נו... היה יום אחד שַקֶט!

אתמול כשקראתי חדשות, לא האמנתי למראה עיני.

במשך כל היום נכתב ב"זיג-זג" שיש/אין הפסקת אש = תהדייה!

קיבלתי סחרחורת. יש? אין?

נו... אז היום התעוררתי לקול אזעקת הטילים. היה חם ונעים במיטה החורפית שלי.

נאלצתי לצאת וגם שמעתי נפילה...

חזרתי למיטה החמה. כבר מתרגלים. רק עוד חלום אחד קטן אולי...

כשאני קמה, עם הקפה הראשון של הבוקר אני קוראת חדשות ואח"כ שותה איתכם ב"קפה".

מול עיני עמד מאמר ושם נאמר:- בעקבות מטחי הרקטות הבוקר (שוב מְעֱדְנִים לילד את שמו-

במקום טיל- רקטה...), העלה מגן דוד את הכוננות לדרגה ב '.

(למי שלא מבין בדרגות כמוני זה אומר 120 אמבולנסים).

והשורה שהכי תפסה אותי, אחרי פירוטי ה"נפילות" איפה וכמה (ספירת המלאי היומי),

התפריט הבוקר היה עשיר ומגוון- פצמרים, רקטות וגם גראדים לקינוח!

..."בכל המקרים לא היו נפגעים... "

כאילו שמישהו כאן גרם לכך שלא יהיו נפגעים..

הרי זה ענין של "מזל"...

אחד התושבים שביתו נפגע מפצצת מרגמה. התיקרה נפלה לתוך מיטתה של ביתו הקטנה הבוקר.

פנה ושאל:- איפה אני אלך לישון? בבית של אולמרט בירושלים?

ואגב, חבר יקר שבטח לא קורא אותי, גם בירושלים, ..לא חסר להם.

שם אתה עולה לאוטובוס או סתם חוצה את הכביש ולא יודע אם תעבור את היום- כי אולי איזה שהאיד

יתפוצץ יחד איתך באיזה אוטובוס, או אולי סתם איזה טְרַקטוֹרַן מהכפר הסמוך יתחשק לו ל"גהץ" כמה עוברי אורח על הכביש בבוקר.

ושוב המשפט הזה "קופץ" לי בעיניים.

"ויש לציין כי מהבוקר לא פונה אף אדם לבית החולים בעקבות הירי"...

אהה... והמחבלים בשונה מאיתנו- ידעו דוקא לנצל את מזג האויר החורפי והסוער והראות הלקויה, בכדי להגיע לגדר המערכת..

(שוב אזעקה)

חזרתי!

לרגע התבלבלתי ווחשבתי שאנחנו בפורים ולא בחנוכה.

כי היום אני מרגישה כמו "קפצון" - מוקפצת מדי פעם למנגינת האזעקות.(מזכיר לי גם סלט מוקפץ- הכל אלו אסוציאציות שעוברות לי מהר בראש תוך שאני מנתרת מפה לשם פותחת סוגרת תריסים נגד רסיסים).

אבל לא!

זאת חנוכה

ששרים בה באנו חושך לגרש...

וכאן יושבים בחושך עם תריסים מוגפים שאלו ה"מגינים" שלנו...

היום בחוץ, סוער במיוחד- מזג האויר סוער וקר, אבל יש לנו "רקטות" שמחממות לנו את האויר

(אש < אויר)

יש תחושה גם שמעצם הקירבה לעזה- זאת ממש קירבה לעזאזל. התחושה ששם מתרחשים הדברים הגרועים ביותר. ומה שהכי מפחיד שהם נסתרים. כי במקרה הזה הלב לא רואה את מה שלא גלוי לעין...

(מבקשת רק לציין שכתיבת הפוסט הזה משמשת לתרפיה מנטלית בלבד במקום ללכת לחדר כושר... ).