צטט: חיים של תקווה 2008-12-23 17:57:11

"כינוס כוכב יאיר צור יגאל לחברה"

למען  תחיית (הלבבות) המתים

במדינת ישראל 2005 עדיין לא השכילו להבין נבחרי הציבור, שללא ישום פתרונות מעשיים מידיים

המדינה תידרדר  לתהום שלא תהיה ממנה דרך חזרה, ואכן, היום במדינת ישראל סוף 2008 ,אנחנו

האזרחים תלויים על פי תהום, נאחזים על חוט השערה,רעבים וצמאים לדמוקרטיה,לזכויות לרוב.

תלויים באוויר מצפים ליד מושטת שאינה מגיעה, לבד לא נוכל למשוך ולהרים את עצמנו השערה תקרע,

לעזוב את האחיזה אי אפשר על כן נשארים תלויים באוויר. רק יחד אחים בכוחות משותפים, ניצור שרשרת אנושית חברתית-קהילתית אשר תהווה סולם לכולם. חוט השערה נמשל למימסד הנוכחי לממשלות העושק,ולרשויות המדינה. קבוצות הפוליטיקה בישראל נהנות עד מאד מהצמיחה של המשק כמות-שהיא, ומעדיפות שלא לשאול את עצמן האם פרותיה (של הצמיחה), מתחלקים באופן שיוויוני, הן נשארות אדישות לגורלם של החלשים, המקופחים והמנוצלים. להעלים עין מהקיפוח,הניצול ומחוסר האנושיות, הרי זה עוול הזועק לשמיים, והתשובה הנכונה לא מגיעה ביום הבוחר. נכון למצב האומה כיום יוצא שהרחקנו לכת, וגם התעלמנו מהשאלות החשובות של צדק ומוסר. עוצמת התחרותיות בארץ נחלשת ככל שאנו עולים במידרג הכלכלי והחברתי,וכך, במקום להיות כוח שיוויוני, התחרותיות הופכת לכוח הרסני המעמיק פערים ודוחק ציבורים שלמים אל השוליים ואל התחתית. לנוכח התוצאות מול המציאות,חובה עלינו,לשנות מהיסוד את הדרך, השיטה המקפחת הנהוגה כיום,

וצריך מיד לערוך תוכנית חדשה(קיימת),של אנשי מקצוע אשר הוכיחו את עצמם, ויש הרבה מהם . ישנם ביננו יחידי סגולה שלא נשמע קולם ונחשבים לגאונים בתחומם,אותם אנו נטפח,בין השאר תוצאותיהם יובילו למסעות ניצחון. כיום בכל התחומים,אין ודאות,אי אפשר לדעת מה הסיכון של עשייה זו- או אחרת, להמשיך את מה שעבד עד היום,יכול להיות מסוכן יותר לעתידנו ולעתיד ילדנו, לשנות את זה מסוכן לא פחות-לכן, השאלה הנכונה לשאול היום היא, "באיזה סיכון לבחור" ? ולא "האם לקחת סיכון" ? .

 קול קורא לחברים לתת כתף לקרוא ולהגיב על דברים המרגשים הללו.

כל מי שיש לו עניין בלראות את המדינה הזו באור קצת שונה מהנהנתנות הקיימת, מחוסר ההתחשבות, מהחיים בגוב האריות הכלכלי והפוליטי המאפיין אותנו. ישים ידו ויגיב ייתן אות חיים כדי שיחוש שאנו לא לבד..

העולם נוצר כדי שנוכל כולם בלי יוצא מהכלל להנות ממנו, להיות יחד שותפים אמיתיים להצלחתנו כחברה, כתרבות כציביליזציה..

זאת מבלי להסתתר מאחורי ציניות מבלי להחבא  מאחורי פרגוד האדישות וגם מבלי להנהן בראש כאילו ואנחנו יודעים ונביט אל הצד השני כדי שלא לראות. כדי שלא לדעת כדי שלא יערבו אותנו בצרות של אחרים..

אין אין אין צרות של אחרים ואין צרות שיש רק לאחרים כולנו יחד באותה הסירה.

גם אם נעשה חור רק בצד שלנו הסירה תתבטע ואנחנו כולם נטבע איתה.

מה הטעם כאמור, בטכנולוגיה גבוהה ובציוד הכי חדיש כאשר ישנם אלפי מסוממים, זונות וחסרי בית שמשוועים לעזרה רוצים כתף ומחפשים יד להצלה.

מדוע שניתן אך ורק לאותם אנשי פורעי חוק לשלוט על רחובותינו, להרעיל את ילדינן ולשדוד את כספינו  מבלי להתערב. כי זה נעשה למשהו אחר?

לא אין משהוא אחר כל אחר זה אני ואני זה האחר לא חשוב מי הוא מאין הגיע מה שפתו ו/או מה צבע עורו. כל עוד שאני יכול לתרום לו דם או אבר מגופי או הוא לי הרי הוא אני  ואני זהו הוא...

אז אנא באו נעשה סדר בבלגן