"רמי (שם בדוי) בן 22 השתחרר מצה"ל והחל לעבוד בעבודות מזדמנות כדי לחסוך כסף לנסיעה לחו"ל. לפני כחודש הפסיק לעבוד, הסתגר בחדרו ולא הרשה לאיש להיכנס לחדר או לסדר אותו, לא התרחץ שבוע ימים ומיעט לאכול. להורים המודאגים הסביר שהוא נמנע מלאכול כי האוכל מזיק לבריאותו וכי אסורה עליו הרחצה, שכן אז "לא תגיע הגאולה". לאביו סיפר כי אמו איננה אמו האמיתית וכי אומץ כדי שיגדל בתנאים הטובים ביותר, כאלה שיאפשרו לו למלא כראוי את התפקיד שיועד לו  - הצלת העולם. לשאלה מי זה "הם" ענה ש"הם" אנשים שהוא לא רואה אך מדברים אליו ומנחים אותו.

ההורים המודאגים ניסו תחילה לא לערב גורמים טיפוליים וכשנוכחו לדעת שהמצב אינו משתפר פנו לרופא משפחה וזה יעץ להם להביאו לבדיקה. רמי סירב בטענה שהוא מרגיש טוב ואם יש להם בעיה, שהם יפנו לייעוץ. בהמלצת רופא המשפחה הוזמן פסיכיאטר לבית. הוא שוחח עם רמי ולאחר מו"מ הסכים רמי לקבל טיפול תרופתי. כעבור מספר ימים חלה רגיעה במצבו ואז ניתן היה לשכנעו לפגוש את הרופא להמשך טיפול. במקרה של רמי ניתן היה למנוע אשפוז כי המשפחה הייתה מסוגלת כלכלית ונפשית לשמור עליו במשך כל התקופה ולמעשה הוא היה נתון באשפוז בית". (מתוך "בריאות כללית יום-יום", בהוצאת שב"כ - שירותי בריאות כללית)

מה אם המשיח הגיע ואשפזו אותו? מה אם הקב"ה שולח את המשיח שוב ושוב וכל פעם מאשפזים אותו מחדש? באחד מבתי החולים הפסיכיאטרים בארץ יושב לו המשיח על מיטה. לפעמים קשור, לפעמים מסומם מכדורים. שותה תה או שוקו בבוקר אוכל פרוסת לחם שחור עם גבינה, חביתה מקושקשת בערב, רואה חדשות עם כולם והולך לישון עם סיוטים.

משיח, משיח, משיח אוי אוי אוי. לא תהיה גאולה לאלו המאשפזים תחילה. ואפשר לומר שצריך אותי לאשפז, זה ייתכן גם לא שללתי את האפשרות זו. ובכל זאת, אם אכן צריך לבוא משיח, איך בדיוק הוא אמור לבשר לנו את זה? "שלום, באתי להושיע אתכם"? הרי מרוב ציניות מי יאמין לו? אפילו החרדים האדוקים ביותר לא מאמינים שיזכו לראות את המשיח, וגם אם יעמוד מול פרצופם יישלחו אותו לעזאזל. אין הוכחה. צריך להאמין. ואולי אחרי כמה נסיונות כושלים לשלוח את משיח ואחרי שאשפזו לו כמעט את כל הצוות, החליט הקב"ה להפסיק לשלוח לכאן גואלים למיניהם ולהותיר אותנו להתבוסס במיצים שכה אהובים עלינו – שנאת חינם, תשוקת חינם, ציניות, גאוותנות, נוקשות, שקרים, יהירות, חוסר סובלנות, עיוורון.