"How to..."
פוסטים אחרונים
- capra aegagrus hircus 13/12/12
- ניסוי מחשבתי באהבה עצמית 5/11/12
- אופטימית לשם שינוי 9/6/12
- אוהב דגים, דייג? 4/6/12
- שלושת סתתי האבן 31/5/12
- הזמנה ל"הזמנה לחתונה" של אחותי. 21/5/12
ארכיון
טכניקה יצירתית מס' 4 – לעבור על חוקי גן עדן
כמעט בכל משפחה או קבוצה ישנם חוקים הקובעים מה "מותר" ומה "אסור". Allen Downs בספר Why Does it keep happening to me מכנה חוקים אלו "הסכמים". אלו הסכמים שבשתיקה שקובעים ש-"לא מדברים על ההתאבדות של ר." או "איש לא חולק על דעתו של י." או "אצלנו חייבים לקנות מתנות יקרות בימי הולדת". מאחורי כל החוקים האלו ניצב חוק-על, טוענת בק, ש"אסור לדבר על החוקים". חוק זה היא מכנה "חוק גן העדן" – אסור לדעת את החוקים, או יותר נכון, להעלות אותם למודעות. טענתה היא שדוקא עבירה על חוק-העל, כלומר דיבור ישיר על החוקים, יכולה לחולל פלאים בכל מה שקשור ל"פקקים" ביחסי אנוש. לדבר על החוקים במקום לציית להם זה דבר שמאפשר להביט על היחסים מהצד ולנתח אותם במקום להשתתף במשחק. כאשר מדברים על החוקים מוותרים על הבורות הילדותית ומביטים הישר לאמת של היחסים, במובן מסוים, הופכים ל"בוראים" וכך פותחים את שערי הדמיון, אומרת בק.
לי אישית, כטיפוס הימנעותי, קשה מאוד לנסות את הטכניקה הזו, אם כי יש כל כך הרבה מקומות בהם הייתי רוצה לעשות את זה. הייתי, למשל, רוצה לשאול את אחת הקולגות שלי למה היא הפכה בשנה האחרונה לעויינת כל כך כלפי, בעוד שלפני כן היינו כעין חברות. הייתי רוצה לומר לבוס שלי שהרגשתי שהוא התנכר אליי מאוד אחרי שקיבלתי את הדוקטורט. הייתי רוצה לדבר עם י. על הסטטוס קוו שביחסים ביננו. קרה גם שכשפה ושם ניסיתי לדבר על החוקים לא היתה היענות חיובית מהצד השני, פעם נעניתי בלעג על ידי י. בפעם אחרת הרגשתי נלעגת כשכמעט בכיתי כאשר הצד השני היה אדיש. אבל גם זכורים לי פעמים שדיבור על החוקים דוקא המיס איזה מועקה. למשל כשהעליתי בפני חברתי כ שמפריע לי החוק שתמיד אני אמורה להגיע לשכונה שלה והיא תגיע אליי רק במקרה שתזדמן בין כה וכה לשכונה שלי. דרך אגב, אף על פי שהיא לכאורה הבינה אותי כשהעליתי את הנושא היא לא ביקרה עדיין בדירתי החדשה אליה עברתי באפריל. |
תגובות (6)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מצטערת סליחה
מצחיק שבסוף בגלל רגישות יתר כלפי ה"אחרים", הם נפגעים גם.
גם לי יש תקופות שאין לי סבלנות לקרוא כלום. בתקופות אחרות אני לא מסוגלת לקרוא כלום חוץ מספרי ה-HOW TO
נפלאה, ההגדרה של חוקי גן העדן. אני כל הזמן שוברת אותם עכשיו, ומדברת על דברים שאני לא אמורה לדבר, בטח לא עם החיוך, ועצם השבירה מצחיקה אותי. לי זה טוב. משחרר. אשתמש בביטוי הזה.
טוב שאת מעבירה דברים שאת לומדת. אני עוברת עכשיו סדנא בתוך החיים אז אין לי סבלנות לקרוא וללמוד. אבל אני לומדת מהר מאחרים.
אני שמחה שהפרת את חוק גן העדן ודיברת על משהו שמציק לך. האמת היא שבמה שקשור לטלפונים אני באמת גרועה ולא רק כאשר מדובר בך. רוב האנשים מתקשרים אליי ואני יוזמת הרבה פחות בין היתר כי תמיד אני חוששת שאפריע. גם אליך כשהתקשרתי אני הרגשתי לרוב שאני תופסת אותך ברגע לא מתאים אז אני מעדיפה לתת לך לבחור את הזמנים של הטלפונים. אבל את צודקת, אני לא אמורה להיות רגישה כל כך לצרכים של אחרים ולסמוך על זה שאם זה לא נוח לך אז או שלא תעני או שתגידי לי.
לגביי זה שאני לא באה זה סתם עניין של תחבורה. את פנויה בעיקר בשבתות ואז אין אוטובוסים.
בעיניי דווקא הקונספט הזה של ערעור על חוקים מוצא חן מאוד. אבל כשקראתי את מה שכתבת שאלתי את עצמי האם מה שאת מדברת עליו, הרגלים ביחסים בין אישיים, הם אותם "חוקים" שהוזכרו בספר שאת מצטטת. "חוקים" כמו "צריך לקנות מתנות יקרות לימי הולדת" אינם אישיים, ולכן אולי קל יותר "לפתוח" אותם לדיבור וערעור. אני לא בטוחה שהתגובה העויינת של הבוס שלך נופל בהגדרה של "חוקים".
בכל מקרה, אם כבר כתבת על זה, שימי לב לחוק שלפיו אני תמיד מתקשרת או מגיעה אלייך ואת לא מתקשרת ולא באה אלי. למה זה? האם אני צריכה להסיק מזה שלא חשוב לך לשמור על קשר איתי?אולי אפשר גם את זה לשנות ??