| איבדתי אותך/מתן לוין בית א' הלב צועק והמוח מחסה את אוזני שלא אשמע האהבה קיימת בפנים ומכוסה בגדר וחומה העולם נראה אפור כי ניסיתי לברוח מרגשותיי זה לטובה אז למה זה מרגיש כל כך רע בדמעותיי
פחדתי שאפגע הרגשתי שזה יבוא כמו נביא חורבן אז הקפאתי את ליבי והשתמשתי במוחי המאובן ברחתי ממך כשבעצם רציתי לרוץ לכיוונך פגעתי בך כשרציתי לשמור עליך ועל ליבך
זה חד משמעי עם מתמטיקה לא ניתן להתווכח הייתי בי אמונה שנסתדר אבל בחרתי שנתכסח האורות בלילה נראים לי מסנוורים ומעוורים כמו שאני עוצם עייני למה שרגשותיי אומרים
ואנשים נראים מרחמים עלי כאילו הפכתי למסכן המבט בעיני משדר שאת ליבי לא ניתן לתקן הרגשות נדמו והאורות שהיו בחיי התעממו כי ויתרתי על הדבר הכי חשוב שבידיי נתנו
פזמון: את המילים שרציתי להוציא השארתי בתוכי הדממה השתלטה על ליבי ונשמתי הקשיחות של ראשי ניצחה במערכה בחרתי ללכת לעצב ולוותר על השמחה
איבדתי אותך ואני יודע שזה רק באשמתי אני הולך ובוכה חושב רק עליך מנסה להבין איך ויתרתי עליך
בית ב' אם זה כל כך נכון אז למה זה מרגיש לי כמו טעות אם צריך להמשיך הלאה למה בא לי עוד הזדמנות הרגשתי רע איתך אבל עכשיו זה גרוע כפליים כי אני מתגעגע להרגיש את חוף גופך בידיים
מילים יוצאות ומתפוגגות אבל לא הרגשות אם נשיקה היא מילה אז היו לנו שיחות ארוכות ואולי צדקת כשאמרת שלא נפרדים אלה מתקנים אבל לא נראה לי אנחנו יותר מידי שונים ודומים
וזיכרונות יפים אבל היו בנינו יותר מידי ריבים נוצות ובדים קטיפתיים לעומת נחשים ועקרבים חשבתי שאשנה אותך והצלחתי במידה מסוימת אבל לא עד הסוף כי אם כן דברים היו אחרת
ולעולם לא אשכח אותך והרגשות לא יתפוגגו ואיך נגעת בי כמו שאחרות לעולם לא נגעו אבל כנראה שאנחנו עדיין בוסריים מידי לקשר ואני לא רואה את האור עכשיו אבל יודע שיהיה בסדר
פזמון: את המילים שרציתי להוציא השארתי בתוכי הדממה השתלטה על ליבי ונשמתי הקשיחות של ראשי ניצחה במערכה בחרתי ללכת לעצב ולוותר על השמחה
איבדתי אותך ואני יודע שזה רק באשמתי אני הולך ובוכה חושב רק עליך מנסה להבין איך ויתרתי עליך
|