למען  תחיית (הלבבות) המתים

במדינת ישראל 2005 עדיין לא השכילו להבין נבחרי הציבור, שללא ישום פתרונות מעשיים מידיים

המדינה תידרדר  לתהום שלא תהיה ממנה דרך חזרה, ואכן, היום במדינת ישראל סוף 2008 ,אנחנו

האזרחים תלויים על פי תהום, נאחזים על חוט השערה,רעבים וצמאים לדמוקרטיה,לזכויות לרוב.

תלויים באוויר מצפים ליד מושטת שאינה מגיעה, לבד לא נוכל למשוך ולהרים את עצמנו השערה תקרע,

לעזוב את האחיזה אי אפשר על כן נשארים תלויים באוויר. רק יחד אחים בכוחות משותפים, ניצור שרשרת אנושית חברתית-קהילתית אשר תהווה סולם לכולם. חוט השערה נמשל למימסד הנוכחי לממשלות העושק,ולרשויות המדינה. קבוצות הפוליטיקה בישראל נהנות עד מאד מהצמיחה של המשק כמות-שהיא, ומעדיפות שלא לשאול את עצמן האם פרותיה (של הצמיחה), מתחלקים באופן שיוויוני, הן נשארות אדישות לגורלם של החלשים, המקופחים והמנוצלים. להעלים עין מהקיפוח,הניצול ומחוסר האנושיות, הרי זה עוול הזועק לשמיים, והתשובה הנכונה לא מגיעה ביום הבוחר. נכון למצב האומה כיום יוצא שהרחקנו לכת, וגם התעלמנו מהשאלות החשובות של צדק ומוסר. עוצמת התחרותיות בארץ נחלשת ככל שאנו עולים במידרג הכלכלי והחברתי,וכך, במקום להיות כוח שיוויוני, התחרותיות הופכת לכוח הרסני המעמיק פערים ודוחק ציבורים שלמים אל השוליים ואל התחתית. לנוכח התוצאות מול המציאות,חובה עלינו,לשנות מהיסוד את הדרך, השיטה המקפחת הנהוגה כיום,

וצריך מיד לערוך תוכנית חדשה(קיימת),של אנשי מקצוע אשר הוכיחו את עצמם, ויש הרבה מהם . ישנם ביננו יחידי סגולה שלא נשמע קולם ונחשבים לגאונים בתחומם,אותם אנו נטפח,בין השאר תוצאותיהם יובילו למסעות ניצחון. כיום בכל התחומים,אין ודאות,אי אפשר לדעת מה הסיכון של עשייה זו- או אחרת, להמשיך את מה שעבד עד היום,יכול להיות מסוכן יותר לעתידנו ולעתיד ילדנו, לשנות את זה מסוכן לא פחות-לכן, השאלה הנכונה לשאול היום היא, "באיזה סיכון לבחור" ? ולא "האם לקחת סיכון" ? .