כותרות TheMarker >
    ';

    Suicide is painless, it brings on many changes

    כוס הקפה שלי, המשבר הכלכלי ואחת שהיא גם סלב וגם פרחה.

    20 תגובות   יום שלישי, 23/12/08, 16:40


    פול קרוגמן, זוכה נובל בכלכלה 2008 ובעל טור בניו יורק טיימס, קורא למשבר הכלכלי העולמי סוג של תרמית פונזי אוניברסאלית בניצוחם של כוכבי וול סטריט, בו הברוקרים של המוסד ומנהלי הקרנות משמשים פונזיים קטנים, ותושבי הכפר הגלובלי, אנחנו, שיחקנו את המשקיעים שהפסידו את הכסף.

    התרמית של פונזי היא התרמית הפרימיטיבית בעולם, שאומרת בגדול שאני לוקח ממך סכום כסף ומבטיח שהוא יגדל בפרופורציות הרבה יותר גבוהות מאשר בבנקים, ומאחר ו"האתה" הופך בזמן קצר להרבה "אתמים", בסיס הפירמידה* גדל ולמעט הספקנים באמת, שלהם אפשר להחזיר את כספם עם הרווחים לכאורה, אשר אינם אלא כספם של כל הפתיים החדשים שהצטרפו בינתיים, ואשר מרוב תאוות בצע מחליטים להשאיר את הכסף למרות חוסר ההיגיון שבדבר.

    יש אימרה ידועה מאוד ונמוכה מאוד, שאמרת ש"כאשר הזין עומד, השכל בתחת", (ולחשוב שאני משתמש באימרה הזאת בנשימה אחת עם איזכור שמו של זוכה נובל).

    האימרה הנמוכה הזאת, היא בעצם המנגנון שהניע את תרגיל הפונזי של וול סטריט ,(שכן חרמנות ותאוות בצע הם מפגעים זכריים בעיקר, ראה את עולמינו רווי האנסים ממין זכר אבל נעדר כמעט לחלוטין, אויש, אנסות ממין נקבה וכן את השליטה הגברית הכמעט מוחלטת בעולם הפיננסי).

    ואמנם למרבה הפלא, רוב השחקנים בתרגיל היו גברים דווקא, עובדה שלא נסתרה מעיניו של פול קרוגמן גם כן, שטורח להזכיר זאת במאמר המשכיל שלו בניו יורק טיימס.

    כמו החרמנות, כך תאוות הבצע הבלתי מרוסנת, שגורמת לזכרים האנושיים לאבד את מעט השכל שאלוהים השאיר להם אחרי הגירוש מגן עדן, משמש כבסיס לחרבון הכלכלי הענק הזה שמונח לפתחנו.

    תאוות הבצע של המשקיעים שחשבו שכספם לעולם יצמח בקופות הפלא של פונזי בוול סטריט ומתחמים בנקאיים נוספים שנבנו בכל העולם על פי המודל האמריקאי, ביחד עם תאוות הבצע המגלומנית של מנהלי הכספים שגזרו קופונים מן התרמית בצורת משכורות עתק ובונוסים של מיליונים, הצמיחו הר פיננסי ענק שלא היה אלא בלון גדול מאוד, שאנשים כמו מיידוף**, תקעו בו סיכה קטנה, ומרוקנים כעת את האוויר ממנו.

    אבל המשבר הכלכלי הזה, נדון בבלוג הזה שלי, הרבה מאוד פעמים בעבר, והרבה לפני שמי מן המומחים בארצנו חשב שהמשבר הוא משבר ויגיע גם למקומותינו, (זכרו את הסלוגן של איתנות הכלכלה הישראלית והשקל, המטבע החזק בעולם).

    האבסורד הוא, שהיוצרים של האמירות המטופשות האלה, עדיין מנהלים את הכלכלה שלנו, וכך ניראה גם הטיפול בו.

    לכן אין לי כל כוונה להמשיך את הדיון במשבר ובטפיחות השכם שמגיעות לי על "גילויו המוקדם" אעלק, אלא לעסוק היום בפן הרבה יותר אופטימי שלו, והם השינויים שאני, בלוגר אלמוני למדי ממעמקי הרייטינג הסוער משו של קפה דה מרקר, צופה שהוא ינחיל לנו.

    ראשית, קביעה אכסיומתית כבסיס לכל טיעוני בהמשך, אני טוען שבסופו של המשבר הזה, בעולם כולו יהיה הרבה פחות כסף ממה שהיה בו בתחילת המשבר.

     

    כלומר העולם בסופו של המשבר יהיה הרבה יותר עני מאשר בתחילתו.

    (בניגוד לטוענים כי הכסף שמפסידים המשקיעים בשוק הולך לכיסם של משקיעים אחרים נבונים יותר, אני טוען בעצם, שהכסף הולך ומתפוגג, הופך לכלום, אבל זה סוג של הטעיה, שכן למעשה הכסף הזה מעולם לא היה קיים קודם, למעט על צגי מחשבים ברחבי העולם ובמוחם הקודח של שחקנים מוטרפים על ידי  תאוות בצע מגלומנית, במרכזים הפיננסיים בכל הכפר הגלובלי שאנו חיים בו).

     

    ומה יקרה בעולם שיש בו יש הרבה פחות כסף באופן אבסולוטי?

    התשלומים לצרכני הכסף הגדולים בעולם הפיננסי יצטמצמו למימדים הרבה יותר קטנים, ואו יתבטלו בכלל, לאותם יעדים שהמערכת הכלכלית החדשה תשכיל להבין שהם בעצם מיותרים לגמרי.

    כלומר יחול מהפך לא רק במערכת הפיננסית שלנו, אלא בכל המוסדות והמערכות הטפיליות שצמחו כמו פטריות אחרי גשם בג'ונגל הקפיטליסטי שאיים לחנוק את הגלובוס.

    כדי להבין את כוונתי אשתמש בדוגמא שנוגעת לכולנו.

    כולנו לוגמים קפה מידי פעם.

    צרכן ישראלי משלם על כוס קפה 4.2 דולר בממוצע.

    מגדל הקפה באתיופיה מקבל על ק"ג קפה 1.70 דולר בערך.

    קילו קפה מספיק לעשיית 120 כוסות קפה שעולים 504 דולרים בארץ.

    (  http://www.tannacoffee.com/faq.html)

     

    כלומר הצרכן הישראלי משלם פי 297 על הקפה שלו מאשר התמורה שמקבל החקלאי שמגדל אותו.

     

    איפה כל ההפרש?

    השאלה הזאת, בעצם סוג של התרסה, לחולוטין אינה יעילה.

    במקום זה, אנחנו צריכים לשאול למה אנחנו מקבלים הפרש כזה כגזרה מן השמיים.

    כלומר, למה לתת למערכת כלכלית אנומאלית, לעשוק את שני הקצוות של שרשרת היצור והצריכה, שבעקבותיו המגדל מת מרעב (או לפחות חלק מילדיו), כי הכסף שהוא מקבל על גידול הקפה אינו מאפשר לו לחיות חיים סבירים, ולמה אנחנו צריכים לעבוד כ – 40 דקות  (תרגום של שכר עבודה ממוצע לשעה), כדי ללגום כוס קפה בבית הקפה השכונתי שלנו.

    אילו פער התיווך לא היה קיים בכלל, והיינו שותים את הקפה בחצרו של האיכר האתיופי, הרי בחצי דולר לכוס, היינו הופכים אותו למיליונר אתיופי מאושר, בעוד אנחנו היינו חוסכים 3.5 דולרים על כל כוס.

    בואו נבדוק את האבסורד הזה עד הסוף.

    נניח אנחנו שותים שתי כוסות קפה בממוצע ליום, שהם בחצרו של האיכר באתיופיה היו עולים לנו דולר, אנחנו חסכנו 7 דולר באותו יום, רק כי שתינו את הקפה אצלו ולא אצל שרה בקפה השכונתי נניח.

    זה אומר חסכון של 210 דולר בחודש.

    זה אומר 2520 דולר בשנה, שהם בערך שתי טיסות הלוך חזור לאתיופיה.

    אנחנו יכולים לוותר על שתיית הקפה באתיופיה.

    במקום זה אנחנו יכולים לטוס לשם פעם אחת, לקנות 20 קילו קפה, (יש להניח שאם נחסוך את האירוח והכנת הכוס לחקלאי שלנו, הוא יוזיל עבורנו את מחיר הקפה, ועדיין ירוויח), ויהיו לנו כ – 2400 כוסות קפה שהם מה שאנחנו צורכים שש וחצי שנים בערך.

    כלומר, לא רק שנזכה לאחלה טיול לאתיופיה, אלה שגם נוכל להכין לנו את הקפה לפי השיגיונות הכי ביזאריים, שכוללים קלייה וטחינה לפי התיאוריה המקובלת עלינו, ועוד נוכל לשים בצד קצת כסף (משהוא כמו 8,500 דולרים ב – 4 שנים), בשביל תרגיל פונזי קטן, למען העניין בחיים לאלה שלא יכולים בלי זה.

    אבל עבור מרבית המוצרים שאנחנו צריכים, לא צריך להרחיק עד אתיופיה.

    הם בהישג יד, רבע שעה נסיעה ברכב עבור רובנו.

    אבל פוס, אני לא מתכוון לחזור לסחר חליפין, איני חושב שזה ריאלי, ואו אפילו רצוי.

    אני מתכוון רק לתקן את השיטה הקיימת שבו עשרות מתווכים פרזיטים מיותרים בדרכי השיווק הפתלתלות של הכלכלה המודרנית, גנבו לנו את הכסף ועשקו את החקלאים וגרמו להם לחיות בחרפת רעב.

    מי צריך את הקניין - סיטונאי אתיופי שאוסף את הקפה מן החקלאים ומוכר אותו לסיטונאי נוסף ברמה הארצית , שמעביר אותו ליצואן, שמוכר אותו ל-NESTLE ואו ILLY נניח, אשר קולה וטוחן אותו במפעל בהודו או בסין, כדי למכור אותו ליבואן הישראלי, שמוכר אותו פעם נוספת למפיץ הארצי, שמוכר עוד פעם למפיצים האזוריים, שמעבירים אותו למחלקים שמספקים בסוף את המוצר (באריזה "ירוקה" לפי מיטב הטרנד העכשווי להצלת כדור הארץ), לשרה בקפה תמר, כדי שאני אוכל לשתות את הקפה שלי בחמישה עשר שקלים לכוס (אגב קפה די מחורבן).***

    החקלאי האתיופי יכול להקים קולקטיב, (כפי שעושים רבים לאחרונה), שאוסף עבורו את הקפה ומוכר אותו ישירות לקניינים קטנים בארצות שצורכות את הקפה, תוך עיקוף אלגנטי של מונופול היצרנים הגדולים כמו נסטלה ואילאי. במדינות היעד עוקפים, גם באלגנטיות את היבואן הרשמי, (שימשיך לקנות מנסטלה), ומוכרים את הקפה ישירות לבתי הקפה ואו לחנויות המכולת.

    נתיב הקפה הזה ישים מאתמול, לא מצריך שום שינוי מבני או מערכתי ויכול להוזיל את כוס הקפה שלנו בעשרות רבות של אחוזים ולהותיר רווח סביר בידי המגדל, שמשקיע את עיקר האנרגיה במוצר, ועל כן, בעיני לפחות, ראוי שיגזור את הקופון השמן מכולנו.

    הדבר לא קרה עד כה, כי הכסף הציף את הגלובוס, הוא היה זול וזמין לאלה שהיו קרובים לצלחת, ומקבלי ההחלטות לא הרגישו שום צורך לשנות שיטה שלפי אמונתם המעוותת, צודקת ובעיקר עובדת.

    בתום המשבר הזה, כאשר הכסף יהיה מצרך די נדיר במקומותינו, אני מניח שלא נשלם יותר לכל הפרזיטים שגוזרים עלינו קופון וגורמים חרפת רעב למגדל האתיופי.

    אבל את עיקר העיקרים שכחתי.

    בדרכו של המוצר יש תחנה שמנה ושבעה מאוד, היא תחנתו של המפרסם.

    הישות המזיקה הזאת, גוזרת את הקופון הכי גדול בדרכו של הקפה לספלים שלנו.

    ומה תפקידו של הפרזיט המאוד מוצלח הזה?

    לשכנע אותנו לשתות יותר קפה, ולגרום לנו לרכוש את המוצר שמייצר הספונסר הספציפי שמשלם להם מיליונים עבור הקמפיין המגלומני, שאנחנו הצרכנים נחשפים אליו בדרכי תרמית אלפי פעמים במודע ושלא במודע במהלך היום יום שלנו.

    ואיך הם עושים זאת?

    למרות שממציא הקפיטליזם, אדם סמיט, סקוטי קמצן למרבה הפרדוקס, שהתמחה באתיקה (זה היה תחום התמחותו האקדמית), ובעקבות כך ההגינות והצדק הם אלמנטים מרכזיים במשנתו הכלכלית המקורית, וכך גם באמריקה הקפיטליסטית, שחרטה על דיגלה את ההגינות והאמת והצדק לכל כערכים מרכזיים שמנחים את האזרחים שם ביום יום שלהם בצורה קצת קומפולסיבית, הרי המפרסמים זכו להנחות ענק בתחום הזה, ומותר להם לרמות ולשקר, ללא כל הגבלה.

    כך יכול מפרסם לפרסם את נסטלה ולשכנע אותנו כי אין שני לקפה שלהם, ולמחרת, עם סיום הקמפיין, להגיד את אותו הדבר על הקפה של אלאי, כאילו האתמול לא היה קיים ולמילים אין ערך.

    ואנחנו הצרכנים, שרובנו חושבים שאנחנו לא ממש מטומטמים, קונים את הקפה שלנו לא מעט בעקבות דפוסי התנהגות שהטיפוסים הנכלולים האלה החדירו לראשנו באופן גלוי ובאופן סמוי.

    במוצרים מסוימים עלויות הפרסום נושקות 90 אחוז ויותר מן העלות הסופית של המוצר בחנות.

    הרבה מאוד מוצרים חבים את קיומם על מדפי החנויות ואו בבתים שלנו, לפרסום הגלוי והסמוי.

    תארו לכם שלא היו מפרסמים כלל סיגריות.

    (גם לא באמצעות מצג שקרי גלוי וסמוי, בסרטי טלוויזיה וקולנוע, ספרות וכל מדיום ציבורי אחר, שבהם נקשר העישון לקוליות, הנאה, פוזה, התרגעות- הכי מרגיז, כי הניקוטין עושה בדיוק את ההפך).

    היו מניחים אותם על מדפי הקיוסקים, וזהו. מאידך המידע בדבר הנזק הבריאותי של העישון, למעשן ולסביבתו, היה מופץ כפי שהוא מופץ היום.

    כמה כסילים בני טיפש עשרה היו לוקחים את המוצר המסריח,  המר והלא טעים הזה לפה, נושמים אותו, תוך שיעול ובחילה שמתלווים להתחלת ההתמכרות?

    סביר שלא מיליארדים.

    סביר שאפילו לא מיליונים, ומספרם היה דומה לזה של האנשים שמחליטים להתאבד באמצעות הרואין נניח.

    למעשה כל הרגלי הצריכה שלנו נגזרים מסדרות החינוך של חברות הפרסום, שמתחילים לשטוף את מוחנו מרגע היוולדנו ועד המוות, (מקרים מסוימים גם אחריו, ראה מפעלי הנצחה, ומוצרים בתרבות הסגידה למתים שלנו, שהפכו לאופנתיים לאחרונה).

    מי אמר שאנחנו צריכים להחליף רכב פעם בשלוש שנים (אם לא המפרסמים), כאשר הרכב שלנו יכול לנסוע עוד חמש עשרה שנה לפחות אחרי זה, ואם יעשו אותו קצת יותר מודולארי ואמין, רכב אחד יכול לשמש אותנו לכל החיים, בלי כל הג'נק שכל רכב בנפרד משאיר למאות שנים במזבלות העירוניות שלנו.

    (תחשבו חלקי הפלסטיק שמתכלים רק אחרי 500 שנה ויותר).

    כך זה עם מרבית המוצרים שאנחנו צורכים.

    ביתי מלא בגדג'טס מיותרים לגמרי, שמעולם לא השתמשתי בהם רק בגלל שאיזה מפרסם מנייק הצליח לשכנע אותי באמצעות בעל טור ב – PC MAGAZIN, שקיבל טובת הנאה כזאת או אחרת, שחיי אינם חיים, ללא ה – POCKET PC למשל.

    רכשתי את המוצר היקר הזה, כאשר הבן אדם היחיד שעושה בו שימוש הוא חברי לשעבר פ' השחקן, אבל גם השימוש שהוא עושה בו אינו כתוב בשום MANUAL של המכשיר בעצם.

    תרבות הצריכה המטורפת של העולם המערבי, אימת הגלובוס המתכלה שלנו, נסמכת במלואה על עולם הפרסום אגרסיבי.

    גם תרבות הסלבס, הילד המפגר של הזיווג המזיק בין הפרסום לבין צריכה מוטרפת, לא היה מאיים להטביע אותנו בזבל של מידע בלתי נחוץ ובלתי רלוונטי, אם היינו מוותרים על הפרסום בכלל ואו מחזירים אותו לפרופורציות הולמות, נניח כמו שהיו בסוף המאה ה – 19 ותחילת  המאה ה – 20.

    גם כאן, כמו בשרשרת התווך הפרזיטית של המוצר בכלכלה המודרנית, מיעוט הכסף בעולם החדש יעשה את המלאכה עבורנו.

    בעולם החדש הזה, אחרי הנחשול של הצונאמי, לא יהיה מקום למוצרים תלויי פרסום שבו פרזנטורית בינונית, כולה פרחה בלירה, שהתפרסמה בתוכנית ריאליטי תת ביבית באחד מן הערוצים המסחריים שלנו, תקבל עבור השקה של מוצר מיותר לחלוטין בכל פרספקטיבה, סכום השווה לחמש מאות משכורות של אחותה עם אותם נתונים אבל ללא התואר המפוקפק של גם סלב ולא רק פרחה.

     *בניגוד לתרמית הפירמידה הקלאסית, בתרמית הזאת מדובר בפירמידה הפוכה, שבה רק לפונזי שיושב השפיץ של הפירמידה מובטחים רווחים ריאליים, ובסיס הפירמידה הוא אלגוריה לאמון המתרחב של המשקעים שמתבסס על תאוות הבצע.

      

    **מיידוף, יושב ראש נסדק ומשקיע אגדי בוול סטריט שבאמריקה, שבצע תרמית פונזי ופוגג 50 מיליארד דולר, כמחצית מתקציב מדינתנו בימים טובים, שהפכו באחת לאבקת פיות חסרת ערך.

    ***ועוד צריך לזכור שעל הקפה גוזרים קופון גם סוחרי הקומודיטי בוול סטריט, והם אלה שקובעים את מחירו ולא עלויות היצור ואו האקלים והמזיקים, שהם הפרמטרים הריאלים לאומת בורסת הסחורות העתידיות, שהיא לחלוטין ווירטואלית.

     
    דרג את התוכן:

      תגובות (20)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/1/09 00:44:

      צטט: ish tov 2009-01-10 08:34:58


      נשכח ממך דבר חשוב

      אנשים באים לבית קפה , לא בשביל הקפה

      זהו צורך להתכנסות, צורך חברתי חשוב ביותר

      ועליו אנחנו משלמים,

      אין דומה שתיית קפה בבית בגפך 

      לקפה ברחוב בשמש השוקעת מול יפהפיות שחולפות לפניך שעושות את הטעם האמיתי.

      שום חצר של אתיופי לא תתחרה

       

      אלו קראת אישי הטוב את תגובתי ל"דוב מן היער", (ראה למעלה), לא היית צריך לחזור עוד פעם על הסברי הלא מלומד מספיק, שכן לא הובנתי.

       

      השימוש בכוס הקפה הוא שימוש אלגורי.

       

      הפוסט אינו על שתיית קפה, נושא מכובד כשלעצמו, אבל ממש לא נידון בפוסט הזה, איתך הסליחה עם לא הבנת.

       

      הטענה היא כנגד הבזבזנות של השיטה הקפיטליסטית, נגד פערי התווך המיותרים ונגד ניצול מגדלי התבועות באשר הם, שזוכים לתמורה הכי קטנה בשרשרת הסחר של המוצרים החקלאיים שאנחנו צורכים.

       

       

        10/1/09 08:34:


      נשכח ממך דבר חשוב

      אנשים באים לבית קפה , לא בשביל הקפה

      זהו צורך להתכנסות, צורך חברתי חשוב ביותר

      ועליו אנחנו משלמים,

      אין דומה שתיית קפה בבית בגפך 

      לקפה ברחוב בשמש השוקעת מול יפהפיות שחולפות לפניך שעושות את הטעם האמיתי.

      שום חצר של אתיופי לא תתחרה

        27/12/08 14:27:


      תשובה לדניאל דיסקינד:

       

      בדיוק בנושא הזה אני דן בפוסט הבא שלי.

       

      אתה מזמן לעיין בו.

        27/12/08 14:02:

      צטט: ערסאל 2008-12-26 18:53:43

      צטט: דניאל זיסקינד 2008-12-26 18:25:06

      אין ספק. אנו צורכים הרבה מעבר לצרכים הבסיסיים שלנו. אבל לך תגדיר מהם הצרכים הבסיסיים. אם בתוך גולגלתינו

      לא היה מוח קודח הרי היינו ממשיכים להסתפק במועט. היינו רותמים את האישה למחרשה ויחד מגדלים וחיים על הירק העונתי. קשה היה לנו לסבול את המחשבה שהמחרשה של השכן רתומה לסוס קטן אבל חוץ מזה הכול היה נפלא. ואז היו הילדים שלנו רוצים סוס כמו אצל השכן, וגם את התכשיט  שהשיג בעסקת חליפין עם ההוא מהכפר הסמוך. איך לעזאזל הוא שמע שתכשיט עומד למכירה. שכן אחר הפיץ את השמועה תמורת שימוש קצר בסוס. ובדיוק באותו חריש פגעה המחרשה במרבץ ברונזה קטן. לא תאמינו מה זה עשה לכל הכפר. צריך מזל בחיים כבר אמרתי? חיוך

       

       

      צ'מע!

      אני גרופי גדול של התיאוריה הפונקציונליסתית (דרווין, דורקהיים), שאומרת בגדול, שעולם החי מתאים את עצמו לצרכים של הסביבה ולא להפך.בני האדם המגלומנים, חשבו תקופה מסויימת, שבידם לשנות את הכלל הבסיסי הזה, וניסו לרתום את כדור הארץ לגחמות האין סופיות שלהם.אני חושב, מעריך ומקווה, שמשבר האקלים (או האסון האקולוגי המונח לפתחנו), והמשבר הכלכלי, שנהם תוצאה של הגחמות הבלתי נלאות האלה,  הן תשובתו של העולם הפונקציונליסטי לאנושות שניסתה להתיר כל רסן.אני סומך על כוחה של המגמה האוניברסאלית הזאת, להחזיר אותנו לפרופורציות.

       

       

       אין ספק כי הקידמה הרסנית כאשר אין מתייחסים להיבטים סביבתיים. במדינות מפותחות רבות (להוציא את ארצות הברית של אמריקה בתקופתו של בוש), הבינו זאת. אין אני בטוח שהקטנת פערי התיווך היא הפתרון. הפתרונות הירוקים מנסים לעשות טוב וגם הם לא פשוטים. מסכים איתך שחייבים להיות אופטימיים ולקוות כי תתקיים מגמה אוניברסאלית להחזיר אותנו לפרופרציה.

       

        27/12/08 12:49:

      אז אני מציע שתכתוב על זה פוסט משלך, לצערי, זה שלי לא ממש עוסק בכך.
        27/12/08 10:48:

      צטט: ערסאל 2008-12-26 21:22:49

      צטט: הדב מהיער 2008-12-26 20:50:27

      אתה באמת חושב שאנשים משלמים את המחיר של כוס הקפה בבית הקפה רק עבור שתיית הקפה?

      שתיית הקפה באותו מוסד עונה על כל כך הרבה צרכים, שאין צורך לפרט אותם כאן, ועל זה הם מוכנים לשלם את הכסף.

       

       

       

      השימוש בכוס הקפה בפוסט, הוא אלגורי.

       

      סליחה אם לא הובנתי.

       

      אין בעיני חשיבות למה הסיבות שאנשים קונים את הקפה.(אמנם אתה צודק, יש הרבה סיבות זולת הקולינרית כמובן).

       

      מה שחשוב, הוא פערי התווך המיותרים, הבזבזניים, שצורכים משאבים מיותרים, עבור מוצר שאפשר להוזילו במאות אחוזים אם נשנה את שיטת השיווק, ונבטל כמה תחנות מיותרות בדרך.

       

      תחשוב במונחים של אנרגיה=דלק=זהום סביבתי.

       

      אילו היינו נזקקים רק ל-5 דקות עבודה עבור המוצר הזה, כמה אנרגיה הייתה נחסכת. 

       

       

       

      גם אצלי השימוש בקפה היה אלגורי.

      לישיבה בקפה (ולא לשתיית הקפה) יש שפע של שימושים / תועלות

      עליהם אנחנו מוכנים לשלם כסף, ואפילו הרבה.

       

       נכון. צודק.

      פשוט מרתק!

      בדיוק הערב קראתי על נפילתם של המיליארדרים לבייב, תשובה והעופרים והמאמר שלך כאן מצטרף לי למחשבות שהצטופפו לי בראש בעת קריאת המאמר של סבר פלוצקר בידיעות, סיכמת את זה יפה "כסף רב שהפך לאבקת פיות"

      כתיבה פנטסטית.

        26/12/08 21:40:

      צטט: גורדון בר 2008-12-26 21:26:24


      עד לקפה המאמר/פוסט היה מענין,

      הגעת לקפה - הבנתי כי גם אני מכלה

      את זמני בפוסטים משעממים - נבהלתי

      נראה לי שאחזור לקרוא שוב יצירות מופת

      למשל - פרימו לוי, יונתן סויפט, עגנון, קפקא

      ועוד ועוד

       

      העיקר הבריאות.

        26/12/08 21:26:


      עד לקפה המאמר/פוסט היה מענין,

      הגעת לקפה - הבנתי כי גם אני מכלה

      את זמני בפוסטים משעממים - נבהלתי

      נראה לי שאחזור לקרוא שוב יצירות מופת

      למשל - פרימו לוי, יונתן סויפט, עגנון, קפקא

      ועוד ועוד

        26/12/08 21:22:

      צטט: הדב מהיער 2008-12-26 20:50:27

      אתה באמת חושב שאנשים משלמים את המחיר של כוס הקפה בבית הקפה רק עבור שתיית הקפה?

      שתיית הקפה באותו מוסד עונה על כל כך הרבה צרכים, שאין צורך לפרט אותם כאן, ועל זה הם מוכנים לשלם את הכסף.

       

       

       

      השימוש בכוס הקפה בפוסט, הוא אלגורי.

       

      סליחה אם לא הובנתי.

       

      אין בעיני חשיבות למה הסיבות שאנשים קונים את הקפה.(אמנם אתה צודק, יש הרבה סיבות זולת הקולינרית כמובן).

       

      מה שחשוב, הוא פערי התווך המיותרים, הבזבזניים, שצורכים משאבים מיותרים, עבור מוצר שאפשר להוזילו במאות אחוזים אם נשנה את שיטת השיווק, ונבטל כמה תחנות מיותרות בדרך.

       

      תחשוב במונחים של אנרגיה=דלק=זהום סביבתי.

       

      אילו היינו נזקקים רק ל-5 דקות עבודה עבור המוצר הזה, כמה אנרגיה הייתה נחסכת. 

       

       

        26/12/08 20:50:

      אתה באמת חושב שאנשים משלמים את המחיר של כוס הקפה בבית הקפה רק עבור שתיית הקפה?

      שתיית הקפה באותו מוסד עונה על כל כך הרבה צרכים, שאין צורך לפרט אותם כאן, ועל זה הם מוכנים לשלם את הכסף.

       

        26/12/08 19:12:

      צטט: danniell 2008-12-24 22:52:56


      כדי לפוגג 50 מיליארד דולאר צריך להיות קוסם לא קטן. כדי לספר שבניו לא ידעו כלום מזה ולא הרוויחו, עוד יותר לא? ועדיין (עד השבוע שעבר) הסתובב בלי שומר ראש. כנראה שבארה"ב להיות שחור ולנצח בבחירות לנשיאות מסוכן הרבה יותר מלהיות יהודי ולפוגג כמה עשרות מיליארדים...

       

      דניאל יקירי!

       

      כיהודי גלותי, בדיוק כמוני, עליך לדעת שיהודים הורגים בעיקר גויים.

       

      מה גם, שאילו כל יהודי היה נרצח רק בגלל שהוא גנב "קצת" כסף, היו נשארים מאוד מעט יהודים בעולמינו.

       

      מאידך, אובמה הוא כושי, הוא אינו גנב, ואשמתו היחידה שיש סיכוי לא רע שיעשה כמה מעשים טובים בעולמנו.

       

      העובדה שהוא גם שחור, רק מחמירה את העניין הזה, שכן בני האדם לא במיוחד אוהבים אנשים טובים ואו כושים, שעשויים לקלקל להם את החגיגה על פני הגלובוס.

       

      (ראה מה עשו הנוצרים הטובים עם כל הקדושים שלהם, קודם שרפו אותם, ואחרי זה הפכו אותם לקדושים).

       אבל העיקר שיהיה לך אחלה סוף שבוע, עם כמה שיותר רומנטיקה, כי עוד מעט, מרוב דיכאון, גם בשביל זה נצטרך להתאמץ הרבה יותר מקודם.

        26/12/08 18:53:

      צטט: דניאל זיסקינד 2008-12-26 18:25:06

      אין ספק. אנו צורכים הרבה מעבר לצרכים הבסיסיים שלנו. אבל לך תגדיר מהם הצרכים הבסיסיים. אם בתוך גולגלתינו

      לא היה מוח קודח הרי היינו ממשיכים להסתפק במועט. היינו רותמים את האישה למחרשה ויחד מגדלים וחיים על הירק העונתי. קשה היה לנו לסבול את המחשבה שהמחרשה של השכן רתומה לסוס קטן אבל חוץ מזה הכול היה נפלא. ואז היו הילדים שלנו רוצים סוס כמו אצל השכן, וגם את התכשיט  שהשיג בעסקת חליפין עם ההוא מהכפר הסמוך. איך לעזאזל הוא שמע שתכשיט עומד למכירה. שכן אחר הפיץ את השמועה תמורת שימוש קצר בסוס. ובדיוק באותו חריש פגעה המחרשה במרבץ ברונזה קטן. לא תאמינו מה זה עשה לכל הכפר. צריך מזל בחיים כבר אמרתי? חיוך

       

       

      צ'מע!

      אני גרופי גדול של התיאוריה הפונקציונליסתית (דרווין, דורקהיים), שאומרת בגדול, שעולם החי מתאים את עצמו לצרכים של הסביבה ולא להפך.בני האדם המגלומנים, חשבו תקופה מסויימת, שבידם לשנות את הכלל הבסיסי הזה, וניסו לרתום את כדור הארץ לגחמות האין סופיות שלהם.אני חושב, מעריך ומקווה, שמשבר האקלים (או האסון האקולוגי המונח לפתחנו), והמשבר הכלכלי, שנהם תוצאה של הגחמות הבלתי נלאות האלה,  הן תשובתו של העולם הפונקציונליסטי לאנושות שניסתה להתיר כל רסן.אני סומך על כוחה של המגמה האוניברסאלית הזאת, להחזיר אותנו לפרופורציות.

       

       

        26/12/08 18:25:

      אין ספק. אנו צורכים הרבה מעבר לצרכים הבסיסיים שלנו. אבל לך תגדיר מהם הצרכים הבסיסיים. אם בתוך גולגלתינו

      לא היה מוח קודח הרי היינו ממשיכים להסתפק במועט. היינו רותמים את האישה למחרשה ויחד מגדלים וחיים על הירק העונתי. קשה היה לנו לסבול את המחשבה שהמחרשה של השכן רתומה לסוס קטן אבל חוץ מזה הכול היה נפלא. ואז היו הילדים שלנו רוצים סוס כמו אצל השכן, וגם את התכשיט  שהשיג בעסקת חליפין עם ההוא מהכפר הסמוך. איך לעזאזל הוא שמע שתכשיט עומד למכירה. שכן אחר הפיץ את השמועה תמורת שימוש קצר בסוס. ובדיוק באותו חריש פגעה המחרשה במרבץ ברונזה קטן. לא תאמינו מה זה עשה לכל הכפר. צריך מזל בחיים כבר אמרתי? חיוך

       

        24/12/08 22:52:

      כדי לפוגג 50 מיליארד דולאר צריך להיות קוסם לא קטן. כדי לספר שבניו לא ידעו כלום מזה ולא הרוויחו, עוד יותר לא? ועדיין (עד השבוע שעבר) הסתובב בלי שומר ראש. כנראה שבארה"ב להיות שחור ולנצח בבחירות לנשיאות מסוכן הרבה יותר מלהיות יהודי ולפוגג כמה עשרות מיליארדים...
        23/12/08 19:16:
      נחמד לשוב....
        23/12/08 19:10:

      צטט: pazitgo 2008-12-23 18:44:10

      מאלף כתמיד

      הפוסט שלך נותן הרגשה שאנחנו מריונטות.........

       

       

      מזמן לא ראיתיך אצלי.

       

      ברוך בואך.

       

      אנחנו אמנם מריונטיות.

       

      אבל היפה בכל העיניין, שגם המושכים בחוטים, הם מריונטות בעצם.

       

       

        23/12/08 19:08:

      צטט: בלאק סמארה 2008-12-23 17:21:57


      שוב, מעניין מאוד, ותודה.

      אוהבת פוסטים כאלה.

       

      תודה, את עושה לי שווה את המאמץ.

       

       

        23/12/08 18:44:

      מאלף כתמיד

      הפוסט שלך נותן הרגשה שאנחנו מריונטות.........

        23/12/08 17:21:


      שוב, מעניין מאוד, ותודה.

      אוהבת פוסטים כאלה.

      ארכיון

      פרופיל

      ערסאל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין