כותרות TheMarker >
    ';

    אמריקנו כפול

    ארכיון

    גואנטנמו, חלק ב'

    6 תגובות   יום חמישי, 25/12/08, 03:33

    האף של מתכנן פיגועי 9-11 

    אחד הסיפורים ההזויים מבית היוצר של גואנטנמו שייך לרשמת הדיוקנאות ג'נט המלין, היחידה שיש לה הזכות להוציא תמונות מהאולם שבו מתנהל המשפט של החשודים בטרור. כשציירה את הדיוקן הגדול של החשוד בתכנון פיגועי ה-11 בספטמבר, הביאו לו בתור מחוות רצון טוב את התמונה

     לאישור.

        

     

    שייח' מוחמד לא יצא מרוצה. "האף גדול מדי", התלונן. גם התיקון שעשתה לא מצא חן בעיניו, והוא המליץ לה באמצעות עובדי בית המשפט להעתיק את האף מהתמונה שצילמו סוכני הסי-איי-איי בעת מעצרו.   

    גם מהתמונה הסופית הוא לא היה מרוצה, אבל כאן, כפי שאומר פתגם רוסי, אין מה להתלונן על המראה, כשהפרצוף עקום. בתור שהיד מטעם עצמו שמבקש להקדים את הוצאתו להורג, יחד עם ארבעה חשודים נוספים בתכנון הפיגועים, לכאורה היה צריך לדאוג יותר לנשמתו מאשר לצורת האף ברישום.  

    "בעיית התדמית" 

    הדיון על סגירתו העתידית של מתקן המעצר בגואנטנמו די מזכיר את הדיון הזה על האף: מתרכזים בעיקר במאפיינים חיצוניים בולטים וססמאות לא מתוחכמות במיוחד (כן כן, נוסח הסטיקרים "לסגור את גואנטנמו"), ומעט מאוד בתוכניות קונקרטיות. מבחינה טכנית, אין הרבה טעם לסגור את המתקן  שבשנים האחרונות הושקע הון עתק בשיפורו. נכון להיום, זה כלא שמאובזר טוב יותר ממרבית בתי הכלא אפילו בארה"ב עצמה. לא סתם מייקל מור בסרטו "סייקו" הגיע לשם עם ניצולי 9-11 וביקש שהם יקבלו "טיפול רפואי כמו של המחבלים".

    המתקן החדש, שבנייתו החלה רק בשנת 2002 עלה עשרות מיליונים. העתקת המתקן למקום אחר (הוא הובא בבלוקים מוכנים שהועתקו ממתקן מעצר קיים בארה"ב והורכב במקום) גם היא תעלה הון עתק, כמו גם הסבת מתקן אחר לכלא בעל רמת אבטחה מספיק גבוהה. אי אפשר לערבב בין עצירי גואנטנמו לאסירים האמריקאים מן השורה (מעניין מה יהיו התגובות בקרב האסירים, למשל, נוכח התפילה הקולנית חמש פעמים ביום).

    צריך להכין מרפאה נפרדת, מקום למפגש עם עורכי דין והמשפחות, ולא ברור איפה אפשר להחביא את 14 עצירים "בעלי הערך הגבוה", שנכון לעכשיו, אין אפשרות להגיע ולבדוק את התנאים שבהם מחזיקים אותם, כי מיקומם בגואנטנמו נשמר בסוד.  בקיצור, כל ההעברה הזאת נשמעת כמו כאב ראש אחד גדול, עוד לפני שדיברנו על מחאת האזרחים, שלקרבתם ירצו להעביר את העצירים.

    אבל גם להשאיר את המקום כפי שהוא זה לא משהו.

    נשארת הבעיה של הסמכות המשפטית: קשה להביא את המשפט האמריקאי לשטח קובה, ובעיית התדמית. המסקנה אליה הגיעו חוקרים מהמרכז ללימודים בינלאומיים ואסטרטגיים בוושינגטון, היא שהמקום בתור סמל, כל עוד הוא קיים ובלי קשר למה שקורה בתוכו היום, מקל על הקיצונים לגייס תומכים, לכן הסיכון לבטחון הלאומי גבוה יותר מאשר היתרון שמביאה החזקת החשודים בטרור במעצר ללא משפט.  

    אז מה היה שם? 

    נלך טיפה אחורה לסכם, מה יצר את התדמית הבעייתית:      

    בקיץ 2007 "רופאים לזכויות אדם" הוציאו דו"ח עם העדויות הרפואיות של שימוש בעינויים על-ידי ארה"ב על סמך בדיקות של 11 גברים שהתלוננו על התעללות מצד החיילים האמריקאים בעיראק, אפגניסטאן ומפרץ גואנטנמו. ב"רשימת הכביסה": מניעת שינה, מכות, שוק חשמלי, השפלה מינית, מעשי סדום והתעללויות אחרות. גם בתקופת הראיונות, דיווחו על בעיות פסיכולוגיות ופיסיולוגיות, הפרעות שינה וסיוטים.

     

    דיוויד היקס (29), אזרח אוסטרלי שלחם בשורות הטלביאן והועבר לגואנטנמו ב-2002, דיווח לאחר שחרורו על זריקות מסתוריות שהזריקו לו בכוח. הוא סיפר שאילצו אותו לרוץ באזיקים, וזה תלש לו את עור הקרסוליים, וכי הוכה במהלך החקירות. הוא סיפר גם שבאסירים עקשנים שיסו כלבים, והוא עצמו פעם אחת ננעל בתא מבודד ולא ראה אור יום במשך 8 חודשים ברצף.

     

    השנה, אוניברסיטת קליפורניה בברקלי פרסמה דיווח המסכם ראיונות עומק עם  62 עצירים משוחררים בתשע מדינות, ששוחררו מגואנטנמו. רבים מהם נתפסו באפגניסטאן, ובכלא עצמו נמנעה מהם האפשרות לערער על מעצרם בפני בית משפט. כמעט שני שליש מהם התלוננו על בעיות פסיכולוגיות מאז שחרורם. עדויותיהם נתמכות באמצעות ראיונות עם שומרים וחוקרין לשעבר ועובדים אחרים במחנה, בנוסף לנציגי הממשל.

     

    ברשימת העינויים: תנוחות לא נוחות, בידוד ממושך, חשיפה לטמפרטורות קיצוניות, מוסיקה רועשת, אור מעוור, ולעתים שילוב של כל הדברים יחד, בניגוד לאמנת ז'נבה שארה"ב חתומה עליה. הדו"ח מציין גם שהפסיכיאטרים הצבאיים לקחו חלק פעיל בפיתוח טקטיקות החקירות בגואנטנמו. (יש לציין שמבתי הכלא באפגניסטאן דווח על דברים גרועים יותר, כשהאיסירם הוכו תכופות, שיסו בהם כלבים ונתלו בידיהם שעות).

    הוועד הבינלאומי של הצלב האדום קרא להשתתפות הרופאים העיצוב תוכניות העינויים בגואנטנמו הפרה בוטה של האתיקה הרפואית.ב-2006 בעקבות הפרסומים והביקורת הגוברת על שיטות החקירה בגואנטנמו. התאחדות הרפואית האמריקאית וההתאחדות הפסיכיאטרית האמריקאית אימצו סטנדרטים מחמירים יותר להשתתפות הרפואים הצבאיים בחקירות. חברי התאחדות הפסיכולוגים האמריקאית הצביעו בעד הטלת איסור על חבריו לקחת חלק מחקירת העצירים בגואנטנמו ו"חורים שחורים" אחרי שהסי-איי-איי מפעילים מחוץ לארה"ב.    

    עורך דינם של שני עצירים משוחררים נוספים, שנעצרו בפקיסטאן (ניזר סאסי ומורד בנצ'ללי) הודיע שלקוחותיו חושדים שביצעו בהם ניסויים. הם טענו שחיילים השתינו עליהם איך שהם ירדו מהמטוס בגואנטנמו, וכשהם נלקחו לחקירות הרבות, שמעו צרחות מתאים אחרים. טענו שנכבלו בחדר עם מראה חד-כיוונית, בקור מקפיא, ובחלק מהתאים נאלצו להאזין בכפיה למוסיקה מחרישה, שנתנו להם זריקות ותרופות לא ברורות. ניזאר סיפר שהתעלף בעקבות אחת מהן.

    אחד העצירים האחרים כוסה בפריחה לאחת קבלת התרופות. תחילה ממשל בוש האשים את הסגל הזוטר באבו-גרייב וגואנטנמו ב"הגדלת ראש". מאוחר יותר התברר שהפקודה ירדה דווקא מלמעלה. עם זאת, הנשיא בוש המשיך לטעון שארה"ב "לא משתמשת בעינויים" ושפרשת אבו-גרייב זו אשמתם של כמה חיילים ש"ביישו את ארצם וערכיה". פיליפ סאנדס קיו.סי. פרופסור למשפטים באוניברסיטת קולג' הלונדוני, גילה בספרו "צוות העינויים" שבכירי ממשל בוש, כולל דונלד רמפסלד ולשכתו של דיק צ'ייני, קידמו את השיטות האסורות על פי חוק בסיוע של "אנשי צבא לא מנוסים" בגואנטנמו. 

    "זה משפט ראווה" 

    הרושם שלי משיחות עם נציגי ארגוני זכויות האדם המלווים את המשפטים של החשודים בטרור שעורכת "וועדה צבאית מיוחדת", שאכפת להם יותר מהדמוקרטיה האמריקאית מאשר לעצירים האלה שלא באמת מעוררים הזדהות עם הפרובוקציות באולם המשפט.

      

    כדי לאזן את התמונה ולהזכיר בכל זאת, שלא כל יושבי גואנטנמו הם צלמים תמימים של "אל-ג'זירה" שניסו לחצות את הגבול מפקיסטאן לאפגניסטאן בנסיון למצוא חומרים טובים בעת המלחמה או אויגורים סינים, שחיפשו מקלט מרדיפת המשטר של ארצם במחנות הטליבאן, - פיקוד הכלא (ואולי מישהו רם יותר בממשל) החליט לפתוח את השימועים בתיק של חמישה חשודים בתכנון פיגועי ה-11 בספטמבר לא רק לתקשורת וארגוני זכויות האדם. 9 קרובי משפחה של קרבנות הפיגועים קיבלו אישור לצפות במשפט מבעד לחלון זכוכית כפולה. חלקם בכו, אחרים הציגו תמונות של ההרוגים.

     

     אבל גם בלי נוכחותם, החשודים הלבושים בג'לביות לבנות וחלקם עם אוזניות לתרגום סימולטני ומשקפיים, עוקבים אחר הדברים על מוניטור המחשב שמולם ומעלעלים במסמכים, או מתפללים בהפסקות מיוחדות שהוקצו לצורך כך, לא עוררו טיפת אמפתיה. הם צחקו ולגלגו אפילו על פרקליטיהם, כתבו פתקים וגערו בשופט שלא עונה מהר מספיק על מכתביהם.

     וואליד בין עטאש, המדבר בקול צווחני, פעם מצהיר שהתרגום "לא נכון", פעם דורש שירשו לו במהלך המשפט להציג בלאפטופ תמונות שהוא מעוניין להראות, "או שרק לתביעה מותר?" (שלושה מהחשודים, כולל מתכנן 9-11 חליד שייח' מוחמד, מייצגים את עצמם, ואילו כשירותם של השניים האחרים לעמוד למשפט נמצאת בהליך בדיקה), ואילו רמזי בין אל-שיב נשבע אמונים לאוסאמה בין לאדן וקרא להמשך הג'יהאד בלבה של אמריקה "עם כל סוגי הנשק". אבל מעל הכל, הם ביקשו לזרז את המשפט שלהם, כדי לקרב את ביצוע גזר הדין ולהפוך לשהידים.

    אך גם בנושא הזה החמישיה גילתה פרגמטיזם מסוים. כשהשופט הקריא את בקשת החמישה למשוך את כל הבקשות לבית המשפט שנמסרו בשמם, להודות באשמה ולפתוח במשפט מייד – הם גילו, שרק שלושה יוכלו לעשות זאת, כי במקרה של השניים האחרים, כשירותם לעמוד למשפט מוטלת בספק ואינם מייצגים את עצמם. חליד שייח מוחמד, אחיינו וחשוד נוסף מיד "התחרטו" והודיעו שלא יודו באשמה היום, אלא יחכו עד שהשניים האחרים יוכלו להצטרף אליהם. הוא רק ביקש לוודא, שלמרות שהוא דוחה בינתיים את מועד ההודאה באשמה, שעדיין יוציאו אותו להורג. 

       

    "לא מגיע להם התהילה של מות קדושים מעונים", אמרה אליס הוגלנד, שבנה מארק נהרג בטיסה שהתרסקה בפנסילבניה, לאחר שהנוסעים ניסו להשתלט על המחבלים שחטפו את המטוס. "אנחנו צריכים להראות שיש לנו כבוד לחיים, אפילו לחיים האומללים של האנשים האפלים האלה".

     

    "לי אישית הוקל, כשהם הודיעו על נכונותם להודות באשמה, שהם הרגו את בני וכמעט 3000 אנשים אחרים", אמרה מורין סנטורה, שבנה היה בין הכבאים שנהרגו בעת קריסת מגדלי התאומים בניו-יורק. "הם היו גאים להיות אשמים בזה, וזה אומר הרבה עליהם. בני היה גאה בממשלת ארה"ב שמבטיחה שהאנשים האלה יזכו במשפט הוגן. זה אומר שמותו של בני לא היה לשווא".

     

    בעלה אלכסנדר הוסיף: "אני גאה להיות אזרח של מדינה שמאפשרת להם לעמוד ולדבר חופשי על הדברים "הנפלאים" שעשה אוסאמה בין-לאדן". בני הזוג הציגו את תמונות הכבאים שנהרגו יחד עם בנם. "הקולות שלהם הושתקו, אבל עלינו החובה לדבר בשמם", אמרו.

     

    קרובי משפחה נוספים ביקשו לא רק שלא לסגור את גואנטנמו, אלא גם להרחיב אותו, נוכח פיגועי הטרור במומבאי, שהזכיר, לדבריהם, מה מאיים גם על ארה"ב. אך נציגי ההגנה וארגוני זכויות האדם שבאו לשימועים טענו, שאנשי הממשל הביאו את משפחות קרבנות הפיגועים כדי להפעיל לחץ על אובמה, כדי שלא יסגור את המחנה. הם הדגישו, ש"יש גם משפחות אחרות של הקרבנות, שרוצות שהמקום ייסגר".

     

    "מה שראיתם היום היה הצגה", אמר אחד הסנגורים בתיק של 9-11. "זה לא משפט הוגן, זה משפט ראווה שמונע פוליטית, זה לא שלטון החוק, זה שלטון השררה".

    רב-סרן ג'ון ג'קסון, שמייצג את אחד החשודים, מוסטפה אל חוסאווי, הוסיף: "לבי יוצא אל משפחות הקרבנות, אבל צריך להיות צדק. יש חשד שמרשי סובל מבעיות נפשיות ואינו כשיר לעמוד לדין. כל אחד מהחשודים דיבר במהלך השימועים על עינויים. האם זה שלטון החוק, להסתמך על עדויות שהוצאו בשיטות כאלה? אני למדתי ולימדתי שלטון החוק, ומה שקורה בגואנטנמו זה לא זה. יש פה קצינים שעושים את מה שהם יכולים, אבל זה לא מבטל את הבעיות שקיימות פה''.

     

     

    נציגי ההגנה 

     

    ג'יל היין, יועצת משפטית מ"אמנסטי אינטרניישנל", שמגיעה כבר לשימוע השלישי: "נעשה פה גיבוב של הפרות חוק, ואנחנו מאמינים שצריך לפתוח את הדף הזה מחדש. העצירים עצמם כבר הבהירו שלדעתם משפטי הוועדות האלה עושים צחוק אפילו מהמערכת המשפטית של ארה"ב. הארגון שלנו מאוד מודאג מהוועדות הצבאיות האלה. הם הועלמו בצורה בלתי חוקית, בלי גישה לבית משפט, וחליד שייח' מוחמד עבר "וותרבורדינג" שזה עינוי על פי כל סטנדרט בינלאומי, ועינוי אסור בתכלית האיסור, ואין לו שום הצדקה. שימוש בעדויות שנגבו בעינויים, זו הפרה של החוקה, ואנחנו מאוד רוצים לדעת, איך ארה"ב הגיעה למצב הזה. ואנחנו חושבים שאלה שהיו אחראים על מתן הפקודות האלה צריכים לתת דין וחשבון, לא יכולות להיות פה שתי מערכות צדק שונות. אבל הפרות שנעשו בעת מעצרם עדיין נשמרות בסוד, איפה החזיק אותם סי-איי-איי, ומה קרה להם – זה סוד מוחלט". 

     

    "רמזי שחרר הצהרה איומה כדי לעצבן את המשפחות, אך אם זה יתנהל כראוי, בסוף תהיה לנו לא רק תוצאה הוגנת, אלא גם אמון של אנשים מסביב לעולם, ואני משוכנע שבטווח הארוך זה מה שיעזור לשים קץ לאידאולוגיה הזאת שהביאה את האנשים האלה לעשות את מה שעשו", משוכנע אדווארד מקמן, עורך דינו האזרחי של וואליד בן-עטאש.

     

    אפילו סוזן לשלייה, עורכת הדין של רמזי בינאל שייב, שכינה אותה "שקרנית" באולם המשפט ודרש שתעזוב אותו לנפשו, תוקפת לא אותו, אלא את השיטה. "זה לא מייצג את התהליך כולו. הכי קשה ומתסכל זה לנסות לעבוד עם ידיים קשורות מאחורי הגב. החשדנות של העצירים, זה קורה לכל עורכי הדין הפליליים. ואין צורך להמציא שום משפט חדש – אין לנו מה להתבייש בשיטה הקיימת שלנו, יהי זה המשפט הצבאי הרגיל או המשפט הפדרלי".

     

    נציגי ההגנה טענו, שלא נותנים להם להפגש עם הלקוחות, שאי אפשר לפתח יחסים עם הלקוחות גם בגלל הפערים התרבותיים וגם בגלל מיעוט המפגשים, שאין להם את כל החומר הרלוונטי. אז איך מגנים על מחבלי 9-11? באותן השיטות בדיוק, כמו פושעים רגילים. מושכים את הזמן, מנסים להוכיח שהם חולים, לא שפויים או שמסרו את ההודאה תחת לחץ, ולכן זה לא חוקי. "גם בלי ההודאה שלהם יש הרבה ראיות נגדם", אומר עו"ד תומס דירקן, עורך הדין האזרחי של רמזי בינאל שייב. "השאלה היא רק אם על סמך תהליך בעל חוקיות מפוקפקת ניתן להוציא בן אדם להורג". זה, שהלקוחות עצמם רוצים להפוך לשהידים, לא ימנע מהם לדרוש, שתהיה כאן דמוקרטיה, ודמוקרטיה כמו שצריך.

     

     נציגי התביעה אמרו, שהם מחויבים לצדק ובהחלט לא מנסים לזרז דברים ובוודאי ווודאי לא פועלים מתוך שיקולים פוליטיים. "אין שום מאמץ יחסי ציבור מאחורי מתן האישור למשפחות הקרבנות להגיע", אומר קולונל לורנס מוריס, נציג התביעה. "היינו רוצים לאפשר להם להשתתף מההתחלה. זה פשוט תהליך בידוק, בעיות לוגיסטיות. קיבלו מעל מאה בקשות של משפחות הקרבנות, ובבחירה אקראית נבחרו 9 אנשים, לא בחרו אותם לפי אידאולוגיה. אנחנו כל כך בטוחים במשפט הזה שאנחנו מוכנים לפתוח אותו בשביל כל העולם".

     

     "אלה אנשים מאוד מסוכנים"

    שרת החוץ היוצאת קונדוליזה רייס הזכירה השבוע, ש"יש אנשים המשמיעים ביקורת על גואנטנמו, אבל זה אתגר אמיתי להחליט מה עושים עם אנשים מסוכנים בצורה קיצונית שלמעשה אומרים שהם יהרגו אמריקאים שוב אם יתנו להם לצאת החוצה. כל הכבוד לשר החוץ של פורטוגל שיצא בהצהרה שאירופה צריכה לעזור לפתור את הבעיה הזאת. אוכלוסיית גואנטנמו הצטמצמה בצורה משמעותית מאז התחלנו להעביר אנשים לארצות המוצא. אך מי שיצא לו לבקר שם מודים שזה מקום שמכבד את זכויות האסירים, למרות שאלה אנשים מאוד מסוכנים ואי אפשר סתם ככה להעביר אותם למקום מוקף אוכלוסיה אזרחית, גם אם מדובר בכלא אחר".

     

     אז בחזרה לדו"ח ההמלצות, מה צריך לעשות עם גואנטנמו, אלה הצעדים שיש לנקוט בהם לטעם המחברים:

    - כבר בשבוע הראשון בתפקיד, ברק אובמה יצטרך להכריז על סגירת מתקן המעצר.

     

    - תוך 120 יום יש להעביר אותם למקום אחר: בזמן הזה, וועדה מיוחדת צריכה לבחון מחדש את כל התיקים ולהחליט, מי ישוחרר ומי יעבור למשפט הרגיל בארה"ב (ההספק של המערכת המשפטים הפלילית הרגילה בהתמודדות עם החשודים בטרור היה מרשים יותר מזה של "וועדות צבאיות מיוחדות" בגואנטנמו: המערכת הרגילה הרשיעה 145 חשודים מאז ה-11 בספטמבר, מול 3 שהורשעו בגואנטנמו). וגם, כמובן, להכין את התשתית לקליטתם במקום החדש. מחברי הדו"ח מעריכים שחלק מהעצירים יצרכו לקבל מקלט מדיני בארה"ב, נוכח הסכנה הנשקפת להם בארץ המוצא, ושלממשל של אובמה יש יותר סיכוי לגייס מדינות אחרות לקלוט עצירים אחרים שאפשר לשחרר אותם כבר היום. כמובן, בתנאי שיפתחו בשבילם תוכנית שיקום נוסח זו שהציגה לפני ארבע שנים ערב הסעודית.

    בסופו של דבר, בנוסף לאותם "14 בעלי הערך הגבוה", צריך למצוא כלא מתאים ל-60 עד 120 אנשים קיצוניים שלהערכת האמריקאים, אין סיכוי לשקם אותם. השאר יכולים לעזוב את הכלא אפילו היום, אם מישהו יסכים לקבל אותם.

     שחרורם והעברתם של החבר'ה מגואנטנמו יצטרך להיות מלווה בהסברה ניכרת לציבור האמריקאי, ששיכונם בכלא בארה"ב לא יסכן את הקהילה. משימה לא פשוטה, ולא בטוח שארגוני הטרור מתכוונים לעשות לאובמה חיים קלים.

    מה עם גואנטנמו הבא?  

    לטעמי, הבעיה היא שגואנטנמו הבא כבר ממתין בתור. לגואטנמו מאז ספטמבר 2006 הובאו רק 20 עצירים חדשים. רבים אחרים (כ-600) מוחזקים בכלא בגראם באפגניסטאן. וכל עוד שתי המלחמות ממשיכות, תמיד יהיו עצירים שיצטרכו להוציא מהם איפשהו ואיכשהו את המידע המודיעיני הנדרש.

    באשר למתקן שעומד כנראה להתפנות, בזמן שכתבתי, קיבלתי הצעה שהאתר הנטוש ישמש זירה לצילומי "השרדות 4" או משהו. נו, לפחות זה יחזיר חלק מההשקעה.

      

    נ.ב. ובלי קשר – את מי שלא הספקתי לברך, חנוכה שמח. שמעתי שהחורף הגיע גם לתל-אביב, למרות שזה בטח רחוק מזה (מארילנד) –

     
    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/12/08 23:50:


      כבר שמעתי דיווח דומה על מה שמתרחש בגוואנטנמו, בשידור פודקאסט של רשות השידור הקנדית לפני מספר חודשים. נקודת המבט של הכתבה ההיא (כמו הכתבה הזו שלך) היתה שגוואנטנמו הוא מקום נוראי עם משטר עינויים שמזכיר את מחנות הריכוז הנאציים, או לפחות מקום שבו מתרחש אי צדק משווע.

       

      אבל אני דוקא התרשמתי מפרט אחר לגמרי. הקצין האמריקאי שרואיין שם התגאה בכך שכל אסיר מקבל ספר קוראן, מרבד תפילה וחרוזי תפילה. החיילים השומרים נוגעים בקוראן רק בכפפות גומי (שלא לטמא את הספר??). גם בכתבה שלך מוזכר שהאסירים מתפללים 5 פעמים ביום.

       

      משל למה הדבר דומה? תארי לך שכל שבוי מלחמה גרמני במלחמת העולם השנייה היה מקבל עותק של מיין קאמפ, והשומרים ה"לא אריים" היו נמנעים מלטמא את הספר הזה....

       

      ולדעתי פה טמונה הבעיה - מתייחסים יותר מדי לזכויות האסירים האלה כבני אדם אינדיוידואלים, ופחות מדי לאידאולוגיה הרצחנית שעומדת מאחוריהם ונותנת להם תמיכה ומוטיבציה.

       

      הקוראן = מיין קאמפ.

       

        28/12/08 20:04:

      צטט: וורי 2008-12-25 10:06:42


      את דואגת קצת יותר מדי לטרוריסטים לטעמי ואני לא מבין למה הרי בכול זאת נטשה האנשים הללו פשעו והם חייבים לשלם על כך?

       

      אני חושבת שדווקא די ברור מהפוסט, שלא אני ולא האמריקאים שמטריד אותם המקום דואגים למחבלים, אלא לאיך שהשימוש בשיטות האלה משפיע בסופו של דבר על אמריקה עצמה.

        28/12/08 16:48:

      Well written (as usual).  Thanks.
        25/12/08 10:06:

      את דואגת קצת יותר מדי לטרוריסטים לטעמי ואני לא מבין למה הרי בכול זאת נטשה האנשים הללו פשעו והם חייבים לשלם על כך?

      היי נטשה, איזה כיף לקרוא אותך, טבעתי בחלק א ובחלק ב', לא ידעתי כמעט כלום על הנושא, לא היה לי שמץ והבאת את הנעשה סביב הטרגדיה וההשלכות המשפטיות עם סיפור הכלא בצורה מרתקת ומעניינת.

      כוכב אני משאירה כאן ואשוב לקרוא אצלך בשמחה.

      גם את מוזמנת לבקר.

      ניצה

        25/12/08 04:11:

      זה מאוד מעניין מה שאת כותבת...

      ודרך אגב ביום שהתאומים נפלו אני עבדתי בארצות הברית

      במול בפילדלפיה ופשוט לא האמנתי למראה עיני....

      זה היה נדמה כאילו הטרור רודף אחרי לאמריקה...

      נתתי לך כוכב על המאמר המאלף הזה.