מה קשה היה הלילה האחרון. פניה לא עזבו את מחשבתו, וגם כשניסה וכבר הצליח להטות מחשבותיו בכיוונים אחרים, לאחר זמן מה היא שבה, חייכה אליו, ליטפה את לחיו.

כבר חצי שנה שהיא יוצאת עם גבי, חברו הטוב. בתחילה הוא כמובן פירגן ושמח עבור גבי. גם גבי, כמוהו, חיפש אהבה מזה זמן, ומשהופיעה יערה, אחרי חודש של התלבטויות, הכף הוכרעה, והם הפכו לזוג. הוא שמח עבור גבי, וזה אפילו היווה עבורו השראה. שגם לו יש סיכוי, מתישהו, בעתיד, למצוא מישהי שתאהב אותו. ושהוא יאהב אותה.

הכאב החל אי שם בחורף, ביום שאסף את יערה בדרכם לביתו של גבי. הגשם שניתך בחוץ היה חזק מנשוא, מכוניתו המרופטת בקושי הצליחה לצלוח את הרחובות השטופים במים, ומצב רוחו המרופט אף הוא, השתלב במזג האויר בהרמוניה מושלמת. יערה נכנסה למכוניתו שטופת מים, עטופה במעיל צמר ובצעיף, אך ריחה הנפלא מילא את חלל מכוניתו הקטנה, וחיוכה היה הדבר היפה ביותר שראה בחייו. היא נשקה על לחיו נשיקה רטובה, כי פניה היו ספוגים, אך הוא חש, אולי רק מתוך כמיהה, שהמים ביניהם מסמלים את שאסור לומר. לפתע הוא הבין את שחשש ממנו זמן רב. הוא מאוהב ביערה.

ומרגע שהבין זאת, הדברים הפכו רק יותר ויותר מסובכים. כל פעולה שלה התפרשה על ידו כסימן שגם היא. שאהבתו אליה אינה חד צדדית, שהיא חושבת בדיוק את אותם הדברים, ולו גבי היה נעלם מן המשוואה, באופן זה או אחר, הם היו ביחד עכשיו. מאוהבים כמו בסרטים.

היא צחקה מבדיחותיו בקול גדול, צחוק שאף אחת לא השמיעה מעולם למשמע הלצותיו. היא ליטפה אותו בחום, חום שגם במערכות היחסים שהיו לו בעבר הרחוק, לא קיבל, והיא שיתפה אותו בסודותיה, כאילו היתה אהובתו. אך לאהבתו האמיתית אליה, לא היה קול. הוא כל כך רצה לומר לה, ולא יכל, בגלל גבי. הוא כל כך רצה שמשהו יקרה, לטוב או לרע. שיחסיו עם גבי יעלו על שרטון ואז או שיעלמו הזוג מחייו, או שדבר מה יקרה בינו לבינה. הוא רצה להיעלם למקום אחר.  

ואז קרה אתמול בלילה. הוא ישב עם שניהם באיזה בר, בעוד ערב חסר תכלית או כיוון מבחינתו. הם התנהלו כזוג שכבר התרגל זה לזו. ובכל פעם שגבי קם, לומר שלום לחברים שפגש, לשירותים, לקנות סיגריות, היו לו רגעים מושלמים של חסד במחיצתה. ההתנהלות המשולשת שלהם בעת היותו של גבי, מין שיחת חולין משעממת שהאל לא ברא, התחלפה לפתע באורות הוליוודיים, בנצנוצי תשוקה, בחיוכים מלאי תוגה, בינו ובינה. הוא כל כך רצה אותה, הוא חש שליבו תיכף יקרוס, וקיווה באמת שהאמבולנס יגיע מהר בשביל להביאו בזמן לבית החולים, שם יצילוהו ברגע האחרון.

אחר כך הלך לביתו ברגל, נוגה וכואב. חושב על האהבה הבלתי אפשרית שנפלה בחיקו, ועל גבי, שהוא אינו אוהב יותר, כי הוא עומד כעת, בלי כוונה אמנם, בינו ובין האושר. גבי הוא זה שמפריד בין היותו אומלל להיותו מאושר, וכי כיצד יוכל לאהוב אדם כזה, גם אם מדובר בחברו הטוב ביותר.

בסוף נרדם, עם עצב בלבו. וכשקם, העצב שהיה מנת חלקו בלילה, קם איתו.