מי יגרש את החושך - פסטיגל או כד קטן?

איפה ימצאו הילדים את האור? מארגני הפסטיגל/בל מבטיחים הרבה אורות ורעש שיגרשו את החושך. רינת פרימו מציעה ללכת דווקא על הסיפור הקלאסי, הפשוט, על כד אחד ואור פנימי קטן

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3638066,00.html    

מי יגרש את החושך? לא רק פסטיגל-כד קטן ! לא רק...

חנוכה, חג האורים, וכתמיד יש לכל אחד מאתנו איזה "קטליזטור" (זרז) שגורם לאיזה פוסט או פרץ דברים להישפך...

ראיתי את הידיעה המסחרית הזו שמופנית אולי להורים יותר מאשר לילדים, וחשבתי שדווקא כאן זו הזדמנות, להצביע, על משמעות החג, לתהות, אם לא הגורמים המסחריים, אולי אנחנו.

במקום להתמלא ציניות על "מסחרה" שעושים על גבם של ילדים תוך ניצול נטיית ההורים בחופשה, בחנוכה להעסיקם, אולי לראות את חצי הכוס המלאה, ואם היא לא מספיק מלאה, אפשר לעשות מה שיעזור למלא אותה, עד שאולי לאט לאט תהיה יותר מחצי כוס...

בחנוכה, תמיד אנו מחפשים מה שיעשה לנו את האור, שיאיר לנו - במקום: ללמוד ליצור את האור לעצמנו, ולעשות אור למישהו אחר, נזקק, שמאד צריך אותו, שאינו יכול לעשות את האור לעצמו.

אולי זה צד של חנוכה שלא מתעכבים עליו, הרי לא יכול להיות שזה רק להדליק חנוכיה לאכול סופגניות וזהו....בימנו זה באמת לא בעיה למצוא איזו חנוכיה ואפילו לעשות לבד עם כמה נרות...

ואנו באמת יכולים במילה טובה, במעשה קטן לפעמים אפילו שטותי - לעשות את האור למישהו אחר, או לגרש את החושך שלו.

לקבצן או חסר בית לקנות כוס תה וסופגניה,

לפנימיות בהם ילדים ממשפחות הרוסות להביא סופגניות או צעצועים, או חנוכיה משובבת נפש עם הפתעה קטנה,

לחתול רחוב מזה רעב לדאוג למעט מים ומזון, קר בערבים ובלילות כבר, וכשרעבים זה קשה עוד יותר, לשרוד,

להעז כמו שרצית לתת בית חם, לאמץ בעל חיים, לגאול אותו מחשכת הבדידות והקור במכלאה,

להתנדב פעם או יותר לעזרה במכלאה לחיות עזובות, סתם כזה, ללטף, לטייל אתם (הם סגורים רצוף בכלובים חודשים),

לתת יד למאבק זה או אחר,מאבק למען מישהו אחר, משהו, מטרה שלא למען רווח , למען הקהילה,

המון דברים מביאים את האור. חשבתי שאם באמת רוצים להביא אור, ולגרש את החושך, באמת לגרש אותו, תרתי משמע, כלומר לא רק עבור ילדים, ולא בהצגות ודברים מעושים שיפים מהשפה אל החוץ בלבד, לא רק בצורה "בובלילית", אלא באמת.....יש המון דרכים, החנוכיה הרי רק סמל. 

מה שכן, לפני שנים רבות, ביום בו הלכתי לדיונת החול האהובה שלי, בקרבת הבית ממש עם אבי ז"ל - וגיליתי שטרקטור "גילח" אותה, ביום הזה נגמרה עבורי הילדות, והרגשתי שלקחו לי את האור. 

ואם מי מאתנו, או מהקוראים והגולשים, שומר מסורת, אנא, בקשה לי לכל אחד מכם:

בדרך חזרה כשיוצאים מבית הכנסת, מהתפילה, מהברכות:  לא לאפשר לילדים לבעוט או להפחיד חתולי רחוב - גם לא את זה שממקרה מנמנם לו בשמש, ולא ברח בזמן, לא רק בחנוכה תמיד -  אנא הסבירו : את האור של חנוכה צריכים לראות כולם, כל ברואי האל, גם אלה שזה שלמעלה יתברך עשה אותם חתולי הרחוב......

תודה