מתוק לו
הזהירו אותו מיליון פעם, אם לא יותר. זה לא עזר.כל שנה, כשהיא הגיעה, דעתו היתה נטרפת עליו. תעזוב אותה, היא לא טובה בשבילך, אמרו לו, אתה והיא, זה לא יגמר בטוב. תחשוב על הבריאות שלך היו אלה שיעצו לו. אתה משחק באש, היא תשגע אותך, תקצר לך את החיים זאת. היו מציעים לו אחרות, טובות לא פחות, אך ללא הועיל. רק אותה הוא רצה.
מרגע שהגיעה היה נתקל בה כל הזמן, רואה אותה בכל מקום בשכונה, אפילו ברחוב שלו, רואה אותה ולא מסוגל להסיר את עיניו ממנה, בוהה היה בה, נועץ בה מבטים, ללא כל שליטה. היה כרוך אחריה, חושב עליה ללא הרף, כחולה אהבה משתוקק אליה, ורק אליה.
רצה לגעת בה, לאחוז בה, לחפון אותה בכפות ידיו הגדולות, לגלות כמה רכה ועדינה היא. כל כך יפה היתה בעיניו, אהב את גופה העגלגל, המלא, העסיסי. נמשך כל כך אל חיוורונה וכמו להתריס בחרה באודם בלבד לקשט את פניה - אודם כצבע הארגמן לגרות ולהתגרות בו.
כל כך רצה שתהיה שלו, חלם על הרגע בו סוף סוף יחזיק בה, לא תוכל לברוח ממנו עוד, בזהירות יקרב את פניו וישאף את ניחוחה המופלא, לאט לאט, שלא יגמר, שלא יפוג הקסם, ואז ינשק אותה ויעביר את לשונו על שפתיו לנצור את טעמה, טעם גן עדן, מתוק מדבש. ישרבב את לשונו וילקק אותה, ילקט פרור פרור ממתיקותה, ליבו הולם בקירבו מהתרגשות, לשונו גומעת ממעין הארגמן, מתיקות שכזו לא חלם מעולם, קצה לשונו אוגר טיפה אחר טיפה של צוף מתוק ונחיריו רוטטים לריחה המשכר.
ואז, רק אז ירשה לתשוקתו לגבור עליו, דבר לא יעצור בו עוד,
ובתאווה גדולה ינגס בה סוף סוף,
בסופגניה המטריפה שלו
|
