אתמול החלטתי שבטוח להתיישב ולצפות בתכנית הסיכום של האח הגדול. עכשיו, כשכבר לא מנסים לדחוף לי למוח באגרסיביות "מהר מהר לצפות בשידור החי רנין מתעצבנת כי איתי לא שם מספיק מלח בחביתה" הרגשתי יחסית בטוחה למול מכונת הרגשות המשומנת שאמורה לסחוט ממני כל טיפה של רגש וכמה שקלים על סמסים.

טעיתי. לקח לי בדיוק 60 שניות לצפות בשפרה וב"בסט אוף" שלה מהבית ובדיוק 45 שניות לצפות בעינב וב"בסט אוף" שלה כדי להתאהב. זה רק גרם לי להגיד תודה על מזלי הרב שלא ראיתי. מבחינת טלוויזיונית ומנקודת מבטם של אנשי קשת  התכנית היא ניצחון. הליהוק המבריק של האנשים הכריזמטיים שמסוגלים למגנט אליהם גם חתולים היה נקודת החוזק. זה לא רק שהם לקחו את אבק השריפה הישראלי של דתי-הומו-ערביה-פרחה-ופולניה אלא זה שחמשת האנשים הספציפיים האלו הם כל דבר מלבד ממוצעים.

הדבר הגאוני ביותר (שהכי נדחק הצדה) היה יחסי החיבה-איבה-קנאה בין שפרה לעינב. האחת ילדה צעקנית וערסית מאשקלון והשנייה אינטלקטואלית ומאופקת מהאליטה החילונית של ירושלים. מיהי בתו של הקבלן ומיהי בחוזרת בשאלה שגידלה את אחיותיה? אכן, המלודרמה במיטבה.

אבל אתמול "האח הגדול" (לא זה שאומר "בוקר טוב שפרה") אלא זה שעורך את המניפולציות, זה שגורם לנו לראות רק את הדברים הקיצוניים וה"מטוגנים" מצמץ. המשדר אתמול נראה מזויף, מבוים ומתוזמן להפליא ולא אתפלא אם קופרמן עמד מאחורי ארז טל ואסי עזר ונתן הוראות בימוי "עינב – לצעוק" "שפרה – לשתוק".

באסופת הקטעים מהפרקים ששודרו הצלחתי להקשיב לעינב ולמה שהיא אומרת. מאחורי יכולת התבטאות לא טובה, מאחורי צעקות כאשר גופה החשוף מושך את תשומת הלב היא אמרה דברים אמיתיים. היא ביטאה את מה שהמון אנשים מרגישים. היא הביאה לנו את האמת ומרוב שהאמת הזו הייתה עטופה במניפולציה טלוויזיונית היא הלכה לאיבוד. יותר מכך, מאוד דאגו באח הגדול להבהיר לנו כמה עינב עילגת וכמה היא פרחה. עשו לנו רעש כדי שלא נקשיב.

כן, יש אפליה במדינה הזו. וכן, יש אנשים שהמערכת זרקה החוצה. גם עינב וגם שפרה הגיעו מהחצר האחורית של ישראל – החברה החרדית הסגורה וחברת הפריפריות בה אנחנו אוהבים לזלזל. ההבדל ביניהם הוא ששפרה אימצה לעצמה את מודל החוזק האינדיבידואלי והוציאה עצמה בכוח משם. היא לא שינתה את המציאות ולא שברה את המחיצה שהפרידה בינה לבין הקונצנזוס אלא דילגה מצד לצד בעדינות ובאצילות המאפיינות אותה. עינב לא רוצה לדלג – היא רוצה שהמחסום יישבר. כמו שאמרה אביה "למה שאני אשתנה? שהם ישתנו". עינב רוצה שהם ישתנו. והיא צודקת. הטעות שלה הייתה בהסבר שהיא נתנה לרגשות הנחיתות שלה. זה לא נבע בגלל הסיבה העדתית. שפרה ואלפי התל אביבים שכמותה נשבעים שהם לא גזענים ולא מסתכלים על מוצא. הם צודקים. האפליה אינה כזו. היא לא באמת קיימת בארץ אבל ש"ס והליכוד נורא רוצים להסית את תשומת לבם של תושבי הפריפריה מחוסר ההשקעה בהם אז הם מוכרים להם את הדבר הכי נוח לעיכול – גזענות.

 עינב הלכה לפי עיקרון "התער של אוקאם" . למה שפרה שותקת? למה שפרה מדברת אליה בשקט וברוגע? למה שפרה לא מתייחסת? כי היא מתנשאת, כי היא אשכנזייה, כי היא חושבת שהיא יודעת משהו שאני לא יודעת. לא נכון. 

יש אפליה בארץ, אבל היא לא עדתית. היא פריפריאלית. יש פולנים בירוחם כמו עיראקים ברמת גן ומי שנמצא במרכז יותר קרוב לצלחת ומקבל חינוך טוב יותר ובתים טובים יותר ומרכזים קהילתיים ושירותים רפואיים טובים יותר. ובמקום להגיד לבובלילים מאשקלון להתאמץ אני נוטה להסכים עם עינב – שהמדינה תתאמץ. כן, עינב יכולה להוציא את עצמה משם היא בחורה אינטליגנטית ומצחיקה ורגישה והיא יכולה ללמוד לדבר יפה יותר ולהיות עדינה ומאופקת יותר – אבל מה הקסם פה?

בסופו של דבר מי שחושב שערוץ 20 היה התשובה הניצחת לטענות המניפולציה טועה. הזווית בה ממוקמת מצלמה די בה כדי ליצור רושם מאוד מוטעה. בסופו של יום לא בכדי בחרו את האנשים בחרו ולא בכדי גרמו להם (ואולי הנחו אותם טרם כניסתם לווילה) לבדוק זה את גבולותיו של זה. גם אם היו מסרים נכונים ואמיתיים בדבריהם, גם אם היה משהו אמיתי ביחסם זה כלפי זה, "האח הגדול" דאג לערבב את זה ולתבלן את זה בטעמים חזקים של גזענות. קיבלנו מנה מאוד גדולה ומזוקקת של קונפליקט ישראלי חברתי, אבל הוא היה עטוף בכל כך הרבה בולשיט שכל מטרתו הייתה להוציא מאיתנו בעיקר רגש וסמסים.

בזה מצטיינת הטלוויזיה – לקחת דברים ולהקצין אותם עד כדי גיחוך. לגרום לנו בכוח להזדהות, לאהוב ולשנוא כדי שנשלח SMS. לא ראינו הרבה מן האמת. ראינו ייצוגים קיצוניים. ראינו חבורת אנשים שהייתה יכולה להסתדר מצוין אבל דאגו כל הזמן להזין שנאה ביניהם לשם הרייטינג. לכן "האח הגדול" כה מסוכנת. הכל "אמיתי" הכל בשידור חי. לכן זה יותר טוב מהקטע בו דנה מודן אומרת למשפחה של אסי כהן ב"אהבה זה כואב" שהם ערבים. דנה מודן שחקנית. והצורה המתוחכמת והמתוסרטת בה היא הציגה את הקונפליקט הזה פחות "אמיתית" מערוץ 20.

בסופו של יום אני שמחה שלא ראיתי האח הגדול. מיד אחרי ההשתפכות של לאון אתה נזכר איפה אתה נמצא כשבאופן מושלם עולות כתוביות "רוצים לדבר עם לאון בצ'אט חי? התקשרו עכשיו" ואח"כ כמובן "הצ'אט בעלות שיחה סלולארית". סלקום גם חייבים להרוויח מהבכי של לאון.

עכשיו עינב יוצאת החוצה. כמו נינט בזמנו, גם היא תיכנס למכונה המשומנת של המיינסטרים. וזו בעצם תמצית המניפולציה. "למה אתם אומרים שיש רק אשכנזים עשירים בטלוויזיה? הנה, עינב בובליל מאשקלון עשינו אות הכוכבת". כן, עשיתם אותה כוכבת כשהצגתם את הצדדים הפחות יפים שלה, הצמחתם מישהו מתוך העם "הנה ספרדי קטן" אבל עכשיו יקרה אחד משניים – או שיעשו לה מייקאובר ויהפכו אותה רזה יותר, מנומסת יותר לעיסה יותר עבור צופי הטלוויזיה. או שהיא תיעלם מחיינו ותחזור לאשקלון.

כולי אשליות שאולי הפעם, רק הפעם הזו יקרה משהו אחר. שעינב תישאר עינב ותמשיך להשמיע את קולה הכנה. כולי תקווה שהיא קצת תתבגר ותבין מאיפה זה בא ולמה זה קורה. כולי תקווה שלא יפתו אותה עם הצבעים הנוצצים של תל אביב, שהיא לא תתפתה להיות חלק מהפרידמנים שעושים את הטלוויזיה.

אתם יכולים להתאהב ביוסי ובלאון עד מחר אבל אלו ליצני חצר שמטרתם לשעשע אותנו. הדבר האמיתי פה זה עינב ושפרה. כריזמטיות מהפנטת. אצל האחת זו לחישה רכה מדי ואצל השנייה זו צעקה חזקה מדי. הן צריכות לקבל תכנית, יחד. לדון בדברים רק שתיהן עם טיפה התלהטות וקצת צחוקים. זו למשל תכנית שהייתי רואה.