הטכניקה החמישית היא טכניקה חביבה עליי במיוחד. כמעט כל הרעיונות בדוקטורט שלי נוצרו בטכניקה הזו. הרעיון הוא שכאשר משהו מטריד אותנו אנחנו לא צריכים להסתפק בחיפוש התשובה בתחומים הצפויים והקשורים באופן ישיר אלא לחפש אותם גם בתחומים נוספים. לא תמיד המלה "חיפוש" היא מדוייקת לפעמים פשוט "מוצאים" את התשובה במקום אחר. אני אוהבת לכנות את הטכניקה הזו "יצירת מפלצות" כיוון שמפלצת היא יצור שיש לו ראש של חיה אחת וגוף של חיה אחרת. לדוגמה אם מטרידה אותנו איזו בעיה הקשורה ליצירתיות (נניח מחסום כתיבה) באופן טבעי נחפש את התשובה בקריאת ספרים על יצירתיות או בפנייה לסדנאות יצירה או בקריאה של הסופר שתמיד נותן לנו השראה. אלו פעולות מועילות אבל לפעמים יש סיכוי שנמצא פתרון לבעיה דוקא אם נחפש במקום הכי לא צפוי, למשל, נרשם לסדנת בישול או סתם נכין ארוחת ערב. ייתכן שהריח של קיש הבטטות הנאפה בתנור יזכיר לנו את הערבים החורפיים שבהם אבא אמא נ. ואנוכי היינו אוכלים בטטות אפויות ופתאום נחוש תשוקה בלתי נשלטת לתאר את תנועות השפתיים של אבא כשהיה מכניס לפיו משהו חם מדי או את שולחן הקפה המאורך עם הפוליטורה הכהה אליו ישבה המשפחה לאכול ארוחות מסוג זה. כך יצרנו "מפלצת" בשם "כתיבהשול" או "יצירשול" או "ארוחתיבה". 

דרך נוספת, אומרת בק, היא לשתף בבעיה שלנו שלושה אנשים מתחומים שונים שאינם קשורים אליה בכלל, למשל לשתף במחסום הכתיבה את המנקה הצעירה מבלרוס, את חברו ה"מרובע" של בעלי ואת רופאת השיניים. לפעמים לאחד מהם יהיה רעיון לא צפוי ולפעמים הצרוף של הרעיונות של כולם יניב פרי ואולי מי מהם פשוט יקסים אותנו עד כדי כך שנרצה למלא עמוד וחצי בתיאור של הקמטים במצח שלו בזמן שהוא חושב או של המבטא המיוחד שיש לה.