צטט: ubik 2008-12-23 18:06:55

החודשיים היחידים שלי בתור אדם צעיר

אף פעם לא הזמינו אותי למסיבות
בפעם הראשונה שרקדתי
זה נראה כל כך מוזר
עד שלא היה נעים לצחוק עלי
לא היה אכפת לי.

הייתי בא לבית ספר עם הבגדים של אבא שלי
חולצות עבודה מפלנל
וטישרטים שקרעתי מהם את הצווארון
עם ראש גדול וגוף קטן
השרוכים קשורים חזק
לא היה לי כסף להיראות כמו כולם
את החינניות השארתי לאחרים
כשאתה לבד אתה לבד.

החברים הכי טובים שלי
מוזרים בעצמם.
היחידים שצחקתי מהם
היחידים שצחקו ממני.
תמיד הרגשנו מבוגרים מדי.
זה היה מיותר, אבל
זה היה עדיף מלנסות להשתלב.
זה, כבר היה בלתי אפשרי
אז ויתרנו
על להיות צעירים.

חשבנו ברצינות
על דברים שאין לנו בהם מושג
כמו על נשים אמיתיות
או על כסף
והיינו מסתפקים בעובדה
שיש לנו את המחשבות האלו

נערות אמיתיות
הלכו לידנו במסדרונות ובכיתות
ונראו לנו כמו הדרך של העולם
לצחוק עלינו, או לומר לנו
מי אנחנו
שלעולם, לא נהיה צעירים.

זה נשאר פחות או יותר אותו דבר
גם כשעליתי על האוטובוס
לטירונות
זה הרגיש כל כך רע
עד שלא האמנתי שזה קורה
אף אחד לא ביקש ממני רשות לקחת את הזמן שלי
אז ויתרתי
על להיות צעיר.

כולם ראו עלי אז, את הויתור
וזה נתן להם כוח עלי.
אם היה נוצר מצב, שבו
מישהו
צריך להפסיד
זה היה תמיד
אני.

שנים אחר כך גיליתי
דרך קובץ מחשב
שאותי
שלחו לשטחים
כי הייתי הכי מוזר
והכי שקט
והכי קל היה
לוותר עלי

כל האחרים, היו יפים יותר ממני
רעננים
מלאי כוח של אנשים צעירים, צוחקים
בלי דאגה בעולם
עם החברות שלהם
בקריה.
כשלא אכפת להם מכלום
חוץ מהעכשיו

בין כל היריות שירו עלי
והריתוקים
והקללות שקיללתי בהן את כל העולם
וארבע שעות השינה בלילה

על מיטה עקומה כקערה
התאהבתי.
הרגשתי, שאחד שכמוני
אין לו ברירה אלא להתאהב באחת
שכמוה.
היא הייתה כל כך יפה
והיא נגעה בגוף שלי
כאילו שאני צעיר.
ופתאום באמת הייתי
בן עשרים.

מאדם, שויתר על הזכות לאהוב
כי לא הייתה מי שתאהב אותו
נהפכתי
לאדם שאוהב
כי לא אהבו אותו לעולם.
מלהרגיש מבוגר מדי,
הרגשתי חסר גיל
צעיר
משהו שלא הייתי אף פעם
חשוף לחלוטין, לציפורניה
של אישה.

כל כך צעירה
השיער שלה הריח דקות ארוכות אחרי שהיא הייתה עוברת במסדרון
והיו לה סיפורים על גברים
ועל חדרי מיטות
ועל הרס שנשאר מאחוריה
ומאחורי
רגליה הצעירות.
ואפילו הקצינים
ידעו שאני אתה
והם שאלו אותי
פעורי עיניים!
בקנאה
"אתה איתה ?"
והייתי עונה להם בקול צעיר. "כן"
לא מאמין, שאני זה שמדבר. 

כשהיא הלכה ממני
זה היה כשהשתחררתי מהכלא
אחרי שנמאס לי מלעשות מה שאומרים לי
ורציתי לעשות רק מה
שהיא תאמר לי.
הדבר הראשון שעשיתי היה להתקשר אליה.
עשרים ואחת ימים בלעדי, והיא אפילו לא התגעגעה
שלחה אותי, בחזרה לעצמי.
אני יודע היום, שהייתי צעיר מדי

הייתי
מלא בכוח של אנשים צעירים
וצרחתי בחדר שלי בבית
מילים של כאבים. מלאות
בכוח.
צרחתי: "אההההה"
והרגשתי כאילו
מנסרים ממני חלקים
ודם שוטף אותי
ואין עוד.

מזל שלא היה שם אף אחד
כי הם היו שומעים אותי בוכה
ולא רציתי שישמעו
כי אז,
כבר שוב
התבגרתי