אתמול.

זה קרה.

ביקרתי חבר שגר בדרום העיר.

ממש בקצה הדרומי של אלנבי.

והייתי צריך לעבור כמעט את כל הרחוב לאורכו.

שיצאתי התחיל הגשם לרדת.

בהתחלה הייתה רק רוח.

ואז התחילו טיפות קטנות.

אחרכך זה התערבב.

ואז באה רוח חזקה יותר.

והטיפות גדלו.

או שאולי התרבו.

המטריה שלי החזיקה מעמד

עד בית הכנסת הגדול.

והתעופפה לה לעזאזל.

רכסתי את המעיל והרמתי את הצווארון.

חפרתי את הידיים עמוק בכיסים.

הטיפות כבר הפכו לפסים של מים.

הכביש הפך נהר.

המדרכה הייתה לפעמים אי.

לפעמים ערוץ שהתחבר אל האפיק המרכזי.

פתחי ביוב הפכו למעיינות.

ואז זה התחיל.

בהתחלה פחדתי.

הלב דפק בי בחזה. 

התחלתי ללכת מהר יותר.

ניסיתי להתעלם.

חפרתי את עצמי עמוק יותר בכיסים.

התקדמתי עוד.

צעד.

ועוד אחד.

עד שפשוט זה כבר היה קרוב מדי.

לא יכולתי להתאפק.

ודילגתי. :)