האם זה אפשרי? נשאלת שאלת השאלות, האם יש יכולת לחיות את החלום או שמא נידונו לחיי חלומות שווא המתנפצים ברסיסי דם אל שמשות גורלנו? מתי נוצר הצורך הזה לעבור את המסך, להיות מושא הערצה ולממש כל צורך קמיהה, למה אנחנו רוצים לפרוץ כל פעם מחדש גבולות עצמיים, להשאיר בנונשלנט מאחורה תפחדים ופשוט להיות האגדה, הגיבור הקלאסי או יותר נכון- האנטי גיבור. הלעטה! זו המילה עודף אינפורמיישן בעידן של שיממון, בתקופה שהאמת והחלום אולי מוצעים בסיכויים קלושים, מעבר לאוקיינוס וגם זה אם התמזל מזלך הלא יוצלח. יותר מדי מהכל, קליפים שחוצבים בך אימג'ים של אגדות שלא ימותו לעולם לבושות בבגדים אלמותיים ומלאות בהילה ומסר נצחיים, זה העולם שממשיך למכור תדמיות פורצות גבולות, גדולות מהחיים,טרגיות ואנרכיות שפרצו כל מחסום אפשרי. הכל אדיר מבעד לקופסא, גלאמי ואותנטי באותה מידה, פעורי פה אנו יושבים מול המכשיר קמהים לחזור ארבעים שנה אחורה,חורטים על עצמנו מניפסטים של צורך יוצקים בצורתנו תשוקה לשינוי, וההלעטה ממשיכה, ספרים שלמים מאכילים אותנו בגישות אנרכיסטיות אידיאלסטיות, בין אם סמויות או גלויות, אתה נחשף ומזדהה שזה לגיטימי לחלוטין אך אתה גם מפנים, ואם לא במודע חושייך כבר מוקהים בייאוש ציני ובמרמור סרקסטי. אתה כבר לא ממשי, פיקציה בדיונית שמבקרת בעיניה את הנעשה סביבה מתיימרת להיות מישהו עם ערכים מאמצת עקרונות של שיכורים מתים, ובגדול מכלה את ימיה בשנאה בעיקר עצמית על עצם קיום נעלה בחברה כה נאלחת. זה חודר כי זה חלק מתהליך ההלעטה, כולנו מתים לשייכות כולנו נתונים לחסדי הטכנולוגיה, כמויות התוכן שזורמות לתוכנו בלי להספיק לעבדם אנחנו כבר הופכים אליהם, האינדיבידואל הוא חיקוי של המקור שגם הוא חיקוי של מקור אחר- שלשלאות הטירוף מעולם לא נראו קרובות יותר. ובכל זאת אנחנו ממשיכים לשאוב והם להפיץ, המכונה המשומנת לא תחדול, ולמה לה? להקות שמייצרות להקות אחרות, זנים של השפעות שמתרוצצות לכל הכיוונים שנתקעות באסקפיזם בסוריאליזם ולבסוף גם ככה הכל נגמר בקפיטליזם.. למה? כי תמיד יש מה לעשות או שאתה מחוסל! מה הוביל לזה? אולי הצורך בחופש ללתת ביטוי ללא גבולות, לשאת בנטל חלומות הילדות, להיות הכל רק לא ההורים שלנו, לנצח את אלה שאמרו לנו לא לא לא.. ואולי בעיקר לעצמנו הקטנים, חסרי האונים שמרגישים כל כך מיותרים, מכוערים מעוותים לא פרופורצונליים , חסרי מודעות, חסרי חן, חסרי תחכום אין לנו את הכלים והלוואי שהיה לנו כי בפנים אנחנו הרבה יותר מזה, אנחנו הכוכבים האמיתיים אנחנו זוהרים ומרגשים ויכולים לפרוץ סכרים של שקרים להיות חדשניים ואלמותיים- רק תכירו אותנו תראו אותנו! זה כמו שאומרים שלא משנה מה תאמר משנה איך תאמר, האסטתי עלה על האתי מעשן ואז יורק אותו כעלה גת מקולקל. כל שנותר הוא ללכת ולהלעיט עצמך בשביל לגדול כביכול בשביל להיות חלק בשביל לנוון חושים אחרונים של טבעיות בפרצופים מרוטשים, בעצמיות מפוברקת ובקלישאות זוהרות. הבנאליות היומיומית כמעט צורחת את הצורך בסערות והן פשוט לא קיימות- לפחות לא בצורה האקסטרים שקראנו/שמענו/ראינו. אנחנו מתחקים, מתרבים אין טיפת צניעות הכל אקסצנטרי ופלסטי ככל שתצרח יותר כך תקבל יותר, תתלכלך תצבע בזוהר תחשוף שדיים מגואלים בדם על רקע הדגל, מעולה, הרווחת הנהון של שייכות ניזונת מאידיאל האומנות! מישהו אמר לא מזמן שזה מצחיק כל הסצינות שוליים שמוחות על תרבות של אנשים שהולכים מדברים ומתלבשים אותו דבר אז כמחאה הם הולכים מדברים ומתלבשים אותו דבר. זו המחשה מעולה לעולם ההלעטה המרד גם הוא מכור מראש, גם ככה הצטרפת אליו מתוך תחושה מסוימת שאיכשהו קשורה לשיר ששמעת משהו שראית או במקרה הזה... קטע שקראת. |