בטור שלו בניו יורק טיימס, פול קרוגמן טוען שההונאה של מיידוף היא סיפורה של וול סטריט. זווית דומה (אם כי כתובה טוב יותר - בכל זאת נובל בכלכלה) לפוסט שלי מלפני כמה ימים (הפואטיקה של קריסה פיננסית). הוא מאיר אספקט נוסף וחשוב של הסיפור - הרווחים המופרזים והמשחיתים שגרפו לעצמם, בדומה למיידוף, אותם סוכני פירמידה, אנשי וול סטריט, תוך כדי יצירת המשבר. 

די מדהים בעצם איך הנזק שגורמים סוכני הפירמידה גדול בהרבה אפילו מהרווחים העצומים שהם גורפים מהמשחק. קצת כמו נרקומן ששובר לך את שמשת המכונית, גונב את הטלפון היקר שלך, הורס לך יום עבודה וכל מה שיוצא לו מזה זה המנה הבאה שלו.