יום שישי, שבע בדיוק. בית. אוכל מעולה. חיבוקים חמים. שיחה שחייבים לנהל.

אבא - נו, מה המצב?

אייל - בסדר.

אבא - אתה יודע שאני שונא את הבסדר הזה.

אמא - אין לך עוד מילים?

אייל - סבבה. באמת. הכל מעולה. דבש. עשר. טילים.

אמא - טילים?

אבא - נו, הוא מתכוון פצצות.

אמא - יופי, מה עם הבחורות?

אייל - סבבה.

אבא - יש לי מישהי להכיר לך.

אייל - לא מעוניין.

אמא - אבל עוד לא שמעת עליה כלום

אייל - זה לא היא. זה העיקרון.

אמא - אז מה יהיה?

אייל - זה בטיפול.

אבא - אפרופו טיפול. 

אמא - אני ואבא חשבנו.

אייל - עזבו, יהיה בסדר. באמת.

אמא - מתי?

אבא - לא חבל על השנים?

אייל - חבל. חבל.

אבא - תחשוב על זה.

אמא - חוץ מזה, הכל טוב?

אבא - אתה צריך משהו?

אייל - לא. יש לי הכל.

אמא- אוכל?

אייל - יש.

אבא - האוטו?

אייל - בסדר.

אמא - כסף?

אייל - יש.

אבא - הדירה?

אייל - אחלה.

אמא - אז אתה לא צריך כלום?

אייל (בשקט בלב) - בטח צריך. אני צריך אהבה. המון אהבה. דחוף.

אייל (בקול) - לא. באמת. לא צריך. תודה. יש לי הכל. אל תדאגו.

אבא - אתה יודע שאנחנו אוהבים אותך.

אמא - ורוצים שיהיה לך רק טוב.

אייל - יודע. יודע. בואו נראה חדשות. אולי קרה אסון נורא שיכניס את הלבד שלי לפרופורציה.

יונית - שלום, גדי.

גדי - שלום יונית. יש לי מישהו להכיר לך... 

יונית - לא מעוניינת. אסון נורא קרה היום. כל הפרטים אחרי הפרסומות.

מוקדש באהבה לאמא ואבא. אני אוהב אתכם הרבה.

תמשיכו לנדנד לי. מישהו צריך לעשות את זה.

בקרוב אני אביא אותה באהבה גדולה. מבטיח.