מדכאים. אני חושב דווקא שיש משהו מהותי באקדמיה שמסוגל להשתנות עם הזמנים בניגוד למוסדות אחרים. הביקורת היחידה שנשמעה תקופה ארוכה לפני המשבר הנוכחי הגיעה רק מהאקדמיה, ואז כינו את האנשים האלה קומוניסטים וניסו להפריט אותם, ועכשיו פתאום כולם בדיעה כמוהם.

      אני חושב שאם יש משהו היום שמסוגל להתאים את עצמו זה המוסד האקדמאי, שאם מסתכלים בראייה היסטורית ארוכת טווב דווקא רואים שהוא עבר שינויים רציניים, חלקם לרעה - כפי שהבחנת, וחלק מהרעות הללו - בגלל כפיפות שהולכת וגוברת לשוק ולמגזר העסקי.

        22/12/08 21:41:


      לא הייתי מזדרז לכנות את האוניברסיטאות

      מגדלי/היכלי שן...

      ככלות הכול, הם המוסדות המקנים השכלה

      אקדמית, והחשוב יותר: הם מקנים לתלמידיהם

      חשיבה אקדמית...

      עם זאת, קשה להתעלם מההתעלמות שלהן

      לקורה בסביבה שלהן (סביבה אותה הן אמורות

      להשכיל ולהפרות...)

      הקהילה האקדמית, בסופו של יום, מכילה את

      קובץ המוחות המשכילים יותר.

      "אם זה לא מבוטא במספרים, אין זה מדע. זו דעה"

      (מתוך "די זמן לאהבה", ר. היינלין)

      ויש כך צדק מסויים, עם כל הציניות שיש במשפט הזה...

      כמות עצומה של "מחקרים" מפורסמים מדי שנה, חלקם

      נערכו כעבודת דוקטורט...

      חלק גדול מהמחקרים הללו סותרים האחד את השני, זאת

      למרות שיטות הלימוד האקדמיות/אמפיריות של המוסדות

      להשכלה גבוהה...

      גם בנושא זה צריך להיות סדר מסויים...

      ואפרופו אוניברסיטאות:

      אני נזכר בדבריו של דב שילנסקי, שנאמרו בתחילת שנת

      לימודים במיכללה למינהל (אי שם בתחילת שנות ה-80...)

      ללא כל בושה אמר מר שילנסקי, שבעיניו התלמידים

      במכללות ישיגו תואר אקדמי ב"דלת האחורית"...

      רבים מאותם תלמידים הגיעו להישגים יוצאי-דופן ולהכרה

      עולמית...

      יש לי הרגשה שבימים אלו רבה המבולקה במוסדות האקדמיים

      שלנו...

      הבעיה, לדעתי, מתחילה כבר בשלבים מוקדמים של מערכת

      החינוך שלנו: בתי הספר...

      יש לי פתרון:

      בתי הספר צריכים להיות בניינים לתפארת, שכר המורים צריך

      להיות בגובה של שופטי בית המשפט העליון, לפחות...

      על כל משרה פנויה של מורה, צריכים להתחרות מאות ואלפי

      איש ואישה...

      שכר הלימוד בבתי הספר צריך להיות ממומן כולו ע"י המדינה!!!

      כנ"ל גם באוניברסיטאות!!!

      זה הפתרון שלי! צריך רק תקציב...

       

       העיקר שעשית דוקטורט

       

      צטט: עט להשכיר- ניצה צמרת 2008-12-22 13:24:16


      מענין.

       

      חג שמח

       

       

        22/12/08 19:11:

      צביקה,

      כבר מזמן שאין מדובר בהשכלה לשם השכלה, האקדמיה הפכה מזמן לפס יצור תעשייתי וככזו יש לה

      בצ' - פס יצור מובנה המחולק למקטעים תוצאתיים מדידים. קונפורמיזם טועה ומטעה בהתגלמותו.

      הציניות הברוטלית הנהוגה בשם ההשכלה האדמית, בהכלילה הן את החומרים הנלמדים, הן את הטקטיקה, השיטות, הסטודנטים וכמובן את המרצים והחוקרים מכפיפה אל תוך קופה רושמת את כל הנעשה בחדרי האקדמיה.

      יוצאים נפסדים - כולנו.

      לדעתי, אדם וחוקר בעל שיעור קומה כשלך המאמין (איך לא) בקרוס דיסיציפלינרי רק מפריע לפס היצור בזרימה ו"תוקע" את העבודה.

      לדידי, עשית טוב שעזבת שם, בפרישתך מן התענוג ומחום התנור הלוהט והמבעבע המעלה תובנות חדשות ותועלות נחשבות, למעשה העלית על נס גישה לימודית חדשה, תפיסה אקדמית חדשה וזה לבדו שווה כתיבת ספר ומדוע לכחד- אף מוסד אקדמי ברוחך ובדמות המתודולגיות שאתה מאמין בהן, אשר בעיניי מייצגות את טוהר הלימוד וחדוות ההחכמה לטובת הלומדים ולטובת החברה כולה.

      בדיוק כפי שציינת במאמרך זה, "אינוס של השטח למפה" הוא הוא המפתח לבינוניות מסוכנת אשר את תוצאותיה אנו רואים וחווים כמעט בכל מגזר מקצועי שהמחייב תעודה /תואר אקדמי.

      ולבינוניות מחיר כבד: ברפואה, במדעי המדינה, פוליטיקה ולא אמשיך כאורך החוט.

      "ההכשר" האקדמי אינו מעניינם של מצויינים ומצטיינים, ברם המציאות עדיין כזו שעל מנת להשתלב שומה עלינו לסתום את הפה ולהכנע לרודנות השיטה. עבדות אינטלקטואלית? סגידת המוחות להון ועוד שפע ביטויים מעוררי פלצות ותמהון לא ייתארו כיצד "ריבועיות וקבעון"  מחבלים באופן אקטיבי בהתפתחות החברה כולה. 

       אני רואה בכניעה זו ניצחון מפואר של האדם על השיטה!

      מבחינתי אתה Winner !

      עלה עלה והצלח בכל אשר תעשה ותפיץ!

      בברכת חג אורים שמח,

      אור


       

        22/12/08 18:52:

      אכן, מגדלי השן נותנים מקום נעים וחמים לבעלי כסאות רמי מעלה הדואגים בין השאר לחימומם...

      בעולם ה web2 , עולם בו הכל רץ במהירות האינטרנט, יש אולי גם פחות מקום ופחות זמן לכל המחקרים הארוכים הלוקחים שנים, ובעצם במהלכם כבר קורים שינויים היכולים 'להפוך קערות' על פיהן.

      הקצב המהיר של הוויקי (קוויקי : ) ) , היכולת הכמעט בלתי מוגבלת להגיע לכל מקום ולכל מידע מיידית, חורצת חריצים עמוקים במגדלי השן, ומאיימת למוטטם.

      ואז, מה יהיה על ה'כסאות המחוממים'?
       

        22/12/08 16:35:

      א. מעניין.

       

      ב. השאלה המופיעה בסוף המאמר פרדוכסלית - כפי שמופיע בגוף המאמר, לפי הקריטריונים המקובלים בממסד האקדמי השאלה המוצגת בסוף המאמר אינה ראויה למענה ללא מחקר כמותי סטטיסטי. לפי הנחה זו הפניית השאלה לקוראים מן היישוב אינה יכולה לספק מענה בעל משמעות, העומד בקריטריונים אקדמיים.

       

      ג. באופן נבדל מהעולם האקדמי המודרני, בעולם האקדמי ההלכתי, ההגותי והמשפטי, (מאז התיעוד המופיע בתקופת התנאים ועד ימינו), קיימים דיונים אקדמיים ללא מחקרים סטטיסטיים כמותיים. חלק מהדיונים וחילוקי הדעות נסב על היסקים לוגיים וחלק אחר על סברות, שהן הערכות הסתברותיות המבוססות על שכל ישר וחוכמת חיים, ולא על נתונים סטטיסטיים מדויקים. לפני מספר שבועות כתבת על קריסת המודלים הכלכליים המשוכללים, וקריסה זו עשויה להעיד כי כאשר עוסקים במדעי החברה, כלומר בבני אדם, צריך לחזור לחשיבה השורשית הלוגית - כמו "גזירה שווה", "קל וחומר", או "למידת דבר מתוך דבר", ולחשיבה השורשית המוסרית - המבוססת על עקרונות הדדיות כמו "מה ששנוא עליך על תעשה לחברך." ועל תמיכה בחלשים.

       

      ד. לעצם השאלה, האקדמיה מעוצבת לא רק מכוחם של כללים מוסדיים ושמרנות מקובעת, אלא גם על ידי בני האדם הפועלים בתוכה, וכנראה שיש בתוכם - כמו בכל חוג חברתי -  גם מיעוט מקורי, חדשן, פורץ מסגרות וגבולות.

        22/12/08 13:49:

      בעשור הנוכחי שוחחתי עם דיקאן למחקר על דוקטורט בינתחומי והוא התנגד עקרונית בטענה שזו מסגרת מרדדת.

       

      גישת הלמידה המשלבת מוצעת ע"י ד"ר יורם הרפז ליישום החל מהגיל הרך (בלשונו: "קהילות חשיבה"). ויש מקום בו שמחים לתת לו ליישם אותה : אוסטרליה.


      מענין.

       

      חג שמח

      הבלוג של צבי לניר

      על החשיבה, ה- Web ומה שמסתתר ביניהם. ועל מה שרואים משם ולא רואים מפה.

      פרופיל

      לניר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      הפוסטים שלי כולם

      פוסטים