ג'רי לואיס הוא אגדה. אפשר לאהוב אותו ואפשר בהחלט גם לשנוא אותו, אבל קשה להתווכח עם כך שהוא אחד הבדרנים הגדולים של דורו. הסגנון הקומי שלו, שילוב בין סלפסטיק מימי הראינוע ודמויות שעד לאותה תקופה שמשו כלא יותר מהפוגה קומית בדרכו של הגיבור המדוגם, השפיע רבות על השחקנים הקומיים הגדולים של ימינו. ג'ים קארי, אדם סנדלר, בן סטילר, וויל פארל, אדי מרפי וג'ק בלאק הם מהשמות המפורסמים ביותר שג'רי לואיס פרץ עבורם את הדרך. הוא היה הראשון להביא דמות נלעגת לעמדת הגיבור ולהשיג שליטה יצירתית מלאה בסרט. כשצ'רלי צ'פלין ובאסטר קיטון ביימו את סרטיהם, הקפידו לגלם דמויות מעוררות אמפתיה. ב"הפרופסור המטורף", ג'רי לואיס התכער קשות רק בכדי להדגים כיצד האלטר אגו החתיך והכריזמטי של הגיבור, הוא נבל שרק מח נואש מסוגל להמציא. הוא נצל את מעמדו ככוכב בכדי לגרום לקהל לחוש דחיה כלפי ראש הביצה המכוער ואז לקבלו כטוב מבין שתי האפשרויות ועל כן, כאופציה הטובה ביותר.

בשנים האחרונות, התקבע באוסקר מנהג להעניק פרס על מפעל חיים לאנשים שלא זכו מעולם בקטגוריה תחרותית. זה התחיל עם פיטר אוטול שלאחר שבע מועמדויות ללא זכיה, הוחלט לפצותו באוסקר על מפעל חיים. מאז, ניתן הכבוד גם לבלייק אדוורדס, סידני לומט, רוברט אלטמן, המלחין אניו מוריקונה והמעצב האמנותי רוברט בויל. המשותף לכולם הוא גיל מתקדם ואפס זכיות קודמות באוסקר. קיימת ביקורת תמידית כלפי פרס למפעל חיים, מכיוון שהוא מוענק לאנשים שהאקדמיה בחרה לא להכיר בגדולתם בזמן אמת ומכסה את התחת של עצמה לאחר שנוצר קונצנזוס סביב כישוריו של הזוכה וברור שלא ישאר איתנו עוד זמן רב. רוברט אלטמן השתיק לא מעט מהביקורת כשהכריז על דוכן המנצחים שפרס על כלל עבודתו עדיף מלזכות על פרויקטים בודדים שעשה בדרך. הוא גם אמר שנתנו לו את הפרס מוקדם מדי מכיוון שנכונות לו עוד הרבה שנות פעילות קולנועית. חצי שנה לאחר מכן, רוברט אלטמן נפטר.

בשנה שעברה, כשהוענק אוסקר על מפעל חיים לרוברט בויל, תהיתי אם לא פספסו מישהו בדרך. אני לא מזלזל חלילה בעבודתם של המעצבים האמנותיים, אבל האם באמת נגמרו הבמאים הגדולים וכוכבי העבר שלא זכו ועודם בחיים? ארבעה שמות עלו בראשי: ארתור פן, חבורת מונטי פייתון, דוריס דיי וג'רי לואיס. מבין ארבעתם, השם האחרון בולט כמו שלט נאון ענק בלב המדבר. גם האחרים גדולים, אבל ג'רי לואיס הוא בכל זאת ג'רי לואיס. הוא מפעל קולנוע של אדם אחד. הוא ביים, כתב, שחק, הפיק ושר ברבים מסרטיו, חלקם נחשבים כיום קלאסיקות קומיות. אז איך רוברט בויל עקף אותו?

תשובה אחת ידועה היא שג'רי לואיס אדם מאוד שנוי במחלוקת. למרות תרומתו הרבה לעולם הסרטים, לואיס תרם רבות גם לשנאה כלפיו במולדתו. לאורך השנים, צבר אויבים בארגונים חברתיים שונים בעקבות התבטאויות פוגעניות מצדו. במיוחד זכורות הערות שלו בגנות נשים קומיקאיות ושימוש בעלבונות כלפי הקהילה ההומוסקסואלית. כמו כן, הצליח להעליב לא מעט נכים כאשר יחס להם חוסר יכולת לתפקד כאנשים בוגרים בחברה. למרות שההד התקשורתי לא חצה את האוקינוס לעבר אירופה, שם לואיס עדיין מוכר קודם כל כגאון, בארה"ב הוא נחשב בחוגים מסויימים לאישיות בלתי רצויה.

זו הסיבה שהייתה התנגדות רבה כשהאקדמיה החליטה להעניק לו השנה את פרס ג'ין הרשלוט לפעילות הומניטרית. לכאורה, אין ראוי מג'רי לואיס לזכות בפרס. הוא עוסק בגיוס כספים עבור החולים בניוון שרירים מאז שנות החמישים והנחה במשך שנים את ארוע הטלתון השנתי במהלכו גייס למעלה ממיליארד וחצי דולר למטרות שונות עד כה. ג'רי לואיס גם פעל בחריצות לגיוס כספים עבור נפגעי הוריקן קתרינה, אך לא הצליח לכפר על פליטות הפה המטומטמות שלו.

האקדמיה טרם הכריזה למי יוענק השנה אוסקר על מפעל חיים. בעצם, כנראה שכבר הכריזו. בעבר, כשהיה פחות לחץ לשמור את הטקס קצר ככל הניתן, לא הייתה בעיה לבזבז זמן מסך על עוד ועוד נאומי זכיה, כך שפרס ג'ין הרשלוט והפרס על מפעל חיים הוענקו לפעמים באותה שנה ושיקפוץ נשיא הרשת עם לוח השידורים שלו. השנה, עושה רושם שהאקדמיה החליטה להראות את הערכתה לפועלו הקולנועי וההומניטרי של ג'רי לואיס, אבל חשה לא נוח להעניק לו את הכבוד הגדול ביותר שיש לה. ג'רי לואיס מקבל פרס בגלל מפעל החיים שלו, אבל יסתפק בתואר פחות יוקרתי בגלל הפה שלו.