על דת ההפרטה, הדת הנגדית וחילול הקודש

16 תגובות   יום רביעי, 24/12/08, 00:05

התומכים בהפרטה בישראל דומים לכת דתית. כמו ברוב הדתות, גם אצלם יש אמונה לוהטת הגוברת לעתים על ההיגיון ועל תפיסת המציאות, ומתחת לפני השטח אותו שילוב לא קדוש של אינטרס חומרי ותאוות כוח. לעומתם נראה שרבים ממתנגדי ההפרטה רואים בה מין כוח שטני חסר-פנים, שני רק לגלובליזציה באכזריותו. האמת, כהרגלה, אינה מצייתת לאף אחת מהדוגמות הדתיות.


הטענה המרכזית מאחורי תנועת ההפרטה היא שהמדינה אינה מסוגלת לנהל באופן יעיל גופים כלכליים. שחיתות, בירוקרטיה והיעדר חשיבה "יזמית" מונעים ממנה לכאורה לפעול כשחקן כלכלי רציונלי ויעיל. זה טיעון מפתה – כולם אוהבים לחשוב שהשלטון מסואב – אבל אין לו תמיכה במציאות. מי שישווה את התשואה הכוללת של בנק לאומי שהיה בבעלות ממשלתית לזו של הפועלים המופרט בעשר השנים האחרונות יגלה להפתעתו שדווקא הבנק הממשלתי הרוויח יותר (ולעומת זאת שילם הרבה פחות למנהלים שלו). הטיעון הזה גם נוטה להתעלם מכך שכל אותם גופים המועמדים להפרטה הוקמו בהצלחה ונוהלו עשרות שנים ע"י אותה מדינה לא יעילה לכאורה. המדינה הרי הקימה יש מאין את כימיקלים לישראל, אל על, בזק ועוד חברות. כנראה שהיא מסוגלת לעשות משהו כמו שצריך.


לא שאני חושב שהמדינה מצטיינת בניהול כלכלי, ולא שאידיאולוגית חשוב בעיני שהיא תנהל את כל החברות האלה. הבעיה יותר פרגמטית מאידיאולוגית. בעיה פרגמטית אחת היא שארגונים נוטים מעל לכל לשרת את עצמם ואת קבוצות הכוח השולטות בהם. כשהמדינה מוכרת ארגון שהתרגל במשך עשרות שנים לעשות את מה שטוב לו, למנהלים ולעובדים שלו היא בסך הכל מוסיפה עוד בעל הון למשוואה, אבל מבחינה כלכלית לא צומחת טובה למערכת כולה. במקרה ה"טוב" יצליח הקונה לצמצם מעט את זכויות היתר שקנו להם העובדים עם השנים. בכל מקרה הוא יתגמל את המנהלים יתר על המידה וישאף לרוקן את החברה מהנכסים שצברה עם השנים. שיפור השירות או הורדת מחירים לא ממש עומדים על הפרק (ראיתם משהו כזה באל על או בבזק? בבנק דיסקונט?).


הבעיה הזו מחריפה כשלחברה המופרטת יש נכס ייחודי, כמו מונופול מלא או חלקי (בזק, אל על, הנמלים, חברת החשמל) או גישה בלעדית למשאבי טבע (כימיקלים לישראל). במקרים כאלה, העובדים וההנהלה כבר הגיעו מזמן לסטאטוס קוו למול הצרכנים על חלוקת מה שקוראים הכלכלנים "הרנטה המונופוליסטית". הפרטה אחרי הפרטה מוכח שלבעלים פרטיים אין כל יכולת או כדאיות כלכלית לפרק את הסטאטוס קוו הזה. לרוב הם כורתים ברית יקרה עם העובדים, מטביעים את ההנהלות בכסף ופונים לדבר האמיתי.


והדבר האמיתי בהפרטה הוא הבעיה הפרגמטית הנוספת: המדינה כמעט אף פעם לא מבינה מה באמת היא מוכרת. לחברות הממשלתיות הותיקות יש תמיד נכסים חבויים, שבדרך כלל לא נלקחו בחשבון במחיר המכירה. ברוב המקרים מדובר בנדל"ן, שהביא להתעשרותם המוקדמת של לא מעט מפריטים. במקרה של בזק זה היה אפילו יותר פשוט (ולא שחסר לה נדל"ן) – כסף מזומן. המשקיעים משכו דיבידנד אדיר מייד לאחר הרכישה, כך שבתום שלוש שנים הם כבר קיבלו חזרה במזומן 35% מההשקעה המקורית.


טיעון נוסף, שמושמע בעיקר כשהמדינה עושה מיקור חוץ (outsourcing) לשירותים, הוא שאין למדינה מומחיות מספקת. זה לפעמים נכון - המדינה כנראה לא צריכה להחזיק בית תוכנה משל עצמה או בית דפוס משל עצמה. הבעיה היא שתומכי ההפרטה שוכחים שיש דברים שלא רק שלמדינה יש מומחיות בהם, היא היחידה שיכולה לעשות אותם. יש דברים שהיא פשוט עושה יותר טוב, כמו למשל מערכת בריאות או תחבורה ציבורית. בארה"ב מערכת הבריאות פרטית, ולא רק שההוצאה הלאומית על בריאות גבוהה כמעט פי 2 מהמקובל בעולם המערבי (15% מהתמ"ג לעומת 8% בישראל), גם התוצאה הסופית פחות טובה: באינדיקטורים בסיסיים כמו תוחלת חיים או תמותת תינוקות ארה"ב מפגרת אחרי רוב העולם המערבי (כולל ישראל). מי שנסע ברכבת מפריז ללונדון לא יכול היה שלא להתפעל מההבדל בין הטיסה מעל המסילה הציבורית עד לתעלה לזחילה במסילה המופרטת אחריה.

 

אבל יש גם דברים שאסור לאף אחר מלבד המדינה לעשות, וכאן אני מגיע לנושא שקשה לי להירגע ממנו כבר הרבה זמן: הפרטת בתי הכלא. קשה להאמין, אבל משרד האוצר, לאחר נסיונות רבים ואיומים שלא לתקצב יותר בניית בתי כלא, הצליח להביא את הכנסת לחוקק חוק להקמת בית סוהר פרטי בישראל. במכרז זכה יקיר העיתונות הכלכלית (עד לא מזמן) לב לבייב. יש המון מה להגיד נגד הפרטת בתי כלא. זה לא עובד בשום מקום, זה פוגע בזכויות אדם, מייצר אינטרס מובנה של בעלי ההון להחמיר בענישה (ארה"ב הפריטה את בתי הכלא וה"תעשייה" צמחה למקום הראשון בעולם באסירים לנפש), בלתי אפשרי לפקח על הזכיינים ועוד ועוד (אפשר לקרוא עוד כאן). אבל מה שבאמת חשוב זה שהמדינה מפריטה כאן את עצמה לדעת - היא מעניקה לזכיין פרטי את מה שאמור להיות שלה בלבד, הזכות להפעיל כוח. וזה בעיניי חילול הקודש ובגידה בכל רעיון המדינה המודרנית. כל זה כמובן לא עניין לא את משרד האוצר, לא את המשרד לבטחון פנים (למרות שהם ניסו להתנגד עד שעצרו להם את התקציב) וגם לא את נבחרינו. ישראל בחרה במודל הקיצוני ביותר של הפרטת בתי כלא, זה שנכשל כישלון חרוץ בארה"ב.


אז אם זה כל כך רע, למה המאמינים לא מתפכחים? מבלי להיגרר לתיאוריות קונספירציה, כדאי למנות את התמריצים לגורמים השונים. לבעלי ההון זה כדאי. קודם כל, מי שקונה מצפה תמיד לרווח נאה (לא תמיד זה מצליח, אבל ככה זה בעסקים). אבל יותר מזה, ההון הדומיננטי תמיד שואף להתפשט, וכשם שהוא מתפשט לחו"ל, כך הוא גם שואף להתפשט לתחום המחיה של המדינה. כדאי לבעלי ההון שחלקים גדולים ככל האפשר מהכלכלה יהוו כר פעולה עבורם. לפקידים זה לדעתי קודם כל אגו טריפ. כמי שעבר ליד כמה עסקאות גדולות אני יכול להעיד שזה מרגיש מדהים לראות את כל הכסף הזה עובר מצד לצד (תראו איזה יופי נראה הצ'ק בתמונה למעלה). חוץ מזה אנשים אוהבים להשאיר חותם. זה גם נותן חשיפה לא רעה, לעיתונות ולבעלי ההון (תראו איך זה השתלם יפה לניר גלעד שמכר את צים בנזיד עדשים לאחים עופר והיום הוא עובד אצלם). ואם עוד יש אמונה דתית שתומכת בכל הסיפור, אז למה לא...


אז מה השורה התחתונה מכל זה? אף פעם לא הייתי ממתנגדי ההפרטה המושבעים. לדעתי לא נורא למשל שהמדינה מוכרת את לאומי (זה גם מספק לא מעט בידור באופן שבו זה נעשה). אבל לאור הניסיון הלא כל כך מוצלח עד כה, ולאור העובדה שכל מה שנשאר להפריט נע בין הבעייתי (חברת החשמל ומקורות) לנורא ואיום (בתי הכלא ובתי החולים - על הפרטת המשטרה והצבא עוד לא מדברים כאן, למרות שהאמריקאים כבר עושים את זה בעיראק), נראה לי שאפשר להכריז שגמרנו עם הסיפור הזה. שפקידי האוצר ימצאו משהו חדש להאמין בו. ובכל מקרה, את הפרטת בתי הכלא חייבים לעצור.




דרג את התוכן: