שיר פרידה, בלית ברירה. מגירתי היקרה, אני מתנצלת, כעת אני מקלידה, לא עוד כותבת.
אל נא תעלבי, אל נא תיסגרי, לא תשובי ריקם, יקירתי תכלית חדשה לך ייעדתי.
מגירתי רגישה. נעלבת מיד לא רוצה להיוותר עם העטים לבד. רוצה לנקום, לצעוק ועוד למה לזנחה לטובת הוורד?
היא נטרקת בחוזקה על האצבע הדקה, נתקעת, לא נפתחת הפכה מעץ לשד משחת.
אויה לי... מגירע! מגירע! רוצה שאספר איך יצאת מהארון? אספר איך חתרת תחת המדף העליון, אגלה איך התנשאת על המדף התחתון!
והנה, מה עיני רואות? לא! לא יכול להיות.... את מפרסמת את שירי? ועוד בפוסט שלי? את לא מתביישת?? ככה את נוקמת? דווקא שיר סתמי, טיפשי וקל? מה עם יצירה כבדת משקל?
מה את אומרת? מה את שם לוחשת? זו לא את? זה המחשב? הוא את שירי בבלוג כותב?
די! תפסיקו כבר לריב ! מגירה תקשיבי, מחשב תקשיב, אני לא מתכוונת להיכנס בניכם אני עושה SHUT DOWN לשניכם.
|