בעקבות החיפוש אחר החכמה:

כתב לי אחד החברים motima אני מצטטת את מילותיו (מתוך הקפות ביער / דלין מתיה)

אלוהים התיעץ עם מלאכיו היכן להטמין את החכמה האלוהית, היו שהציעו על הר גבוה, אבל אלוהים אמר שהאדם יגיע לשם. היו שהציעו בקרקעית הים, אבל אלוהים אמר גם לשם הם יגיעו ואז הציע אחד המלאכים אולי נטמין אותה בנפש האדם, ואלוהים אמר רעיון מצויין, הם אף פעם לא יטרחו לחפש אותה שם...

המסר ברור פשוט וחכם, ואני מזדהה איתו מאוד. כלכך הרבה פעמים אנחנו יודעים, אבל מאפשרים לכל רעש מבחוץ ומבפנים להסיט אותנו מהחכמה והידע שיש בנו. אני תוהה אם העולם מתנהל באופן מסויים ויש מאיתנו מי שצריכים להתאים עצמם ומאבדים  את החכמה, הקצב, אולי אפילו את האני המהותי שלנו ולכן נוצרים כלכך הרבה רעשים.

 למשל, אנשים שהם יצירתיים, מהותם היא ליצור, אבל הם לא מסתדרים עם החלק של העסקים, הם לא מצליחים להתברג בתוך מסגרות ומתנגדים להתערבות בעבודתם היצירתית ולכן פרנסתם קשה. אני מכירה מספר אנשים כאלו, יצירתיים ומוכשרים שלא לומר רגישים מאוד שחיים חיים של קושי כלכלי ושל דיסכרוניזציה בין העושר הפנימי לדלות החיצונית. אז איפה הבעיה, בעצם, בעולם? בהם? ...