כותרות TheMarker >
    ';

    reality check point

    לא על כנפי נשרים

    לא על כנפי נשרים
    הוא בא, אם הוא בא,
    ולא שאגת אריות
    היא בשורת כניסתו.

    בסתר זוחל הוא כרמש,
    מגיח לפתע בשעת תרדמה
    מחשכת הפינות הזנוחות,
    הנגד אדם – הפאשיזם.

    אריה (לוין) דקר (1975). שירים. תל אביב: שחר.


    הבלוג הזה הוא בלוג עדויות מהמחסומים בעומק הגדה (ולא מעברי הגבול המצויים כמעט על הקו הירוק). אלו עדויות של אישה אחת, אני, שעומדת במחסומים כבר ארבע שנים וחצי, פעם בשבוע. אני מסתפקת בפרסום עדויות, לרוב מצולמות. את דעתי אני שומרת בדרך כלל לדיון המתנהל בתחתית כל פוסט.

    חופש הביטוי, כמו כל זכות אחרת איננו בלתי מוגבל. כשמצאתי עצמי נותנת במה לדוברים אלימים סגרתי את הבלוג לתגובה לחברים רשומים בלבד. תגובות אלימות מבריחות קוראים רציניים ומדרדרות את הדיון. הודעות אלימות, הודעות פח-זבל או כאלו שלא תורמות לדיון לא ימחקו, אבל חברותו של הכותב בבלוג תפסל כך שלא יוכל לשוב ולהשתתף בדיונים. חופש הביטוי אינו כולל את החירות לפגוע באחרים והוא אמור לממש את זכותי ואת זכותם של קוראי לעשות בבלוג שימוש מועיל.

    אם אתם רוצים להצטרף לבלוג כקוראים פעילים, הצעו לי חברות. המנעו ממכתבי נאצה, גם לפעילי זכויות אדם מותר לדבר. את אלו שישלחו, אפרסם בבלוג בציון שם הכותב. מכתבי הנאצה לא ימחקו, גם אם תגידו ש\"הלבנתי פניכם ברבים\" (כפי שטענו קודמיכם). חישבו לפני שאתם שולחים.

    החומרים בבלוג, כתובים ומצולמים, שמורים תחת זכויות יוצרים. כל שימוש בהם, חלקי או מלא, בהתאם לרוח הבלוג או שלא, ללא אישור ממני, איננו חוקי. אין לשכפל, להעתיק, לצלם, לאחסן במאגר מידע או לעשות כל שימוש אחר אלא ברשות מפורשת ממני ובכתב.

    נגיד שאת כותבת בלוג (המתאייד)

    175 תגובות   יום שלישי, 23/12/08, 15:44

    נגיד שאת כותבת בלוג. ונגיד שמישהו, גבר הכוונה, יצר איתך קשר. נגיד גם שהוא ידע איך לעשות את זה. זאת אומרת לא בצ'ט. וגם לא בהודעה סתמית "חכם סיני אמר (כאן יבוא איזה פתגם) או חסרת טעם כמו "שמעתי שליערות הדבש יש ריח וטעם נהדרים". נגיד שנוצר קשר בצורה טבעית (או שהוא דאג שיראה טבעי. לא חשוב). כלומר, הוא כתב כמה הודעות אצלך בבלוג. להודעה הראשונה אולי לא שמת לב, אבל ההודעות שלו מענינות אותך. מצחיקות. מחכימות. הן כתובות ככה שמצטייר דרכן אדם 'מהסוג שלך'. הוא כותב אצלך, נותן לך כוכבים.

     

    את הולכת לקרוא אצלו. הרושם שהוא אחד שיכול להיות לך מעניין לפגוש מתחזק. את מגלה הודעות פלרטטניות אצלו בבלוג. כותבות אצלו נשים הודעות שמעוררות אצלך שאלות. נניח גם שכבר יצא לך להכיר את הביוב האנושי שמסתובב תמיד ברשת חברתית, הגבר שיוצר קשר עם כמה נשים במקביל. נגיד גם שנפגשת פנים אל פנים עם אנשים שהכרת בצורה וירטואלית. את כבר יודעת שחלק מהמגיבים מכירים את כותב הבלוג אישית. זה כך הרי גם אצלך, לפעמים חברות כותבות לך, ואת להן, הודעות שמתכתבות עם פגישות חוץ-וירטואליות . בדיחות פנימיות. הנאה קטנה מהיכולת להגיד בפומבי משהו שרק מי שהיתה בפגישה ההיא בבית הקפה יכולה להבין. וגם יצא לך לפטפט לפני כמה חודשים עם גבר שאת שמו האמיתי אינך יודעת, ואולי הוא בכלל אישה או נער מתבגר, אין לך מושג, כאילו אתם נשואים שנים. זה הצחיק אותך.

     

    אז את כבר לא טלייה רכה. את יודעת לקרוא בלוגים. את רואה שיש כמה נשים שמגיבות לכל הפוסטים שלו. יש לו דיאלוג איתן. לפעמים פלרטטני. אבל לפלרטט עם זרים, בהפוך על הפוך, זו שפה מקובלת ברשת חברתית. רשתות חברתיות מדברות בדיאלקט חדש של השפה, סגנון חדש של אינטראקציה עם זרים. לכי תכתבי פין ברשת חברתית. זה כמעט לא חוקי. יסקלו אותך באבנים.

     

    מגיעה הודעה פרטית ממנו. את עונה. נוצר דיאלוג. אף אחד כמובן לא מצהיר לכבוד מה התכנסנו. זה לא חיזור. נשמר תמיד הרושם שהוא (וגם את) מתכתבים כאן עם המון אנשים. בעידן הזה הרי לא מתחייבים לכלום.

     

    נפגשתם. היתה פגישה טובה. היו עוד פגישות. הוא נשאר לישון, את נשארת לישון. את שואלת על הבלוג שלו, שבו כל המגיבים מגיבות. הוא מספר שחלק פגש פעם אחת, חלק לא פגש בכלל. את לא יודעת מה לעשות עם זה. הוא מבין שזה מפריע לך, ומתחיל לכתוב אחרת בבלוג שלו. זה מקרב אותך אליו.

     

    אולי הקשר נמשך. בהצלחה שיהיה לך ולו, אבל לצורך הדיון, יערה, בואי נגיד שהבחור נעלם. פתאום. את יודעת שקרה אצלו משהו שלא קשור בך, אבל הוא לא התקשר להסביר לך שמה שקרה אומר משהו גם על הקשר שלכם. הקשר מתגמגם, הוא נעשה מרוחק. בסוף אין לך ברירה ואת מניחה לזה.

     

    ואז אחרי שבוע או שבועיים הוא כותב הודעה בבלוג שלך. או נותן לך כוכב. ואת מנסה להבין מה הוא מנסה להגיד לך. סוג של התנצלות פחדנית? ניסיון אולי לגשש את דרכו חזרה בחלוף המשבר? אולי זה לא אומר כלום, אולי מבחינתו חזרת להיות, או היית תמיד כי אף פעם לא הפסקת להיות, עוד איזה פרצוף בים הפרצופים והוא לא מבחין בינך להמון?

     

    את לא יודעת. מה שאת כן יודעת זה שככה את לא רוצה להכיר שוב גברים. כי יש המון רעש פלרטטני ויותר מידי עמימות וכל זה מקטין אותך, מאיר את כל פחדיך, מחזיר אותך לאחור לגיל חסר בטחון ומשכיח ממך שאת אישה שכבר השיגה משהו בחייה. את לא רוצה להכיר כך גברים כי למדת שרשת חברתית מאפשרת, לא רק לביובים אנושיים, גם לאנשים טובים, הגונים, שיודעים איך להתנהג, להתנהג כמו שאסור. כי ברשת חברתית לא רואים אותם.

     

    אחרי כל זה, יוצא לך לפעמים להסתכל על הפרצופים האלו ברשת. בדף 'ביקרו אותי' או 'החברים שלי'. אוסף של תמונות פספורט. מתחתן כמה סימנים אינטרנטיים מוכרים. אחד מהם מהבהב. את מסתכלת על המסך. באחת התמונות נראה גבר מהצד, הוא יושב רגל על רגל, ידו משולבת על אחת מרגליו. האייקון המהבהב נראה כמו המשך היד שלו, היד נראית מתנועעת בין רגליו. התמונות האחרות הן תקריבים של פרצופים. האייקון המהבהב נראה כמו קריצה. אלפי פרצופים שקורצים לך. את חושבת שכל זה כל כך סוטה ולא מבינה איך התגלגלת לשם.

     


    את הרשימה הזו כתבתי כבר קצת מזמן.


    כבר חצי שנה אני כותבת כאן על המחסומים בעומק הגדה, לבלוג הזה היו תקופות סוערות. היתה תקופה שהייתי מכורה קצת לקפה. זה קפה קפה. המון דברים קרו לי כאן. מה שכתבתי למעלה, למשל. 

     

    לאחרונה מענינת אותי הדרך שבה הקפה שינה אותי, המשקע שנשאר בי. השיטוט שלי כאן מצטמצם עכשיו רק לפוסטים על הקפה. על אותה קבוצה שאנחנו קוראים לה 'הנהלת הקפה' (מין אח גדול כזה). על אינטראקציות בין גברים לנשים, אבל לא רק. הרשימה הזו תהיה תרומתי לאוסף המצטבר של פוסטים בנושא.


    אני הכי חתיך בתל אביב/אני הכי יפה ברמת גן/אני הכי חכם בכרמיאל/הכי אבל הכי אבל הכי/חמוד בקינגסטון טאון//אני בני בשן/אני בני בשן/בשאנז אליזה/בשן ילד שן/אני בני בשן//אז עזבי את הקטן ועברי לגדול/עזבי את הישן ועברי לחדש// אני זיון של הניו אייג'/אני זיון פאקינג מטורף// שאלה: אתה פנוי בשישי?/אמרתי: אני מנוי בשבת/תאטרון גשר הצגה נחמדה/ את ואני בשירותים בעמידה/אני אחדיר בך פתגמים/אני אשא בך נעורים/אני אנשק אותך/ ואלעס אותך/ואמצוץ אותך/ עד שתהפכי לצפרדע/ותזכרי בנסיך על הסוס הלבן/שעזב אותך לטובת הסוס// את אוהבת חיות/חיות זה פאסה/אני זיון של הניו אייג'/אני זיון פאקינג מטורף/ אני בני בשן.

    (אני בני בשן, מילים ולחן של בני בשן)


    דרג את התוכן:

      תגובות (169)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/12/09 11:00:

      צטט: מיא 2009-12-02 23:17:04

      צטט: יערת דבש 2009-12-02 23:07:02


      איך נזכרתם בכלל בפוסט הישן הזה פתאום? כבר עברה שנה. אני עדיין חושבת כמו פעם. אנשים הם לא חפצים. מאז המקרה ההוא אני יוצרת כאן קשרים רק עם נשים. בטוחה שלא הפסדתי כלום.

       

       מאז אני יוצרת קשרים רגשיים רק עם נשים, ועם גברים רק שוכבת. יודעת שלא מפסידה כלום. 

       

      אני לא נזכרתי בפוסט הגעתי אליו תוך כדי עיון בכתבייך יערה

      פוסט ראוי לציון וכתבתי בדאר כמדומני .

      גם מבחינת עומק הרגש בעקבות המשבר שעברת

      גם בגלל יכולת הניתוח

      וגם ה בני בשן שחיפשתי משהו משמעותי שלו מזמן בתחושה שיש בו ובסוף הגעתי במקרה כאן

      -----------------------------

      אני מכיר אנשים שנעלבו מהעולם.

      (ונשים שנעלבו מא-מין השני )

      ---------------------------

      אם לצטט מישהי;

      "אני משוכנעת עכשיו  שהקפה השפיע על התפתחותי הרוחנית ועכשיו אני רק מתעניינת במשקעים "

      יש פה גם כמה אנשים שאני מאד מעריך את כתיבתם אך שומרים על קשר

       "פרהסיבי" אני מכנה אותו  כלומר הכל רק לא דאר רק  בפרהסיה 

       וגם זה שיריון וגם זה סוג של קשר

      ונדיר שאני מטיל בו חנית ואין לי תוכנית.

      אני מקוה שאני נשמע מספיק א-מין 

      וכל זה מעורר הרבה אמפתיה ואינטימיות חד צדדית .

      --

       

       (חוצמיזה תודה לכל מי שידיד ומכר שלי כאן, מי יותר מי פחות : )

       

        3/12/09 02:46:

      קודם כל ברור למה הקשר נהרס, ברגע שהוא שינה את הכתיבה שלו בשבילך זה כבר לא היה זה.

      דבר שני, חוק יסוד, לא מדברים על יחסים (ספציפיים) בבלוג, זה מתכון להרס.

      חוץ מזה, הכל פתוח ומותר.

        2/12/09 23:17:

      צטט: יערת דבש 2009-12-02 23:07:02


      איך נזכרתם בכלל בפוסט הישן הזה פתאום? כבר עברה שנה. אני עדיין חושבת כמו פעם. אנשים הם לא חפצים. מאז המקרה ההוא אני יוצרת כאן קשרים רק עם נשים. בטוחה שלא הפסדתי כלום.

       

       מאז אני יוצרת קשרים רגשיים רק עם נשים, ועם גברים רק שוכבת. יודעת שלא מפסידה כלום. 

        2/12/09 23:11:

      צטט: יערת דבש 2009-12-02 23:07:02


      איך נזכרתם בכלל בפוסט הישן הזה פתאום? כבר עברה שנה. אני עדיין חושבת כמו פעם. אנשים הם לא חפצים. מאז המקרה ההוא אני יוצרת כאן קשרים רק עם נשים. בטוחה שלא הפסדתי כלום.

       

      I shall be telling this with a sigh Somewhere ages and ages hence: Two roads diverged in a wood, and I— I took the one less traveled by, And that has made all the difference

       

      אני במצב רוח פואטי הלילה. תכף הולך לישון
        2/12/09 23:07:

      איך נזכרתם בכלל בפוסט הישן הזה פתאום? כבר עברה שנה. אני עדיין חושבת כמו פעם. אנשים הם לא חפצים. מאז המקרה ההוא אני יוצרת כאן קשרים רק עם נשים. בטוחה שלא הפסדתי כלום.
        2/12/09 23:00:

      בגלל התגובה של מיא הפוסט הזה הופיע לי ברשימת הפוסטים העדכניים של חברים.

      מעניין.

      הזכרת לי משהו שכתבתי פעם

       

      וכיכבתי.

        2/12/09 22:00:

      אוי, יערה, אני כל כך כל כך מזדהה איתך, כרגיל.

       

      לא אומר שהקפה שינה אותי, החיים שינו אותי. האירועים שקרו לי בזמן הזה. כל כך הזדהיתי איתך כאן, בתגובות, וכל כך טענתי בלהט והתווכחתי עד זוב מקלדת, שהיעלמות היא תופעה מכוערת, להתאדות מחייו של הזולת המשמעותי - והנה כעבור שנה  ומשהו כתבתי כתבה ובעקבותיה פוסט, הנעלמים - ובהם אני טוענת שזה ממש לא חמור. אדרבא - שייעלמו, שיעופו לנו מהחיים.  לא צריך אותם ואת האטימות הרגשיט שלהם. ואני באמת באמת מרגישה ככה. זו לא איזו הצהרה ריקה. באמת למדתי לנפנף, להתעלם. כי בעולם אטום וחסר רגש ונורמות של התנהלות אנושית, חייבים לגדל עור של קרנף, וזה מה שעשיתי. קרנף יוקרתי ופוחז. עם תיק ונעליים תואמים. בסבבה ובזרימה. הכל אחלה. אריבדרצ'י, קארה מִיָה. 

        17/8/09 02:49:

      אולי את תגידי לי מה לעשות יערונת?

      כי אני אוהבת  מישהו שבא ממקום חשוך  מאוד- ואני מכירה מקומות כאלה- כי באתי מאחד.

      ושורדים תמיד שרוטים. ואני תמיד פוחדת מאנשים יותר שורדים-שרוטים ממני.

      אני כביכול   במערב ובא לי לצעוק עד שכל החומות יישברו שפה זה לא המערב.

      מי שמנסה לטעון שמערבי פה מבחינתי הוא אונס אותי תרבותית. כי אני מצטערת, אבל

      נולדתי בארץ הזאת, בטעות למדתי ערבית מדוברת לא רעה  ומדי פעם אני גם בוכה לבד בלילה

      בחשיכה הפולנית שלי על אחות מוסלמית כזאת או אחרת. ואני מרגישה  שאני בוכה לבד.

      כי פה בארץ מוסלמי הפך להיות מילה נרדפת ל"אחר".

      ויכול להיות שיש לי אח כזה או אח אחר אבל אני מתעקשת להיות עיוורת

      כי אני מאמינה שרק בלב/לבד שלי אני אוכל לגעת בשמיים ואם הייתי יכולה להייתי ממלאת את השמיים באור כוכבים ירוקים במקום

      במיליון עיניים.

       

        29/12/08 14:22:

      משתמע מדבריך שגברים נעלמים ונשים לא.

      מניסיון חיי העגום, נשים נעלמות על כל צעד ושעל.

      היה לי פעם קשר עם אישה שהיה פשוט מדהים ולאחר שבועיים של קשר שרק התהדק והתקרבנו יותר ויותר, לפתע היא נעלמה, לא ענתה לטלפונים לא בבית, לא בסלולרי, לא בעבודה.

      אני יודע שלא קרה לה כלום כי כשהתקשרתי לעבודה ניסו להעביר לה אבל היא לא ענתה.

       

      האמת די מפליא אותי שגברים נעלמים.

      גבר צריך להגיד תודה שיש לו קשר, לכן הוא לא נעלם.

       

        29/12/08 11:20:
      אהמממ... אני מחכה כבר שבוע שתשכך כאן המהומה, אבל זה מתחיל להראות כמו הסכסוך הפלשתינאי-ישראלי. אז רק רציתי להגיד, למרות שאני לחלוטין לא מסכימה עם התגובות ולמרות שבאופן כללי אני סולדת מכל הנהי והפהי ומהאג'נדה העאלק-המגדרית המתלווית לו בהכרח (גבר מניאק, אשה מסכנה שבסה"כ רוצה קצת יחס, אבוי לעליבות), שכתבת מאד מאד יפה, ושמי שטבועה בו כזו רגישות אנושית גבוהה (כמו זו שהבעת בכתיבה), תמיד יהיה נאהב ותמיד ימצא בן-זוג ראוי.
        29/12/08 10:05:

      צטט: מיא 2008-12-29 08:20:21

      גם אם תביא תגובות של אלף מילים זה עדיין לא יהיה בסדר. יש הבדל בין התחלה לסוף. רמת המחויבות שלך כלפי אדם, לאו דווקא בן המין השני, גדלה על ציר הזמן, ככל שמערכת היחסים נמשכת ומעמיקה. לכן אם נשים עוזבות בהתחלה וגברים בסוף זה הבדל משמעותי. פרט לכך אני אומר לך בפעם ה-302 שלא העזיבה היא העניין כאן - לכל אדם מותר לסיים מערכת יחסיפ שאינו חפץ בה עוד - אלא ההיעלמות - האִיוּן של הזולת שהוא דבר בזוי.

       

      כי זה מעליב אותך, בשעה שאין לך שום טיפת קומפשן להעלבות של הצד השני....את מדברת על נימוס ועל הילכות רק שזה נוגע אליך.  גברים נעלבים  מסרוב של נשים

       

      תאמיני לי הם בטח נעלבים שהאשה שאתם חיו די הרבה שנים הולכת למשטרה ומתלוננת על אלימות שלא היתה ולא נבראה בעבור שני זוזים זה גם כן מעליב.

       

      לא אני הכנסתי את המשטרה לחדר המיטות יקרתי אלא לוחמי הג'נדר למינן מקמיר עד שריד וגלאון  ולא סתם שלחת אותי למצדה בענינן הזה.

       אני הלכתי בויכוח הזה לכיוון הזה מתוך הנץ' אולם שהגענו לאן שהגענו הלכתי ושאלתי כמה מחברי  הטובים ביותר  שמסתבר שאתן צודקות ואכן רבים המתיאדים  ונימוקם עמם..

       

      מסתבר שהם חוששים המהמגעים האחרונים איך אמר לי חבר יקר כאח? למה לי צרות? אני סוגר אותה לגמרי וזהו..."חתכתי" והתודה לגברת גלאון ולגברת אורית קמיר. ועל  כן גם מקליטים בעיר הזאת מעשי אהבים (כן מקליטים עם טיפ ועם מצלמה) בכדי להמנע מתלונות שווא על אינוס . ועל כן הליגליזציה של היחסים....

        29/12/08 08:24:
      חוץ מזה - אתה יודע מה, עדי? תתנהג אתה באופן בזוי ותחנך כך את ילדיך - ואני אחנך את ילדיי להתנהג באופן שמכבד את הזולת גם בלי חוקים, עשינו עסק? 
        29/12/08 08:20:
      גם אם תביא תגובות של אלף מילים זה עדיין לא יהיה בסדר. יש הבדל בין התחלה לסוף. רמת המחויבות שלך כלפי אדם, לאו דווקא בן המין השני, גדלה על ציר הזמן, ככל שמערכת היחסים נמשכת ומעמיקה. לכן אם נשים עוזבות בהתחלה וגברים בסוף זה הבדל משמעותי. פרט לכך אני אומר לך בפעם ה-302 שלא העזיבה היא העניין כאן - לכל אדם מותר לסיים מערכת יחסיפ שאינו חפץ בה עוד - אלא ההיעלמות - האִיוּן של הזולת שהוא דבר בזוי.
        29/12/08 07:33:

      צטט: מיא 2008-12-28 17:08:29

      אה, להתאדות מחייך של בנאדם אחר בלי הסבר, זה חיובי? בלי תלות בג'נדר. כשגבר מתאדה מחיי חברו הטוב בלי הסבר, זה משהו נסבל?

       

      בהחלט נסבל. זה נסבל בדיוק כמו ההוא שהיא אמרה לו אני אתקשר מחר ולא התקשרה.אי אפשר לבלבל לכן את המוח לא עם עובדות ולא עם מציאות.  גברים נוטשים בשלבים מואחרים של יחסים כי הם מפחדים מתחיבות נשים בתחליתן . נטישת גברים ממערכות יחסים זה לא דבר שיש רק באינטרנט ווא הוגבר באינטנרט תשאלי בבקשה את פרזידנט אלקט מר אובמה איפה אבא שלו הלך ....אשתי עבדה בבית ספר ברד הוק ניו יורק היו לה שם דור שליש של נטישה ילדות בנות 14 שגדלוא לאמא בת 28 ולסבתא בת 42 בלי אף גבר בסביבה . וזה הי נורמה לא חריג.ולא רק למגזר האפרו אמריקאי. אז דבר ראשון באוי נסכים שמדובר בהתנהגות ג'נדריאלית שאינה חריגה לפחות אם אנחנו מרשים לגברים לעזוב את הילדים שלהם בטח אפשר להרשות להם את החברות שלהם.

      הדבר השני זה הטענה שזה רק נורמות התנהגות....ובכן אנחנו יש לנו נסיון עם דברים שבהתחלה הם נורמות התנהגותיות ופתאום נהפכים לחוק . ועל כן אני כזה מתעקש, אני לא עושה דייטינג באינטרנט אשיתי קוראת לי כאן מאחורי הגב ולא מפחד מחוק של זהבה גלאון "לחוק למניעת נטישה אסורה לאחר שתיפ פגישות ללא הודעה מסודרת והרשות לרישום הודעות הפסקת חברות ליזיזי אינטרנט ונפגעות דיטינג" אולם הנסיון שלי הראה שחוק הזה בוא יבוא ועל כן אני נלחם בו בשלב הנורמאטיבי ולא מחכה לשלב שיוסי שריד יפחיד את שאר חברי הכנסת שאירית קמינר תכריז עליהם כשובניסים. 

        

        29/12/08 03:22:

      צטט: יערת דבש 2008-12-28 10:50:11

      צטט: איתמר פרחי 2008-12-24 08:27:26

      צטט: חץ עין נץ 2008-12-24 05:32:47

       

      אתן נשמעות כמו קבוצת עבדים משוחררים באטלנטה שמקטרים איזה כיף היה בימים של פעם שלא היה צריך לחפש עבודה האדון הטוב הביא להם אוכל ונתן להם מלונה לגור בה ואפילו היבא להם אישה להתחתן איתה. עכשיו הם צריכם למצא הכל לבד.


       

       

      כתבתי פה תגובה ואני מופתע שבסוף לא שלחתי אותה, בעיקרון אני מאוד מסכים איתך ולצערי לא כל כך מסכים עם הבחורות הנחמדות.

       

      ובכל זאת שיחשבו שגם אני גבר ולא רק עושה כן עם הראש כל היום (הרי אנחנו עם כל הדרישות שנתחשב ננקה נבשל ונעזור עם הילד עדיין צריכים להיום גברים עם מבט של אחד שיכול גם להיות אלים אבל לא להעז להרים יד אפילו על החתול):

       

      הסיפור הזה על הבחורות הנפגעות מהתנהגות הגברים הזקירה לי כמה מחקרים שקראתי על אלימות במשפחה:

       

      בעיקרון שחוקרים אלימות במשפחה מאוד קשה לקבל נתונים אמינים וטובים, הידע האוייקטיבי ביותר מגיע מתלונות במשטרה, ביקורים בבתי החולים וגופות בבתי הלוויות. מן הסתם גברים מתביישים להגיש תלונות במשטרה, עוד יותר ללכת לבית החולים (גם בגלל שהפגיעות בהם כנראה פחות גרועות) ורק אחד מהם על כל שלושה נשים מעיז לשלוח את גופתו לחדר המתים....

       

      שעושים שאלונים מאוד קשה לקבל תשובות אבל כמה חוקרים חכמים התחילו לחקור את הילדים (או סטודנטים) לגבי היחסים בין הוריהם, מאז ועד היום התפרסמו כמה אלפי מחקרים בנושא כי הוא מאוד פופולארי מסתבר ובכולם הופתענו לגלות שהנשים בעולם המערבי אלימות בדיוק כמו הגברים אם לא יותר.

       

      עוד משהו עוד יותר מעניין, נשים למרות שהן חיות יותר הולכות לרופאים בתכיפות גדולה פי כמה מהגברים.... ואולי בגלל שהן מתלוננות יותר הן חיות יותר ? 

       

      אגיד את האמת, איתמר, אני לא מבינה מה עניין אלימות במשפחה לפוסט הזה.

       

      הפוסט הזה הוא על בחור שיזם קשר איתי דרך קפה דה מארקר. הקשר התפתח ואז הבחור נעלם ללא כל הסבר. הפוסט הזה הוא על הגינות ועל אתיקה ביחסים בין אישיים. הבחור ההוא היה צריך רק להתקשר אלי ולהגיד שלא מתאים יותר. זה הכל. לא היה אז בליבי עליו. זה היה בסדר גמור.

       

      הכאב, שניכר כנראה בקטע הפותח את הפוסט על פי תגובות שקיבלתי, לא נבע מכך שחשתי שאיבדתי את אהבת חיי. רחוק מזה. התחושה הקשה קשורה בכך שהייתי חפץ. מוצר מדף, חלק מסרט נע. לא הייתי שווה אפילו שיחת טלפון ובה הסבר, אפילו קצר ודחוק, על סיום הקשר ביננו.

       

       

       

       אני מאוד מזדהה עם כאבך יערה, 

       

      התגובה הזאת שלא הובנה לצערי יועדה לעדי (שניסה לתת לבעיה פרופורציות). האלימות במשפחה לא היתה מושא התגובה אלא דרך עילגת שלי להגיד שגם צורת המדידה היא הרבה פעמים מאוד סובייקטיבית.

       

      מכיוון שאני לא רוצה לכתוב שוב חצי מחשבה שלי שתוצא מהקשרה ודווקא יש לי כמה דברים להגיד בנושא שעשויים להיות מועילים אני אשתדל לקחת את הזמן ולכתוב על זה פוסט (אם וכאשר אני גם איידע אותך).

        28/12/08 17:08:
      אה, להתאדות מחייך של בנאדם אחר בלי הסבר, זה חיובי? בלי תלות בג'נדר. כשגבר מתאדה מחיי חברו הטוב בלי הסבר, זה משהו נסבל?
        28/12/08 17:05:


      תחנכי אותם.

       

      אני בטוח שזה ניתן לחינוך אבל אני אל מוכן שהתנהגות הזאת תהפך להתנהגות שלילית.

        28/12/08 17:05:

      סליחה, סליחה, סליחה - פתאום קלטתי מה הבעיה - אז כדי שלא נמשיך בוויכוח העקר הזה, אני מרשה לעצמי (שוב) לענות גם בשם יערה: הפוסט הזה עוסק בנורמות ההתנהגות של היכרות באינטרנט. זהו הנושא שלו. אתה עדי וגם איתמר פרחי, מאוד מאוד הייתם רוצים להרחיבו ליחסי נשים וגברים בכלל, מימי הביניים ועד היום, ואותך בפרט עדי מטריד החוק למניעת הטרדה מינית. ובכן את טענותיך אני יכולה לסתור אחת-אחת, והאמת שמצדה (רחלי) תיטיב לעשות זאת ממני - ואני לכן קוראת לך כאן לפרסם פוסט שיעסוק בנושא הזה ספציפית. אבל זה ממש לא הנושא כאן. וכשאני מדברת על כללי התנהגות, מה שאני קוראת אתיקה, אני מדברת על כללי נימוס, הגינות ולא על חוק מדינה, כלומר ללא סנקציות בצדם. ולמי שאומרים לי שאין נימוס יותר בג'ונגל שהפכנו להיות, אני אומרת שאני לא מוכנה לחיות בג'ונגל כזה והייתי רוצה להכין מקום טוב יותר, לפחות לילדיי. ושוב דוגמה מהדור הצעיר - שני הבנים שלי, לפחות, צדיקים יחידים בסדום, לא אומרים את המילה הנוראית כ-----ת. זאת אומרת שכן אפשר להשיג. ואם למשל מורים נערצים לספורט או מדריכי כדורעף כמו של הילדים שלי היו מובילים קמפיין כזה, אני בטוחה שהיו מצליחים בכך. 

        28/12/08 17:02:

      צטט: מיא 2008-12-28 15:00:14

       

      אולי אפילו לנסח איזו אתיקה, כדי שזה לא יקרה, כדי שהציפיות, הכללים, אולי יהיו ברורים יותר. אולי אתיקה מיוחדת להיכרויות שהתחילו באינטרנט. זה לא רעיון מוופרך כל כך. אפשר אפילו ללמד את זה בבתי הספר, מה יש? יותר טוב משיעורי של"ח מופרכים או דיני שמיטה אידיוטיים שהילדים שלי לומדים.

       

      עדי - הרמתי ידיים. לא רואה טעם בויכוח.

      אני מדברת על אתיקה פשוטה, על כללי התנהגות שנראים לי מאוד בסיסיים. כשהייתי ילדה לימדו אותי הורי אוסף של כללים חברתיים שכולנו מכירים (עלי להגיד שלום להוריה של חברתי כשאני נכנסת לביתם או שעלי להתייחס בנימוס גם לגננת החדשה אותה אינני מחבבת). חלק מהכללים מלמדים אותנו הורינו, חלק אחר אנחנו לומדים לבד בכלמיני צורות. קשת של מחוות שמתחילות בכללי נימוס פשוטים ונגמרות בנורמות של אתיקה, מחוות שנוגעות לאנשים זרים ולאנשים שבינהם לביני יש מידה משתנה של קרבה. הפוסט דן בכללים האלמנטריים הללו. 

       

      הצעתה של מיא יפה בעיני. הרשת היא טריטוריה חדשה ולא מוכרת. כדאי להתחיל להבהיר לעצמנו משהו לגבי אופן ההתנהלות בתוכה.

        28/12/08 16:21:

      או קיי עדי.

      אז בוא אני אגיד לך דבר פשוט - הבעל שלי לשעבר? זה שאני כל הזמן מהללת? נשים היו נופלות לרגליו. והוא באמת חתיך, אבל לא יפיוף, בלי גרוש על התחת ועם עוד הרבה חסרונות בשביל האמא הפולנייה. אבל אתה יודע מה? הוא ג'נטלמן אמיתי בכל רמ"ח אבריו ועוד לפני תקופתי מעולם לא הלך לפי 'התזמון' שלו אלא רק לפי התזמון של האשה. ואת שני הבנים שלי, שניהם חתיכים בלי עין הרע, אבל זה לא קשור, אני מחנכת לפני הכל לשים תמיד - אבל תמיד - את הצרכים של האשה שתעמוד מולם לפני הצרכים שלהם. תמיד. בגלל שהיא הפגיעה והיא החלשה.

       

      ובעלי לשעבר - מעולם לא חסרו לו נשים. וכל חברותיו לשעבר (כולל אני) נשארו מעריצות. ואני לא חושבת שנולדה האשה שאמרה לו לא. כי יש לו כבוד לנשים, ולפגיעותן, ולצרכיהן ולחולשותיהן. והוא לא קמצן ברגשות (הוא דרום אמריקני כמובן, ויש לו לב רחב) וקטנוני ומתחשבן כמוך - אבל אנחנו ככה ואתן ככה. והוא חינך את הבנים שלו בדיוק אותו דבר. והוא חינך אותם גם לראות בי אשה ולא אמא - כלומר אני לא אמורה לשרת אותם, אלא הם אותי. ואני רואה איך זה מחלחל. הגישה הזאת של כבוד לאשה, להקדים את צרכיה לצרכים שלך. ואם אתה חושב שאי פעם ניצלתי את זה, אתה טועה. זה רק גרם לי להשתדל יותר. 

       

      והמורה של הבכור דיבר איתי על זה - הוא ראה בטיול השנתי - על היחס שלו לחברים בכלל, ובפרט לבנות: את הבגרות, את הכבוד. אתה לא מאמין, עדי. אפשר ללמד את זה, להקנות. מגיל צעיר. הבנאדם בן 15 והוא מתנהג כגבר בוגר. עוזר, תומך, בצורה אבירית, וללא הבדל אם זאת 'כ----ת' או לא. כי כך חינכתי אותו. לתת כבוד לאשה באשר היא אדם! ואם מישהו אחר יפגע בנערה, הוא יתייצב ויעזור לה. וזה החינוך שלנו. אז תעשה לי טובה - אתה יכול להמשיך לדבר על צרכים ויצרים, אבל יש גם מעבר. יש לחשוב, להתאפק, לשלוט. זה הגבר האמיתי. ואם הבן שלי הגיע לזה בגיל 15 - אנחנו רוצות את זה מבן הזוג (המדומין) שלנו בגיל 30 ו-40.

        28/12/08 16:05:


      אני לא אחראי עליו..... הוא הלך לקריבים לצלול באלמוגים (יש אנשים שדואגים שהילד שלהם נמצא בדרום (או נשאר בבית כמוש שלי עשה היום אבל מחר הוא כבר שם ואני כבר דואג.) ויש כאלה שנוסעים לקריבים)

       

      אבל את לא ענית לשאלה שלי. הראתי לך במחקר אמיתי (אם כי הוזמן ע"י גוף כלכלי לא מטרת פירסום) שהראה שנשים גם נוהגות באלימות במצבים שהכוח בידיהן. וזה ממש לא מפתיע בטח לא ביום שיש מלחמה.

      זה האינטרנט מקצין דברים? יש לי ויכוח ענקי עלה העניין  זה גם במשפטים גם בכלכלה גם גם בעסקים, אני בגדול טוען שזה לא מקצין אלא משנה את הקצב בכל מקרה העניין כלל אינו יחודי לדייטים אלא כל מערכות היחסים המסחר שאנו חיים בה, אנו חיים בתקופה הרבה יותר מהירה? בזה אין ספק, אבל  אני גורס שאיכותית אין שום הבדל. זה דעתי וכמו שאמרתי לך דעתי זאת אינה מוגבלת לדיטטיניג בנט.

       

      חזרה לעניין עצמוואני  לא סתם נתפל לזה כי זה ממש מלחמת המינים הדבר הזה. ואני אחזור לחופש של כל אחד לעשות מה שבראש שלו והחשיבות שלזה. במסגרת המאבק הזה אנחנו כחברה הכנסו מלא התנהגויות אונושיות שהיו נורמאטיביות לתחום הפלילי במיוחד בתחום של היחסים בן גברים ונשים או שמה שאני אוהב לקרא לרווח שבין היד לחזיה שזה מקום שלטעמי המדיהנ והחברה צריכים להדחף אליו בזהירות מרבית.

       

      אתן לך דוגמאות מ  א החופן: אנחנו התערבנו בתוך המשפחה ואסרנו על יחסי מין בכפיה בין בעל לאשתו, אנו נכנסנו ברווח שבין גבר ואישה ברגע הכי אינטימי שלםה ודרשנו מהם לקיים סידרה שלמה של הסכמות שפעם לא היו נדרשות כלל.  כולל אישור פוזיטיבי של הרצון לקיים יחסי מין אחרת מדובר באינוס, הלאה נגיעות הפליות מצורות שונות ומשונות כולן נאסרו על ידי המחוקק ועל ידי בית המשפט וברוב המקרים?  בדין נאסרו.

       

      אבל באותה העת ובואתו השוונג נאסרו גם עוד כמה דברים שלדעתי הם מיותרים לחלוטים לדומגא יחסי מין בהסכמה בין בעלי מרות . זה שזה לא היה בסדר שורת הילדות חילות שחיו בקרונות של הגנראלים בימים של איציק מרדכי ולפני זה? זה מאה אחוז לא בסדר.

       

       אבל זה שבת של חברים שלי צריכה הלתחבא כי היא חברה של הקצין ביחידה שלה? מה קרה?  ואני אחזור לגנראלים ולילדות בצריח אז אני לפחות למיטב זכורני אף אחת לא אנסו אותה להגיע לקרון של  הגנראל והן הצטופפו שם מרצונן החופשי ואגב תוך כדי הפגנת אלימות מילולית לחבוריתהן ושימוש מופרז בכוח של הגנראל למען כל הפלבאים המשתרין אותן חעשו כרצונן. ואני יש לי על זה סיפורים על חברות של המח"ט שחיכו לו יומם ולילה בקרון במלמלת משי תוך כדיש הן רודות בחברות שלהן והדברים מתועדים בתולדות ישראל. . ואותו דבר מרצים באוניברסיטה ומרצות עם סטודנטים. זה שדוקטורניות מוכנות לשכב עם מרצים בעברו כנס, פיפר או הרצאה זה לא חדש העובדה שאם זה לא מצליח להן הן יכולות לבוא ולטעון שזה היה אונס, וזה אחרי שהיא אומרת שאם הוא היה ממשיך את הקשר איתה לא היו  לא טענות זה כבר הגזמה פראית.

       

      אותו דבר גברים שמתאידים אחרי כמה דייטים . מבלי להגיד אם זה מוצא חן בעיני או לא, אז  זה מאד לא מוצא חן בעיני שהתנהגות שכזאת  תעלה  לרשימה של הדברים הרעים בדרך להפך לחוק . ואנו ראינו במדינית ישראל חוקים בתחום הזה אין לתארם אלא כהזויים  ועל זה הויכוח. כי אני לא חושב שאנחנו מתוכחים על נימוסים והליכות אלא על התחלה של הפללה של התנהגות כזאת וזה יקירתי? לא מוצא חן בעיני

       

       ולבסוף להבדל בין העלבונות הגברי והנשי . העלבון של האשה  הוא פשוט הרבה יותר חשוב לך מאשר העלבון של הגבר. אבל זה בדיוק ההבדל הקטן התשוקה הגברית הינה מהירה בעוד שהתשוקה הנשית היא איטית ועל כן תמיד אבל תמיד יהיה רגע בן גבר ואישה שבו היא רוצה יותר ממנו אם היחסיםש להם נמשכים ותמיד יהיה רגע שהוא נעלב אם היחסים שלהם לא התחילו. זה חלק גם מהעולם שלנו חלק מהמיניות של הגברים ושל הנשים ואני לא אסכים שזה יוגדר כהתנהגות ג'נדריאלית מגונה.

      התנהגות ג'נדראילת ?U BET אבל מגונה בשום פנים ואופן.

        28/12/08 15:00:

      קודם כל עדי - אם זה מה שאיתמר פרחי התכוון להגיד - זה ממש לא היה מובן, לעומת זאת הוא התבטא באופן מאוד תוקפני, הוא חירפן את כולם פה ובעיקר אותי, הוא בזבז לי, למצדה, לשרון אבני ועוד הרבה זמן בוויכוח הסרק איתו ובמציאת נתונים סותרים, הוא הסיט את תשומת הלב מהטענה העיקרית של הפוסט, ולבסוף לדעתי הטענה שאתה טוען בשמו גם לא נכונה.

       

      ז"א נניח שלנשים יש יותר הזדמנויות לדחות גברים, כלומר להגיד לגבר לא. אבל מתי זה נעשה? בשלב הראשוני ביותר של זרות. אליי לא פונים כמיא. פונים אליי במייל בזכות תמונתי (יש לך גוף יפה, את סקסית, את מטריפה אותי) ואת אלה אני באמת לא מזכה במילה. כל פנייה שמתייחסת לכתיבתי נענית. ונניח שנשים לא עונות - מדובר באשה זרה שלא ענתה לפנייתו של גבר זר. זו אולי פגיעה, אבל בוא נאמר שלא אנושה.

       

      לעומת זאת, יערה מדווחת על גבר שאחרי שני לילות של שינה ואינטימיות יחד התאדה לה מהחיים. שוב, הַבדל בין זיון מנוכר לבין לילה שבו אתה נשאר לישון ושגם יש המשך ונפגשים שוב. לגבינו כנשים זה משמעותי מאוד. אז באמת תנחומיי לגברים על הנשים שלא זיכו אותם בתשובה במייל או בצ'ט (שוב, אנחנו מדברות על האינטרנט במיוחד והפוסט הזה וגם הפוסט של ולרי אלת האש התייחס לכך, למרות שאתה מנפנף את זה אבל אתמול סופסוף לרגל החנוכה נפגשתי עם אמי הסוציולוגית והיא כן אישרה את זה, כי מחקרים כן נעשו ומצאו שהבעיה מחריפה אכן באינטרנט, בניגוד לשאר הזירות החברתיות), אבל התנהגות מתנכרת לאחר מפגש אינטימי, אישי, עם מין או בלעדיו, רווחת פי כמה אצל גברים  כלפי נשים מאשר ההיפך.

       

      אז איתמר החבר שלך, שבא לקלל את הנשים יצא מברך אותן, כי נוסף לכל הן גם חלשות (אז מה, אגב? אם מישהו חזק מהאחר, הוא חייב לנהוג כלפיו באלימות? היכן זה כתוב בדיוק), ובמקום תגובה אמפטית, הוא השתולל כאן על פני חצי פוסט. הייתי מציעה לו ולך לחשוב מה עושים הלאה במקום שכל מין יאשים את האחר - בשעה שברור לכל שמי שנדפקו לאורך הדורות הן הנשים ושהאפלייה טרם חוסלה.

       

      אולי אפילו לנסח איזו אתיקה, כדי שזה לא יקרה, כדי שהציפיות, הכללים, אולי יהיו ברורים יותר. אולי אתיקה מיוחדת להיכרויות שהתחילו באינטרנט. זה לא רעיון מוופרך כל כך. אפשר אפילו ללמד את זה בבתי הספר, מה יש? יותר טוב משיעורי של"ח מופרכים או דיני שמיטה אידיוטיים שהילדים שלי לומדים.

        28/12/08 13:29:

      צטט: מיא 2008-12-26 00:46:36

      אני רוצה להגיד משהו כללי - תמיד אומרים "על כל מחקר שתביאי, אפשר להביא מחקר שיפריך אותו" - אבל זה פשוט לא נכון. נסו לחשוב מניסיון חייכם כמה פעמים ראיתם קטטות בין נשים שעוצרות את מכוניותיהן אחרי תאונה ויוצאות ומתנפלות זו על זו. לא ראיתם? ובכן - אין נתונים ואין סטטיסטיקה על קטטות כאלה, ואילו קטטות של גברים יש ומתועדות, כולל שליפת סכינים ונפגעים. מה לעשות? ואם יושבת בכנסת פחות מעשר נשים לאורך כל השנים, לא תמצאו 'מחקרים' שיוכיחו שהייצוג הנשי גדול מזה. זה פשוט קשקוש.

       

      קישקוש זה קישוקש אבל כאן את מביאה דוגמאות של "זבוב בלי רגלים לא שומע" ברור שנשים משתמשות באלימות פיזית נגד גברים פחות מאשר גברים הן יותר חלשות פיזית , את בבקשה בתדקי איך נשים מתנהגות שיש בידהן הכוח.

       

       למשל מתוך כל התלונות על אלימות במשפחה כמה מהן הן אמיתיות וכמה כוזבות? לי אין ספק היום שרוב צוי ההרחקה הן בארץ ובעולם על אלימות במשפחה הן פיקטיביות ואין היום (אני לא פגשתי לפחות) סכסוך גירושים שהסתבך שנחסך מנו השלב הזה שלה צו ההרחקה ו והצו מעצר.

      וזה יקירתי גם כן אלימות אלימות בעזרת פרוקסי אבל עדיין אלימות לשמה.  להריחק גבר מביתו ומילידיו בגלל סכסוך כספי בעזרת משטרה ולעצור אותו זה אלימות פרופר. את בטוחה שנשים עושת את זה פחות מגברים?

       

      בקשר לתאונות הדרכים זה נחמד אבל לא רלוונטי לחלוטין כאמור כי נשים הן פשוט חלשות יותר השאלה מה הן עושות שיש להן את הכוח ביד.....אם את מוסיפה את האגרסיב פאסיב למגוון התנהגויות האלימות אני אתן לך כמה מגזרים בתחום הנהיגה שבהם אני לא  בטוח מי מתנהג יותר באלימות. המתנה בחניה , חסימת רחוב , חניה ברוחב לב, נהיגה שאינה מתחשבת בנהגים אחרים. כולם התנהגויות שלא אלימות פאסיבית  לדעתי הבלתי מדעית נשים עושות יותץר מגברים

       

      אבל אני אתן לך מחקר שבו נשים "אלימות" יותר מגברים בעת שהיכולות הפיזיות שלהן שוות.

       

      נדמה לי שסיפרתי את זה כבר בהקשר אחר אבל אני אחזור על זה פה. באמצע שנות ה80 אחד הלקוחות שלנו בניו יורק בנק גדול עשה מחקר על שימוש בכספומטים (אז סיטי בנק החלו להכניס כספומטים במקום סניפים ובנקים אחרים חכחו בדעתם..) העלות של כספמאט היתה  מאד יקרה אז והוא רצה לבדוק אפשרויות שונות לפיזור של כספומטים בעיור בומדינה הוא חשד(לדעתי מעמידה בתור בכספומט)  שנשים עומדות יותר זמן בכספומטים ועשה על זה מחקר  וגילה שנשים עומדות בכספומאט הרבה יותר זמן כאשר גברים מחכים מאחורה או אם יש גברים בחדר (כמעט פי שנים מאשר גבר)  פחות זמן אם רק נשים מחכות וכמעט אותו הדבר כמו גברים אם הן משתמשות בכספומט לבד.

       

       עכשיו להכניס ראסיה לאשה זה לא אותו הדבר כמו לעכב מישהו בכספומאט אבל אין ספק שאם את מכניסה את הפאסיב אגרסיב לכאן מדובר באלימות לשמה. סתם בדבר חסר משמעות  (לשאלה איך בדקו את זה? צילמו..... כבר אז אפשר היה לצלם ולהקליט. ונתחו את התוצאות) . ביקשת מחקר? הנה מצאתי לך.....(אם את רוצה לראות את התקפות שלו תעמדי בבקשה על יד כספומאט במקום סואן חצי שעה ותרשמי.. את תההי המומה מהתוצאה....)

       

      אגב הדוגמא טובה גם אם בכלל לא בטוח שהאישה כוונתה היתה אלימה היא בהחלט יכול להיות שהכוונות (התת מודעות) היו אחרות לחלוטין (למשל חלקן נימצאו בודקות את האיפור  שלהן כחלק מטקס החזרת הכרטיס לארנק),  גברים יקבלו את זה כהתנהגות אלימה או לפחות פאסיב אגרסיב קלאסי. הנה עוד דוגמא שהתנהגות ג'נדריאלית מובנת לחלוטין אחרת ע"י גברים ונשים....

        28/12/08 12:53:

      צטט: יערת דבש 2008-12-28 10:50:11

      צטט: איתמר פרחי 2008-12-24 08:27:26

       

      אגיד את האמת, איתמר, אני לא מבינה מה עניין אלימות במשפחה לפוסט הזה.

       

      הפוסט הזה הוא על בחור שיזם קשר איתי דרך קפה דה מארקר. הקשר התפתח ואז הבחור נעלם ללא כל הסבר. הפוסט הזה הוא על הגינות ועל אתיקה ביחסים בין אישיים. הבחור ההוא היה צריך רק להתקשר אלי ולהגיד שלא מתאים יותר. זה הכל. לא היה אז בליבי עליו. זה היה בסדר גמור.

       

      הכאב, שניכר כנראה בקטע הפותח את הפוסט על פי תגובות שקיבלתי, לא נבע מכך שחשתי שאיבדתי את אהבת חיי. רחוק מזה. התחושה הקשה קשורה בכך שהייתי חפץ. מוצר מדף, חלק מסרט נע. לא הייתי שווה אפילו שיחת טלפון ובה הסבר, אפילו קצר ודחוק, על סיום הקשר ביננו.

       

       

      כיוון שאיתמר סובל בקריבים (אם כי הוא חזר כבר לדעתי) אניא סביר לך במקומו למרות שאני לא אחראי למעשיו בקושי למעשי...

       

      דבר דבר על אופניו. החושה הזאת שלך שאם מישהו לא מתקשר להודיע פורמאלית על סיום היחסים בינכם הינה תחושה סוביקטיבית שלך וקשורה לנשיות שלך. זה בסדר אגב ומותר לך להרגיש ככה. ומותר לך להעלב ומותר לך להרגיש כמה נעלבת שאת מרגישה ככה כאילו מתיחסים אליך בצורה חפצית. אולם לטענתי (ומסתבר גם לטענתו של איתמר ) היא חלק מהחופש שלך כיה חופש שלך לעושת כל מה שבראש שלך הוא גם החופש של הcounter pranter  שלך לעשת מה שבראש שלו. אני דווקא יכול להבין גם אותו וגם אותך. הדבר הזה קשור לאלימות במשפחה בקשר הבא: התכונה הזאת  כתכונת ג'נדר הגברי ולא כהתנהגות של פרטים שמוערבים בו. בדיוק כמו שמוצגת אלימות במשפחה. אבל כאן זה הגבול כי אני אלימות במשפחה לא מוכן לקבל וגבר שנעלם לתוך החושך דווקא כן אני מוכן לקבל.במיוחד שנתקלתי בימי חלדי גם בגברות שנעלמו לתוך החושך , ובוודאי ביחסים באינטרנט.

       

       ואני אחזור על מה שאמרתי פה שנשים לא מוכנות בכלל הלסתכל על העבודה שבדיוק כמו שאת נעלבת מההעלמות הזאת שלו את העלבת אחרים שאמרת להם לא ולפעמים במידה חמורה יותר. שלא אובן שלא כהלכה מותר לך להגיד לא באיזה צורה שאת רוצה אבל גם לזה שיצא אתך במשך כמה פעמים מותר להתאדות פשוט ככה בדיוק כמו שלך מותר להגיד לא או לחסום מישהו או לא לרצות שלמוע ממנו גם אל מתר , למרבה הצער ובגלל ההבדל שניות הגברית והנשית אתם מקלבים את הלא בשלבים אחרים של היחסים, הוא לא רע הוא לא עשה כלום יותר רע ממה שאת עשית שהתעלמת מכל אחד שפנה אליך בעבר ודחית אותו.

       

      עכשיו החלק הכי חשוב בעניין. גברים מעונינים במין מזדמן נשים פחות. זה לא יהיה סוד גדול בעבורך. ובטח לא סוד  שאם אני אשים בכרטיס שלי פה באתר השידוכים "גרוש מחפש פרק ב'"  או אם אני אעשה פוסט שבו אודיע "נשוי שמן חרמן ופחדן מחפש פרטנרטית לקויקי במלונית אחר הצהרים בעילום שם" יהה לי מספר אחר של תגובות ושונות במהותן. (ולא תאמיני כמה מילים קיבלתי פה מגברות שבררו את מצבי המשפחתי  ) .

       

      לדעתי התיאדות הזאת הינה חלק מהמיניות הגברית , את רוצה להמנע מהחיכוך הבלתי נמנע הזה? תמנעי מיחסים קצרי מועד וחסרי מחויבות. , אין לי דרך פשוטה להגיד את זה. אל תצאי (ובטח לא תשארי לישון) עם אנשים אלא לאחר שחיזרו אחרך במשך חודשים. את תפסידי כפי הראה המון כיפים והנאות חיים שיש לנו בעולם חופשי שיצרנו אבל תמנעי מהאי נעימות הזאת של הדחיה לאחר יחסים קצרים.

      זה שיש המון נשים שמרגישות ככה זה בוודאי . גם יש המון גברים שמרגישים דחויים על ידי נשים בשלבים שונים של היחסים שלהם. מיא טוענת שיש לה מאות בקשות "לחברות" פה בקפה שהיא דחתה. אין לי ספק שחלקם כוונתם לא רק לעשות איתה צ'אט ואין לי ספק שחלק מהם נפגע ונעלב והעלבון? עלבון בדיוק כמו כמו כל עלבון. זה לא מצדיק אלימות בכלל ואלימות במשפחה אבל אני לא מוכן לקבל שנשים  הן קורבן קורבן קורבן . אנחנו בונים עולם חדש של יחסים בין נשים וגברים אנחנו באמצע הניסוי הזה שלא בטוח בכלל שיצליח.

       

       

        28/12/08 10:50:

      צטט: איתמר פרחי 2008-12-24 08:27:26

      צטט: חץ עין נץ 2008-12-24 05:32:47

       

      אתן נשמעות כמו קבוצת עבדים משוחררים באטלנטה שמקטרים איזה כיף היה בימים של פעם שלא היה צריך לחפש עבודה האדון הטוב הביא להם אוכל ונתן להם מלונה לגור בה ואפילו היבא להם אישה להתחתן איתה. עכשיו הם צריכם למצא הכל לבד.


       

       

      כתבתי פה תגובה ואני מופתע שבסוף לא שלחתי אותה, בעיקרון אני מאוד מסכים איתך ולצערי לא כל כך מסכים עם הבחורות הנחמדות.

       

      ובכל זאת שיחשבו שגם אני גבר ולא רק עושה כן עם הראש כל היום (הרי אנחנו עם כל הדרישות שנתחשב ננקה נבשל ונעזור עם הילד עדיין צריכים להיום גברים עם מבט של אחד שיכול גם להיות אלים אבל לא להעז להרים יד אפילו על החתול):

       

      הסיפור הזה על הבחורות הנפגעות מהתנהגות הגברים הזקירה לי כמה מחקרים שקראתי על אלימות במשפחה:

       

      בעיקרון שחוקרים אלימות במשפחה מאוד קשה לקבל נתונים אמינים וטובים, הידע האוייקטיבי ביותר מגיע מתלונות במשטרה, ביקורים בבתי החולים וגופות בבתי הלוויות. מן הסתם גברים מתביישים להגיש תלונות במשטרה, עוד יותר ללכת לבית החולים (גם בגלל שהפגיעות בהם כנראה פחות גרועות) ורק אחד מהם על כל שלושה נשים מעיז לשלוח את גופתו לחדר המתים....

       

      שעושים שאלונים מאוד קשה לקבל תשובות אבל כמה חוקרים חכמים התחילו לחקור את הילדים (או סטודנטים) לגבי היחסים בין הוריהם, מאז ועד היום התפרסמו כמה אלפי מחקרים בנושא כי הוא מאוד פופולארי מסתבר ובכולם הופתענו לגלות שהנשים בעולם המערבי אלימות בדיוק כמו הגברים אם לא יותר.

       

      עוד משהו עוד יותר מעניין, נשים למרות שהן חיות יותר הולכות לרופאים בתכיפות גדולה פי כמה מהגברים.... ואולי בגלל שהן מתלוננות יותר הן חיות יותר ? 

       

      אגיד את האמת, איתמר, אני לא מבינה מה עניין אלימות במשפחה לפוסט הזה.

       

      הפוסט הזה הוא על בחור שיזם קשר איתי דרך קפה דה מארקר. הקשר התפתח ואז הבחור נעלם ללא כל הסבר. הפוסט הזה הוא על הגינות ועל אתיקה ביחסים בין אישיים. הבחור ההוא היה צריך רק להתקשר אלי ולהגיד שלא מתאים יותר. זה הכל. לא היה אז בליבי עליו. זה היה בסדר גמור.

       

      הכאב, שניכר כנראה בקטע הפותח את הפוסט על פי תגובות שקיבלתי, לא נבע מכך שחשתי שאיבדתי את אהבת חיי. רחוק מזה. התחושה הקשה קשורה בכך שהייתי חפץ. מוצר מדף, חלק מסרט נע. לא הייתי שווה אפילו שיחת טלפון ובה הסבר, אפילו קצר ודחוק, על סיום הקשר ביננו.

       

       

        26/12/08 13:27:

      צטט: מיא 2008-12-24 22:10:43

       

      אני יוצאת מהוויכוח הזה בנקודה הזאת. אותך באמת לא ישכנעו עם עובדות. ולמעשה, העובדות האלה גם לא ממש קשורות לפוסט. הפוסט מדבר על חוויה אישית. ואולי תשכנע את יערה שהחוויה שעברה לא פגעה בה. לא פגעה באמון שרחשה לגברים. להיכרויות בכלל. תשכנע אותה שהכל בסדר. סבבה. שכדאי לה להמשיך לתת אמון ב'בחורים טובים' שהיא פוגשת ברשת. לך על זה.

       

      קצת אחר כך הכרתי מישהו, דרך הקפה. היתה התכתבות פרטית מאוד נעימה, אחר כך היו כמה שיחות טלפון. ארוכות מאוד. לא שמתי לב שעברו שעתיים וחצי. בחור מקסים מאוד. נפגשנו. הייתי כל כך סגורה וקפוצה וחשדנית שלא היתה לפגישה הזו סיכוי. עוד דיברנו אחר כך קצת אבל היה ברור שאי אפשר להמשיך.

       


      ביום שלישי הייתי בהחלט בהיי. ההרצאה שנתתי היתה יופי, קיבלתי מחמאות. יצאתי מהספריה וגיליתי שאני בהמלצת העורך. כולם קראו אותי, כולם נתנו לי כוכבים. ואז התחילו להגיע מכתבים. צנחתי נמוך.

       

      עשר נשים כתבו לי. אם יש מי שרוצה לכתוב וחוששת שלא אהיה דיסקרטית מספיק, אני מבטיחה כאן, שחור על גבי מסך לשמור סודיות. כולן ביקשו שאשמור על סודיות, ובכוונתי להקפיד על כך. כשעניתי להן, סיפרתי להן על עצמי ונתתי להן את ההזדמנות להבין, את מה שהבנתי בעצמי ביממה האחרונה, התופעה רחבה מאוד.

       

      מה עושים?

      לשאול אחת את השנייה. להעביר את המידע ביננו.

       


      המון תודה על כל התגובות. קראתי הכל, עניתי רק על חלק. ההתכתבות עם אותן נשים דרשה הרבה מאמץ.

        26/12/08 01:38:


      אין מה לומר הוצאתם את הפוסט מהקשרו..והיא או הוא לא ידעו שהוא כזה.

      אז עכשיו אני הולכת לישון - אבל מחר - אווו מחר, אני אראה לכם מה זה.

      איך עדי הייתה אומרת - מה זה השטויות האלה.

       

      בתור אשת מעבדות וותיקה - גברים יותר, אלימים, כוחניים, מתקוטטים, בעלי יצר וצורך כיבוש, זקוקים להוכיח למי יש זין יותר גדול - {אולי יש מחקר על השוואות השדיים בין נשים}, שלא נדבר על מקרי אונס, רצח נשים.

      אבל לא על זה היה הפוסט - נכון?

      נכון!!!

       

      אז מחר תשובה עניינית.

        26/12/08 00:46:
      אני רוצה להגיד משהו כללי - תמיד אומרים "על כל מחקר שתביאי, אפשר להביא מחקר שיפריך אותו" - אבל זה פשוט לא נכון. נסו לחשוב מניסיון חייכם כמה פעמים ראיתם קטטות בין נשים שעוצרות את מכוניותיהן אחרי תאונה ויוצאות ומתנפלות זו על זו. לא ראיתם? ובכן - אין נתונים ואין סטטיסטיקה על קטטות כאלה, ואילו קטטות של גברים יש ומתועדות, כולל שליפת סכינים ונפגעים. מה לעשות? ואם יושבת בכנסת פחות מעשר נשים לאורך כל השנים, לא תמצאו 'מחקרים' שיוכיחו שהייצוג הנשי גדול מזה. זה פשוט קשקוש.
        26/12/08 00:42:
      מילא הסימנים הכחולים, אבל תתחיל לדאוג כשתשמע אותי מתווכחת עם הרצפה ומנסה להסביר לה שנשים אינן אלימות כמו גברים ואינן אחראיות לזוועות שנעשו בעימות האתני באבחזיה.
        26/12/08 00:30:

      צטט: מיא 2008-12-26 00:26:18

      נו, למה אתה חושב שיש לי בבית רצפת עץ - וטרמפולינה?

       ברור. כי עם כמות התגובות הפבלוביות והמופרכות פה תהיי מלאה סימנים כחולים מרוב צחוק, בלי רצפת טרמפולינה.

       

        26/12/08 00:29:

      צטט: אהוד-אמיר 2008-12-26 00:15:40

      צטט: ransom stark 2008-12-25 01:53:45

      "אומנם בין גברים לנשים הסטטיסטיקה שונה והנשים פחות אלימות בממוצע מהגברים אבל זה לא נובע מכך שהן פחות אלימות אלא שהגברים יותר אלימים."

       

      חחחחחחחחחח...

       

      הרי עם הלוגיקה הזו שחקוקה בסלע אי אפשר להתווכח. 

       

      ולמעלה זה למטה ולזוז לצדדים זה לנוע קדימה ושחור זה לבן.

       

      לפי ההגיון הזה אם אני אעלה על גג בניין ואקפוץ ואמרח על הרצפה, זה לא שאני קפצתי מגובה רב, זו הרצפה הארורה הזו שהתרחקה ממני ככל שעליתי במדרגות...

       

      עזבי אותך מיא, בחייך.

       

      you have bigger fish to fry - תרתי משמע.

       

       אוי, הורדת אותי לרצפה מרוב צחוק...

      סליחה. הרצפה טסה אלי במהירות מרוב צחוק.

       אז הנה, בדיחה נוספת מאותו הסטנדאפיסט:

       

      "אני מבין שאתה חושב שזה מצחיק ולא ממש מעניין אבל בכל זאת אולי זה יותר יעניין אותך אם תלמד נגיד שהנזק שאלימות במשפחה גורמת לילדים הוא לא רק לילדים עצמם..."

       

      עכשיו הגרסה שמאפשרת לך לנשום:

       

      "אני מבין שאתה חושב שזה מצחיק, ולא ממש מעניין, אבל, בכל זאת, אולי זה יותר יעניין אותך, אם תלמד, נגיד, שהנזק שאלימות במשפחה גורמת לילדים הוא לא רק לילדים עצמם..."

       

      הנזק שהמשפט הזה ותחבירו המשובח גרמו לי לאונה שאחראית על עיבוד שפה (שכחתי את שמה) ממש לא הצחיק אותי. אפילו עם הפסיקים אני מוצא את עצמי קורא קלינגונית.

        26/12/08 00:28:

      צטט: איתמר פרחי 2008-12-25 03:08:43

      צטט: ransom stark 2008-12-25 01:53:45

      "אומנם בין גברים לנשים הסטטיסטיקה שונה והנשים פחות אלימות בממוצע מהגברים אבל זה לא נובע מכך שהן פחות אלימות אלא שהגברים יותר אלימים."

       

      חחחחחחחחחח...

       

      הרי עם הלוגיקה הזו שחקוקה בסלע אי אפשר להתווכח. 

       

      ולמעלה זה למטה ולזוז לצדדים זה לנוע קדימה ושחור זה לבן.

       

      לפי ההגיון הזה אם אני אעלה על גג בניין ואקפוץ ואמרח על הרצפה, זה לא שאני קפצתי מגובה רב, זו הרצפה הארורה הזו שהתרחקה ממני ככל שעליתי במדרגות...

       

      עזבי אותך מיא, בחייך.

       

      you have bigger fish to fry - תרתי משמע.

       

         Kim, K., & Cho, Y. (1992). Epidemiological survey of spousal abuse in Korea.  In E. C. Viano (Ed.) Intimate Violence: Interdisciplinary Perspectives. (pp. 277-282).  Bristol, PA: Taylor and Francis.  (Utilized the Conflict Tactics scale in    interviews with a random sample of 1,316 married Koreans <707 women, 609 men>.  Compared to findings with American couples, results indicate that Korean men were victimized by their wives twice as much as American men, while Korean women were victimized by their spouses three times as much as American women.)

       

      לא הצלחתי למצוא את זה היום ב JSTOR אבל מכיוון שקראתי כבר את כל המאמר פעם אני בטוח שבחיפוש יותר רציני יהיה ניתן למצוא אותו (אם זה באמת מעניין אותך).

       

      טעיתי אגב, היחס הוא 2-3 למול הסטטיסטיקה האמריקאית שזה אומר פי 2.5 יותר אלימות במשפחה בממוצע בארצות הברית (כמה שאני זוכר זה אומר שבערך חצי מהמשפחות בדרום קוריאה סובלות).

       

      אני מבין שאתה חושב שזה מצחיק ולא ממש מעניין אבל בכל זאת אולי זה יותר יעניין אותך אם תלמד נגיד שהנזק שאלימות במשפחה גורמת לילדים הוא לא רק לילדים עצמם (וזה נזק עצום הכולל אחוזי פשיעה ואלימות גדולים יותר) אלא גם לילדים שלומדים איתם (שזה בהסתברות לא רעה גם הילדים שלך אם יש לך).

       

      אגב תרבות הדיבור המופלאה שלך מקנה לך איזשהן טובות הנאה או שזה סתם עוזר לאגו שלך להתמודד ?

       נראה שאיתמר אינו מבין את המחקר שהוא מצטט.

      המחקר הזה קובע שהאלימות המופעלת על ידי נשים קוריאניות כלפי בעליהן גדולה מזו שמופעלת על ידי נשים אמריקניות כלפי בעליהן. הוא משווה אלימות נשים-גברים בין קוריאה לארה"ב, לא בין גברים-נשים.

      מה שהבאת לא אומר כלום על מידת האלימות של הגברים כלפי הנשים. אולי היא פי חמישים מאשר מידת האלימות של הנשים כלפי הבעלים?

      הייתי מצפה שאיתמר ישלוף , מבין מאות המאמרים והמחקרים שהוא טוען שקרא, קלף מנצח ולא מאמר שדווקא אין בו ממש.

      למען השם, אם כבר אתה מביא מחקרים, תביא משהו סביר ולא את הדבר המביך הזה, שהפרכתי בקלילות כזו.

      מה שמרמז על ההנחה המביכה שאין לך שום מאמר שיוכיח את טענותיך.

       

        26/12/08 00:26:
      נו, למה אתה חושב שיש לי בבית רצפת עץ - וטרמפולינה?
        26/12/08 00:15:

      צטט: ransom stark 2008-12-25 01:53:45

      "אומנם בין גברים לנשים הסטטיסטיקה שונה והנשים פחות אלימות בממוצע מהגברים אבל זה לא נובע מכך שהן פחות אלימות אלא שהגברים יותר אלימים."

       

      חחחחחחחחחח...

       

      הרי עם הלוגיקה הזו שחקוקה בסלע אי אפשר להתווכח. 

       

      ולמעלה זה למטה ולזוז לצדדים זה לנוע קדימה ושחור זה לבן.

       

      לפי ההגיון הזה אם אני אעלה על גג בניין ואקפוץ ואמרח על הרצפה, זה לא שאני קפצתי מגובה רב, זו הרצפה הארורה הזו שהתרחקה ממני ככל שעליתי במדרגות...

       

      עזבי אותך מיא, בחייך.

       

      you have bigger fish to fry - תרתי משמע.

       

       אוי, הורדת אותי לרצפה מרוב צחוק...

      סליחה. הרצפה טסה אלי במהירות מרוב צחוק.

        26/12/08 00:09:

      צטט: מיא 2008-12-24 09:43:30

      אני שוב קוראת את התגובות של הגברים ולא מאמינה - אתם הורסים אותי עם הסימטרייה הזאת. אתם באמת לא מבינים שאין סימטרייה בין גברים לבין נשים? מה, אתם כל כך טיפשים? מה, נשים אלה שנלחמות בעולם? הורגות, אונסות? בוזזות? אתם באמת חושבים שבגלל שמישהי סיננה אתכם פעם בטלפון, זה אחרת? לא מדברים על גבר ספציפי, אבל תפסיקו לזעוק את זעקת  הקוזק הנגזל! אתם באמת חושבים ששלושים שנה של חוקים עאלק-שוויוניים שינו את המצב? גברים עדיין רומסים נשים, בכל התחומים. כמה נשים ראיתם שזיינו וזרקו גברים? זה בכלל לא בדי.אנ.איי של נשים לעשות את זה, חוץ מכמה בהמות שמספרות אחרת כי הן לקו בתסמונת שטוקהולם. יאללה, תתעוררו. ואני עוד יכולה להרשות לעצמי להגיד את זה כי פונקתי יחסית על ידי גברים. נשים אחרות שותקות לא בגלל שזה לא קרה להן, אלא בגלל שלא נעים להן לדבר!

       עזבי את הגברים האלה. מפגרים.

      גברברים - אל תיקחו את זה אישית. אני יורד רק על הפיגור הספציפי הזה, לא  עליכם כמכלול.על זה יש לי דברים אחרים להגיד. נעזוב. חברים? שולם? יופי.

       

      מיא - ויערת דבש - התגובה של מצדה פה הכי קולעת.

      ומסבירה המון - לא רק על מצב הנשים ועל הכיבוש, אלא בדיוק - בדיוק - למה התפלגות התגובות בין גברים לנשים היא כזו.

       


      הי יערה, כתבתי לך בפרטי מה אני חושבת על הפוסט העגום הזה שהעלית. אני מוצאת שאת בחורה אמיצה.

      תודה על היד המושטת לחברות

      ניצה

        25/12/08 18:12:

      אני חושב שהרשת הזאת מתאימה מאוד לאנשים עם כוונות אינסטרומנטליות.

       

      אדם שכותב כאן ומטרתו להגיע לקהל נרחב כמה שיותר.

      גבר שנכנס לכאן במטרה למצוא נשים.

       

      היא ממש ממש לא מתאימה ליצירת קשרים רגשיים, אלא ליצירת קיטש רגשי.

        25/12/08 17:22:

      כתוב מעולה.

       

      מזדהה למרות שלא בדיוק קרה לי את שתארת.

      אני פשוט נמנעת מכל מגע אז זה לא קורה.

      מכירה רבים שמתנהגים כך.

      יש פה תחושה של חנות ממתקים גדולה שבה אנשים מאביסים את עצמם לדעת.

       

      (ועד כמה שזה ישמע הזוי, זה למרות שאני עדיין נמצאת בקשר

      עם הראשון והאחרון שנוצר איתו מגע מעבר לשליחת הודעה פרטית, וזה קרה בטעות..)

        25/12/08 14:35:

       

      למטבע הזה יש הרבה צדדים. אחד מהם הוא, שקשה כמעט באותה מידה ליצר יחסים גם בפלטפורמות לא וירטואליות, אבל יש תחושה (מוצדקת) שבעולם הוירטואלי קל יותר לעבור לע חוקים (מוסריים אנושיים פשוטים).

      ככ הרבה אנשים מרגישים כמוך, שזה מפתיע. כי היינו מצפים ליותר רגישות אם כולנו נפגעים, אבל זה לא קורה.

      גם לי קרה שהתאיידתי בלי הסברים כי זה יותר קל, וקרה לי (יותר) שנפגעתי ממתאיידים או כאלה שהסתבר שהם נמצאים בו זמנית בכמה קשרים.

       

      אבל מצד שני יש גם חוויות שונות. מערכות יחסים שכן שורדות את המעבר לעולם המציאותי. אנשים שידם אינה קלה על ההדק.

       

      השאלה כמה חוזק פנימי יש לנו לספוג  התנהגויות פוגעניות על מנת לזכות אולי ביחסים מסוג אחר.

        25/12/08 11:58:

      האינטראקציה שלך מצאה חן בעיני.

      ונגיד שאני מזדהה עם כל מילה

      והכל ברור ומקבל פנים כל כך אמיתיות.

      פעם ראשונה לי אצלך

      ושמחה שהגעתי.

        25/12/08 09:08:
      אגב איתמר, ולרי (אלת האש) מתייחסת שם לשינוי לרעה שחל בעשור האחרון ביחסם של הגברים לנשים, להיכרויות ולמערכות יחסים, ועליו אנחנו מדברות -  לא על השיפור שחל במעמד האשה מאז ימי הביניים, או מאז התקופה הוויקטוריאנית - שאתה מפרגן לנו, הנשים ומעלה על נס. בין שאר המחקרים שקראת ושאתה אוהב לצטט, אולי שמת לב שהקצב של השינויים של החברתיים מואץ מאוד לאורך ההיסטוריה, כך שהיום לא נוהגים למדוד כבר של מאה או אפילו של דור, אלא של שנים ספורות.
        25/12/08 08:37:

      איתמר - אלימות במשפחה, בין קרובים, הוא אכן נושא נכבד לענות בו, אבל עם כל משאביי האינטלקטואליים שגייסתי לא הצלחתי להבין איך הוא מתקשר לנושא הפוסט.

       

      בנושא של נורמות התנהגות בין גברים לנשים שמכירים ברשת, שבתחילה ניסית לטעון שאי אפשר לשפוט על סמך מקרה של גבר אחד שנהג בנבזות ושגברים סובלים מהתנהגות בלתי נאותה מצד נשים ממש כשם שנשים סובלות מגברים - אני מפנה אותך לפוסט המצוין של אלת האש תולה את נעלי הריצה ולדיון שבעקבותיו. אמנם לא סימוכין מדעיים כמו שאתה אוהב, אבל ההזדהות הרבה של נשים תבהיר לך לפחות שלא מדובר במקרה בודד. 

        25/12/08 05:23:


      היי

      לא קראתי את רוב התגובות ויתכן שאני חוזר על דברים שנאמרו.

      מה שאני יכול לומר שאני מצטער על הנסיון הכושל . אני חושב שאין לומר נואש ולפסול את הוירטואליה כטריגר להכרות ממשית. פשוט להיות זהירים יותר עם חושים טובים שבטח מתחדדים ככל שהנסיון מצטבר, והכי חשוב לתקשר ולהביע בדיוק מה שאתה חושב ומפריע אצל הצד השני.

      מתוך התיאור שלך על תהליך בניית הקשר יש תחושה של תלישות וחוסר תקשורת אמיתית. כלומר לא ממש נראה שהצלחת לגרום לבחור לתת תשובות ישירות על דברים שמפריעים לך. כנראה בסופו של דבר היה נסיון בחינה הדדית והחלטה שלו שזה לא מתאים לו אבל ופה האבל הגדול יש צורה להתנהג וגם לסיים קשר. לא מתאיידים ככה וזה גם כבר לא קשור לוירטואליה. כי הרי עברתם את שלב הוירטואליה אז פי כמה וכמה הצורה בה הוא בחר לסיים עלובה ולא בוגרת.

      אבל אל ייאוש, כפי שהכרת אנשים נפלאים דרך הרשת כך קיים הסיכוי להכיר מישהו ראוי גם דרך הרשת לזוגיות שמעבר לרשת.

       

        25/12/08 03:08:

      צטט: ransom stark 2008-12-25 01:53:45

      "אומנם בין גברים לנשים הסטטיסטיקה שונה והנשים פחות אלימות בממוצע מהגברים אבל זה לא נובע מכך שהן פחות אלימות אלא שהגברים יותר אלימים."

       

      חחחחחחחחחח...

       

      הרי עם הלוגיקה הזו שחקוקה בסלע אי אפשר להתווכח. 

       

      ולמעלה זה למטה ולזוז לצדדים זה לנוע קדימה ושחור זה לבן.

       

      לפי ההגיון הזה אם אני אעלה על גג בניין ואקפוץ ואמרח על הרצפה, זה לא שאני קפצתי מגובה רב, זו הרצפה הארורה הזו שהתרחקה ממני ככל שעליתי במדרגות...

       

      עזבי אותך מיא, בחייך.

       

      you have bigger fish to fry - תרתי משמע.

       

         Kim, K., & Cho, Y. (1992). Epidemiological survey of spousal abuse in Korea.  In E. C. Viano (Ed.) Intimate Violence: Interdisciplinary Perspectives. (pp. 277-282).  Bristol, PA: Taylor and Francis.  (Utilized the Conflict Tactics scale in    interviews with a random sample of 1,316 married Koreans <707 women, 609 men>.  Compared to findings with American couples, results indicate that Korean men were victimized by their wives twice as much as American men, while Korean women were victimized by their spouses three times as much as American women.)

       

      לא הצלחתי למצוא את זה היום ב JSTOR אבל מכיוון שקראתי כבר את כל המאמר פעם אני בטוח שבחיפוש יותר רציני יהיה ניתן למצוא אותו (אם זה באמת מעניין אותך).

       

      טעיתי אגב, היחס הוא 2-3 למול הסטטיסטיקה האמריקאית שזה אומר פי 2.5 יותר אלימות במשפחה בממוצע בארצות הברית (כמה שאני זוכר זה אומר שבערך חצי מהמשפחות בדרום קוריאה סובלות).

       

      אני מבין שאתה חושב שזה מצחיק ולא ממש מעניין אבל בכל זאת אולי זה יותר יעניין אותך אם תלמד נגיד שהנזק שאלימות במשפחה גורמת לילדים הוא לא רק לילדים עצמם (וזה נזק עצום הכולל אחוזי פשיעה ואלימות גדולים יותר) אלא גם לילדים שלומדים איתם (שזה בהסתברות לא רעה גם הילדים שלך אם יש לך).

       

      אגב תרבות הדיבור המופלאה שלך מקנה לך איזשהן טובות הנאה או שזה סתם עוזר לאגו שלך להתמודד ?
        25/12/08 01:53:

      "אומנם בין גברים לנשים הסטטיסטיקה שונה והנשים פחות אלימות בממוצע מהגברים אבל זה לא נובע מכך שהן פחות אלימות אלא שהגברים יותר אלימים."

       

      חחחחחחחחחח...

       

      הרי עם הלוגיקה הזו שחקוקה בסלע אי אפשר להתווכח. 

       

      ולמעלה זה למטה ולזוז לצדדים זה לנוע קדימה ושחור זה לבן.

       

      לפי ההגיון הזה אם אני אעלה על גג בניין ואקפוץ ואמרח על הרצפה, זה לא שאני קפצתי מגובה רב, זו הרצפה הארורה הזו שהתרחקה ממני ככל שעליתי במדרגות...

       

      עזבי אותך מיא, בחייך.

       

      you have bigger fish to fry - תרתי משמע.

        25/12/08 01:42:

      צטט: מיא 2008-12-24 23:31:02

      אבל איתמר, אני ניסיתי לומר לך שאני לא מדברת על חוויה אחת בודדה ולא על חוויה של יערה או שלי. כיוון שמאז שאני כותבת את הבלוג שלי, שהוא נצפה ביותר, הפכתי למעין 'גורו' כזה של נשים, ונשים רבות, מגיל 25 עד סביבות 50, פונות אליי, במייל ובטלפון, והיו גם כמה שביקשו להיפגש, ומספרות לי, בגלל שכתבתי - לא ממש על חוויות דומות, אבל בכלל בגילוי לב על מפגשים עם גברים - כמה הן נפגעו מהאתיקה, מהנורמות החדשות שנוצרו בשנים האחרונות, ואלה בפירוש נורמות, זה לא גבר זה או אחר, אלא נורמות שהשתררו - שבאמת אם מישהו מחליט לגמור קשר הוא פשוט מתנדף בלי הסבר, ואם מישהו יודע מראש שפניו רק לסקס ולא למערכת יחסים הוא לא מודיע על כך ובדרך כלל להיפך משקר שהוא כן מעוניין במערכת יחסים כדי להשיג סקס, ושלצאת עם כמה בחורות במקביל זו נורמה (וכן, יש גם בחורות שרואות עצמן חופשיות לצאת עם כמה בחורים במקביל). עכשיו, הנורמות הבעייתיות האלה הן נחלת שני המינים אבל רווחות יותר אצל גברים (גם גברים פנו אליי, גם בעיני גברים, בגילאים מקבילים, נתפסתי סוג של גורו), ובעיקר, הנשים שאיתן דיברתי הפגינו פגיעות רבה יותר מהשלכותיהן - למשל נשים שגברים השתמשו בהן למין בלבד הגיבו יותר קשה מאשר גברים שזה קרה להם. ושוב, אין סימטריה. ממש כמו שבינינו לבין הפלשתינים אין סימטריה. אין תמיד סימטריה, מה לעשות. 

       

       

      זאת בדיוק ההבחנה שאני ועדי ניסינו להפריח, הרי את לא מתארת לעצמך שבאירופה הקתולית שם הגירושים היו אסורים בחוק היה מצבן של הנשים טוב יותר, נכון ? או שבמדינות האיסלם שם אין לנשים שום זכויות (מלבד להסקל באבנים בחשד שהן הביטו לכיוון הלא נכון) החיים יותר עשירים... אומנם אני מתאר לעצמי שגם שם וגם שם תלאות החיזור היו קצרות הרבה יותר אבל אין לי שמץ של ספק שלא הנשים ולא הגברים הרוויחו מכך (ואם את חושבת בטעות שהגברים מרוויחים מדיכוי הנשים אני אשמח לנהל איתך דיון שלם על כך אם תבטיחי לעשות זאת באופן תרבותי).

       

      אז הנה מצאנו סיבה גם יותר עניינית לנושא המחקרים שציטטתי על אלימות במשפחה*

       

      בין כל המחקרים שנעשו על הנושא (ובהם נמצא כי נשים הם אלימות לא פחות לפחות כמותית כאמור) במדינות המערב נתקלתי בכמה שנעשו בחברות יותר מסורתיות לדוגמא אחד שאני זוכר לא רע על דרום קוריאה.

       

      שם נמצאה שהאלימות במשפחה נפוצה יותר מבמערב, אומנם בין גברים לנשים הסטטיסטיקה שונה והנשים פחות אלימות בממוצע מהגברים אבל זה לא נובע מכך שהן פחות אלימות אלא שהגברים יותר אלימים. לפי אותו מחקר אם אני זוכר נכון הגברים אלימים פי 2.5 מהממצאים במערב והנשים יותר אלימות פי 1.5 יותר מבמערב.

       

      מהכרות עם הנוער (בטח פה בניו יורק) אני די בטוח שאנחנו דור ביניים ואילו שיבואו אחרנו ידעו הרבה יותר טוב איך להתנהל עם הזכויות שהם קיבלו. אולי הסיפור הזה שאף פעם לא הבנתי פה על ההבדל בין dating ל exclusive נועד לשם כך (אני לא הבנתי כי היה לי ברור שכשיוצאים עם מישהי זה תמיד מעין חוזה שיוצאים רק איתה אבל באמריקה מסתבר לתהליך הדייטים יש שני שלבים, פתאום הבנתי שזה אולי לא נובע בגלל מוסר ירוד אלא על מנת לפתור את הבעיה שאת ויערה מדברות עליה).

       

      *להזכיר לך שזה היה במקור לתגובה של עדי שאמר שקשיי החיזור בעולם מלא זכויות ושיוויון (יחסי כמובן, בטח אני ועדי לא מאמינים שהשיוויון עדיין קרוב למספיק) מזכירות לו את זיכרונות העבדים המשוחררים על חיים פשוטים ונטולי דאגות בחוות הכותנה באטלנטה.

        25/12/08 00:58:

      הדיאלוג  כאן חשוב לכולן ולכולם

      ובעיקר לגברים שביננו,שמיאה ויערה מאפשרות

      לכם ברוב חסדן

      להציץ למקום  שאף פעם לא היה מותר לגברים

      ומה שנותר לכם-

      הוא להקשיב.

        25/12/08 00:00:


      מאד מרגש, ישר וחשוב הפוסט הזה בעיני והוא משקף ומסמן משהו חברתי מעניין. את העובדה כפי שניסחת אותה שחוקי הרשת גורמים לאנשים שאינם מניאקים מקצועיים להרשות לעצמם להתנהג ברשת בנבזות ושיש בזה משהו מבלבל ומאד פוגע כי אותם קשה לצפות מראש.

       אני חושבת שזו אבחנה שמעניין להמשיך ולבדוק. אני בטוחה אגב שגם הרבה נשים נוהגות כך בגברים ברשת. קשה לי להאמין שריבוי האפשרויות להכיר, קוסם רק לגברים ושרק הם משתמשים בה. בכל מקרה את מתארת חוויה כואבת ואני מבינה מה כאב לך.

       

       

        

        24/12/08 23:31:

      אבל איתמר, אני ניסיתי לומר לך שאני לא מדברת על חוויה אחת בודדה ולא על חוויה של יערה או שלי. כיוון שמאז שאני כותבת את הבלוג שלי, שהוא נצפה ביותר, הפכתי למעין 'גורו' כזה של נשים, ונשים רבות, מגיל 25 עד סביבות 50, פונות אליי, במייל ובטלפון, והיו גם כמה שביקשו להיפגש, ומספרות לי, בגלל שכתבתי - לא ממש על חוויות דומות, אבל בכלל בגילוי לב על מפגשים עם גברים - כמה הן נפגעו מהאתיקה, מהנורמות החדשות שנוצרו בשנים האחרונות, ואלה בפירוש נורמות, זה לא גבר זה או אחר, אלא נורמות שהשתררו - שבאמת אם מישהו מחליט לגמור קשר הוא פשוט מתנדף בלי הסבר, ואם מישהו יודע מראש שפניו רק לסקס ולא למערכת יחסים הוא לא מודיע על כך ובדרך כלל להיפך משקר שהוא כן מעוניין במערכת יחסים כדי להשיג סקס, ושלצאת עם כמה בחורות במקביל זו נורמה (וכן, יש גם בחורות שרואות עצמן חופשיות לצאת עם כמה בחורים במקביל). עכשיו, הנורמות הבעייתיות האלה הן נחלת שני המינים אבל רווחות יותר אצל גברים (גם גברים פנו אליי, גם בעיני גברים, בגילאים מקבילים, נתפסתי סוג של גורו), ובעיקר, הנשים שאיתן דיברתי הפגינו פגיעות רבה יותר מהשלכותיהן - למשל נשים שגברים השתמשו בהן למין בלבד הגיבו יותר קשה מאשר גברים שזה קרה להם. ושוב, אין סימטריה. ממש כמו שבינינו לבין הפלשתינים אין סימטריה. אין תמיד סימטריה, מה לעשות. 

       

        24/12/08 23:16:

      צטט: מיא 2008-12-24 22:10:43


      אני יוצאת מהוויכוח הזה בנקודה הזאת. אותך באמת לא ישכנעו עם עובדות. ולמעשה, העובדות האלה גם לא ממש קשורות לפוסט. הפוסט מדבר על חוויה אישית. ואולי תשכנע את יערה שהחוויה שעברה לא פגעה בה. לא פגעה באמון שרחשה לגברים. להיכרויות בכלל. תשכנע אותה שהכל בסדר. סבבה. שכדאי לה להמשיך לתת אמון ב'בחורים טובים' שהיא פוגשת ברשת. לך על זה.

       

      לא היה לי שמץ של וויכוח עם יערה, עדי ניסה לתת קצת פרופורציה לנושא (ולא הוריד מכאבה של יערה) ואני הסכמתי איתו.

       

      את החלטת להתנגח בי וממשיכה בכך אז אני עונה בצורה רצינית ואפילו שלחתי אותך לקרוא מאות מחקרים בנושא (קראתי בעצמי כמה עשרות מהם בשביל וויכוח שהיה לי פעם עם מישהו). גם אותי זה מאוד הפתיע אבל המציאות היא שנשים אלימות לבני זוגן כפי שבני זוגן אלימים כלפיהם (כמותית, לא "איכותית" למרות שגם ב"איכות" הפער הוא לא ענק כפי שאתם מנסים לרמוז עם שיעורי הכליאה בישראל).

       

      אילו עובדות את בדיוק סיפקת לצרכי הוויכוח ? אמה שלך אנטרופולוגית ? יופי בבקשה תשאלי אותה במקום להגיד שאותי לא מעניינות העובדות .

       

       



      לפי הגיון סטטיסטיקת הכליאה בישראל אני מבין שאת גם מאמינה שכמו שהבדלי הג'נדר גורמים לגברינו להפוך לפושעים אלימים לעומת נשותינו החסודות גם הבדלי התרבות/גזע (תמחקי את המתאים) גורמים לערבים להיות פושעים אלימים ומנוולים למול היהודים/אור העמים (173% יותר משיעורם בכלל האוכלוסיה) ?

      או שלחילופין את מאמינה במקרה שלגבי פשע דומה יורשע ערבי בעבירה חמורה יותר מהרשעתו של יהודי ? 

       


      אם כבר בדקתי את זה אולי יש לך הסבר שדווקא הנשים הערביות הורשעו רק ב 5% מהפשעים בהם הורשעו בני עמן לעומת הנשים היהודיות שהורשעו בכ 12% מההרשעות בהן הורשעו יהודים ?



      אני הבאתי את הסיפור הזה של אלימות במשפחה לא כדי להגיד שנשים הן אלימות או ליצור כל הבחנה אחרת על נשים אלא להראות איך הצליחו בצורה די קריאטיבית למצוא נקודת מבט אובייקטיבית יותר שגילתה מציאות מאוד שונה מאותה מציאות של דיווחים למשטרה ואישפוזים בבתי חולים שבעצם "שיקרו" לחוקרים. אם את רוצה את יכולה להמשיל את זה לסיפור של יערה שחוותה חוויה אחת (לפחות אחת שאותה היא סיפרה בתור "מקרה מבחן") וממנה מסיקה על עולם החיזור האינטרנטי או אליך שחווית הרבה חוויות אישיות שבנו את השקפת עולמך המאוד מובחנת, אילו עדיין חוויות שלך (ומושפעים מאישיותך המיוחדת אני מניח ובכל מקרה נובעות מחוויה נשית של אותם יחסים) ולא הבחנה אובייקטיבית על דייטים אינטרנטים, יחסים או אפילו על הגברים בישראל.

       

        24/12/08 22:10:

      וואלה איתמר? אין על זה חילוקי דעות באקדמיה? אתה מקורב לאקדמיה הזאת? ואם אגיד לך שאין לי שום רצון לטלפן בעשר בלילה לאמא שלי האנתרופולוגית ד"ר רינה נאמן מאוניברסיטת תל אביב ולהטריד אותה בהבל הזה שנשים אלימות כמו גברים ו"זה ידוע בכל העולם" כי איתמר פרחי אמר, רק כדי לקבל ממנה את הסימוכין לסתור את השטות הזאת, מה תגיד?

       

      נכון, אתה צודק. גדודי נשים אלימות מסתובבות ברחובות ומטילות את חיתיתן על הציבור. והסיבה שאינן נתפסות ומושמות מאחורי סורג ובריח היא רק אוזלת ידם של המשטרה ושל מערכת המשפט. המוני נשים מכות את בעליהן חסרי האונים, החוששים לדווח עליהן פן יבולע להם. גם השוטרים חוששים לשים אזיקים על ידיהן של אותן נשים בהמיות, מפלצות צהובות-שיניים, מדוזות, שכל מי שמתבונן בפניהן הזוועתיות הופך לאבן. לכן כלואות אצלנו רק 550 נשים לעומת 22,230 גברים -טלאים תמימים שנלכדו כצאן לטבח.

       

      אני יוצאת מהוויכוח הזה בנקודה הזאת. אותך באמת לא ישכנעו עם עובדות. ולמעשה, העובדות האלה גם לא ממש קשורות לפוסט. הפוסט מדבר על חוויה אישית. ואולי תשכנע את יערה שהחוויה שעברה לא פגעה בה. לא פגעה באמון שרחשה לגברים. להיכרויות בכלל. תשכנע אותה שהכל בסדר. סבבה. שכדאי לה להמשיך לתת אמון ב'בחורים טובים' שהיא פוגשת ברשת. לך על זה.

        24/12/08 21:40:

      צטט: מצדה 2008-12-24 13:34:22

      צטט: שרון אבני 2008-12-24 11:42:43

      צטט: מיא 2008-12-24 10:25:48

      אני אומרת לך שוב איתמר ולא אחזור על כך כי טיעוניך בנוסח אני מכיר פשוט מגוחכים וגם הדף שאתה שולח אליו. לטענה נשים אלימות כמו גברים אין כל שחר. בתי הכלא בכל העולם כמו בארץ מלאים בגברים. 99% מעבירות האלימות בעולם מבצעים גברים - רצח, אונס, שוד מזוין.  עם כל המניפולציות שלך לא תשנה את הרכב הטסטוסטרון אצל נשים וגברים. התנועה לשחרור האשה גם לא התכוונה לעשות את זה אלא רק לאפשר הזדמנויות חוקיות שוות לנשים. 

       

      לפי נתוני 2007  - 

       

      21,000 אסירים גברים בישראל

      220 אסירות (חצי מהן בטחוניות),

       

      אבל אל תבלבלי אותו עם עובדות.

       

       ובאופן לא מפתיע, גם ב-2008 לא התרחש היפוך מגמה.

       נתוני השב"ס: השוואה בין מספר אסירים לאסירות, לאורך 7 השנים האחרונות.

       

       בארה"ב הפרופורציה של נשים בבתי הכלא עלתה מפחות מ 4% ב 1980 ליותר מ 15% ב 2000 (מקור הגידול לדעתי הצנוע לא נובע מהתדרדרות מוסרית של הנשים בארה"ב). זה שבישראל יש רק 2.5% נשים בבתי הסוהר (אגב מדובר ב 550 אסירות ולא 220, יחי ההבדל הקטן) זה מצביע על הבדל בתרבות או הבדל בבתי המשפט (לכל נושא של בתי המשפט קשה בכלל להשוות את שיטת הצדק האמריקאית לחוסר הצדק הישראלי).

       

      חוץ מזה שזה לא ממש אומר שום דבר, גברים מבצעים יותר פשעים ואין על כך חילוקי דעות (יש לזה סיבות מפה ועד הודעה חדשה). זה עדיין לא אומר שאישה ממוצעת פחות אלימה/ישרה/נחמדה/מוכשרת מגבר ממוצע (ההיפך, אין בכלל חילוקי דעות באקדמיה שאין הרבה הבדלים כאילו אם בכלל).

        24/12/08 19:15:

      היום היתה אצלי מורטת הגבות שלי, אלופת כדורעף לשעבר, וגם היום, אמא לשתי ילדות קטנות, עוד משחקת, ונורא קשה לה והיא תמיד שואבת ממני כוח ונחמה וגם נותנת לי כוח. והיא שאלה מה חדש בבלוג וסיפרתי לה שהפוסט הבא שלי יהיה על הפסיכיאטר שלי.

       

      ואז היא אמרה - תגידי לי, את לא פוחדת מחשיפה? ואמרתי לה: תגידי לי, מה יותר קשה, מה שעברנו - שהייתו נשים חזקות ושולטות בחיינו ואמזונות, ופתאום באה האימהוּת וטלטלה לנו את החיים והחלישה אותנו - או הדיבור על מה שעברנו? ולי חשוב לכתוב ולספר הכל כדי לתת כוח לנשים אחרות, שכל אחת תבין שזו לא השריטה הפרטית שלה. שזו חוויה משותפת. וכמה שזה כואב, ושזה לא סוד שצריך לפעמים עזרים כימיים כדי להתמודד.

       

      חשיפה בשבילי זה כוח, כי כמה שיש לי פחות סודות כך אפשר פחות לפגוע בי. מה תספרו עליי - שאני משוגעת? גברים עזבו אותי? שעזבתי אותם? ששיקרו לי? שיצאתי עם בחורים שגילם מחצית מגילי? מה תגידו שלא כתבתי על עצמי?  בושה - וכתבתי כבר - בושה צריכים להרגיש רק מי שגרמו רע, עוול, למישהו אחר, ואני באמת באמת משתדלת לא לגרום עוול לאיש.

       

      הפוסט הזה שלך יערה מדויק, נכון וכואב ובעיקר מינורי - כי כמה שכתבת קטן ומרוכז - אני במקומך כבר הייתי פוצחת בקללות ובצעקות כדרכי.  לכן היה לי כל כך חשוב שתפרסמי ושרבים יקראו. אם הוא יגרום למישהו לשנות את יתנהגותו - זו כבר שאלה אחרת. אבל אולי הוא יגרום לנשים להיות חשדניות יותר, להיזהר. אני היום חשדנית מאוד מאוד - ועדיין זה לא מספיק. זו לא תעודת ביטוח. בגלל זה אני נוטלת מנה של כדורי-אושר היאה לסוס.

        24/12/08 18:51:

      צטט: יערת דבש 2008-12-24 18:47:32


      כמה דברים חשובים -

       

      לא היה לי ברור שאני רוצה לפרסם את הרשימה שפותחת את הפוסט הזה. כתבתי כבר לפני כמה זמן, התחשק לי לפרסם, התלבטתי, החלטתי שלא. אבל בסופ השבוע קראתי את הספר של אילוז, לצורך מאמר שאני כותבת עכשיו, וכמובן שדבריה של אילוז הדהדו גם לחווית הקפה שלי. נזכרתי ברשימה הזו. חברה שלי, קוצבטוסיק, פרסמה ביום שני פוסט על הקפה, וברגע אימפולסיבי הוספתי את הרשימה הזו שם. אני מניחה שההנחה היתה שמעט אנשים יקראו.

       

      אבל מיא קראה. וביקשה ממני לפרסם. ביום שני כתבתי לה בחזרה שלא. מיא הציעה שאפרסם אצלה, עדיין סירבתי. אבל אתמול חשבתי שלמה לא בעצם. הייתי צריכה לתת הרצאה בכנס באוניברסיטה, ושעה לפני כן, ישבתי בספריה וכתבתי את הפוסט הזה. כתבתי למיא שהתחרטתי ושלחתי לה קישור.

       

      מיא לא ישבה בשקט. היא כתבה לליאור וליאת, שהמליצו על הפוסט בדף הראשי (מה שקוראים 'הלובי'). כשעברתי בספריה, כשהכנס נגמר, בסך הכל שלוש שעות אחרי שכתבתי את הפוסט, כבר היו קרוב לאלף צפיות ו 33 כוכבים.  

       

      אבל הנה העניין הכי חשוב. בתיבה הפרטית חיכו לי מכתבים. מכתבים שכיווצו לי הלב. ישבתי אתמול בלילה מול המחשב עד כמעט 2:00. בכיתי.

       

      אתמול והיום הייתי פחות עסוקה בקריאת תגובות כאן. אני מצטערת, לא את הכל הספקתי לקרוא, ועניתי על עוד פחות. היה נדמה לי שנכון יותר לענות על המכתבים ההם.

       

      אם היתה ברכה בפוסט הזה, הנה היא. והברכות למיא.

      והנה, עוד תובנה קטנה שזה נותן- בכל זאת יש משהו יפה בחיבור של הרשתות החברתיות.

      (והפרחים למיא כמובן). האמת שזה נתן לי גם עוד תובנות, מחשבות והרהורים, למשל

      על הפחד של כולנו, גברים ונשים, והחשיפה הזאת המוזרה של הוירטואליה,

      שאולי אנחנו בכלל לא ממש מצוידים להתמודד איתה.  

       

        24/12/08 18:47:


      כמה דברים חשובים -

       

      לא היה לי ברור שאני רוצה לפרסם את הרשימה שפותחת את הפוסט הזה. כתבתי כבר לפני כמה זמן, התחשק לי לפרסם, התלבטתי, החלטתי שלא. אבל בסופ השבוע קראתי את הספר של אילוז, לצורך מאמר שאני כותבת עכשיו, וכמובן שדבריה של אילוז הדהדו גם לחווית הקפה שלי. נזכרתי ברשימה הזו. חברה שלי, קוצבטוסיק, פרסמה ביום שני פוסט על הקפה, וברגע אימפולסיבי הוספתי את הרשימה הזו שם. אני מניחה שההנחה היתה שמעט אנשים יקראו.

       

      אבל מיא קראה. וביקשה ממני לפרסם. ביום שני כתבתי לה בחזרה שלא. מיא הציעה שאפרסם אצלה, עדיין סירבתי. אבל אתמול חשבתי שלמה לא בעצם. הייתי צריכה לתת הרצאה בכנס באוניברסיטה, ושעה לפני כן, ישבתי בספריה וכתבתי את הפוסט הזה. כתבתי למיא שהתחרטתי ושלחתי לה קישור.

       

      מיא לא ישבה בשקט. היא כתבה לליאור וליאת, שהמליצו על הפוסט בדף הראשי (מה שקוראים 'הלובי'). כשעברתי בספריה, כשהכנס נגמר, בסך הכל שלוש שעות אחרי שכתבתי את הפוסט, כבר היו קרוב לאלף צפיות ו 33 כוכבים.  

       

      אבל הנה העניין הכי חשוב. בתיבה הפרטית חיכו לי מכתבים. מכתבים שכיווצו לי הלב. ישבתי אתמול בלילה מול המחשב עד כמעט 2:00. בכיתי.

       

      אתמול והיום הייתי פחות עסוקה בקריאת תגובות כאן. אני מצטערת, לא את הכל הספקתי לקרוא, ועניתי על עוד פחות. היה נדמה לי שנכון יותר לענות על המכתבים ההם.

       

      אם היתה ברכה בפוסט הזה, הנה היא. והברכות למיא.

        24/12/08 18:15:
      דווקא כשפוזלת מהמחסום כותבת נהדר.
        24/12/08 16:10:

      עצוב לי. בשבילך, בשבילנו. בשבילי.
        24/12/08 15:55:

      צטט: מיא 2008-12-24 15:38:56

      צטט: ענת (קיים אבל בא לי) 2008-12-24 13:17:00


      ונגיד שבאמת כל זה קרה, אז מתעוררת בעיה נוספת - האם להגיד משהו לכל אלה שאת רואה שהוא מפלרטט איתן? האם להזהיר? האם את היית רוצה שיזהירו אותך ממישהו שככה מנהל כמה מערכות יחסים ומפלרטט עם המון ביחד?

       

      (והכי מוזר שחשבתי על זה הבוקר והחלטתי שאולי לא כדאי לכתוב על זה, ואז קראתי אצל אהוד אמיר, וממנו הגעתי אליך, ואני שמחה שלהיות כאן)

       ברוררררררר שלהזהיר.

      אני וחברותיי - כל גבר חדש שפונה אלינו ברשת ונראה לנו - מיד מנסות לאסוף עליו מידע מכל אשה שאנחנו מכירות. אין מצב שלא נברר אצל כל העולם וחמותו אם נתקלו בתופעה. וכבר ניצלנו כך מצרות גדולות.אני תמיד תמיד תמיד שומעת לעצות. בחיים לא זלזלתי ובחיים לא התנהגתי בניגוד לעצה. 'חכמות' אחרות שכן עשו זאת נפלו חזק. כל הפוסטמות שחושבות שהן יכרתו ברית עם גברים נגד נשים אחרות - לבי להן.

       

       איזה יופי, מיא! אפשר להגדיל לעשות ולפתוח כרטיס פיקטיבי ובו נשים יצויינו שמות של גברים מתאיידים או מפלרטטים במקביל.  נשמע מרחיק לכת אבל דברים כאלו נעשו לגבי עסקים שהיו מעורבים במעשים פוגעניים מבחינה חברתית.  אפשר להשתמש ברשת גם ככלי העצמה נשי, לא?

       

        24/12/08 15:53:

      צטט: מיא 2008-12-24 10:25:48

      אני אומרת לך שוב איתמר ולא אחזור על כך כי טיעוניך בנוסח אני מכיר פשוט מגוחכים וגם הדף שאתה שולח אליו. לטענה נשים אלימות כמו גברים אין כל שחר. בתי הכלא בכל העולם כמו בארץ מלאים בגברים. 99% מעבירות האלימות בעולם מבצעים גברים - רצח, אונס, שוד מזוין.  עם כל המניפולציות שלך לא תשנה את הרכב הטסטוסטרון אצל נשים וגברים. התנועה לשחרור האשה גם לא התכוונה לעשות את זה אלא רק לאפשר הזדמנויות חוקיות שוות לנשים. 

       

       הדף ששלכתי אליו מכיל רשימה של מעל ל 250 מחקרים אוניברסיטאים על אלימות בין בני הזוג (עם דגש על נשים).

       

      אני לא מנסה לעשות מניפולציות, רק להגיד שאנחנו שווים בכל מישור גם במישור המוסרי. אני מצטער שאת כל כך נלהבת להאחז בדעותיך הקדומות.

        24/12/08 15:38:

      צטט: ענת (קיים אבל בא לי) 2008-12-24 13:17:00


      ונגיד שבאמת כל זה קרה, אז מתעוררת בעיה נוספת - האם להגיד משהו לכל אלה שאת רואה שהוא מפלרטט איתן? האם להזהיר? האם את היית רוצה שיזהירו אותך ממישהו שככה מנהל כמה מערכות יחסים ומפלרטט עם המון ביחד?

       

      (והכי מוזר שחשבתי על זה הבוקר והחלטתי שאולי לא כדאי לכתוב על זה, ואז קראתי אצל אהוד אמיר, וממנו הגעתי אליך, ואני שמחה שלהיות כאן)

       ברוררררררר שלהזהיר.

      אני וחברותיי - כל גבר חדש שפונה אלינו ברשת ונראה לנו - מיד מנסות לאסוף עליו מידע מכל אשה שאנחנו מכירות. אין מצב שלא נברר אצל כל העולם וחמותו אם נתקלו בתופעה. וכבר ניצלנו כך מצרות גדולות.אני תמיד תמיד תמיד שומעת לעצות. בחיים לא זלזלתי ובחיים לא התנהגתי בניגוד לעצה. 'חכמות' אחרות שכן עשו זאת נפלו חזק. כל הפוסטמות שחושבות שהן יכרתו ברית עם גברים נגד נשים אחרות - לבי להן.

       

        24/12/08 15:33:

      צטט: איתמר פרחי 2008-12-24 10:04:01

      בכל מקרה שאת אומרת כן האחריות היא שלך גם אם הוא שקרן ורמאי .

       

       וזה גמכן עיקרון מוסרי א-לה פרחי.

       רק שכל בית משפט משחרר אותך מחוזה שחתמת עליו אמנם אך אין לו תוקף. 

        24/12/08 15:30:
      אחלה פוסט, מדויק.
        24/12/08 14:52:


      יצא שמתוך מקרה אחד בעבעו וצפו כאן חוויות רעות מאוד של הרבה אנשים מסוגים ומינים שונים.

      כדי שיהיה קל יותר אולי קצת פרופורציות ועוד קצת חוקים.

      מערכות יחסים וירטואליות (עמוקות וחושפניות ככל שתהינה) הינן מערכות יחסים וירטואליות (בכל רגע נתון הרי ניתן לחסום/ למחוק לשגר אל תהום הנשיה). לגבי התאיידות בעולם האמיתי - כאן כבר חוקים אחרים למשחק. כמה הגנות טובות והצד השני יחשוב פעמיים באם להתאייד. תקבעו מכסות ואל תחרגו מהן (לשם הספורט תספרו אותן כמו "פסילות" בייסבול)

      מכסות להברזות (כולל הברזה עם הודעה מוקדמת של הרגע האחרון)

      מכסות תרוצים (המשבר הכלכלי / משבר עם הילדים / משבר עם האקסים)

      ועוד ועוד מכסות כטוב נסיונכם, שחצייתן תגרור מחיקה חדה, ברורה וסופית מהמסנג'ר/הזכרון של הסלולרי / רשימת חברים ועוד ועוד (ואולי ההשוואה הטובה ביותר הינה שניהול יחסים בינאישיים כמו חשבון בנק נטול חריגות  - מה שלא תואם את המסגרת - לא יכול להתקיים).

      ימים יפים

      אסנת

        24/12/08 13:34:

      צטט: שרון אבני 2008-12-24 11:42:43

      צטט: מיא 2008-12-24 10:25:48

      אני אומרת לך שוב איתמר ולא אחזור על כך כי טיעוניך בנוסח אני מכיר פשוט מגוחכים וגם הדף שאתה שולח אליו. לטענה נשים אלימות כמו גברים אין כל שחר. בתי הכלא בכל העולם כמו בארץ מלאים בגברים. 99% מעבירות האלימות בעולם מבצעים גברים - רצח, אונס, שוד מזוין.  עם כל המניפולציות שלך לא תשנה את הרכב הטסטוסטרון אצל נשים וגברים. התנועה לשחרור האשה גם לא התכוונה לעשות את זה אלא רק לאפשר הזדמנויות חוקיות שוות לנשים. 

       

      לפי נתוני 2007  - 

       

      21,000 אסירים גברים בישראל

      220 אסירות (חצי מהן בטחוניות),

       

      אבל אל תבלבלי אותו עם עובדות.

       

       ובאופן לא מפתיע, גם ב-2008 לא התרחש היפוך מגמה.

       נתוני השב"ס: השוואה בין מספר אסירים לאסירות, לאורך 7 השנים האחרונות.


      ונגיד שבאמת כל זה קרה, אז מתעוררת בעיה נוספת - האם להגיד משהו לכל אלה שאת רואה שהוא מפלרטט איתן? האם להזהיר? האם את היית רוצה שיזהירו אותך ממישהו שככה מנהל כמה מערכות יחסים ומפלרטט עם המון ביחד?

       

      (והכי מוזר שחשבתי על זה הבוקר והחלטתי שאולי לא כדאי לכתוב על זה, ואז קראתי אצל אהוד אמיר, וממנו הגעתי אליך, ואני שמחה שלהיות כאן)

        24/12/08 12:51:

      הבעיה כשלא מכירים במציאות האי-שוויונית והלא מאוזנת, ואז מחפשים להתנהג בשוויוניות ובאיזון כלפי לא-שווים ולא-מאוזנים.

       

      להגיד שנשים מזגזגות כמו גברים, ואלימות כמו גברים וכו' וכו' זה ראייה נבובה ושקרית/הזוייה (תלוי במי מדובר), ואז כמובן מגיע השלב הבא - לאנוס את המציאות לתיזה שהאדם המציא לעצמו בראש.

       

      כל מי שמחפשים כאן ראייה "מאוזנת" או שיפוט "מאוזן" חיי בסרט הוליוודי. אי אפשר להתייחס בצורה מאוזנת למציאות שהיא לא מאוזנת בעליל.

        24/12/08 11:42:

      צטט: מיא 2008-12-24 10:25:48

      אני אומרת לך שוב איתמר ולא אחזור על כך כי טיעוניך בנוסח אני מכיר פשוט מגוחכים וגם הדף שאתה שולח אליו. לטענה נשים אלימות כמו גברים אין כל שחר. בתי הכלא בכל העולם כמו בארץ מלאים בגברים. 99% מעבירות האלימות בעולם מבצעים גברים - רצח, אונס, שוד מזוין.  עם כל המניפולציות שלך לא תשנה את הרכב הטסטוסטרון אצל נשים וגברים. התנועה לשחרור האשה גם לא התכוונה לעשות את זה אלא רק לאפשר הזדמנויות חוקיות שוות לנשים. 

       

      לפי נתוני 2007  - 

       

      21,000 אסירים גברים בישראל

      220 אסירות (חצי מהן בטחוניות),

       

      אבל אל תבלבלי אותו עם עובדות.

        24/12/08 10:54:

       

      יערתנו

      אני מאד שמח לקרוא כזה פוסט ממך :-)

      זה ניסיון מהאתר הזה שיש בו המון אמת

       

      ההתנסחויות באתר בהחלט קוראות לסוג של דו משמעות עם ניחוח אפלולי של מיסתורין פלרטטני סביב קשרים בין-אישיים בין נשים לגברים. במקום בו אפשר להסתתר מאחורי פרופיל עם תמונה ושם, שלפעמים גם אנונימיים לגמרי. זו השפה של ההומור השחור, מתובל בטונים פלרטטניים של שני המינים, שלא תמיד ניתן להבחין מי מתכוון למה ולמה. מה שבטוח, יש פה מקום לפורקן של כל מיני מילים שאנשים לא מעיזים לומר במציאות בפגישות אקראיות כמו שיש פה. אני יכול להבטיח לך שכל אלו קורים גם מנקודת מבטם של גברים אצל נשים, שלא מהססות להשתמש בדיוק באותה הזדמנות להיות הפלרטטניות הבלתי ניתנות להשגה. אין פה צד כובש וצד נכבש, או צד דורסני וצד מקופח. יש פה סוג של התנהלות שיכול להיות פולשנית ולעיתים גם מבזה לרגשות של אנשים.

      הכל ניתן לשליטה רק מתי שתראי את זה פשוטו כמשמעו כחסר משמעות, כמו שזה באמת. כשלא מחפשים משמעות מאחורי המילים הללו. גם בחיים הלא וירטואליים, יוצא להכיר ולדבר עם המון אנשים, אבל מעטים הם האנשים שבאמת היו משמעותיים בחיינו. כך גם פה, מבין כל החרמנים והחרמניות שמתדפקים על דלתות הבלוגים בהטחת ההתבטאויות ציניות/מיניות/בעלות רמזים נסתרים, לרוב, הכל מתחיל ונגמר במילים עקרות הכתובות בבלוגים ותו לא. וזה יכול להיות מתיש, בדיוק כמו שזה משעשע. את הרומנטיקה האמיתית, יש לחפש בחוץ עם אנשים אמיתיים ועיניים אמיתיות. כאן, זה רק כדי לכתוב, להשתעשע ולהעסיק את הראש. זאת סוג של חברה, קיימת לא קיימת, שלא צריך לקחת אותה יותר מידי ברצינות. אז היא הכי טובה אליך :-))

       

      וכן, נשים יכולות להיות גרועות ורעות וזנותיות בדיוק כמו הגברים שפה. מבטיח לך.

       

        24/12/08 10:37:

      כתבת היטב ותארת את תמונת המצב באופן מדויק ביותר.

      מסכימה עם כל מילה !

        24/12/08 10:25:
      אני אומרת לך שוב איתמר ולא אחזור על כך כי טיעוניך בנוסח אני מכיר פשוט מגוחכים וגם הדף שאתה שולח אליו. לטענה נשים אלימות כמו גברים אין כל שחר. בתי הכלא בכל העולם כמו בארץ מלאים בגברים. 99% מעבירות האלימות בעולם מבצעים גברים - רצח, אונס, שוד מזוין.  עם כל המניפולציות שלך לא תשנה את הרכב הטסטוסטרון אצל נשים וגברים. התנועה לשחרור האשה גם לא התכוונה לעשות את זה אלא רק לאפשר הזדמנויות חוקיות שוות לנשים. 
        24/12/08 10:04:

      צטט: מיא 2008-12-24 09:43:30

      אני שוב קוראת את התגובות של הגברים ולא מאמינה - אתם הורסים אותי עם הסימטרייה הזאת. אתם באמת לא מבינים שאין סימטרייה בין גברים לבין נשים? מה, אתם כל כך טיפשים? מה, נשים אלה שנלחמות בעולם? הורגות, אונסות? בוזזות? אתם באמת חושבים שבגלל שמישהי סיננה אתכם פעם בטלפון, זה אחרת? לא מדברים על גבר ספציפי, אבל תפסיקו לזעוק את זעקת  הקוזק הנגזל! אתם באמת חושבים ששלושים שנה של חוקים עאלק-שוויוניים שינו את המצב? גברים עדיין רומסים נשים, בכל התחומים. כמה נשים ראיתם שזיינו וזרקו גברים? זה בכלל לא בדי.אנ.איי של נשים לעשות את זה, חוץ מכמה בהמות שמספרות אחרת כי הן לקו בתסמונת שטוקהולם. יאללה, תתעוררו. ואני עוד יכולה להרשות לעצמי להגיד את זה כי פונקתי יחסית על ידי גברים. נשים אחרות שותקות לא בגלל שזה לא קרה להן, אלא בגלל שלא נעים להן לדבר!

       

      את רוצה להיות פמיניסטית ולאאחז בדעות קדומות ?

       

      נשים הן אלימות כמו גברים, הן בוגדות כמו גברים (אני אמצא לך לזה סטטיסטיקה ומחקרים אם את לא מאמינה) וכנראה גם עושות הרבה דברים אחרים כמו גברים. 

       

      לגבי זיינו וזרקו אני מכיר גם נשים שטענו שהם כאילו וגם לא מכיר כל כך הרבה גברים שעשו את זה למנהג (בטח לא בצורה כזאת סידרתית כפי שאת מתארת). תזכרי שמספיק מחזר סידרתי אחד כדי לפגוע במאות בחורות.

       

      ללא סטטיסטיקה מגבה את התיאוריה שלך היא רק תיאוריה ועל כן לטעון שאנחנו טיפשים זה די חוצפה.

       

      ובכל מקרה שאת אומרת כן האחריות היא שלך גם אם הוא שקרן ורמאי .

        24/12/08 10:02:

      תודה לכולם, אני חדשה פה בקפה ונדהמתי מהיקף הפעילות הזיווגית.

      לא היה לי מושג. מזל שאני כותבת על ענינים שלא מעניינים את אף אחד (כמעט)

      אני כמובן מכירה את זה ממקומות אחרים.

      תודה שדיברתן/ם על זה, זה הביא למודעות שלי עד כמה זה נפוץ וטעון ונוכח.

      בין אם זו בעיה של העידן והמדיה הזו ובין אם זה built in

      ומה הסיבות הסוציולוגיות לא ממש משנה.

      זה כואב, ולא ניתן להתגונן במאה אחוז, ואני מאחלת לכולנו שהשאיפה שלנו לזוגיות יציבה וטובה

      תנווט אלינו את מי שרוצה בזה באמת,וכמו שכותב לאונרד כהן באחת מתפילותיו המדהימות:

      and end this night

      if it be your will

        24/12/08 09:49:

      צטט: מיא 2008-12-24 08:38:00

      צטט: איתמר פרחי 2008-12-24 08:27:26

       סליחה איתמר, אני בכל זאת לא הבנתי איך תשובתך המאלפת על הנשים קשורה לפוסט שדיבר על גברים שבחסות הרשת מתאיידים מחייהן של נשים אחרי יחסים אינטימיים איתן. התזה שלך היא: אתן הנשים ראויות להתנהגות זוועתית מצד גברים כי.......... (השלם את המשפט בבקשה)

       

       כי לא מדובר בהתנהגות זוועתית. מדובר בהתנהגות לא נאה וגם זה אולי.  אל תצאי עם כאלה. נשים וגברים משקרים באותה מידה (בערך כ200 פעם ביום אם להאמין למחקר אנגלי שנעשה בנושא) ואו באוהת מידה שתאיגידים צרכנים פוטנציאלים. בחור היצא לדייט עם משיהו לא מצא חן בעיניה מסננת אותו זה נאה בעיניך? זה יפה? אחרי שהוא כברעשה לק לנעלים לדייט הבא? אפילו הלך לעשות פדיקור של השערות בגב?  אני נהלתי עם החבר שלך המתנחל ויכוח קטן בעניין האם בעילה שווה חתונה עושה רושם שלדעתך כן. אחרי שהיה קשר אינטימי אי אפשר להעלם סתם?  ובכן כן. ואגב אני מכיר ובצורהמתועדת נשים שנעלמו לאופל השחור של הכלום גם לאחר שהיה קשר אינטימי. כמושש איתמר כתב גברים לא מדברים עלהזה כל כך הרבה כמו שנים אבל זה קיים בכיוון השני ובמידות מסחריות.

       

       

        24/12/08 09:49:

      צטט: מיא 2008-12-24 09:35:42

      צטט: איתמר פרחי 2008-12-24 08:59:11

      צטט: מיא 2008-12-24 08:38:00

      צטט: איתמר פרחי 2008-12-24 08:27:26

       סליחה איתמר, אני בכל זאת לא הבנתי איך תשובתך המאלפת על הנשים קשורה לפוסט שדיבר על גברים שבחסות הרשת מתאיידים מחייהן של נשים אחרי יחסים אינטימיים איתן. התזה שלך היא: אתן הנשים ראויות להתנהגות זוועתית מצד גברים כי.......... (השלם את המשפט בבקשה)

       

       זוועות החוויה האנושים שייכות לכולם, כולם משקרים, כולם מרשעים וכולם סובלים (הכוונה ב"כולם" היא ללא הבדל מין בהקשר הזה לפחות)

       

      נכון, בגלל הרשע האוניברסלי בתי הכלא בכל העולם מלאים בגברים ונשים חצי-חצי

       

      את רוצה לשמוע כמה סיפורים על בחורות מרושעות בבתי קפה בתל אביב יש לי לספר ? אתן אוחזות בחוויה החוזרת הזאת כאם כל הצרות אבל לדעתי זאת צרה קטנטנה לעומת כל מיני צרות אחרות (נגיד אנסים, מטרידות טלפוניות או גנבות כרטיסי אשראי אם דווקא בחווית החיזור אנו עוסקים).

       

      שוב - אונס והטרדה טלפונית חד הם - ולכן נתוני הפשע בישראל הם זהים - אלפי אסירים אלימים על פחות מ-200 יושבות נווה תרצה, רובן על רמאויות קטנות

       

      אותי הטרידו בטח חמש בחורות בצורה די קבועה ולא התלוננתי על אף אחת מהן, אני לא חושב שזה הינו הך ובל תשכחי שיש גם אנסות אבל כמה מהן יושבות בכלא ? הסטטיסטיקה הזאת מאוד לוקה בחסר.

       

      זה שהגברים לא עוסקים בצורה כפייתית בחוויות החיזור שלהם לא מעיד על כך שאנחנו לא סובלים.

       

      אתם נורא סובלים  - פשוט ססטיסטית, התופעה של אשה היוצאת עם כמה גברים במקביל ומלהטטת ביניהם ונעלמת לאחד בלי לומר מילה נדירה הרבה יותר מגבר שמלהטט בין כמה נשים, מקבל סקס מכולן ונעלם, פשוט כי מעטות הרבה יותר הנשים שמעוניינות בסקס חד-פעמי. אכן יש נשים ש'מסננות' בסלולרי (עוד תופה חדשה, כי בטלפון של פעם אי אפשר היה לסנן), אבל לא לצורך תקיפות 'פגע וברח'.

       

      וכפייתית - אתה מתכוון שיערה כתבה משהו באוקטובר ופרסמה חודשיים אחרי כן? או שאני עברתי את כל החוויות האלה ולא פרסמתי מעולם בבלוגי הפעיל אלא רק כאן בתגובות? באמת שיא הכפייתיות.

       

      אני לא יודע, יש לך נתונים שמאמתים את זה שיש יותר בחורים שיוצאים עם הרבה בחורות מבחורות שיוצאות עם הרבה בחורים ? זה קצת לא מסתדר לי מתמטית אגב הרעיון הזה... 

       

      אני בטח לא מדבר על יערה, דווקא להערכתי היא מנהלת פחות שיחות על יחסים עם חברותיה ממוצע הבחורות שאני מכיר (תאמיני או לא התופעות הללו קיימות גם בניו יורק של אמריקה בצורה זאת או אחרת, פה זה ברור שהם לא "אקסקלוסיב" אלא אם הוחלט שהם כן וזה כבר סיבה למסיבה).

       

      דווקא לדעתי אם כבר מישהו סובל משינוי השיטה "הישנה והטובה" שאתן הייתן לנו לשפחות ואנחנו היינו לכם לבעלים זה אנחנו שצריכים לחזר ולהיות נתונים לחסדי רצונכן החופשי כפי שאמר כבר עדי.

       

      כן, באופן חוקי אנחנו כבר לא שפחות, לצערכם, לכן יש אנשים, כמו המתאדה של היערה, שמנסים להוציא במרמה מה שהם בחיים לא היו מקבלים אילו היו פונים בהגינות. הרי יערה לא היתה מסכימה לסקס חד פעמי, בהיותה באמת לא שפחה ולא זונה. אז הוא עשה מצגת של יחסים - והופ - התאייד. 

       נו בחייך, זה אפילו לא ציני או מצחיק.

       

      ובעניין המתאדה לא ממש ברור היה לי שנעשה פה מרמה ובטח לא מהלך מתוכנן (אולי כן אבל לי זה לא היה). למרות שאני בטוח שבישיבת הצוות הוחלט שהוא אשם בכל הסעיפים:)

       

       

       

        24/12/08 09:48:
      אני ביום ארוך של פגישות. אצטרף בערב.
        24/12/08 09:43:
      אני שוב קוראת את התגובות של הגברים ולא מאמינה - אתם הורסים אותי עם הסימטרייה הזאת. אתם באמת לא מבינים שאין סימטרייה בין גברים לבין נשים? מה, אתם כל כך טיפשים? מה, נשים אלה שנלחמות בעולם? הורגות, אונסות? בוזזות? אתם באמת חושבים שבגלל שמישהי סיננה אתכם פעם בטלפון, זה אחרת? לא מדברים על גבר ספציפי, אבל תפסיקו לזעוק את זעקת  הקוזק הנגזל! אתם באמת חושבים ששלושים שנה של חוקים עאלק-שוויוניים שינו את המצב? גברים עדיין רומסים נשים, בכל התחומים. כמה נשים ראיתם שזיינו וזרקו גברים? זה בכלל לא בדי.אנ.איי של נשים לעשות את זה, חוץ מכמה בהמות שמספרות אחרת כי הן לקו בתסמונת שטוקהולם. יאללה, תתעוררו. ואני עוד יכולה להרשות לעצמי להגיד את זה כי פונקתי יחסית על ידי גברים. נשים אחרות שותקות לא בגלל שזה לא קרה להן, אלא בגלל שלא נעים להן לדבר!
        24/12/08 09:35:

      צטט: איתמר פרחי 2008-12-24 08:59:11

      צטט: מיא 2008-12-24 08:38:00

      צטט: איתמר פרחי 2008-12-24 08:27:26

       סליחה איתמר, אני בכל זאת לא הבנתי איך תשובתך המאלפת על הנשים קשורה לפוסט שדיבר על גברים שבחסות הרשת מתאיידים מחייהן של נשים אחרי יחסים אינטימיים איתן. התזה שלך היא: אתן הנשים ראויות להתנהגות זוועתית מצד גברים כי.......... (השלם את המשפט בבקשה)

       

       זוועות החוויה האנושים שייכות לכולם, כולם משקרים, כולם מרשעים וכולם סובלים (הכוונה ב"כולם" היא ללא הבדל מין בהקשר הזה לפחות)

       

      נכון, בגלל הרשע האוניברסלי בתי הכלא בכל העולם מלאים בגברים ונשים חצי-חצי

       

      את רוצה לשמוע כמה סיפורים על בחורות מרושעות בבתי קפה בתל אביב יש לי לספר ? אתן אוחזות בחוויה החוזרת הזאת כאם כל הצרות אבל לדעתי זאת צרה קטנטנה לעומת כל מיני צרות אחרות (נגיד אנסים, מטרידות טלפוניות או גנבות כרטיסי אשראי אם דווקא בחווית החיזור אנו עוסקים).

       

      שוב - אונס והטרדה טלפונית חד הם - ולכן נתוני הפשע בישראל הם זהים - אלפי אסירים אלימים על פחות מ-200 יושבות נווה תרצה, רובן על רמאויות קטנות

       

      זה שהגברים לא עוסקים בצורה כפייתית בחוויות החיזור שלהם לא מעיד על כך שאנחנו לא סובלים.

       

      אתם נורא סובלים  - פשוט ססטיסטית, התופעה של אשה היוצאת עם כמה גברים במקביל ומלהטטת ביניהם ונעלמת לאחד בלי לומר מילה נדירה הרבה יותר מגבר שמלהטט בין כמה נשים, מקבל סקס מכולן ונעלם, פשוט כי מעטות הרבה יותר הנשים שמעוניינות בסקס חד-פעמי. אכן יש נשים ש'מסננות' בסלולרי (עוד תופה חדשה, כי בטלפון של פעם אי אפשר היה לסנן), אבל לא לצורך תקיפות 'פגע וברח'.

       

      וכפייתית - אתה מתכוון שיערה כתבה משהו באוקטובר ופרסמה חודשיים אחרי כן? או שאני עברתי את כל החוויות האלה ולא פרסמתי מעולם בבלוגי הפעיל אלא רק כאן בתגובות? באמת שיא הכפייתיות.

       

      דווקא לדעתי אם כבר מישהו סובל משינוי השיטה "הישנה והטובה" שאתן הייתן לנו לשפחות ואנחנו היינו לכם לבעלים זה אנחנו שצריכים לחזר ולהיות נתונים לחסדי רצונכן החופשי כפי שאמר כבר עדי.

       

      כן, באופן חוקי אנחנו כבר לא שפחות, לצערכם, לכן יש אנשים, כמו המתאדה של היערה, שמנסים להוציא במרמה מה שהם בחיים לא היו מקבלים אילו היו פונים בהגינות. הרי יערה לא היתה מסכימה לסקס חד פעמי, בהיותה באמת לא שפחה ולא זונה. אז הוא עשה מצגת של יחסים - והופ - התאייד. 

       

       

        24/12/08 09:20:

      צטט: רנרט 2008-12-23 21:48:35

      צטט: אהוד-אמיר 2008-12-23 21:43:35

      צטט: רנרט 2008-12-23 21:17:21

      כל מי שעושה לך רע-תשלחי אלי ואני אטפל בו!

       ep-ep-ep

      אני קודם.

       

      למה מה?

       

      טוב, סליחה, גבר גבר, אתה היית לפני.

        24/12/08 09:11:

      מודה מראש, לא קראתי  את התגובות האחרות.

      רק רציתי לומר שלדעתי,..התנהגות האדם לא משתנה במרחב הוירטואלי . הרשת רק מגנה קצת.

      כשהאנונימיות הראשונית נעלמת וזהות הגולש נחשפת ,ייתכן שהתנהגותו ברשת פתאום תראה מוזר.

      לא בטוחה שאנ ברורה בשעת בוקר מוקדמת.

      ומה שסיפרת ...קרה גם לי.

      אבל הוא מכיר את מס. הטל שלך וגם את מקום מגורייך...וגם את את שלו.

      אז לדעתי, תעזבי את הרשת ותגשי לדבר איתו

      ולא שאני מומחית גדולה ליחסים.....

        24/12/08 09:11:

      צטט: יערת דבש 2008-12-23 23:54:26

      לא הוצאתי כביסה מלוכלכת.

      הרשימה שפותחת את הפוסט נכתבה כבר לפני כמה זמן (סוף ספטמבר או תחילת אוקטובר). לא פרסמתי אותה כאן, לא ראיתי את הטעם. מאותן סיבות שתארת. כשהדברים היו טריים, נמנעתי גם כי לא רציתי שהפרסום יראה כנקמה. לפרסום היום יש סיבה אחרת. הקפה מעניין אותי, כאובייקט מחקר. לא הזכרתי את שמו, ואין לי כוונה לעשות כך. הפוסט הזה הוא נסיון שלי, מתוך חוויה שלי, להגיד משהו על הרשת החברתית הזו. לא נראה לי כמו להוציא החוצה כביסה, יותר כמו ניסיון ליצור דיון בתופעה שמענינת אותי.

       

      לא התכוונתי שאת זו שמוציאה כביסה מלוכלכת, התכוונתי כמדיניות שקשה להיות במקום שזה שיצאת איתו מכיר עוד מאה איש בערך ומספר להם עלייך. ויש אנשים שעל גבי פורומים או בלוגים הופכים את המקום לזירת התגוששות.להיפך את הרי שיא הדיסקרטיות שלא חושפת כלום. מתנצלת אם לא הובנתי כהלכה.
        24/12/08 08:59:

      צטט: מיא 2008-12-24 08:38:00

      צטט: איתמר פרחי 2008-12-24 08:27:26

       סליחה איתמר, אני בכל זאת לא הבנתי איך תשובתך המאלפת על הנשים קשורה לפוסט שדיבר על גברים שבחסות הרשת מתאיידים מחייהן של נשים אחרי יחסים אינטימיים איתן. התזה שלך היא: אתן הנשים ראויות להתנהגות זוועתית מצד גברים כי.......... (השלם את המשפט בבקשה)

       

       זוועות החוויה האנושים שייכות לכולם, כולם משקרים, כולם מרשעים וכולם סובלים (הכוונה ב"כולם" היא ללא הבדל מין בהקשר הזה לפחות)

       

      את רוצה לשמוע כמה סיפורים על בחורות מרושעות בבתי קפה בתל אביב יש לי לספר ? אתן אוחזות בחוויה החוזרת הזאת כאם כל הצרות אבל לדעתי זאת צרה קטנטנה לעומת כל מיני צרות אחרות (נגיד אנסים, מטרידות טלפוניות או גנבות כרטיסי אשראי אם דווקא בחווית החיזור אנו עוסקים).

       

      זה שהגברים לא עוסקים בצורה כפייתית בחוויות החיזור שלהם לא מעיד על כך שאנחנו לא סובלים.

       

      דווקא לדעתי אם כבר מישהו סובל משינוי השיטה "הישנה והטובה" שאתן הייתן לנו לשפחות ואנחנו היינו לכם לבעלים זה אנחנו שצריכים לחזר ולהיות נתונים לחסדי רצונכן החופשי כפי שאמר כבר עדי.

        24/12/08 08:38:

      צטט: איתמר פרחי 2008-12-24 08:27:26

       סליחה איתמר, אני בכל זאת לא הבנתי איך תשובתך המאלפת על הנשים קשורה לפוסט שדיבר על גברים שבחסות הרשת מתאיידים מחייהן של נשים אחרי יחסים אינטימיים איתן. התזה שלך היא: אתן הנשים ראויות להתנהגות זוועתית מצד גברים כי.......... (השלם את המשפט בבקשה)

        24/12/08 08:32:

      צטט: solix73 2008-12-24 07:51:29

      שצריך, גם את יודעת להתאייד...

       

       קודם כל כותבים כשצריך

       

      וכדאי שתבחין בין כש - when לבין ש- that

       

      אם אתה רוצה שיתייחסו אליך ברצינות.

       

      שנית - מה זה כשצריך? כשצריך להיות בנאדם חרא? בלי מצפון? אני (ויערה גם) מעולם לא נעלמתי לבנאדם, לא ביחסים בינאישיים, ולא ביחסי עבודה ולא ביחסים משום סוג. לא נעלמתי ללא הסבר.

       

      יש אתיקה ביחסים בין אנשים, כללי התנהגות ומוסר.

       

      וכל הבלוג של יערת הדבש מוקדש למוסר, אם לא שמת לב.

       

      ומה שצריך ומה שראוי, בניגוד למה שמצוי. ומה שראוי הוא בדיוק הדבר הזה. להתנהג כמו בנאדם. 

        24/12/08 08:27:

      צטט: חץ עין נץ 2008-12-24 05:32:47

       

      אתן נשמעות כמו קבוצת עבדים משוחררים באטלנטה שמקטרים איזה כיף היה בימים של פעם שלא היה צריך לחפש עבודה האדון הטוב הביא להם אוכל ונתן להם מלונה לגור בה ואפילו היבא להם אישה להתחתן איתה. עכשיו הם צריכם למצא הכל לבד.


       

       

      כתבתי פה תגובה ואני מופתע שבסוף לא שלחתי אותה, בעיקרון אני מאוד מסכים איתך ולצערי לא כל כך מסכים עם הבחורות הנחמדות.

       

      ובכל זאת שיחשבו שגם אני גבר ולא רק עושה כן עם הראש כל היום (הרי אנחנו עם כל הדרישות שנתחשב ננקה נבשל ונעזור עם הילד עדיין צריכים להיום גברים עם מבט של אחד שיכול גם להיות אלים אבל לא להעז להרים יד אפילו על החתול):

       

      הסיפור הזה על הבחורות הנפגעות מהתנהגות הגברים הזקירה לי כמה מחקרים שקראתי על אלימות במשפחה:

       

      בעיקרון שחוקרים אלימות במשפחה מאוד קשה לקבל נתונים אמינים וטובים, הידע האוייקטיבי ביותר מגיע מתלונות במשטרה, ביקורים בבתי החולים וגופות בבתי הלוויות. מן הסתם גברים מתביישים להגיש תלונות במשטרה, עוד יותר ללכת לבית החולים (גם בגלל שהפגיעות בהם כנראה פחות גרועות) ורק אחד מהם על כל שלושה נשים מעיז לשלוח את גופתו לחדר המתים....

       

      שעושים שאלונים מאוד קשה לקבל תשובות אבל כמה חוקרים חכמים התחילו לחקור את הילדים (או סטודנטים) לגבי היחסים בין הוריהם, מאז ועד היום התפרסמו כמה אלפי מחקרים בנושא כי הוא מאוד פופולארי מסתבר ובכולם הופתענו לגלות שהנשים בעולם המערבי אלימות בדיוק כמו הגברים אם לא יותר.

       

      עוד משהו עוד יותר מעניין, נשים למרות שהן חיות יותר הולכות לרופאים בתכיפות גדולה פי כמה מהגברים.... ואולי בגלל שהן מתלוננות יותר הן חיות יותר ? 

        24/12/08 08:24:

      צטט: חץ עין נץ 2008-12-24 05:32:47

      דחיה REJECTIO (אין לי אננ במקלדת...) זה רגש שחווים אותו המון פעמים במקום העבודה, וביחסים הבן אישים וצריך להתמודד איתו , כמו שצינתי גברים חווים דחיה מנשים במסגרת יחסים בין אישים  בצורה קבועה בכלל הם חווים את זה בכמויות גדולות ואני לא רוצה בכלל הכנס לתחרות הזאת של מי יותר. זה מעליב מאד .....

       

      אבל עדי, בפעם ה-302..... אתה לא מבין שאין לנו בעיה עם דחייה? רק עם שקר ועם היעלמות - בנאדם לא רוצה? אדרבא, שיגיד, זה הכל. על זה מדבר הפוסט. ובעבר, טרם היות הרשת, אם הוא היה צריך לפגוש למחרת את הפציינטית בעבודה, בצבא או באוניברסיטה, והיה להם חוג מכרים משותף, אז הוא כן היה אומר. היום, בחסות הרשת, הוא מוחק אותה מרשימת חבריו הווירטואליים/מהמסנג'ר - והופ - נעלם. על כך אנחנו מדברות.

       

      לי למשל בכלל אין סיכוי לחוות דחייה - כי אני לא פונה לגברים, כמדיניות, כי אני לא חושבת שזה נכון. כן, אני מאמינה בשיטה הישנה והטובה. אני לא חושבת ששיוויון זכויות והעובדה שאני מפרנסת את עצמי יפה ותמיד הרווחתי יפה, קשור לענייני אבירות וחיזור, למרות שאתה כל הזמן תולה אותם יחד, אבל זה קשר מלאכותי. אין קשר שוויון זכויות פורמלי לבין ההבדלים הגופניים והמנטליים הכבירים שנותרו בין גברים ונשים. ואני מצפה שגבר יחזר אחריי בדיוק כמו פעם. ואני לא מתכוננת להתחיל על זה ויכוח כאן עדי, כי כבר היו לנו כמה ויכוחים בנושא הזה ואין לי זמן ומשאבים. אבל גבר שלא מחזר אחריי פשוט עף.

       

      ואז - גבר שכן מחזר, הבעיה איתו היא לא של דחייה, הבעיה היא באמת של השקר - שהרשת היא סופר-קלה לפנייה/חיזור אחרי כמה נשים במקביל - וזו שאלה שאני כן שואלת בישירותי - ומשקרים לי במצח נחושה כמו שעשה לפני חודש אותו טייס בכיר באל-על בן 48 ללא ניד עפעף, והוא היה אמנם 'נורמלי' (אני מטורפת, זוכר?) אבל חרא של בנאדם.

       

      ובעיה נוספת היא באמת שגברים שהם אמיצים מאוד בכל מישור אחר (גיבורי קרב מהוללים כמו למשל אותו טייס סכום אפס) מאוד פחדנים בלהגיד - לא, לא מתאים לנו, צר לנו, והם מתאדים, או כשם שאמר לי אחד הארט-דיירקטורים המפורסמים בארץ: "סליחה שהתפיידתי". וזאת אחרי ששוב - שלא כיערה - טלפנתי למשרדו ושאלתי מה זה היה אמור להביע ההיעלמות של שבועיים ולמה לא אמר לי שהוא מסיים את הקשר כי פשוט לא מתאים.

       

      והוא הופתע מאוד מהאקט החתרני שלי, כי אפילו גבר בן חמישים-ומשהו, שגדל בנורמות שלנו עדי, יודע שהיום, אם היכרנו ברשת, מותר לו פשוט להיעלם בלי לומר מילה. והוא פשוט אמר לי ב'תמימותו' שעשה זאת מספר פעמים בעבר ואף אשה לא התלוננה.... ואני צרחתי וצרחתי, ואמרתי לו שאילו בני (שהיה אז בן 12) היה מתנהג ככה לחברה הייתי מולקת את ראשו, ועל אחת כמה וכמה גבר בן 50. 

       

      אז תפסיק לסנגר על הגברים בהתניה פבלובית. נכון, יש גם נשים שנעלמות, אבל הן המיעוט. הדוגמאות שנתתי - אני יכולה לשלוף לך עוד המון כמותן. 

        24/12/08 08:22:


      מאלף

      גם הפוסט שלך

      גם עמוד התגובות

      שלך

       

      תודה

      חיוך

        24/12/08 07:51:
      שצריך, גם את יודעת להתאייד...
        24/12/08 07:35:


      "סגנון חדש של אינטראקציה עם זרים".

        

      זה את כתבת. וזה מה שזה.

      ולמען הסר ספק - זה לא משהו שאני אוהבת, הסגנון הזה שאני קוראת לו "מעבר לפינה יש משהו יותר טוב".

      אני חושבת שהוא בעייתי, שהוא מסמא ומערפל, שבשורה התחתונה הוא אנטי-קשר. אני אפילו ארחיק לכת ואגיד שאני רואה כאן סממנים של התמכרות, כלומר, מצב של חוסר שליטה, במובן המבלבל של המילה. בדומה ל"סיגריות זה ממש מגעיל", תוך כדי שחטה; או "אני חייבת לרזות", תוך כדי לעיסת שוקולד; ככה גם "אני כל כך רוצה קשר אוהב", תוך כדי עריכת רשימה של עשר הנשים ה-הכי מדהימות שאני הולך לזיין בשבוע הקרוב.

        

      ועם כל זה - זה מה יש. כרגע.

      ואם זה מה שיש, אז סימן שזה מה שרצינו, באיזשהו מקום. זה מה שיצרנו. זה לא "נוצר". זה "אנחנו יצרנו". הקולקטיב התת-מודעי הזה שנקרא חברה או רשת חברתית.

      לכן, הדבר הכי טוב לעשות עם זה, זה לשחק בתוך זה ולא נגד זה.

      ואפשר.

      להבין את הכללים, להצטייד בכלים הראויים למשחק החדש ולא לנסות לשחק בכלים הישנים, לחדד ולהעמיק את ההתבוננות וההבנה.

      את יודעת, לעשות מה שעושים כשלומדים משהו חדש.

      כי בסופו של דבר, בעצמך את אומרת שחווית כאן גם חוויות טובות והכרת גם אנשים טובים - אני חושבת שזה בדיוק מראה שאפשר. גם זה קיים כאן.

        

       

        24/12/08 05:32:

      צטט: יערת דבש 2008-12-24 00:47:23

      צטט: נעמית 2008-12-23 23:54:46

      צטט: חץ עין נץ 2008-12-23 20:07:29

      צטט: נעמית 2008-12-23 19:37:35


      והתגובה הזאת סליחה שלא ציינתי, מיועדת לעדי.

       

       

      אני חושב שלא כל כך הבנת אותי. אני לא אמרתי ,רציתן שויון אז תאכלו אותה" אלא אמרתי זה השוויון וזה מחירו לא במובן הרע של המילה אלא במובן הטוב. את הבת של הרב ששידכו לבן של הקצב אף אחד לא גומר אתה בSMS ואו נעלם לה . אבל חסר לה שלא יהיה דם על הסדין בלילה של החתונה ועוד יותר חסר לה שתרצה משהו שלא מקובל אצלם בשטיטל ועד יותר גרוע אם תגיד לבעלה הלילה לא  בא לי.....ואם היא משכונת גואריש ברמלה מספיק שיראו אותה עושה עינים למישהו שיש סיכוי לא רע שימצאו אותה באיזה דמפר. לכל הנשים הללו יש הגנה של הגברים שהן רכושם. וכל הפוגע בהן מסתכן בעמות עם הOWER . אתן אין לכן בעלים ועל כן אתם חשופות לקשיי היום יום. קבלי את זה  באהבה. אגב אני בהחלט חושב שזה ממש בסדר לשים תנאים לפני הדיט הראשון בעניין קשרים עם נשים אחרות בעניין הסדרי ניתוק מגע ואל תגידי לי שזה לא ראלי. זה ראלי הרבה יותר ממה שאת מתארת לעצמך.

       

       

       

      אני מבינה שכוונתך היתה כזאת, ואפילו אולי קצת מחמיא למשל הדימוי העצמי שאתה קושר לנו, כמו היינו אמזונות גאות חסרות צורך בבעלים, האמת היא שנכון שהחופש המיני שלנו יש בו גם את הצד המבורך. ואני לא מתימרת לדבר בשם כל הנשים, אבל מאלה שהכרתי, נשים עצמאיות וחופשיות ויקרות, שהיו ביניהן כאלה, כולל אני במקומות מסוימים , שהטעו את עצמן לחשוב שהנה, הן יכולות לחוות את החויה הגברית- לזיין וללכת. ליהנות מסקס ללא מחויבות גם אם הגבר לפנינו מוצא חן בעינינו במיוחד. אז ככה, שזה לא ככה. לא יודעת מה זה, גנים, תרבות, הצד ההוא של המוח, אבל נשים נקשרות, נשים אוהבות, נשים מפתחות רצון בקרבה, זה פשוט לא עובד ככה. וזה כמובן לא עם כולם, אבל זה קורה.

      ולא, הסדרי ניתוק מגע, זה לא ממש עובד ברשת, וגם לא הדרך לחזות איך יתפתחו הקשרים עם גבר מסוים, ולא איך יחוש הלב. ומאחורי כל תמונה פה, כמו שנכתב פה בצדק, עומדת נפש הומיה, והוירטואליה אכזרית במיוחד, לא פשוט. תנסה לברר פה פעם, עדי, ותראה שכמות הנשים שנפגעו עצומה, זה מדהים פשוט.

       

      הערב קיבלתי חמישה מכתבים מנשים.

       

      אחד אחד אפון על אופניו (במיוחד אם זה אופנים תלת גלגלים) אני לא דיבתרי על חוויה גברית או נשית אני דיברתי על זה שבעולם לא מוגן נשים שרוצות להיות עצמאיות חיבות לחוות גם את החוויה של דחיה ועלבון בצורה שהם קימות בעולם הגדול "שם" לא בגלל שהן נשים ולא בגלל שמזיינים אותן וזורקים אותן בצד הדרך לא בגלל שזה חלק מחיים של לחיות בלי ההגנה של האדון. החופש יש לו מחירים. זה לא קשור לרשת זה לא קשור לכלום זה קשור ך ורק לעובדה של הנשים שחוות חוויות כאלה חוותות אותן במסגרת החופש שלהן. אם היה להן אדון כמו שיש לרוב הנשים החיות היום בעולם וכמו 99.9999999% מכלל השנים שחיו מאז הזדקפ ההומו ספיאנס בעבות אפריקה התחיל ללכת. 

      אתן נשמעות כמו קבוצת עבדים משוחררים באטלנטה שמקטרים איזה כיף היה בימים של פעם שלא היה צריך לחפש עבודה האדון הטוב הביא להם אוכל ונתן להם מלונה לגור בה ואפילו היבא להם אישה להתחתן איתה. עכשיו הם צריכם למצא הכל לבד.

      דחיה REJECTIO (אין לי אננ במקלדת...) זה רגש שחווים אותו המון פעמים במקום העבודה, וביחסים הבן אישים וצריך להתמודד איתו , כמו שצינתי גברים חווים דחיה מנשים במסגרת יחסים בין אישים  בצורה קבועה בכלל הם חווים את זה בכמויות גדולות ואני לא רוצה בכלל הכנס לתחרות הזאת של מי יותר. זה מעליב מאד , זה מעליב שהילדה בכיתה ג' אומרת לו לא רוצה לבוא אתך לקטוף פרח ובכיתה ו לא רוצה לרקוד אתך, ובכיתה  י לא רוצה ללכת אתך לסרט ובכלל למדנו נשים להגיד לא ולהיות גאות בזה וזה מאה אחוז בסדר. אני לא מבין מדוע לשלוח רזומה לעבודה ללכת לארבעה ראיונות ולא לקבל תשובה או לקבל תשובה "נתקשר בעוד חודש" שזה חוויה נשית וגברית כאחד זה נחשב "בסדר" ולהגיד להוא בצ'אט "אני אתקשר אליך מחר" ולא להתקשר זה בסדר  ואילו לצאת איתה לקפה או לזייון ולא להתקשר איתה אחר כך זה עוון פדראלי.

      זאת לאשה יש את הפרוגטיבה להגיד לא ובכל צורה שמתחשק  לה , אולם אסור להגיד לה לא? מה היא מפורצלאן?

      תלבשי שביס האדון שלך ידאג בנוסף לכסותך עונתך וכתובתך ידאג שאף אחד לא יגיד לך לא.....

        24/12/08 01:28:


      לדעתי הערך המוסף של האינטרנט הוא כל-כך גדול שהמינוסים קצת מתגמדים, (מעבר לזה שבעיניי יש בו קסם רב שבמסתורין) - כמו שהוא תרם המון להעברת אינפורמציה ול"קיצור" הזמן בעבודה ובחיים בכלל, הוא גם "סייע" לקצר כמה תהליכים או יותר נכון לדלג על כמה שלבים ביחסים בינאישיים, בתהליך ההיכרויות באופן כללי, בעיקר ביחסים שבין גבר ואישה.


      אנשים מפתחים בהתאם אינסטיקטים וחושים שמעבר למקלדת, מישהו אמר פה קומנסנס, נניח קומנסנס-על-חוטי, על-פי סגנון הכתיבה, מס' השגיאות וכו', ובעיקר ברווח שבין המילים אפשר להבין פחות או יותר מי עומד לפנייך.

      מה שאי אפשר זה לנבא התנהגות עתידית, בוודאי לא כשנוצר קשר מהיר, כלומר "נטול השלבים הטבעיים" כמו זה שנולד ברשת. אבל בשביל לנבא התנהגות ויצירת אמון יש צורך בהיכרות מעמיקה כמו גם בחיים האמיתיים - זה ממש לא קל בעידן הזה ההולך ונעשה מנוכר יותר ויותר בין האנשים.


      לאחר שנפרץ מחסום האינטרנט, ביחסים האישיים במפגש פנים מול פנים - לרשת אין שום תפקיד, נהפוך הוא, היא מיותרת בתוך היחסים, ולפעמים גם יוצרת ערוץ לקנאה.
      הרשת גם "שכללה" את אפשרויות הבגידה בחשאיות ובלגיטימיות שלה, אך גבר שהוא פלרטטן ולא רציני בתוך מערכת היחסים - לא זקוק בהכרח למחשב וחיבור לאינטרנט בשביל לבגוד, יש אלפי אפשרויות נוספות. זה הכל בראש שלו.

       

      אגב, כמעט שכחתי, אחת הסיבות שפרסמתי כאן את גילי המופלג זה כדי שאוהבי הצעירות יירדו ממני, אז אחת לכמה זמן אני מקבלת הצעה ל"מאהב צעיר ומפנק", לעיתים גם בשכר...
      .
      פוסט מרתק בעיניי, כמו גם התגובות. ידעתי שיהיה מעניין

        24/12/08 01:10:

      יערה,

      קראתי את הפוסט פעם ופעמיים, קראתי גם את התגובות, ולאחר שסיימתי לקרוא שקעתי בהרהורים בעודי מתבוננת במילים המרצדות על המסך, חשבתי - על מה באמת אנחנו מדברות כאן, ומהו שורש העניין.

      ואז תפסה את עיני התגית הבולטת ביותר משמאל - כיבוש.

      לרגע שכחתי את ההקשר המקורי של המילה (אבל רק לרגע).

      והנה מצאתי את התשובה - כיבוש.

      גברים, או יותר נכון ילדים מגודלים, שמתיחסים לנשים כמו אדמות שצריך לכבוש.

      גברים כאלה, אין שום בעיה מוסרית, לחשוף את שמותיהם ואת דרכי פעולתם, למען הזהר את חברותינו שלא להתקרב לטיפוסים האלה.

      הניכור והדה-הומניזציה הרווחים במחוזותינו קיימים גם ללא הרשת - הם קיימים בפאבים ובמועדונים ובכל מיני מקומות בהם גברים ונשים מכירים זה את זה באופן שטחי לחלוטין.

      אך אם הם משתמשים ברשת ובאתר חברתי בו אנשים חושפים את עולמם ואת צפונות לבם, כפלטפורמה לציד, איני רואה כל בעיה להשתמש באותה רשת ממש, על מנת לחשוף את התנהגותם הבזויה.

       

        24/12/08 01:04:

      צטט: אירה ג 2008-12-24 01:01:23

      העם הצביע בידיים. פוסטים על מתאיידים פופולריים מאלה שעל מחסומים.

      כן. וחד משמעית. ולא מפתיע בכלל.

       

        24/12/08 01:01:
      העם הצביע בידיים. פוסטים על מתאיידים פופולריים מאלה שעל מחסומים.
        24/12/08 00:54:

      צטט: אישון 2008-12-24 00:47:35

      ןהיום פוסט על מחסומים ביחסים.
      לי היו רק שתי הטרדות מנשים (באמת ) זה נחשב ?

       

      ספר על זה. אני מניחה שנשים מטרידות אחרת מגברים. נורא מסקרן לשמוע.

        24/12/08 00:52:

      צטט: באה-לפה-הרבה 2008-12-24 00:32:28

      יש כאן כ"כ הרבה תגובות, ולא אלאה אותך בביקורות או ציטוטים כלשהם...רק אומר שרשתות החברתיות האלו הפכו להיות כלי סוציאלי חזק מאוד.

      אם מדובר במסנג'ר, ברשת חברתית על בסיס עסקי (כמו פה) או רשת חברתית להעביר את הזמן (פייסבוק).

       

      רק אומר שאני שמחה להיות בעולם של רשתות חברתיות, כי בתור ילדה סגורה ומופנמת לשעבר- המחשב פתח אותי לעולם.

       

      וכן, גם הכרתי בחורים ככה, אבל כרגע זו לא אופציה מבחינתי.

       

      כך או כך- כתבה מעולה, קראתי מרותקת למסך.

       

      בטח, בטח כוכב :)

      הרשת היא עולם מורכב וכמו כל תופעה אנושית, יש לה צדדים יפים ויפים פחות. ככה זה. תודה רבה. בואי שוב.

       

        24/12/08 00:51:

      צטט: אירה ג 2008-12-24 00:07:09

      יערה, שמחה שחזרת אלינו מן ההר.

      נכנסתי ל"דף הבית" שלך כדי לראות את גילך, ופער של עשרים שנה בינינו, כפי שתיארתי לעצמי. שוב אני לוקחת את תואר "זקנת העדה" וטוענת שדבר לא השתנה מאז שקראתי לאור עששית. היום אולי יש תחושה של "שוק" יותר נרחב, אבל את הפטנטים האלה לא המציא דור האינטרנט.

      את מזכירה לי את תקופת לימודי באוניברסיטה בירושלים (תחילת שנות השמונים), אז הייתי צעירה ויפה וחכמה. הכרתי בחור שווה ביותר, ואחרי שיצאנו כמה שבועות הוא אמר שיש לו מילואים. בזמן שהוא "שירת את המולדת" ראיתי אותו, מבלי שראה אותי, משוטט ברחובות ירושלים. הוא כמובן הכחיש. לאחר עוד כמה פגישות (כן, הייתי חכמה מטומטמת) נעלם לגמרי. פשוט נגוז.

      על הנקמה שלי אספר אולי ביום מן הימים בפוסט שיוקדש לכבודו.

      וסיפורים כאלה יש לי ולחברותי הקשישות אין ספור.

       

       

      מעניין.

      עם עששיות יש לי סיפור ארוך. נזיר שלימד אותי בודהיזם קרא לי דרונמה, עששית בטיבטית. וההר שטיפסתי עליו היום הוא הר הצופים.

       

      אני חושבת שהדור שלי לא המציא שום דבר חדש אבל הרחיב את ההיקף.

        24/12/08 00:47:
      ןהיום פוסט על מחסומים ביחסים.
      לי היו רק שתי הטרדות מנשים (באמת ) זה נחשב ?
        24/12/08 00:47:

      צטט: נעמית 2008-12-23 23:54:46

      צטט: חץ עין נץ 2008-12-23 20:07:29

      צטט: נעמית 2008-12-23 19:37:35


      והתגובה הזאת סליחה שלא ציינתי, מיועדת לעדי.

       

       

      אני חושב שלא כל כך הבנת אותי. אני לא אמרתי ,רציתן שויון אז תאכלו אותה" אלא אמרתי זה השוויון וזה מחירו לא במובן הרע של המילה אלא במובן הטוב. את הבת של הרב ששידכו לבן של הקצב אף אחד לא גומר אתה בSMS ואו נעלם לה . אבל חסר לה שלא יהיה דם על הסדין בלילה של החתונה ועוד יותר חסר לה שתרצה משהו שלא מקובל אצלם בשטיטל ועד יותר גרוע אם תגיד לבעלה הלילה לא  בא לי.....ואם היא משכונת גואריש ברמלה מספיק שיראו אותה עושה עינים למישהו שיש סיכוי לא רע שימצאו אותה באיזה דמפר. לכל הנשים הללו יש הגנה של הגברים שהן רכושם. וכל הפוגע בהן מסתכן בעמות עם הOWER . אתן אין לכן בעלים ועל כן אתם חשופות לקשיי היום יום. קבלי את זה  באהבה. אגב אני בהחלט חושב שזה ממש בסדר לשים תנאים לפני הדיט הראשון בעניין קשרים עם נשים אחרות בעניין הסדרי ניתוק מגע ואל תגידי לי שזה לא ראלי. זה ראלי הרבה יותר ממה שאת מתארת לעצמך.

       

       

       

      אני מבינה שכוונתך היתה כזאת, ואפילו אולי קצת מחמיא למשל הדימוי העצמי שאתה קושר לנו, כמו היינו אמזונות גאות חסרות צורך בבעלים, האמת היא שנכון שהחופש המיני שלנו יש בו גם את הצד המבורך. ואני לא מתימרת לדבר בשם כל הנשים, אבל מאלה שהכרתי, נשים עצמאיות וחופשיות ויקרות, שהיו ביניהן כאלה, כולל אני במקומות מסוימים , שהטעו את עצמן לחשוב שהנה, הן יכולות לחוות את החויה הגברית- לזיין וללכת. ליהנות מסקס ללא מחויבות גם אם הגבר לפנינו מוצא חן בעינינו במיוחד. אז ככה, שזה לא ככה. לא יודעת מה זה, גנים, תרבות, הצד ההוא של המוח, אבל נשים נקשרות, נשים אוהבות, נשים מפתחות רצון בקרבה, זה פשוט לא עובד ככה. וזה כמובן לא עם כולם, אבל זה קורה.

      ולא, הסדרי ניתוק מגע, זה לא ממש עובד ברשת, וגם לא הדרך לחזות איך יתפתחו הקשרים עם גבר מסוים, ולא איך יחוש הלב. ומאחורי כל תמונה פה, כמו שנכתב פה בצדק, עומדת נפש הומיה, והוירטואליה אכזרית במיוחד, לא פשוט. תנסה לברר פה פעם, עדי, ותראה שכמות הנשים שנפגעו עצומה, זה מדהים פשוט.

       

      הערב קיבלתי חמישה מכתבים מנשים.

        24/12/08 00:45:

      צטט: יעלילה 2008-12-23 23:34:49


      מוכר לי מאד, והזדהיתי עם כל מילה. אני מזהה כמעט עם המשפטים הראשונים את הדפוס הזה וזה ישר מעיף החוצה. חוצמזה רציתי להגיד שהיכרויות שמסתיימות ב"התנדפות" קיימות גם בלי הוירטואליה. ונכון שגם אז זו התנהגות דוחה.

       

      הכתיבה כאן בשלב זה מהווה בשבילי גם רשת של תמיכה, ולא רק היכרות (שזה חלק די קטן מהעניין עבורי כאן היום). במיוחד בישראבלוג שגם שם אני מפרסמת, וששם יש לי מגיבים שאני מאד אוהבת, מגיבים שחשובה לי תגובתם ולא במישור של התפעלות או שבחים דווקא, אלא כמו שכתבתי, במישור של תמיכה, עצה, וגם פידבק משעשע אנושי וכן הלאה. זה גם מקום להתפתח ככותבת, או אולי במה לאיזשהו ערוץ ביטוי יצירתי.

      וגיליתי גם כותבים מאד מעניינים שלמדתי ולומדת מהם הרבה. (כמוך למשל :)

      כן, זה קיים גם בחוץ. אבל הרשת יוצרת אי-נראות, או תחושה של אי-נראות, ואז אפשר לעשות דברים שאסור.  

      אבל אני לא שופכת את הקפה עם המים. קרו לי כאן גם דברים נורא טובים (כמוך, למשל).

       

        24/12/08 00:45:
      WAOW! נעמה*
        24/12/08 00:43:

      צטט: קוונטין טרנטינו 2008-12-23 23:34:01


      היי יערה,

      קראתי בעיון את הפוסט שלך

      ולבי לבי על ההתנגות הנלוזה

      לה זכית.

      מזכיר לי קצת משפט שאמר,

      האיש אחד חטא ועל כל העדה תקפוץ?

      .

      אני חושש שהרושם שנוצר הוא שגברים הם כאלה,

      בעיקר ברשת חברתית

      וזה מקומם אותי כאחד שכלל לא כזה.

       

      אני לא פונה ליותר מאחת במקביל,

      היתה לי חברה שהכרתי כאן

      והיתה לנו אהבה ששרדה עד שתמה

      ולא כי שנינו מרשת חברתית

      וכל אחד חשב שהוא מפסיד משהו כשהוא בקשר מחייב.

      אדם שמתנהג בצורה נלוזה כפי שהתנהג זה ,

      שבעטיו ועליו כתבת את הפוסט,

      יעשה כך גם בחיים מחוץ לקפה,

      כי הוא כזה

      (אם כי כאן יש לו כר מרעה נוח)

      אני לעולם לא אתנהג כך,

      לא בקפה ולא מחוצה לו.

      וכן,

      האמיני או לא, גם אחרי שזוגתי ואני נפרדנו

      וכאבתי כאב גדול,

      לא התנהגתי בצורה שפגעה בה בכל צורה שהיא

      והמשכנו להיות ברשימת החברים ולהגיב אחד לשניה.

      אז אני חוזר שוב,

      לא כולם כאלה

      וחלאות יש בכל מקום.

      ו..אוהב את כתיבתך עד מאוד.

      ירון

       

      רגע של אופטימיות.

        24/12/08 00:42:

      צטט: nurhan 2008-12-23 22:02:44

      תודה, יערה, על הניסוח המדויק כל כך. אני לא באותו מקום ובכל זאת, היער הזה כל כך מבלבל ואין לי כלים, למרות גילי המופלג, להתגונן מפניו. אם בחיים האינטואיציה חזקה והקריאה של מבע עיניים מגלה לי עולמות שלמים, כאן, אחרי שלושה חודשים אני מרגישה פתייה. בשבילי כל גבר בקפה הוא בחזקת חשוד חוץ מרנרט (בחיי, איציק). כך, ממש היום, אמרתי לחבר שהכרתי כאן ולקח אותי לגלריה שם מוצגות עבודותיו. גם בו אני בוטחת.

      ודרך אגב, אף אחת מאותן עדת מעריצות- מגיבות, מנפנפות הידיים, חושפות הרגליים, המעצבות המהוללות של התגובות הצבעוניות והזוהרות, שנוכחותן תמיד רומזת לי משהו על האג'נדה של הכותב, ומרחיקה אותי מקריאת הפוסטים שלו, לא הגיבה כאן! יפה.

       

      גם אני מרגישה פתייה ונעשיתי חשדנית. זה מכעיס אותי.

      אבל על רנרט גם אני סומכת. לגמרי. ובעיניים עצומות.

        24/12/08 00:40:

      צטט: יערת דבש 2008-12-24 00:35:05

       

      תראי מה כותבת אווה אילוז על רעיון הבחירה (היא מתייחסת לצורך לנהל את כרטיסי המועמדים הפוטנציאלים באתרי הכרויות, מפני שיש כל כך הרבה מהם): "איני מכירה טכנולוגיה אחרת שהביאה לשיא קיצוני כל כך את תפיסת ה"עצמי" כ"בוחר" ואת הרעיון שמפגש רומנטי חייב להיות תולדה של הבחירה הטובה ביותר האפשרית. המפגשים הווירטואלים מאורגנים לפיכך במתכונת של שוק, פשוטו כמשמעו". (אילוז (2008). אינטימיות קרה. תל אביב:קו אדום. עמ' 113).

       

      הספר מאוד מומלץ. אילוז היא אשת אקדמיה מרתקת ומלאת תובנות.

       

      פעם ראיינתי פרופסור שכתב על אהבה ברשת, וכשדיברתי איתו היה ברור לי שמעולם לא היה בין מחפשי האהבה ברשת, ובכלל, שצריך להבין ואפשר להבין רק כשאתה משתמש (ולא סתם השתמשתי במונח שאול מעולם הנרקוטיקה), ויש הבדל בין אתרי ההכרויות דוגמת ג'יי דייט וקופידון, ובין אתר כמו זה שאנו מתכתבות ממנו למשל, שבו אנשים יושבים על דרך קבע, יוצרים להם זהות וירטואלית תותבת ומתפקדים ממנה כאילו היתה זהותם בחיים, אבל מנהלים במקביל את זהותם האחרת, ומהזהות האלטרנטיבית הזאת אפשר לפעול כאילו היתה משהו שלא מחייב אותך ב"חיים האמיתיים" הבעיה שאלו גם החיים האמיתיים.

        24/12/08 00:35:

      צטט: מיא 2008-12-23 21:48:13

      עוד משהו, יערה (כן, יש לי המון מה להגיד. דווקא על המחסומים והערבים המסכנים יש לי פחות, מתברר):

       

      כנראה שלא היית 'האחת'.

       

      הם מאוד מחפשים היום את 'האחת', הבחורים.

       

      בזמני, לא היתה קונספציה כזאת שבכל העולם כולו יש רק 'אחת' בשבילך.

       

      בנאדם לקח בחשבון שבתקופת חיים יהיו לו כמה חברות, כמה רומנים, כמה נשים. 

       

      לא שמעת את השטות הזאת: אין בך מה שאני מחפש.

       

      פעם, אם היית נעימה ומתוקה ומעניינת ומצחיקה, והיה לו כיף איתך, הוא היה נשאר.

       

      היום - לא. את צריכה להיות 'האחת'.

       

      אני שמעתי את זה מרווקים בני 35 שמעולם לא היה להם רומן, שמעולם לא היתה להם חברה, רק זיונים, כי הם לא מצאו את 'האחת'. הם עדיין מחפשים אותה. עם הנעל מהזכוכית. יש גם בני 50, שהחליטו רק עכשיו שהגיעו לפרקם ו'הגיע הזמן להקים משפחה' ו'למצוא את האחת'.

       

      אין, את שומעת ולא מאמינה, והם עצמם לא מבינים את האבסורד. הם חושבים שזה נורמלי וסביר. שזה או 'האחת' או זיונים. שאין לבנאדם כמה אהבות בימי חייו.

       

      די, זה מדכא אותי לכתוב את זה. 

       

      תראי מה כותבת אווה אילוז על רעיון הבחירה (היא מתייחסת לצורך לנהל את כרטיסי המועמדים הפוטנציאלים באתרי הכרויות, מפני שיש כל כך הרבה מהם): "איני מכירה טכנולוגיה אחרת שהביאה לשיא קיצוני כל כך את תפיסת ה"עצמי" כ"בוחר" ואת הרעיון שמפגש רומנטי חייב להיות תולדה של הבחירה הטובה ביותר האפשרית. המפגשים הווירטואלים מאורגנים לפיכך במתכונת של שוק, פשוטו כמשמעו". (אילוז (2008). אינטימיות קרה. תל אביב:קו אדום. עמ' 113).

       

      הספר מאוד מומלץ. אילוז היא אשת אקדמיה מרתקת ומלאת תובנות.

        24/12/08 00:32:

      יש כאן כ"כ הרבה תגובות, ולא אלאה אותך בביקורות או ציטוטים כלשהם...רק אומר שרשתות החברתיות האלו הפכו להיות כלי סוציאלי חזק מאוד.

      אם מדובר במסנג'ר, ברשת חברתית על בסיס עסקי (כמו פה) או רשת חברתית להעביר את הזמן (פייסבוק).

       

      רק אומר שאני שמחה להיות בעולם של רשתות חברתיות, כי בתור ילדה סגורה ומופנמת לשעבר- המחשב פתח אותי לעולם.

       

      וכן, גם הכרתי בחורים ככה, אבל כרגע זו לא אופציה מבחינתי.

       

      כך או כך- כתבה מעולה, קראתי מרותקת למסך.

       

      בטח, בטח כוכב :)

        24/12/08 00:30:

      צטט: אהוד-אמיר 2008-12-23 21:43:35

      צטט: רנרט 2008-12-23 21:17:21

      כל מי שעושה לך רע-תשלחי אלי ואני אטפל בו!

       ep-ep-ep

      אני קודם.

       

      אתה דוחף. וחבל. יש מקום לכולם.

        24/12/08 00:30:

      צטט: רנרט 2008-12-23 21:17:21

      כל מי שעושה לך רע-תשלחי אלי ואני אטפל בו!

       

      אתפוס אותך במילתך, איציק.

      (ואם כבר, ביררתי. אף אחד כאןלא יודע איך להגות את שם המשפחה שלך).

        24/12/08 00:29:

      צטט: m i n d the gap 2008-12-23 21:10:39


      פוסט מצויין יערה.

      כואב כמה שנכון.

       

      תודה לך גאפדידי.

        24/12/08 00:26:

      צטט: מיא 2008-12-23 20:41:44


      יערה יקרה לי מאוד.
      הפוסט הזה, המדויק כל כך, הכאיב לי ברמה שחשבתי שאני כבר מחוסנת מפניה.
      אני מזדהה בו עם כל מילה.
      ממרום גילי המקשיש אני יודעת שפעם היה אחרת.
      לפני היות הרשת, גבר שהכיר אותי לא הכיר עוד מאה במקביל, וכאן, תיאורטית לפחות, הוא חושב, מדמיין, שיש לו עוד אופציות במקביל. הוא מסוגל לקום ממיטתי, לנער אותי כנער גרגר של אבק וללכת למיטתה של אשה אחרת.
      אני, בניגוד לך, מצאתי את עצמי לא בוהה במסך המחשב, כי אם בסיטואציות מביכות/הזויות הרבה יותר -מטלטלת את הגבר הזה בכתפיו, תובעת ממנו דין בחשבון, שואלת אותו במפורש איך, איך יכול היה להחליף אותי, על יופיי, על אישיותי הכובשת והחד-פעמית, על החוויה שהענקתי לו במיטה שבעצמו אמר שאין שנייה לה, על הצחוק שלי, הנועם - את כל אלה להמיר באשה סתמית - ונתקלתי בעיניים מזוגגות, במבט תוהה, בעיניים שהביטו בי כבמטורפת. 
      ואני באמת מטורפת (עם תעודות!). כי מי שואלת דברים כאלה ומי מעזה לחשוב כיום שהיא ייחודית, שאין לה תחליף - בעידן ה-יאללה, יאללה יא כונפה, יש עוד אלף כמוך?
      ולכאורה גם בחורה שיושבת מול המסך יכולה 'לפסול' כראות עיניה והמבחר אינסופי, אלא שאין סימטריה כאן, ונשים, בפועל, עושות את זה פחות, כי הן יותר נקשרות מטבען ויותר מוכנות לתת צ'אנס לגבר מסוים, גם אם הכירו אותו ברשת, ולא לרוץ ישר למישו אחר - גם אם הוא גבוה יותר, חזק יותר ומהיר יותר. אני יודעת את זה גם מעצמי, שתמיד יש לי בוזמנית כמה מחזרים שנראים 'שווים' על פניהם וממש לא בוער לי לנסות אותם, ודאי שלא במקביל.
      המסקנה שלי? שאנחנו צריכות לאהוב זו את זו ולתת כוח זו לזו. ובעיקר לא לטייח ולא לשקר לעצמנו ולהגיד שזה בסדר ככה והפירורים שאנחנו מקבלות הם הדבר האמיתי. לא. לאף אדם אין תחליף זהה לו. לא ברשת ולא בשום מקום אחר על פני האדמה. כל אדם הוא ייחודי. ואני אהיה רק עם גבר שיכיר בכך, כמו שבעבר הייתי רק עם גברים שהכירו בכך. שרצו אותי בלבד.
        

      מיא-יקרה-לי

       

      פגשתי כל כך הרבה נשים כאן, וכל כך הרבה מהן סיפרו לי שמהו שכיווץ לי את הלב. זה עצוב לי נורא. זה עושה לי חשק ללכת למקום שאין בו אנשים. הבנתי שהסיפור הזה שלי הוא לא עניין חריג, שולי ובלתי שגרתי. ממש לא. זו נורמת התנהגות, ויש רבים שאין להם מושג מה לא בסדר כאן.

       

      אני לא מדברת על המאנייק המקצועי. הוא קל לזיהוי בדרך כלל, והוא לא יכנס אלי הביתה. אני מדברת על גברים שלא תיכננו להתנהג כך, אבל הרשת איפשרה להם. כי זה הרי הרבה יותר קל פשוט להעלם.

       

      אחת הנשים הראשונות שפגשתי כאן - זה היה כבר קצת מזמן, היא רצתה לבוא למחסומים אבל חששה וביקשה להפגש איתי בבית קפה לפני כן. נפגשנו. היתה שיחה נדירה. היא אישה חריפה וחדת עין, רגישה מאוד לדקויות והיא שאלה לא מעט שאלות שהפנו את תשומת ליבי לדבים שלא הבחנתי בהם. נפרדנו בהתרגשות קטנה. היה לנו ברור שעוד נפגש. אלא שזה לא עבד. היא מבוגרת ממני, יש לה ילדים. אנחנו נמצאות במקומות אחרים בחיים. כשיצא מבועת בית הקפה ההיא, גילינו שהקשר מעיק. התקשרתי אליה, דיברנו. היתה אי נוחות. סיכמנו שתמיד אפשר ליצור קשר, וזה יהיה נהדר אם נוכל להפגש שוב בתוך הבועה שלנו, אבל הקשר ביננו יהיה מוגבל אליה.

       

      אבל אמרנו את זה אחת לשנייה. ולזה בדיוק אני מתכוונת. היה לי מאוד קשה כשהקשר שתיארתי בפוסט נגמר. ולא בגלל שהוא נגמר. לא התאבלתי על אהבת חיי. רחוק מזה. הכאיבה לי מאוד - מ א ו ד - הדרך שבה הדברים קרו. הרגשתי כמו מוצר מדף. לגמרי לא ציפיתי לזה ממנו. הוא עשה רושם מאוד אחר. קרה לו משהו, בחיים שלו, משהו שלא קשור אלי. הוא שיתף אותי בזה, אבל לא אמר כלום על הקשר שלי לעניין. ואז הוא נעלם.

       


      אני מודה לך מאוד על מילותיך, אתמול והיום.

       

       

        24/12/08 00:07:

      יערה, שמחה שחזרת אלינו מן ההר.

      נכנסתי ל"דף הבית" שלך כדי לראות את גילך, ופער של עשרים שנה בינינו, כפי שתיארתי לעצמי. שוב אני לוקחת את תואר "זקנת העדה" וטוענת שדבר לא השתנה מאז שקראתי לאור עששית. היום אולי יש תחושה של "שוק" יותר נרחב, אבל את הפטנטים האלה לא המציא דור האינטרנט.

      את מזכירה לי את תקופת לימודי באוניברסיטה בירושלים (תחילת שנות השמונים), אז הייתי צעירה ויפה וחכמה. הכרתי בחור שווה ביותר, ואחרי שיצאנו כמה שבועות הוא אמר שיש לו מילואים. בזמן שהוא "שירת את המולדת" ראיתי אותו, מבלי שראה אותי, משוטט ברחובות ירושלים. הוא כמובן הכחיש. לאחר עוד כמה פגישות (כן, הייתי חכמה מטומטמת) נעלם לגמרי. פשוט נגוז.

      על הנקמה שלי אספר אולי ביום מן הימים בפוסט שיוקדש לכבודו.

      וסיפורים כאלה יש לי ולחברותי הקשישות אין ספור.

       

        24/12/08 00:02:

      צטט: מיא 2008-12-23 21:48:13

      עוד משהו, יערה (כן, יש לי המון מה להגיד. דווקא על המחסומים והערבים המסכנים יש לי פחות, מתברר):

      כנראה שלא היית 'האחת'.

      הם מאוד מחפשים היום את 'האחת', הבחורים.

      בזמני, לא היתה קונספציה כזאת שבכל העולם כולו יש רק 'אחת' בשבילך.

      בנאדם לקח בחשבון שבתקופת חיים יהיו לו כמה חברות, כמה רומנים, כמה נשים. 

      לא שמעת את השטות הזאת: אין בך מה שאני מחפש.

      פעם, אם היית נעימה ומתוקה ומעניינת ומצחיקה, והיה לו כיף איתך, הוא היה נשאר.

      היום - לא. את צריכה להיות 'האחת'.

      זה כי הוליווד הצליחה.יצרו לנו עולם של דימויים ואני קנינו אותו, אולי כי לא הייתה לנו ברירה.

      ...

      ...

      ...

      אני קורא את התגובות כאן והבטן שלי מתהפכת. נוצרת לי בועת אוויר כזו של מחנק. הרבה כאב יש כאן, ממש אפשר לקרוא את זה בשורות, בין השורות ומתחת לאותיות.

      ...

      ...

      ...

      מה עושים עם הנתק הזה? איך הכל מתפורר? איך הכל הופך למבוך מראות? 

      ...

      ...

      ...

      אני חיי כאן או אני מת כאן?

      .

        24/12/08 00:00:

      צטט: r and r 2008-12-23 20:33:13

      צטט: y2work 2008-12-23 18:59:20

      גם הפוסט הזה הוא בעצם על מחסומים. מחסומים מנטאליים, מחסומים זוגיים, מחסומים תיקשורתיים.

      העולם מלא כאלה. האתגר הוא בפריצתם לדעתי.

      מה שהוא אמר בדיוק:)

       

       

      נכון, r. וגם מה שאת אמרת בדיוק :)

        23/12/08 23:59:

      צטט: בעז קפסוטו 2008-12-23 19:53:09

      "בעידן הזה הרי לא מתחייבים לכלום"
      זה באמת חבל...

      "יש המון רעש פלרטטני ויותר מידי עמימות וכל זה מקטין אותך"
      זה מקטין גם אותו

      "את לא רוצה להכיר כך גברים כי למדת שרשת חברתית מאפשרת, לא רק לביובים אנושיים, גם לאנשים טובים, הגונים, שיודעים איך להתנהג, להתנהג כמו שאסור"
      אני נותן יותר קרדיט לא/נשים - האנשים עושים את הרשת ולא הרשת שעושה את זה.

      בהצלחה במחסומים...

       

       

      זה תהליך הדדי, נדמה לי. אנחנו עושים את הרשת, אבל היא בהחלט עושה אותנו.

      תודה, בעז.

        23/12/08 23:58:

      צטט: נעמית 2008-12-23 19:34:37


      מקובל לחשוב שנשים אוהבות מניאקים, ובכלל, נשים, כמו שעדי כתב שם למעלה, רציתן עולם חופשי, השגתן אותו תתנהלו על פי הכללים שלו. משמע, אתן נכנסות לקשר עם גבר ברשת, תקחו בחשבון שיש לו עוד

      כמה מהצד, כמה הן זיונים חד פעמיים, כמה פלירטוטים וירטואלים, אולי אחת זה קשר מתמשך , אז רציתן- קיבלתן.

      בולשיט, אני אומרת. גם להתנהלות ברשת יש כללים, ויש אמות מידה, ויש את אלה שמישהי באתר אחר

      שפעם הייתי מבקרת בו כינתה אותו "המניאק הכותב" אותו אחד שמפלרטט במלים, ומפתה סדרתי, ויש את הרגיש, רגיש לעצמו כמובן, ויש את השקט, זה שמתנהל לו בשקט שם בשולי הרשת, אממה, מקיים במקביל כמה קשרים.

      ומה הבעיה עם הכללים? אותה הבעיה שלמשל באופן מוזר מופיעה כאן, איפה כל המגיבים של יערת דבש שנלהבים לבוא ולקלל אותה ככה סתם בגלל שהיא אוהבת ערבים? דממת אלחוט, אף גבר לא יפצה פה ממש כמעט, והקטע המפתיע הוא שהנשים גם הן שומרות על דיסקרטיות, נפגעות ושותקות.

      כי הרי גם אם הוא פגע זה לא לגיטימי אם תבואי ותפרסמי את זה קבל עם ועדה. בזה יש כללים. אה.

      הוצאת לי את המילים מהמקלדת. תודה נעמית.

       

        23/12/08 23:54:

      צטט: חץ עין נץ 2008-12-23 20:07:29

      צטט: נעמית 2008-12-23 19:37:35


      והתגובה הזאת סליחה שלא ציינתי, מיועדת לעדי.

       

       

      אני חושב שלא כל כך הבנת אותי. אני לא אמרתי ,רציתן שויון אז תאכלו אותה" אלא אמרתי זה השוויון וזה מחירו לא במובן הרע של המילה אלא במובן הטוב. את הבת של הרב ששידכו לבן של הקצב אף אחד לא גומר אתה בSMS ואו נעלם לה . אבל חסר לה שלא יהיה דם על הסדין בלילה של החתונה ועוד יותר חסר לה שתרצה משהו שלא מקובל אצלם בשטיטל ועד יותר גרוע אם תגיד לבעלה הלילה לא  בא לי.....ואם היא משכונת גואריש ברמלה מספיק שיראו אותה עושה עינים למישהו שיש סיכוי לא רע שימצאו אותה באיזה דמפר. לכל הנשים הללו יש הגנה של הגברים שהן רכושם. וכל הפוגע בהן מסתכן בעמות עם הOWER . אתן אין לכן בעלים ועל כן אתם חשופות לקשיי היום יום. קבלי את זה  באהבה. אגב אני בהחלט חושב שזה ממש בסדר לשים תנאים לפני הדיט הראשון בעניין קשרים עם נשים אחרות בעניין הסדרי ניתוק מגע ואל תגידי לי שזה לא ראלי. זה ראלי הרבה יותר ממה שאת מתארת לעצמך.

       

       

       

      אני מבינה שכוונתך היתה כזאת, ואפילו אולי קצת מחמיא למשל הדימוי העצמי שאתה קושר לנו, כמו היינו אמזונות גאות חסרות צורך בבעלים, האמת היא שנכון שהחופש המיני שלנו יש בו גם את הצד המבורך. ואני לא מתימרת לדבר בשם כל הנשים, אבל מאלה שהכרתי, נשים עצמאיות וחופשיות ויקרות, שהיו ביניהן כאלה, כולל אני במקומות מסוימים , שהטעו את עצמן לחשוב שהנה, הן יכולות לחוות את החויה הגברית- לזיין וללכת. ליהנות מסקס ללא מחויבות גם אם הגבר לפנינו מוצא חן בעינינו במיוחד. אז ככה, שזה לא ככה. לא יודעת מה זה, גנים, תרבות, הצד ההוא של המוח, אבל נשים נקשרות, נשים אוהבות, נשים מפתחות רצון בקרבה, זה פשוט לא עובד ככה. וזה כמובן לא עם כולם, אבל זה קורה.

      ולא, הסדרי ניתוק מגע, זה לא ממש עובד ברשת, וגם לא הדרך לחזות איך יתפתחו הקשרים עם גבר מסוים, ולא איך יחוש הלב. ומאחורי כל תמונה פה, כמו שנכתב פה בצדק, עומדת נפש הומיה, והוירטואליה אכזרית במיוחד, לא פשוט. תנסה לברר פה פעם, עדי, ותראה שכמות הנשים שנפגעו עצומה, זה מדהים פשוט.

        23/12/08 23:54:

      צטט: הזוייה 2008-12-23 19:24:54


      המזל הוא שמילים כתובות הם שִׁקּוּף מדויק לאישיות האדם-עד היום לא טעיתי- ואולי זה גם בגלל המקצוע שלי שמְשָׁרֵת אותי בהבחנה של הניואנסים בין המילים. אומנם אני צעירה בכתיבת בלוג, ארבע וחצי שנים. אבל למדתי שאיפה שיש מריירות או מריירים שלא קוראים את המלל אלא מטרתם סתם לכתוב את המשפט האֱוִוילִי, "אהבתי, כיכבתי" זה מוכיח שיש בו טיזינג בין המגיב/ה לכותב/ת. כי בעיני מי שאין לו ביקורת סימן שהוא לא קרא את הנאמר. ובמקום כזה אני לא מוצאת את עצמי מגיבה, כי התגובה שלי שאני משקיעה בה בדרך כלל תראה חריגה ובעל הבלוג שרגיל לתגובות הסתמיות, לא ידע איך לאכול את הנאמר. גם לא נראה לי לגרום למישהו לשנות את סגנון הכתיבה שלו, ולא נראה לי לנכון להמשיך לבקר בבלוג של מישהו שאני מתחילה במערכת יחסים איתו. זוהי הנישה הפרטית שלו בדיוק כמו שהיא שלי. יש לי אמון בו שחרף התהילה והעונג מהתגובות המריירות. אני נוטה להאמין שזה נשאר כך רק על גבי הבלוג ולא מחוץ לקלעים.   וכשזה נגמר, אין דבר יותר מכוער מלהוציא כְּבִיסָה מלוכלכת החוצה שהיא אוכל להמונים. בגיל שלושים ושבע, גם אם פגעו בי גברים שהכרתי מהוירטואליה. ההתחשבנות שלי תהיה מולם ולא מול עיניים שצמאות למידע ומציצנות. שנים שמעולם לא נחשפתי, הדיסקרטיות היא נר לרגליי. יותר מכוער בעיני זה לגמור חֲבֵרוּת במייל, או להיעלם ולהמשיך כאילו כלום לא קרה. אבל ככה זה כשנמצאים שני המינים תחת קורת גג אחת, יהיו כאלו שיחפשו את ההכרויות ויהיו כאלו שבאמת רוצים להחליף תכנים וידע.   מי שמנהל מערכת יחסים דרך מיילים, או מסרים בבלוג הוא פחדן, הוא מהטיפוסים שימשיכו באופן אִינְטֶנְסִיבִי לחכות לזו שתהיי יותר טובה מקודמתה ואז בוקר אחד בגיל ארבעים הם לא יבינו מדוע הם עוד לוחצים על האף חמש לראות מה הגיבו. או על האנטר.    לא מזמן חוויתי בעצמי את הנעלם, רק שהוא לא משום וירטואליה מלאת קופאין: ) אז הרשתי לעצמי לכתוב על זה. זו הנורמה המכוערת שאומצה על ידי אנשים בוגרים. להיעלם. וזה כל כך מכוער בעיני.

       

      לא הוצאתי כביסה מלוכלכת.

      הרשימה שפותחת את הפוסט נכתבה כבר לפני כמה זמן (סוף ספטמבר או תחילת אוקטובר). לא פרסמתי אותה כאן, לא ראיתי את הטעם. מאותן סיבות שתארת. כשהדברים היו טריים, נמנעתי גם כי לא רציתי שהפרסום יראה כנקמה. לפרסום היום יש סיבה אחרת. הקפה מעניין אותי, כאובייקט מחקר. לא הזכרתי את שמו, ואין לי כוונה לעשות כך. הפוסט הזה הוא נסיון שלי, מתוך חוויה שלי, להגיד משהו על הרשת החברתית הזו. לא נראה לי כמו להוציא החוצה כביסה, יותר כמו ניסיון ליצור דיון בתופעה שמענינת אותי.

        23/12/08 23:47:

      צטט: תמימות קדושה 2008-12-23 19:13:41

      המציאות אף פעם לא פשוטה.

      אז נכון, מצד אחד האינטרנט, הקפה, אתרי היכרויות למיניהם נותנים לנו יתרון עצום בסינון של "מי לא" אבל מצד שני הם יוצרים מרחב עצום של כל האפור הזה, של מי כן.

      כי פתאום אפשר להכיר, ובקלות, הרבה יותר אנשים. חלקם יודעים לעשות שימוש נכון במדיום הוירטואלי, חלקם עושים בו בכוונה שימוש זדוני להשגת מטרות כשרות יותר או פחות (פחות או פחות ליתר דיוק).

      ועל כן, על אף שיש לנו כלי משוכלל יותר ממה שהיה לפני 15 שנה, עדיין אנחנו נדרשים להפעיל את אותו כלי בסיסי שנקרא "קומון סנס" וכן "תחושת בטן". זה נכון, אגב, לא רק להיכרויות אלא לכל דבר - רכישת רכב משומש, השכרת דירה וכיוב'.

       

      יש לנו הרבה יותר הזדמנויות אבל גם הרבה יותר סכנות.

      לא חסרות טינופות שיודעות לעשות שימוש מתוחכם מאוד באינטרנט כדי לצוד את הטרף שלהן.

      הביובים האנושיים קלים לזיהוי. קומון סנס. נתקלתי בכאלה, המשכתי מהר הלאה בלי להתעכב.

      הפוסט הזה הוא על גברים שלא מתכננים להתהג כך. הם חבר'ה טובים, ויש להם חברים וידידות שישבעו שהם "אחראים ורגישים". הגבר עליו כתבתי לא תכנן, זה פשוט קרה לו. כי הרשת איפשרה לו. יש ברשת מידה רבה של אי-נראות (או תחושה של אי-נראות) שמאפשרת לנו להתנהג כמו שאסור. אני לגמרי לא בטוחה שאפשר לזהות אותם בקלות. 

       

        23/12/08 23:43:

      צטט: y2work 2008-12-23 18:59:20

      גם הפוסט הזה הוא בעצם על מחסומים. מחסומים מנטאליים, מחסומים זוגיים, מחסומים תיקשורתיים.

      העולם מלא כאלה. האתגר הוא בפריצתם לדעתי.

       

      עוד סוג של חצר אחורית, לא יריב? הדברים האלו שאנחנו מעיפים הצידה שלא נראה אותם.

      לי זה מזכיר את השיר היפה של ערן צור. תראה: כשהרמת את המכסה הירוק/ המוסתר באדמת הגן/ נגלה לעיניך בור/ שורץ מקקים ומזוהם// איך זה מגיע לכאן/ הלא כל כך נקי זה הגן/ ואז העמקת לחשוב/ פתאום עלה זכרון// כמובן שהכל התחיל
      מן השבר/ מנסיון התעלמות/ וחיה שסוחבת רגל.

        23/12/08 23:37:

      צטט: חץ עין נץ 2008-12-23 18:58:34


      אני לא מבין מה אתן רוצות מהעולם......

       

      אתן רוצות חופש אולם לא מוכנות לשלם את המחיר שלו. אתן רוצות מצד אחד כל הזכויות המגיעות לכן אולם באותו הזמן שיתחסו אליכן כאילו אתן עומדות על הקיר ומנפנפות במניפה שלכן בטארה ומחכות שראט באטלר יעבור וירשום את השם שלו בשולי שמלתכן.

       

      יש לך את כל הזכויות לעשות מה שאת רוצה. פעם ראשונה מאז הקיום האנושי אשה יכולה לעשות מה שאת רוצה לעבוד איפה שאת רוצה לגור איפה שאת רוצה לצאת עם מי שאת רוצה לשכב עם מי שאת רוצה עלשות ילדים עם מי וכמה שאת רוצה ולא להיות רכוש של אף אחד. זה אגב זכות שלהערכתי יש היום לפחות מ10% מהאנושות. פשוט ברוב המדינות הזכות אפילו אל מוכרת תחוקתית וגם במדינות במערב בחלקים נכבדים של האוכלוסיה היא לא מוכרת פרקטית למשל בישראל אני מניח שהזכות נותנה בפוע נתונה ל לפחות מ40% מהאוכלוסיה אם אני מוריד ערבים חרדים וחלקים שלמים מהאוכלוסיה שמוגדרים אומנם כחליונים אולם בפועל לא ירשו לבת שלהם לאישה לשהם לאחותם וכדומה.

       

      עכשיו מהצד השני את רוצה שגברים יתיחסו אליכן כמו פורצלאן בערב פסח. אני לא מבין את העניין הזה. מה חייב לך גבר שיצא אתך כמה פעמים? את רוצה ככה הוא רוצה ככה. נמאס לו, זה המיניות שלו היא כזאת תעשי מה שבראש שלך אבל תני לו לעשות מה שבראש שלו.

       

       את רוצה? תגידי לו בבקשה לפניש את יוצאת איתו פעם ראשונה. אתה יוצא רק איתי לא רוצה שתדבר עם אף אחת אחרת ואתה מתחייב שאם אתה רוצה לגמור את היחסים שעוד לא התחילו אתה מתחייב לדבר איתי על זה ולא להעלם בחושך של תל אביב. ירצה ? יבוא לא ירצה? לא יבוא.

       

      את נעלבת? חבל אבל לא נורא. יש היום למשל הרבה נשים בעמודות כוח לדוגמא, בוסיות, מנהלות, בעלות עסקים, שופטות שרות מה שאת רוצה, הן מדי פעם מעליבות כל מיני אנשים פוגעות בהם גברים ונשים כאחד לא נעים.אבל זה החיים. החופש כולל גם אתה זכות להעלב .

       

       יותר מזה גברים מציעים לנשים לצאת איתן והן מסרבות זה פוגע בהם מאוד. מה את מציעה? לקרא לנשים הללו חזירות כי הן לא יוצאות עם משה/מיכה/יואב/יותם רק בגלל שיש לו ריח רע מהפה, או בטן גדולה או שערות באף או ניראה כמו הצרות שלי ואו סתם אל בא לה עם נאחנאח כזה? או חלילה וחס כבר הלכו לישון ביחד ולא נעים לה לשאול אותו זה בפנים???  אז היא מקבלת כאב ראש בכל פעם הוא מצלצל אז מה אנחנו מה נעשה לה לבת נאוות המרדות הזאת?

       

      מיא ונעמית הקדימו אותי וטוב שכך. הן הטיבו להשיב לך.

       

      לא ברור לי איך הכנסת את הרעיון הפמניסטי לפוסט הזה. האם האפשרות שאישה ראויה ליחס הוגן ומכבד זר לך?

      לא טענתי שאסור היה לו לגמור את הקשר איתי. לגמרי לא. היה עליו לומר לי שלמשבר ההוא יש השפעה על הקשר שלו איתי. זה הכל. צריך היה להגיד את זה.

       

      הכאב שחשתי לא נבע מאבל על סיום הקשר. לא הצטערתי על שפיספסתי את אהבת חיי. לגמרי לא. מה שהכאיב כאן היא התחושה שלא הייתי ראויה אפילו למאמץ של להתקשר אלי ולהגיד לי שדברים השתנו. הייתי מוצר מדף.

       

        23/12/08 23:34:


      מוכר לי מאד, והזדהיתי עם כל מילה. אני מזהה כמעט עם המשפטים הראשונים את הדפוס הזה וזה ישר מעיף החוצה. חוצמזה רציתי להגיד שהיכרויות שמסתיימות ב"התנדפות" קיימות גם בלי הוירטואליה. ונכון שגם אז זו התנהגות דוחה.

       

      הכתיבה כאן בשלב זה מהווה בשבילי גם רשת של תמיכה, ולא רק היכרות (שזה חלק די קטן מהעניין עבורי כאן היום). במיוחד בישראבלוג שגם שם אני מפרסמת, וששם יש לי מגיבים שאני מאד אוהבת, מגיבים שחשובה לי תגובתם ולא במישור של התפעלות או שבחים דווקא, אלא כמו שכתבתי, במישור של תמיכה, עצה, וגם פידבק משעשע אנושי וכן הלאה. זה גם מקום להתפתח ככותבת, או אולי במה לאיזשהו ערוץ ביטוי יצירתי.

      וגיליתי גם כותבים מאד מעניינים שלמדתי ולומדת מהם הרבה. (כמוך למשל :)


      היי יערה,

      קראתי בעיון את הפוסט שלך

      ולבי לבי על ההתנגות הנלוזה

      לה זכית.

      מזכיר לי קצת משפט שאמר,

      האיש אחד חטא ועל כל העדה תקפוץ?

      .

      אני חושש שהרושם שנוצר הוא שגברים הם כאלה,

      בעיקר ברשת חברתית

      וזה מקומם אותי כאחד שכלל לא כזה.

       

      אני לא פונה ליותר מאחת במקביל,

      היתה לי חברה שהכרתי כאן

      והיתה לנו אהבה ששרדה עד שתמה

      ולא כי שנינו מרשת חברתית

      וכל אחד חשב שהוא מפסיד משהו כשהוא בקשר מחייב.

      אדם שמתנהג בצורה נלוזה כפי שהתנהג זה ,

      שבעטיו ועליו כתבת את הפוסט,

      יעשה כך גם בחיים מחוץ לקפה,

      כי הוא כזה

      (אם כי כאן יש לו כר מרעה נוח)

      אני לעולם לא אתנהג כך,

      לא בקפה ולא מחוצה לו.

      וכן,

      האמיני או לא, גם אחרי שזוגתי ואני נפרדנו

      וכאבתי כאב גדול,

      לא התנהגתי בצורה שפגעה בה בכל צורה שהיא

      והמשכנו להיות ברשימת החברים ולהגיב אחד לשניה.

      אז אני חוזר שוב,

      לא כולם כאלה

      וחלאות יש בכל מקום.

      ו..אוהב את כתיבתך עד מאוד.

      ירון

        23/12/08 23:10:

      צטט: שוקי99שיק 2008-12-23 18:55:20


      יש גם צדדים נחמדים וחיוביים

      כאמור, לאנשים מבוגרים אין מקומות טבעיים כמו אוניברסיטה צבא וכד' להפגש

      שנית זה מאפשר הכרות לא רעה עם האדם

      כמו כן - מי שמתבאס כעת מהאינטרנט מן הסתם לא חווה את הימים שלפני כן שהיו מאד לא נוחים ומעצבנים

      האינטרנט חוסך פגישות מיותרות ומשעממות - עם אומניות מטעם עצמן, עם טבחיות בריח בצל, ועם עוד אלף תכונות לא מתאימות אחרות. זה פשוט חוסך חלק גדול מזה.

      כיוון שזה מדיום אנושי - יש בדיוק את אותן התנהגויות של בני אדם שפוגשים מחוצה לו.

      מפני שהאפשרויות גדולות מבחינת ההיכרות - חלק גדול מתברר כסתם.

      המסקנה - המקום אינו קובע את מידת ההצלחה של הקשר. המקומות הכי פחות צפויים הולידו קשרים - אז בוודאי ובוודאי שהאינטרנט יכול לעשות זאת.

      אני ממליץ לצאת מהדיכי ולעבור למוד אופטימי - מבלי לזלזל ברגשות שלך ובנכונות דברייך.

       

      מסכימה איתך. אתה לגמרי צודק. היו לי מפגשים נהדרים עם אנשים שפגשתי בקפה. מפגשים שהיו נעימים לי מאוד. שהיו אנושיים ויפים. המשקע שהשאיר אצלי הקפה, לגמרי לא רק שלילי.  

      לא שופכת את הקפה עם המים.

        23/12/08 22:58:

      צטט: ransom stark 2008-12-23 18:33:18

      "מספרן העצום של של האינראקציות מאלץ את המשתתפים להתבסס על רפרטואר מוגבל של מחוות ומילים וכשאלה הופכים להרגל החוזר ונשנה באופן מכני הם מעוררים יחס של אירוניה עצמית ועייפות."

       

      זה מאוד מתאים לרשתות רומנטיות. אולי רשת כמו הקפה, שנמצאים בה כותבים ויוצרים, דווקא אלו מובלטים ביכולתם לייצר שיח מעניין במקום חזרתיות ושמאלציות. ברור שגם זה קיים, אבל לפעמים זה דווקא מבליט את התוכן המורכב והעמוק יותר. 

       

      יכול להיות שנוצרת כאן תרבות גבוהה ותרבות נמוכה, כשחילופי הדברים בענייני דייטים וזוגיות הם הקיטש של הקפה.

      אילוז כותבת על אתרי הכרויות ולא על רשתות. אבל אני חושבת שדבריה יפים גם על רשת חברתית.

      אתרי הכרויות אני בכלל לא מכירה. אף פעם לא גלשתי בהם, אף פעם לא היה לי כרטיס שם. הסיפור של חיבור אינטרנט בבית חדש לי. לא הייתי בארץ הרבה זמן, נדדתי. כשהייתי כאן השתמשתי בחיבור באוניברסיטה ובקפה-אינטרנט (מה אתה יודע, יש עוד קפה). אבל נדמה לי שאתה צודק, רשת חברתית מייצרת תכנים יותר מענינים. כמובן שצריך למצוא אותם, וזה לא תמיד קל.

       

        23/12/08 22:54:

      צטט: מתגלגלת 2008-12-23 18:10:47

      צטט: רונתי 2008-12-23 16:55:32

      מעניין. בינתיים המון כוכבים ובכלל לא הרבה תגובות. שמו לכם מחסומים על הפה? או שהנושא לא ראוי לתגובה או לא מספיק חשוב?

       

      השערה. פרועה:

      לחלק מהנשים יש מחסומים על הפה כי הן נפגעו כך בעצמן, ולא כולן יכולות לבטא את הכאב, את הפגיעה ואת התסכול כפי שהיטיבה לתארם יערה.

      לחלק מהגברים יש מחסומים על הפה - כי אולי הם פגעו כך בעצמם; וגרוע מכך - אולי הם אפילו לא מזהים את עצמם בדבריה.

       

      (וכפי שרמז שרון מעליי: אני מניחה שיש גם 'מתאיידות')

       

      פוסט חזק.

       

      לא רק גברים לא מזהים את עצמם בפוסט הזה (למרות שהאחד הזה יזהה). גם חברים וחברות שלהם לא יזהו אותם.

      אנשים הם רבי פנים.

      יצא לי לחשוב בשבועות שאחרי האירוע שתיארתי על חברים-גברים שלי. הרי לאותו גבר שתיארתי יש ידידות טובות שישבעו ביקר להן ש"הוא לא כזה. הוא אחראי ורגיש". נאלצתי להודות שיוכל להיות שאפגוש אישה שלא תאמין לי שאני חברה של זה וזה.

      אנשים הם רבי פנים.

       

      תודה, מתגלגלת.

        23/12/08 22:51:

      צטט: שרון אבני 2008-12-23 18:06:52

      כתבת נכון ומייצג את הערכיות הנמוכה שקשורה לבני האדם

      (הרשת החברתית, כמו כל קונספט להיכרות ברשת היא נפלאה,

      אנשים, כרגיל, הורסים אותה.), 

       

      ועדיין,

       

      אפשר וניתן לסנן אנשים לא ערכיים, אנשים שקרנים, אנשים שרק

      זיון בראש מעייניהם. את יודעת איך? דחיית הסיפוק המיני שלהם.

      פשוט כך. בעולם של אגו מטורף, של מין זמין, פתאום זה מבחן קל,

      והאמיני לי, שבועיים של לדחות גבר בכניסה למיטה, ואפילו יותר,

      יוכיח לך אם הוא נכון להישאר, או לזיין ולהיעלם בין מאות ואלפי

      הפרופילים בים הבדידות הזה.

       

      מציאות עצובה שאני לא שותף לה. תודה לאל.

       

      (מוזר אולי, אבל יש צד גברי שסופג מנשים דברים מאוד מוזרים

      ברשת :))

       

      ראשית, אתה צודק.

      שנית, קשה לי שאמירה שובניסטית היא נכונה. באמת קשה לי עם זה.

      שלישית, זה לא עושה אותך פחות צודק.

       

      ועל גברים שסופגים מנשים דברים מוזרים אשמח לשמוע. אני מנחשת שזה קיים, אבל אני מניחה שזה שונה. ומעניין אותי לשמוע על השוני.

        23/12/08 22:45:

      צטט: ranbo3 2008-12-23 18:06:22

      1. שאלת נכון לא נכון - "בחורות ערומים זה חולירע " ?
      2. כמי שבילה שעות רבות בגיל הנעורים עם בני בשן החביב (ברצינות) אוכל לומר בוודאות כי:לבחור הייתה אחלה קליעת וו בימין, אבל הוא היה חרא של שחקן הגנה . אחיו מצד שני הוא פסנתרן עצום .

      3.איינשטיין גרס (וטעה לשם שינוי-) "ה' לא משחק בקוביות ".  מעניין מה היה אומר על הספר "איש הקוביה "

       

       

       

      1. הז'אנר לא חדר את שכבת המגן שלי.

      2. בני בשן. שמעתי את 'נשים רוצות ביצים קשות' לפני שנים ברדיו. יש לו חוש הומור, הוא מצחיק אותי נורא. השיר הזה, שאת מילותיו הבאתי כאן, במיוחד. הוא גם מולחן חזק.

      היום הייתי צריכה לתת הרצאה. ואין דבר שקשה לי יותר מלעמוד מול קהל. אין לי את זה. פרזנטציה עצמית, כל הבולשיט הזה. נורא התחשק לי להגיד על הבמה "אני יערה דבש". התאפקתי. 

      3. לא כל כך אהבתי את 'איש הקוביה'. ההתחלה כן, ההמשך פחות. דווקא תהיתי מה פרויד היה אומר על זה. אבל באילנות גבוהים אינני נתלית.  

        23/12/08 22:39:

      צטט: אמן סודי 2008-12-23 17:24:02

      ....." אבא -  ביקש הילד הקט - כתוב לי בלוג.

      - לשם מה לך בלוג ? - שאל האב

      - אני רוצה לגדול ולהראות לכל העולם מי אני, מה אני עושה ומהם החברים שלי, להכיר אנשים חדשים ולמכור את עצמי לכל דורש אולי

      - עזוב אותך - הנה, ציירתי לך כיבשה אמר לו האב.

      לאאאא !! התחיל למרר בבכי הילד - לא רוצה כבסים ורודות אמר וחזר לכיסא המחשב להמשיך לצ'וטט בתור "גברת מגונדרת"....

       

       פוסט נהדר - כל כך נכון.  

      אני לא רציתי להכיר לעולם מי אני. אני רציתי לארגן קצת את הדיסאינפורמציה בעניין המחסומים בעומק הגדה. הבלוג התחיל מיאוש נורא מעיתונאים. המחסומים מגיעים לחדשות רק כשקורה משהו, וגם אז לא תמיד. רציתי לספר דווקא על השגרה. על איך נראים חיי היום יום של הפלסטינים. זה לא שפוט לספר על שגרה.

       

      התחלתי עם הרבה תמימות. כשאתם המצאתם את הרשתות החברתיות, אני גרתי בהודו, על ההמאליה. אין לי מושג בבלוגים, אין לי מושג באינטרנט. זה הכל היה תוך כדי תנועה. 

        23/12/08 22:34:

      צטט: גיא-ג 2008-12-23 17:13:42

      אז מותר גם משהו אישי מימך - לא רק מחסומים

      כתבת יפה ומדויק, יש המון משיכה והטעיה בסביבה הוירטואלית הזאת, בסופו של דבר את בוחרת לאן לקחת את זה

      וקחי לתשומת ליבך את אזהרתה של רונה מעלי - 

      " היזהרי, עם זאת, כי את כן טליה רכה. גלי את לבך אבל שמרי עליו בציפורניים, יש חיות טרף."

       

      יש המון עמימות. נורא קל להפעיל מניפולציות ברשת.

      אני חושבת ש'קל' היא המילה החשובה. זה כל כך קל להכיר כאן אנשים. התחושה היא שיש מלאי בלתי נגמר. שפע. זו כמובן טעות.

       

      זה יותר רע מטוב, אבל היום אני חשדנית. ונזהרת. מאוד נשמרת. הרבה פעמים אני חושבת שחבל שבכלל התחלתי לכתוב כאן, שהכרתי את המדיה הזו. זה השאיר בי משקע רע. אבל המשקע הזה ידהה, ואני אשאר עם כמה חברים נהדרים שעשיתי פה. לא שופכת את הקפה עם המים.

        23/12/08 22:29:

      צטט: choni 2008-12-23 16:56:50

      זאת תרומה חשובה.

      בסופו של יום, 

      דמותנו הוירטואלית לעולם שונה מדמותנו המציאותית. 

      ולגבי התמאיידים, הפלרטטנים, השקרנים וכל שאר המינים

      אין לי שום דבר חכם להגיד, אני פשוט נמנעת. 

       

       

      היי צ'וןצ'ון, חסרת כאן. יופי שבאת.

      אני פשוט לא אעשה את זה שוב. כמוך, נמנעת. בשום אופן לא עוברת את זה שוב.

        23/12/08 22:28:

      צטט: רונתי 2008-12-23 16:55:32

      מעניין. בינתיים המון כוכבים ובכלל לא הרבה תגובות. שמו לכם מחסומים על הפה? או שהנושא לא ראוי לתגובה או לא מספיק חשוב?

      אני חושבת שכן, הנושא מספיק חשוב. הרבה ג'יפה צפה כאן ממחשכי הקפה. אבל מצד שני, מה אפשר לעשות חוץ מלמשוך בכתף ולהמשיך הלאה?

      זה נכון, יש כאן אנשים רבים מספור. הרבה יותר ידידים משאפשר "לתחזק" בתור ידידים, אפילו וירטואליים.על כל בן אדם "שווה" שאת מאבדת יש חמישים שעומדים בתור להכיר אותך. ורחוק רחוק בערפל ממתין לו העולם האמיתי, גם הוא שווה בדיקה באחד מאלה הימים.

      מסקנה מס' 1: הקפה מקום מצוין להכיר בו אנשים. לא טוב, תזרקי, תחליפי. יש עוד. הכרתי פה אנשים מקסימים ויותר (כולל אותך, יקירתי), עם חלקם הידידות התהדקה, רובם הגדול חלפו עם הרוח. כמו שאני חלפתי עם הרוח אצל אחרים.

      האם זה שונה מהעולם החוץ-וירטואלי? ודאי. כנראה. אולי, בסופו של דבר, לא.

      מסקנה מס' 2:  עדיף להכיר כאן אנשים למטרות איך קוראים לזה, לא מחייבות, מאשר למטרות רומנטיות. וזאת על אף שאני מכירה אישית שניים שהתחתנו אחרי חברות בקפה, ועוד אחת או שתיים בזוגיות הדוקה.

       תודה על גילוי הלב. גילוי לב מתקבל כאן בששון. היזהרי, עם זאת, כי את כן טליה רכה. גלי את לבך אבל שמרי עליו בציפורניים, יש חיות טרף.

       

      רונתי שלי, יקירת הבלוג.

      זה דומה או שונה מהחיים הרגילים? גם וגם. ודאי שהמציאות הזו מדמה את החיים בחוץ. אבל תראי כמה הבדלים.

       

      לפעמים כותבים לי כאן הודעות כועסות, והפרצוף לידן מחייך. לפעמים ההודעה עצובה, כזו שנכתבה מרבדים עמוקים של הנפש, אנשים כותבים כאן כך, והפרצוף לידן צוחק. 

      כל כך הרבה פעמים הובנתי כאן לא נכון. כתיבה אירונית עוברת גרוע במיוחד ברשת. פנים אל פנים - אינטונציה, הבעת פנים - זה עובר יופי. בדיוק בגלל זה אנחנו מוסיפים את הסוגריים האלו. כדי להבהיר, יש כאן חיוך. לפעמים אני כותבת כהערה "נאמר בטון מחיוך" או "נאמר בקול רך". העמימות כאן עצומה.

       

      נדמה לי שלא נכתבו הודעות בהתחלה כי כדי לכתוב בבלוג שלי צריך להיות רשום כחבר. אישרתי חברות לכעשרים אנשים בשעתיים האחרונות. ואז באמת התארכה רשימת המגיבים.

       

        23/12/08 22:20:

      צטט: אורלי נו 2008-12-23 16:49:33

      יקירתי.

       

      יקירתי את, אורלי.

      ביקוריך כאן יקרים לי.

        23/12/08 22:19:

      צטט: בהא 2008-12-23 16:40:38

      יפה כתבת . ניתוח נהדר

       

      תודה רבה, בהא.

      הקטע הראשון נכתב כבר לפני כמה זמן ומתוך כאב.

       

        23/12/08 22:18:

      צטט: רנרט 2008-12-23 22:14:20

      צטט: nurhan 2008-12-23 22:02:44

      תודה, יערה, על הניסוח המדויק כל כך. אני לא באותו מקום ובכל זאת, היער הזה כל כך מבלבל ואין לי כלים, למרות גילי המופלג, להתגונן מפניו. אם בחיים האינטואיציה חזקה והקריאה של מבע עיניים מגלה לי עולמות שלמים, כאן, אחרי שלושה חודשים אני מרגישה פתייה. בשבילי כל גבר בקפה הוא בחזקת חשוד חוץ מרנרט (בחיי, איציק). כך, ממש היום, אמרתי לחבר שהכרתי כאן ולקח אותי לגלריה שם מוצגות עבודותיו. גם בו אני בוטחת.

      ודרך אגב, אף אחת מאותן עדת מעריצות- מגיבות, מנפנפות הידיים, חושפות הרגליים, המעצבות המהוללות של התגובות הצבעוניות והזוהרות, שנוכחותן תמיד רומזת לי משהו על האג'נדה של הכותב, ומרחיקה אותי מקריאת הפוסטים שלו, לא הגיבה כאן! יפה.

       ואללה?

       

       כן, כן. אתה חף, נקי. לחלוטין.

      clair

       

       

        23/12/08 22:16:

      צטט: אורח_פורח 2008-12-23 15:55:54

      בלי לפגוע בשאר-

      זהו אחד המעניינים שקראתי אצלך,

      אולי בגלל שהוא שונה מהשאר ומכניס רובדים אישיים נוספים אצל מי שהיא דמות (בשבילי על כל פנים), הכותבת על מחסומים.

       

      זה פוסטחריג.

      כשהתחלתי לכתוב כאן, ידעתי שאני רוצה לכתוב על המחסומים בעומק הגדה. זה חשוב לי. אלא שאם הזמן היחסים הבין אישיים בקפה, וכל מה שנלווה להם, התחיל לעניין-להטריד-להעסיק אותי. בשבועות האחרונים אני מחפשת פוסטים על הקפה, כזירה חדשה ליחסים בין אישיים. זה מאוד מעניין אותי. רציתי לתרום את חלקי.

      מי יודע אולי יהיו עוד פוסטחריגים.

       

      תודה על הביקור אורח. אל תפרח כל כך מהר.

        23/12/08 22:14:

      צטט: nurhan 2008-12-23 22:02:44

      תודה, יערה, על הניסוח המדויק כל כך. אני לא באותו מקום ובכל זאת, היער הזה כל כך מבלבל ואין לי כלים, למרות גילי המופלג, להתגונן מפניו. אם בחיים האינטואיציה חזקה והקריאה של מבע עיניים מגלה לי עולמות שלמים, כאן, אחרי שלושה חודשים אני מרגישה פתייה. בשבילי כל גבר בקפה הוא בחזקת חשוד חוץ מרנרט (בחיי, איציק). כך, ממש היום, אמרתי לחבר שהכרתי כאן ולקח אותי לגלריה שם מוצגות עבודותיו. גם בו אני בוטחת.

      ודרך אגב, אף אחת מאותן עדת מעריצות- מגיבות, מנפנפות הידיים, חושפות הרגליים, המעצבות המהוללות של התגובות הצבעוניות והזוהרות, שנוכחותן תמיד רומזת לי משהו על האג'נדה של הכותב, ומרחיקה אותי מקריאת הפוסטים שלו, לא הגיבה כאן! יפה.

       ואללה?

       

        23/12/08 22:02:

      תודה, יערה, על הניסוח המדויק כל כך. אני לא באותו מקום ובכל זאת, היער הזה כל כך מבלבל ואין לי כלים, למרות גילי המופלג, להתגונן מפניו. אם בחיים האינטואיציה חזקה והקריאה של מבע עיניים מגלה לי עולמות שלמים, כאן, אחרי שלושה חודשים אני מרגישה פתייה. בשבילי כל גבר בקפה הוא בחזקת חשוד חוץ מרנרט (בחיי, איציק). כך, ממש היום, אמרתי לחבר שהכרתי כאן ולקח אותי לגלריה שם מוצגות עבודותיו. גם בו אני בוטחת.

      ודרך אגב, אף אחת מאותן עדת מעריצות- מגיבות, מנפנפות הידיים, חושפות הרגליים, המעצבות המהוללות של התגובות הצבעוניות והזוהרות, שנוכחותן תמיד רומזת לי משהו על האג'נדה של הכותב, ומרחיקה אותי מקריאת הפוסטים שלו, לא הגיבה כאן! יפה.

        23/12/08 21:48:

      צטט: אהוד-אמיר 2008-12-23 21:43:35

      צטט: רנרט 2008-12-23 21:17:21

      כל מי שעושה לך רע-תשלחי אלי ואני אטפל בו!

       ep-ep-ep

      אני קודם.

       

      למה מה?

       

        23/12/08 21:48:

      עוד משהו, יערה (כן, יש לי המון מה להגיד. דווקא על המחסומים והערבים המסכנים יש לי פחות, מתברר):

       

      כנראה שלא היית 'האחת'.

       

      הם מאוד מחפשים היום את 'האחת', הבחורים.

       

      בזמני, לא היתה קונספציה כזאת שבכל העולם כולו יש רק 'אחת' בשבילך.

       

      בנאדם לקח בחשבון שבתקופת חיים יהיו לו כמה חברות, כמה רומנים, כמה נשים. 

       

      לא שמעת את השטות הזאת: אין בך מה שאני מחפש.

       

      פעם, אם היית נעימה ומתוקה ומעניינת ומצחיקה, והיה לו כיף איתך, הוא היה נשאר.

       

      היום - לא. את צריכה להיות 'האחת'.

       

      אני שמעתי את זה מרווקים בני 35 שמעולם לא היה להם רומן, שמעולם לא היתה להם חברה, רק זיונים, כי הם לא מצאו את 'האחת'. הם עדיין מחפשים אותה. עם הנעל מהזכוכית. יש גם בני 50, שהחליטו רק עכשיו שהגיעו לפרקם ו'הגיע הזמן להקים משפחה' ו'למצוא את האחת'.

       

      אין, את שומעת ולא מאמינה, והם עצמם לא מבינים את האבסורד. הם חושבים שזה נורמלי וסביר. שזה או 'האחת' או זיונים. שאין לבנאדם כמה אהבות בימי חייו.

       

      די, זה מדכא אותי לכתוב את זה. 

        23/12/08 21:43:

      צטט: רנרט 2008-12-23 21:17:21

      כל מי שעושה לך רע-תשלחי אלי ואני אטפל בו!

       ep-ep-ep

      אני קודם.

       

        23/12/08 21:17:
      כל מי שעושה לך רע-תשלחי אלי ואני אטפל בו!
        23/12/08 21:10:


      פוסט מצויין יערה.

      כואב כמה שנכון.

        23/12/08 21:07:

      צטט: y2work 2008-12-23 18:59:20

      גם הפוסט הזה הוא בעצם על מחסומים. מחסומים מנטאליים, מחסומים זוגיים, מחסומים תיקשורתיים.

      העולם מלא כאלה. האתגר הוא בפריצתם לדעתי.

       אני חושבת שמעבר למחסומים המנטליים זה גם עניין של מוסר וגם עניין של טמטום.

       

        23/12/08 21:05:

      צטט: חץ עין נץ 2008-12-23 18:58:34


       את רוצה? תגידי לו בבקשה לפניש את יוצאת איתו פעם ראשונה. אתה יוצא רק איתי לא רוצה שתדבר עם אף אחת אחרת ואתה מתחייב שאם אתה רוצה לגמור את היחסים שעוד לא התחילו אתה מתחייב לדבר איתי על זה ולא להעלם בחושך של תל אביב. ירצה ? יבוא לא ירצה? לא יבוא.

         

       

       חחחחחחחחח עדי כמה שאתה נאיבי.

       

      אני בפירוש אומרת עוד לפני כל מפגש שאני לא מעוניינת בשום דבר קצרצר, שאני רוצה אך ורק חבר (במילה הארכאית הזאת), יותר מזה - שאני אחרי כמה מערכות יחסים כושלות ואני צריכה מישהו שיסעד אותי ויספק לי חוויה מתקנת. שאני במצב נפשי רעוע ולתת הרבה אין לי. כמו כן, לא ממש בא לי בכלל על מערכת יחסים, אז אולי עדיף שלא. בלעדיות זה כמובן תנאי. 

       

      אז מה אתה חושב? לא היו שניים שהסכימו והתחייבו לכל התנאים האלה - ולא עמדו בהם?

      זאת אומרת לא עשו כלום מאחורי גבי, אבל אחרי זמן-מה באו ואמרו - כל אחד לחוד - רוצים להכניס שינויים בחוזה. ברגע זה גמרתי את היחסים, וזהו.

       

      אתה באמת חושב שאפשר להציב רשימת תנאים ובנאדם יגיד אם מתאים או לא? מה בדיוק יעצור אותו להגיד שמתאים, לפצוח במערכת יחסים ואחרי יומיים או שבוע להגיד - בעצם התחרטתי?

       

       אוף, אני שונאת שאתה כל כך נאיבי. תקלוט גם שהדברים השתנו מהזמן שלך. שוויון זכויות זה גם לא אומר שהמבנה הרגשי של האשה השתנה והפך זהה לזה של הגבר. אשה עדיין שונאת שמזיינים וזורקים אותה. ואל תגיד לי שגם אשה מזיינת וזורקת, כי פרט למקרים בודדים זה פשוט לא נכון. סטטיסטית זה לא נכון. נשים נקשרות הרבה יותר, ואם כמה דביליות החליטו לאמץ את המשחק המגעיל של הגברים, זה אומר שיש גם נשים בהמות, זה לא אומר כלום על שוויון האשה.

       

      מה שכן, האינטרנט הפך הרבה יותר אנשים לבודדים - נשים וגברים כאחד. כי הדון ז'ואנים דה לה שמאטע, אותם גברים כמו זה שמתואר בפוסט, אלה שעוברים בין נשים רבות ומתאדים ומתאיידים - הם נשארים בסוף לבד כמו כלבים בגשם. זה לא שהם מאושרים ורוקדים ברחובות. בסך הכל מפלס הבדידות עלה, מפלס האומללות עלה וכולם מפסידים מזה. 

        23/12/08 20:41:

      יערה יקרה לי מאוד.
       
      הפוסט הזה, המדויק כל כך, הכאיב לי ברמה שחשבתי שאני כבר מחוסנת מפניה.
       
      אני מזדהה בו עם כל מילה.
       
      ממרום גילי המקשיש אני יודעת שפעם היה אחרת.
       
      לפני היות הרשת, גבר שהכיר אותי לא הכיר עוד מאה במקביל, וכאן, תיאורטית לפחות, הוא חושב, מדמיין, שיש לו עוד אופציות במקביל. הוא מסוגל לקום ממיטתי, לנער אותי כנער גרגר של אבק וללכת למיטתה של אשה אחרת.
       
      אני, בניגוד לך, מצאתי את עצמי לא בוהה במסך המחשב, כי אם בסיטואציות מביכות/הזויות הרבה יותר -מטלטלת את הגבר הזה בכתפיו, תובעת ממנו דין בחשבון, שואלת אותו במפורש איך, איך יכול היה להחליף אותי, על יופיי, על אישיותי הכובשת והחד-פעמית, על החוויה שהענקתי לו במיטה שבעצמו אמר שאין שנייה לה, על הצחוק שלי, הנועם - את כל אלה להמיר באשה סתמית - ונתקלתי בעיניים מזוגגות, במבט תוהה, בעיניים שהביטו בי כבמטורפת. 
       
      ואני באמת מטורפת (עם תעודות!). כי מי שואלת דברים כאלה ומי מעזה לחשוב כיום שהיא ייחודית, שאין לה תחליף - בעידן ה-יאללה, יאללה יא כונפה, יש עוד אלף כמוך?
       
      ולכאורה גם בחורה שיושבת מול המסך יכולה 'לפסול' כראות עיניה והמבחר אינסופי, אלא שאין סימטריה כאן, ונשים, בפועל, עושות את זה פחות, כי הן יותר נקשרות מטבען ויותר מוכנות לתת צ'אנס לגבר מסוים, גם אם הכירו אותו ברשת, ולא לרוץ ישר למישו אחר - גם אם הוא גבוה יותר, חזק יותר ומהיר יותר. אני יודעת את זה גם מעצמי, שתמיד יש לי בוזמנית כמה מחזרים שנראים 'שווים' על פניהם וממש לא בוער לי לנסות אותם, ודאי שלא במקביל.
       
      המסקנה שלי? שאנחנו צריכות לאהוב זו את זו ולתת כוח זו לזו. ובעיקר לא לטייח ולא לשקר לעצמנו ולהגיד שזה בסדר ככה והפירורים שאנחנו מקבלות הם הדבר האמיתי. לא. לאף אדם אין תחליף זהה לו. לא ברשת ולא בשום מקום אחר על פני האדמה. כל אדם הוא ייחודי. ואני אהיה רק עם גבר שיכיר בכך, כמו שבעבר הייתי רק עם גברים שהכירו בכך. שרצו אותי בלבד.
        
        23/12/08 20:33:

      צטט: y2work 2008-12-23 18:59:20

      גם הפוסט הזה הוא בעצם על מחסומים. מחסומים מנטאליים, מחסומים זוגיים, מחסומים תיקשורתיים.

      העולם מלא כאלה. האתגר הוא בפריצתם לדעתי.

      מה שהוא אמר בדיוק:)

       

        23/12/08 20:07:

      צטט: נעמית 2008-12-23 19:37:35


      והתגובה הזאת סליחה שלא ציינתי, מיועדת לעדי.

       

       

      אני חושב שלא כל כך הבנת אותי. אני לא אמרתי ,רציתן שויון אז תאכלו אותה" אלא אמרתי זה השוויון וזה מחירו לא במובן הרע של המילה אלא במובן הטוב. את הבת של הרב ששידכו לבן של הקצב אף אחד לא גומר אתה בSMS ואו נעלם לה . אבל חסר לה שלא יהיה דם על הסדין בלילה של החתונה ועוד יותר חסר לה שתרצה משהו שלא מקובל אצלם בשטיטל ועד יותר גרוע אם תגיד לבעלה הלילה לא  בא לי.....ואם היא משכונת גואריש ברמלה מספיק שיראו אותה עושה עינים למישהו שיש סיכוי לא רע שימצאו אותה באיזה דמפר. לכל הנשים הללו יש הגנה של הגברים שהן רכושם. וכל הפוגע בהן מסתכן בעמות עם הOWER . אתן אין לכן בעלים ועל כן אתם חשופות לקשיי היום יום. קבלי את זה  באהבה. אגב אני בהחלט חושב שזה ממש בסדר לשים תנאים לפני הדיט הראשון בעניין קשרים עם נשים אחרות בעניין הסדרי ניתוק מגע ואל תגידי לי שזה לא ראלי. זה ראלי הרבה יותר ממה שאת מתארת לעצמך.

       

        23/12/08 19:53:

      "בעידן הזה הרי לא מתחייבים לכלום"
      זה באמת חבל...

      "יש המון רעש פלרטטני ויותר מידי עמימות וכל זה מקטין אותך"
      זה מקטין גם אותו

      "את לא רוצה להכיר כך גברים כי למדת שרשת חברתית מאפשרת, לא רק לביובים אנושיים, גם לאנשים טובים, הגונים, שיודעים איך להתנהג, להתנהג כמו שאסור"
      אני נותן יותר קרדיט לא/נשים - האנשים עושים את הרשת ולא הרשת שעושה את זה.

      בהצלחה במחסומים...

       

        23/12/08 19:43:

      צטט: נעמית 2008-12-23 19:37:35


      והתגובה הזאת סליחה שלא ציינתי, מיועדת לעדי.

       

      כתבת נכון, אני רוצה להוסיף ולעלות על גל האומץ של יערה שניסחה פה 

      אמירה שמתייחסת בכלל למה שקורה בחברה שלנו. נראה לכם למשל

      מוזר שמשבר האמון בין גברים לנשים הוא מראַה של המשבר הכלכלי?

      שניהם הן אפקט של התנהלות אגואיסטית של המין האנושי, של תאוות בצע

      ותאוות בשרים בלי הפרדת ג'נדר. המחשבה על "האני" כקודמת לאחר. 

       

      הדרך היחידה זה לא כמו התגובה של אחד הכותבים מעליי בו

      הוא מתלהם ופותח במלחמת מינים, אלא כל גבר ואישה מול 

      המראה בבית. רגע לפני שהיא/הוא מנסים להתחיל קשר לזכור

      טוב מאוד שמדובר באדם ובנפש של אדם שמולנו ולא בפרופיל

      וירטואלי.

       

      כל עוד האגו, והרצון לספק את "האני" על חשבון האחר ימשיך

      (והוא ימשיך לפי התגובות לעיל), עוד הרבה פוסטים כמו של יערה

      ייכתבו, ועוד הרבה משברים כלכלים בדרכו של המין האנושי
        23/12/08 19:37:

      והתגובה הזאת סליחה שלא ציינתי, מיועדת לעדי.
        23/12/08 19:34:


      מקובל לחשוב שנשים אוהבות מניאקים, ובכלל, נשים, כמו שעדי כתב שם למעלה, רציתן עולם חופשי, השגתן אותו תתנהלו על פי הכללים שלו. משמע, אתן נכנסות לקשר עם גבר ברשת, תקחו בחשבון שיש לו עוד

      כמה מהצד, כמה הן זיונים חד פעמיים, כמה פלירטוטים וירטואלים, אולי אחת זה קשר מתמשך , אז רציתן- קיבלתן.

      בולשיט, אני אומרת. גם להתנהלות ברשת יש כללים, ויש אמות מידה, ויש את אלה שמישהי באתר אחר

      שפעם הייתי מבקרת בו כינתה אותו "המניאק הכותב" אותו אחד שמפלרטט במלים, ומפתה סדרתי, ויש את הרגיש, רגיש לעצמו כמובן, ויש את השקט, זה שמתנהל לו בשקט שם בשולי הרשת, אממה, מקיים במקביל כמה קשרים.

      ומה הבעיה עם הכללים? אותה הבעיה שלמשל באופן מוזר מופיעה כאן, איפה כל המגיבים של יערת דבש שנלהבים לבוא ולקלל אותה ככה סתם בגלל שהיא אוהבת ערבים? דממת אלחוט, אף גבר לא יפצה פה ממש כמעט, והקטע המפתיע הוא שהנשים גם הן שומרות על דיסקרטיות, נפגעות ושותקות.

      כי הרי גם אם הוא פגע זה לא לגיטימי אם תבואי ותפרסמי את זה קבל עם ועדה. בזה יש כללים. אה.

        23/12/08 19:24:

      המזל הוא שמילים כתובות הם שִׁקּוּף מדויק לאישיות האדם-עד היום לא טעיתי- ואולי זה גם בגלל המקצוע שלי שמְשָׁרֵת אותי בהבחנה של הניואנסים בין המילים. אומנם אני צעירה בכתיבת בלוג, ארבע וחצי שנים. אבל למדתי שאיפה שיש מריירות או מריירים שלא קוראים את המלל אלא מטרתם סתם לכתוב את המשפט האֱוִוילִי, "אהבתי, כיכבתי" זה מוכיח שיש בו טיזינג בין המגיב/ה לכותב/ת. כי בעיני מי שאין לו ביקורת סימן שהוא לא קרא את הנאמר. ובמקום כזה אני לא מוצאת את עצמי מגיבה, כי התגובה שלי שאני משקיעה בה בדרך כלל תראה חריגה ובעל הבלוג שרגיל לתגובות הסתמיות, לא ידע איך לאכול את הנאמר. גם לא נראה לי לגרום למישהו לשנות את סגנון הכתיבה שלו, ולא נראה לי לנכון להמשיך לבקר בבלוג של מישהו שאני מתחילה במערכת יחסים איתו. זוהי הנישה הפרטית שלו בדיוק כמו שהיא שלי. יש לי אמון בו שחרף התהילה והעונג מהתגובות המריירות. אני נוטה להאמין שזה נשאר כך רק על גבי הבלוג ולא מחוץ לקלעים.   וכשזה נגמר, אין דבר יותר מכוער מלהוציא כְּבִיסָה מלוכלכת החוצה שהיא אוכל להמונים. בגיל שלושים ושבע, גם אם פגעו בי גברים שהכרתי מהוירטואליה. ההתחשבנות שלי תהיה מולם ולא מול עיניים שצמאות למידע ומציצנות. שנים שמעולם לא נחשפתי, הדיסקרטיות היא נר לרגליי. יותר מכוער בעיני זה לגמור חֲבֵרוּת במייל, או להיעלם ולהמשיך כאילו כלום לא קרה. אבל ככה זה כשנמצאים שני המינים תחת קורת גג אחת, יהיו כאלו שיחפשו את ההכרויות ויהיו כאלו שבאמת רוצים להחליף תכנים וידע.   מי שמנהל מערכת יחסים דרך מיילים, או מסרים בבלוג הוא פחדן, הוא מהטיפוסים שימשיכו באופן אִינְטֶנְסִיבִי לחכות לזו שתהיי יותר טובה מקודמתה ואז בוקר אחד בגיל ארבעים הם לא יבינו מדוע הם עוד לוחצים על האף חמש לראות מה הגיבו. או על האנטר.    לא מזמן חוויתי בעצמי את הנעלם, רק שהוא לא משום וירטואליה מלאת קופאין: ) אז הרשתי לעצמי לכתוב על זה. זו הנורמה המכוערת שאומצה על ידי אנשים בוגרים. להיעלם. וזה כל כך מכוער בעיני.
        23/12/08 19:13:

      המציאות אף פעם לא פשוטה.

      אז נכון, מצד אחד האינטרנט, הקפה, אתרי היכרויות למיניהם נותנים לנו יתרון עצום בסינון של "מי לא" אבל מצד שני הם יוצרים מרחב עצום של כל האפור הזה, של מי כן.

      כי פתאום אפשר להכיר, ובקלות, הרבה יותר אנשים. חלקם יודעים לעשות שימוש נכון במדיום הוירטואלי, חלקם עושים בו בכוונה שימוש זדוני להשגת מטרות כשרות יותר או פחות (פחות או פחות ליתר דיוק).

      ועל כן, על אף שיש לנו כלי משוכלל יותר ממה שהיה לפני 15 שנה, עדיין אנחנו נדרשים להפעיל את אותו כלי בסיסי שנקרא "קומון סנס" וכן "תחושת בטן". זה נכון, אגב, לא רק להיכרויות אלא לכל דבר - רכישת רכב משומש, השכרת דירה וכיוב'.

       

      יש לנו הרבה יותר הזדמנויות אבל גם הרבה יותר סכנות.

      לא חסרות טינופות שיודעות לעשות שימוש מתוחכם מאוד באינטרנט כדי לצוד את הטרף שלהן.

        23/12/08 18:59:

      גם הפוסט הזה הוא בעצם על מחסומים. מחסומים מנטאליים, מחסומים זוגיים, מחסומים תיקשורתיים.

      העולם מלא כאלה. האתגר הוא בפריצתם לדעתי.

        23/12/08 18:58:

      אני לא מבין מה אתן רוצות מהעולם......

       

      אתן רוצות חופש אולם לא מוכנות לשלם את המחיר שלו. אתן רוצות מצד אחד כל הזכויות המגיעות לכן אולם באותו הזמן שיתחסו אליכן כאילו אתן עומדות על הקיר ומנפנפות במניפה שלכן בטארה ומחכות שראט באטלר יעבור וירשום את השם שלו בשולי שמלתכן.

       

      יש לך את כל הזכויות לעשות מה שאת רוצה. פעם ראשונה מאז הקיום האנושי אשה יכולה לעשות מה שאת רוצה לעבוד איפה שאת רוצה לגור איפה שאת רוצה לצאת עם מי שאת רוצה לשכב עם מי שאת רוצה עלשות ילדים עם מי וכמה שאת רוצה ולא להיות רכוש של אף אחד. זה אגב זכות שלהערכתי יש היום לפחות מ10% מהאנושות. פשוט ברוב המדינות הזכות אפילו אל מוכרת תחוקתית וגם במדינות במערב בחלקים נכבדים של האוכלוסיה היא לא מוכרת פרקטית למשל בישראל אני מניח שהזכות נותנה בפוע נתונה ל לפחות מ40% מהאוכלוסיה אם אני מוריד ערבים חרדים וחלקים שלמים מהאוכלוסיה שמוגדרים אומנם כחליונים אולם בפועל לא ירשו לבת שלהם לאישה לשהם לאחותם וכדומה.

       

      עכשיו מהצד השני את רוצה שגברים יתיחסו אליכן כמו פורצלאן בערב פסח. אני לא מבין את העניין הזה. מה חייב לך גבר שיצא אתך כמה פעמים? את רוצה ככה הוא רוצה ככה. נמאס לו, זה המיניות שלו היא כזאת תעשי מה שבראש שלך אבל תני לו לעשות מה שבראש שלו.

       

       את רוצה? תגידי לו בבקשה לפניש את יוצאת איתו פעם ראשונה. אתה יוצא רק איתי לא רוצה שתדבר עם אף אחת אחרת ואתה מתחייב שאם אתה רוצה לגמור את היחסים שעוד לא התחילו אתה מתחייב לדבר איתי על זה ולא להעלם בחושך של תל אביב. ירצה ? יבוא לא ירצה? לא יבוא.

       

      את נעלבת? חבל אבל לא נורא. יש היום למשל הרבה נשים בעמודות כוח לדוגמא, בוסיות, מנהלות, בעלות עסקים, שופטות שרות מה שאת רוצה, הן מדי פעם מעליבות כל מיני אנשים פוגעות בהם גברים ונשים כאחד לא נעים.אבל זה החיים. החופש כולל גם אתה זכות להעלב .

       

       יותר מזה גברים מציעים לנשים לצאת איתן והן מסרבות זה פוגע בהם מאוד. מה את מציעה? לקרא לנשים הללו חזירות כי הן לא יוצאות עם משה/מיכה/יואב/יותם רק בגלל שיש לו ריח רע מהפה, או בטן גדולה או שערות באף או ניראה כמו הצרות שלי ואו סתם אל בא לה עם נאחנאח כזה? או חלילה וחס כבר הלכו לישון ביחד ולא נעים לה לשאול אותו זה בפנים???  אז היא מקבלת כאב ראש בכל פעם הוא מצלצל אז מה אנחנו מה נעשה לה לבת נאוות המרדות הזאת?

       

        23/12/08 18:55:


      יש גם צדדים נחמדים וחיוביים

      כאמור, לאנשים מבוגרים אין מקומות טבעיים כמו אוניברסיטה צבא וכד' להפגש

      שנית זה מאפשר הכרות לא רעה עם האדם

      כמו כן - מי שמתבאס כעת מהאינטרנט מן הסתם לא חווה את הימים שלפני כן שהיו מאד לא נוחים ומעצבנים

      האינטרנט חוסך פגישות מיותרות ומשעממות - עם אומניות מטעם עצמן, עם טבחיות בריח בצל, ועם עוד אלף תכונות לא מתאימות אחרות. זה פשוט חוסך חלק גדול מזה.

      כיוון שזה מדיום אנושי - יש בדיוק את אותן התנהגויות של בני אדם שפוגשים מחוצה לו.

      מפני שהאפשרויות גדולות מבחינת ההיכרות - חלק גדול מתברר כסתם.

      המסקנה - המקום אינו קובע את מידת ההצלחה של הקשר. המקומות הכי פחות צפויים הולידו קשרים - אז בוודאי ובוודאי שהאינטרנט יכול לעשות זאת.

      אני ממליץ לצאת מהדיכי ולעבור למוד אופטימי - מבלי לזלזל ברגשות שלך ובנכונות דברייך.

        23/12/08 18:33:

      "מספרן העצום של של האינראקציות מאלץ את המשתתפים להתבסס על רפרטואר מוגבל של מחוות ומילים וכשאלה הופכים להרגל החוזר ונשנה באופן מכני הם מעוררים יחס של אירוניה עצמית ועייפות."

       

      זה מאוד מתאים לרשתות רומנטיות. אולי רשת כמו הקפה, שנמצאים בה כותבים ויוצרים, דווקא אלו מובלטים ביכולתם לייצר שיח מעניין במקום חזרתיות ושמאלציות. ברור שגם זה קיים, אבל לפעמים זה דווקא מבליט את התוכן המורכב והעמוק יותר. 

       

      יכול להיות שנוצרת כאן תרבות גבוהה ותרבות נמוכה, כשחילופי הדברים בענייני דייטים וזוגיות הם הקיטש של הקפה.

        23/12/08 18:19:

      צטט: שרון אבני 2008-12-23 18:13:17

      עזבי מתאיידות, מה דעתך על כיכוב אדום בגלל

      סירוב מנומס להיכרות. הזוי, הא?

      נו, שרון.

      ברור שסירוב לדייט זה תוכן 'לא מומלץ'.

        23/12/08 18:13:

      צטט: מתגלגלת 2008-12-23 18:10:47

      צטט: רונתי 2008-12-23 16:55:32

      מעניין. בינתיים המון כוכבים ובכלל לא הרבה תגובות. שמו לכם מחסומים על הפה? או שהנושא לא ראוי לתגובה או לא מספיק חשוב?

       

      השערה. פרועה:

      לחלק מהנשים יש מחסומים על הפה כי הן נפגעו כך בעצמן, ולא כולן יכולות לבטא את הכאב, את הפגיעה ואת התסכול כפי שהיטיבה לתארם יערה.

      לחלק מהגברים יש מחסומים על הפה - כי אולי הם פגעו כך בעצמם; וגרוע מכך - אולי הם אפילו לא מזהים את עצמם בדבריה.

       

      (וכפי שרמז שרון מעליי: אני מניחה שיש גם 'מתאיידות')

       

      פוסט חזק.

       עזבי מתאיידות, מה דעתך על כיכוב אדום בגלל

      סירוב מנומס להיכרות. הזוי, הא?

       

        23/12/08 18:10:

      צטט: רונתי 2008-12-23 16:55:32

      מעניין. בינתיים המון כוכבים ובכלל לא הרבה תגובות. שמו לכם מחסומים על הפה? או שהנושא לא ראוי לתגובה או לא מספיק חשוב?

       

      השערה. פרועה:

      לחלק מהנשים יש מחסומים על הפה כי הן נפגעו כך בעצמן, ולא כולן יכולות לבטא את הכאב, את הפגיעה ואת התסכול כפי שהיטיבה לתארם יערה.

      לחלק מהגברים יש מחסומים על הפה - כי אולי הם פגעו כך בעצמם; וגרוע מכך - אולי הם אפילו לא מזהים את עצמם בדבריה.

       

      (וכפי שרמז שרון מעליי: אני מניחה שיש גם 'מתאיידות')

       

      פוסט חזק.

        23/12/08 18:06:

      כתבת נכון ומייצג את הערכיות הנמוכה שקשורה לבני האדם

      (הרשת החברתית, כמו כל קונספט להיכרות ברשת היא נפלאה,

      אנשים, כרגיל, הורסים אותה.), 

       

      ועדיין,

       

      אפשר וניתן לסנן אנשים לא ערכיים, אנשים שקרנים, אנשים שרק

      זיון בראש מעייניהם. את יודעת איך? דחיית הסיפוק המיני שלהם.

      פשוט כך. בעולם של אגו מטורף, של מין זמין, פתאום זה מבחן קל,

      והאמיני לי, שבועיים של לדחות גבר בכניסה למיטה, ואפילו יותר,

      יוכיח לך אם הוא נכון להישאר, או לזיין ולהיעלם בין מאות ואלפי

      הפרופילים בים הבדידות הזה.

       

      מציאות עצובה שאני לא שותף לה. תודה לאל.

       

      (מוזר אולי, אבל יש צד גברי שסופג מנשים דברים מאוד מוזרים

      ברשת :))

        23/12/08 18:06:

      1. שאלת נכון לא נכון - "בחורות ערומים זה חולירע " ?
      2. כמי שבילה שעות רבות בגיל הנעורים עם בני בשן החביב (ברצינות) אוכל לומר בוודאות כי:לבחור הייתה אחלה קליעת וו בימין, אבל הוא היה חרא של שחקן הגנה . אחיו מצד שני הוא פסנתרן עצום .

      3.איינשטיין גרס (וטעה לשם שינוי-) "ה' לא משחק בקוביות ".  מעניין מה היה אומר על הספר "איש הקוביה "

       

       

        23/12/08 17:24:

      ....." אבא -  ביקש הילד הקט - כתוב לי בלוג.

      - לשם מה לך בלוג ? - שאל האב

      - אני רוצה לגדול ולהראות לכל העולם מי אני, מה אני עושה ומהם החברים שלי, להכיר אנשים חדשים ולמכור את עצמי לכל דורש אולי

      - עזוב אותך - הנה, ציירתי לך כיבשה אמר לו האב.

      לאאאא !! התחיל למרר בבכי הילד - לא רוצה כבסים ורודות אמר וחזר לכיסא המחשב להמשיך לצ'וטט בתור "גברת מגונדרת"....

       

       פוסט נהדר - כל כך נכון.  

        23/12/08 17:13:

      אז מותר גם משהו אישי מימך - לא רק מחסומים

      כתבת יפה ומדויק, יש המון משיכה והטעיה בסביבה הוירטואלית הזאת, בסופו של דבר את בוחרת לאן לקחת את זה

      וקחי לתשומת ליבך את אזהרתה של רונה מעלי - 

      " היזהרי, עם זאת, כי את כן טליה רכה. גלי את לבך אבל שמרי עליו בציפורניים, יש חיות טרף."

        23/12/08 16:56:

      זאת תרומה חשובה.

      בסופו של יום, 

      דמותנו הוירטואלית לעולם שונה מדמותנו המציאותית. 

      ולגבי התמאיידים, הפלרטטנים, השקרנים וכל שאר המינים

      אין לי שום דבר חכם להגיד, אני פשוט נמנעת. 

       

        23/12/08 16:55:

      מעניין. בינתיים המון כוכבים ובכלל לא הרבה תגובות. שמו לכם מחסומים על הפה? או שהנושא לא ראוי לתגובה או לא מספיק חשוב?

      אני חושבת שכן, הנושא מספיק חשוב. הרבה ג'יפה צפה כאן ממחשכי הקפה. אבל מצד שני, מה אפשר לעשות חוץ מלמשוך בכתף ולהמשיך הלאה?

      זה נכון, יש כאן אנשים רבים מספור. הרבה יותר ידידים משאפשר "לתחזק" בתור ידידים, אפילו וירטואליים.על כל בן אדם "שווה" שאת מאבדת יש חמישים שעומדים בתור להכיר אותך. ורחוק רחוק בערפל ממתין לו העולם האמיתי, גם הוא שווה בדיקה באחד מאלה הימים.

      מסקנה מס' 1: הקפה מקום מצוין להכיר בו אנשים. לא טוב, תזרקי, תחליפי. יש עוד. הכרתי פה אנשים מקסימים ויותר (כולל אותך, יקירתי), עם חלקם הידידות התהדקה, רובם הגדול חלפו עם הרוח. כמו שאני חלפתי עם הרוח אצל אחרים.

      האם זה שונה מהעולם החוץ-וירטואלי? ודאי. כנראה. אולי, בסופו של דבר, לא.

      מסקנה מס' 2:  עדיף להכיר כאן אנשים למטרות איך קוראים לזה, לא מחייבות, מאשר למטרות רומנטיות. וזאת על אף שאני מכירה אישית שניים שהתחתנו אחרי חברות בקפה, ועוד אחת או שתיים בזוגיות הדוקה.

       תודה על גילוי הלב. גילוי לב מתקבל כאן בששון. היזהרי, עם זאת, כי את כן טליה רכה. גלי את לבך אבל שמרי עליו בציפורניים, יש חיות טרף.

       

        23/12/08 16:49:
      יקירתי.
        23/12/08 16:40:
      יפה כתבת . ניתוח נהדר
        23/12/08 15:55:

      בלי לפגוע בשאר-

      זהו אחד המעניינים שקראתי אצלך,

      אולי בגלל שהוא שונה מהשאר ומכניס רובדים אישיים נוספים אצל מי שהיא דמות (בשבילי על כל פנים), הכותבת על מחסומים.

        23/12/08 15:47:


      בשבוע הבא פוסט על מחסומים. ויהיה מעניין כי הרבה דברים קרו במחסומים בשבועיים האחרונים.  

      (יצאתי לחופשה קלה כי היום אולצתי לטפס על הר. בשבוע הבא, יערתכם חוזרת למחסומים).

      ארכיון

      פרופיל

      יערת דבש
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין