הרהורים על בדידות ועוד
בעיקר נסיונות לתהות עם עצמי על הבדידות שלי.
פוסטים פופולאריים
-
נולדת להורים שרצו ילדים...
18/7/08 | 763 צפיות
-
איפה אני היום
30/9/09 | 494 צפיות
-
מדוע איני רוצה ילדים
8/6/08 | 498 צפיות
-
שנה טובה
18/9/09 | 571 צפיות
-
הבלוג עוזר?
16/8/08 | 766 צפיות
-
האבסורד בזוגיות
27/7/08 | 610 צפיות
פוסטים אחרונים
- המקצוע שהייתי צריך ללמוד 19/2/11
- נשים אוהבות גברים 8/10/10
- שוביניזם 11/9/10
- עוד ילד, שמחה או עצב? 24/4/10
- יום הזכרון מזווית קצת אחרת 9/4/10
- אם אני יכול כל אחד יכול 15/1/10
איפה אני בקשר?
אחת התגובות לפוסטים האחרונים שלי הייתה שנראה שכל הזמן אני חושב עליה ומתחשב בה והיכן אני בקשר? התשובה היא די פשוטה, אני לא חושב על עצמי בקשר, מבחינתי עצם זה שיש לי קשר זה הפרס הגדול בעולם. מעבר לזה התפיסה שלי כבר שנים (מאז השירות הצבאי, משמע שמדובר בערך בעשרים שנה) היא שאני צריך להיות אסיר תודה שמישהיא בעצם רוצה אותי. היום זה קצת השתנה והיום אני אסיר תודה שמישהיא ברמתה מסכימה להיות איתי. יתכן שאני טועה, אך בתוך נפשי פנימה עדיין קיימת התפיסה הזו. תפיסה שמבוססת על שנים של דחיה, הרי שנים דחו אותי מרבית הנשים שניסיתי ליצור איתן קשר.
לכן אני מפחד שכל דבר שאומר עלול לגרום לה לכעוס עלי ולעזוב אותי. הרי מרבית חיי עזבו אותי הנשים שבחיי.
היום אני כבל לא יודע מה אני בעצם בקשר. יש מעין מסך אדיר מעל. כל מה שאני יודע הוא שעצם זה שיש קשר מבחינתי זה פרס, פרס גדול. בשביל הפרס הזה אני מוכן לעבוד קשה.
|
תגובות אחרונות
-
מצב זמני
בתגובה על עוד ילד, שמחה או עצב?
-
הכי הכי
בתגובה על יום הולדת
-
לאה'לה Lea
בתגובה על בריאות הנפש לעשירים בלבד
-
כמעט בת 30
בתגובה על עוד חג בבדידות
-
+גבריאל
בתגובה על שאלה תמימה
-
כמעט בת 30
בתגובה על רשימת התסביכים שלי
תגובות (9)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני חושב שאת פשוט צודקת.
כן אני חרד כל הזמן. יתכן שבאמת בגלל זה למרות הכל אני לא מספיק קשוב.
אבל רגע? מה זה קשוב?
אני מקשיב לכל דבר שהיא אומרת.
כל דבר שהיא מבקשת היא תמיד מקבלת, גם אם זה לא בדיוק מה שאני רוצה.
זו הכוונה שאני נותן מעצמי.
גם אם היא אומרת שמשהו לא בסדר אצלי, אני מיד משנה את זה.
כידוע יש לי כוח שינוי אינסופי כמעט וגם אם היא תבקש ממני לשנות תכונת אופי מסויימת היא תקבל את זה בזמן קצר יחסית.
רק בקשר הקודם היה דבר אחד שלא הסכמתי לשנות ובגלל זה היא עזבה אותי.
כאן הייתה עוד הוכחה בשבילי שאסור לי להגיד לא.
למשל, אם יש לך ילד ואתה כל הזמן עסוק בחרדה איומה שלא יקרה לו משהו, אז סביר להניח שהרגש והמחשבה שלך יתמקדו בחרדה, וכמעט ולא תהיה פנוי לראות את הילד, מי הוא, להנות מהאישיות שלו, וגם לעסוק בקשר- במשחק איתו, ברגשות שלו וכו'. ואם תנסה להסתיר ממנו את החרדה, תצטרך גם להשקיע אנרגיה עצומה בהסתרה. ואז, מה ישאר בשביל האהבה?
תודה לך על התגובה. אכן אני הולך לטיפול קוגניטיבי.
מדוע אני מדבר על בנות זוג כאשר בעצם הקשרים שלי החזיקו מעמד זמן קצר? כי זה מה יש. אמנם היה לי קשר נישואין שהחזיק מעמד מספר שנים אבל זה כי גררנו אותו, בעיקר אני שפחדתי מלהיות לבד.
מאז השיא שלי היה ארבעה חודשים של קשר.
אני לא רואה כאן פער, פשוט הכל יחסי. יתכן שאת מצבך טוב בהרבה משלי ואת יכולה להרשות לעצמך לא לספור קשר של שלושה שבועות אבל אצלי המצב עדיין קשה.
דמייני לעצמך שעד לפני כשנה הסכמתי לצאת עם כל מי שהסכימה לצאת איתי.
היום מצבי שונה, כבר יותר קל לי ליצור קשרים ולכן יכול להיות יותר בררן. אבל יחד עם זאת לא יודע מה זו אהבה, מה זה להרגיש נאהב? אני רק יכול לדמיין, לדמיין כיצד חשה בת הזוג שלי עם האהבה האינסופית שאני מעניק.
מדוע בכל זאת עוזבות אותי למרות האהבה האינסופית שאני מעניק? זו שאלת השאלות בחיים שלי.
אני לא טיפש, אני לא מכוער ואני גבר רגיש מאין כמותו. אולי גם פגיע מדי.
בכל מקרה לומר לי ללכת לטיפול זה קל.
אני הולך לטיפול וזו הפעם השלישית בחיי שאני בטיפול. כל טיפול קצת עזר. אבל להתגבר על הבעיות שלי, את זה עשיתי בתקופות בהן לא הייתי בטיפול.
התגברתי על לא מעט בעיות וגם עכשיו אתגבר על שאר הבעיות שיש לי. אני עדיין אופטימי למרות שזה מתסכל לפעמיים.
נראה שעל חרדת הנטישה המחרידה שהייתה לי בתקופה האחרונה התגברתי כבר, אז הנה דוגמה לעוד דבר שעשיתי. איך בדיוק?
הפעם זה היה בשיטה חדשה (אני כל הזמן ממציא שיטות) הפעם ישבתי עם עצמי במקום שקט ופשוט דיברתי אל עצמי בקול, כאילו אדם אחר שמכיר את כל מה שקורה אצלי מדבר.
בסופו של דבר צעקתי על עצמי ממש בכעס משהו כמו "איזה דביל אתה, יש לך קשר עם אחת שרוצה אותך ללא ספק ואתה עוד חרד? תמשיך עם החרדות האלו וגם היא תברח ממך"
אחרי רבע שעה של צעקות דומות, נעלמה המועקה שהייתה, נעלמה כלא הייתה.
אז מה נשאר? נשאר להבין מי אני בעצם. מה אני רוצה בקשר ובנוסף לזה, מה היא אהבה.
ממליצה לך ללכת לטיפול פסיכו' שבבסיסו הוא קוגניטיבי-התנהגותי, ורצוי אצל מטפל/ת טוב/ה. טיפול דינאמי דומה לכתיבה בבלוג, שניהם מקבעים אותך במצב של תקיעות בבור החפירה ללא מוצא. זה אמנם חשוב מה קרה בצבא, על מה זה יושב בקשר הראשוני של ילד-הורה, לקבל אמפתיה וכו' אבל בלוג וטיפול דינאמי לא יקדמו אותך משם. יש לך נטייה גם לחפור ולנתח כל פיפס וזה תהליך שמתדלק את עצמו ומחזק את החרדה שלך. אתה צריך ללמוד כלים חדשים שיעזרו לך לשנות את החשיבה או להרחיב את החשיבה. כל מה שאתה מתאר לגבי הקשר ביניכם הוא מתוך החוויה הסובייקטיבית שלך ויתכן שאתה חי בסרט. תבדוק את המינוחים שלך, הציפיות שלך וכו'. למשל, אתה מצד אחד אומר "בנות הזוג שהיו לי" ומצד שני מספר שרוב הקשרים שלך החזיקו מעמד כמה ימים עד כמה שבועות, אז למה אתה קורה לזה בנות זוג/זוגיות? יש כאן איזשהו פער בין המציאות לחוויה הפנימית שלך. כל זה לא נאמר בשיפוטיות, אני פשוט מאמינה שאמפתיה זה נחמד אבל אי אפשר לחיות רק מזה. בהצלחה.
ומה זו אהבה?
באמת שאין לי מושג. בחיים לא אהבו אותי.
אתה לא צריך "קשר".
אתה צריך אהבה....
תודה על התגובה דורית.
אף אחד לא גורם לי להרגיש כך, זה אני שמרגיש כך לאחר ההסטוריה העצובה שלי בקשרים. אני לא מאשים אף אחד בהסטוריה העצובה שלי. הכל זה אני. אני כל הזמן עמל לשנות את זה.
השאלה המועלת בפוסט הזה היא שאלה שאני שואל את עצמי כל הזמן. היכן אני בקשר? איך אני יודע מה הם הדברים שאני רוצה בעצמי ולא שהיא רוצה ואני מסכים?
אני תמיד מקבל את מה שהיא רוצה (גם אם זה אחרי דיון קל אבל תמיד מקבל) כי מה יקרה אם לא אקבל? אני מסתכן בפרידה. כך זה לפחות הלך הרוח שלי, גם אם הוא אינו נכון.
עשית לי עצוב על הבקר.
אסור לאף אדם להרגיש כפי שאתה חש...
אסור לאף אדם הקרוב אליך לאפשר לך להרגיש כך...