היה כל כך טוב לשמוע את קולו, אחרי אולי יומיים שהרגישו כמו נצח, כמה הוא חסר לי. אני מדמיינת אותו על מדי ב' מטונפים, מחזיק את הנשק, זוחל בחושך, קופא. מקווה שהוא חושב עליי כשהוא לא צריך לחשוב על מטעני חבלה ומסלולים מסובכים, מקווה שהוא מוצא כמה שניות בימים העמוסים שלו בשביל להתגעגע.