"מודה אני לפניך, מלך אל חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך" אייך שאנחנו קמים בבוקר ככה יראה היום שלנו. בבחינת נבואה המגשימה את עצמה לכל כיוון שנבחר. אם אנחנו קמים עם חיוך תודה וציפייה, נקרין את זה החוצה ויש סיכוי גבוה שיהיה לנו יום נפלא, וכן להיפך.
פתחתי את הקטע במשפט שהשבוע שמעתי הסבר למשמעות שלו, שלדעתי יכול לתת המון כוח עוצמה ואמונה בעצמינו על הבוקר. להלן ההסבר: הקב"ה החזיר לי את הנשמה כי האמונה שלו בי רבה - כלומר הקב"ה בכבודו ובעצמו מאמין בי! וחושב שיש לי עוד משהו ייחודי לתת לעולם, אני קיבלתי הבוקר נשמה כי יש בי משהו שאף אחד אחר לא יכול לתרום לעולם, היכולת האישית שלי נדרשת. כל הביקורת והדעות של אנשים שעלולים להרפות את ידי מתגמדות, כי מי יודע עלי יותר טוב מה"יצרן" שלי? לי זה נותן כוח בפתיחת היום.
תרגיל נחמד באימון הוא לפתוח את היום ברשימת תודות והוקרות על כל מה שטוב לי, ויש לי, ועובד אצלי (תנסו ותראו שצריך הרבה זמן ודפים בשביל זה..), וכך להתחיל את היום עם חיוך ובטחון עצמי שיקרין לנו להמשך היום. תיאור דומה ראיתי בגמרא על המבנה של ברכות השחר במקביל להתעוררות בבוקר: ברגע שהאדם שומע את קול התרנגול/שעון מעורר: "ברוך אשר נתן לשכווי בינה להבחין בין יום ובין לילה", פוקח עיניים: " ברוך פוקח עיוורים", מתרומם ויושב "ברוך מתיר אסורים" מזדקף במיטה: "ברוך זוקף כפופים", מניח רגליים על הקרקע: "רוקע הארץ על המים", מתלבש: "ברוך מלביש ערומים", נועל נעליו: "ברוך שעשה לי כל צורכי", וכך להודות ולהוקיר על כל מה שעובד אצלנו וכל מה שיש לנו, ולהפנים שלא הכול מובן מאליו, ועוד לפני שפתחנו את היום: כבר יש לנו המון!
מי שרוצה ללמוד על גישה בריאה לחיים, אני ממליץ בחום על ההרצאה האחרונה של רנדי פאוש, ספר על החיים ואייך לחיות אותם נכון. כל אתגר שניצב מולו בחייו משול לחומת לבנים, או בלשונו: "חומות הלבנים נמצאות שם כדי לעצור אנשים שלא רוצים מספיק לעבור אותן, הן שם כדי לעצור אחרים לא אותך" או "הסיבה שחומת הלבנים הזאת ניצבת שם, היא לא כדי למנוע מאיתנו להיכנס, אלא לתת לנו הזדמנות להראות כמה אנחנו רוצים את זה"
אז תודה מעומק הלב לכל מי שקורא, מתייחס ומגיב לדברים שאני כותב, שלכם, שימי |