פוסטים רבים מפורסמים פה לאחרונה בנושא הפרשייה סביב רוני גלילי. הדס שטייף עושה בעיני עבודת קודש. מידי פעם אני נתקלת בפוסטים או בתגובות של נשים המציגות מין עמדה של "אתן מביאות את זה על עצכן" בכל פעם שאני קוראת תגובה כזאת אני נחרדת. אני מתעצבנת. אני כועסת. הן לא יודעות שרוב מקרי האונס מתרחשים דווקא על ידי גברים שאנחנו מכירות. לי זה קרה. הוא לא היה אנס מורשע, הוא לא היה בעל מועדוני סאדו, הוא היה בעל תפקיד בכיר בחברה גדולה, משפחה טובה, תואר שני מאוניברסיטה יוקרתית בניו יורק הוא היה חנון, ממש חנון. הצהרות על אהבה ומתנות וביקורים אצל ההורים. אז לכל אלה שמנסות להטיף מוסר.. תהיו יותר אמפטיות לכל אחת זה יכול לקרות. (לצערי הרב)
מחזקת את ידי הנאנסות. תתלוננו. תדברו. אל תתנו למקרים האלה לחזור על עצמם.
זה קטע מתוך פוסט שכתבתי בעבר על מה שהיה. פגשתי את א' בינואר 2006.
בדייט הראשון הכל היה נפלא, הכל זרם, השיחה קלחה, היתה כימיה, היה ניצוץ הבחור היה אינטיליגנט, יופי טופי. התחלנו לצאת. הקשר מצד אחד הולך ונבנה, מעמיק, תקשורת נהדרת, ומצד שני כל מיני ניסיונות חינוכיים. האם הוא ניסה להפוך אותי למישהי שאני לא?? ואני? אני זאת אני, חזקה, דעתנית, עקשנית, שתלטנית. חריפה. היה לו קשה איתי. קשה מאוד. בילדותו ראה אמא עקרת בית. אבא שולט. ופתאום אני, עם תקשורת מדהימה, פרטנרית מצויינת, אבל לא מתיישבת עם מה שחינכו אותו,
לאט לאט, האקטים החינוכיים שלו הפכו להיות יותר ויותר אלימים. פתאום הוא התחיל לנסות להעליב אותי- להגיד שאני שמנה (אני רזה רזה...) להגיד שאני גברית מידי. הוא לא היה שוכב איתי.
אבל מסתבר, שהיו שם שדים, שדים אחרים, הרבה יותר נוראיים. שפשוט לא ראיתי, לא הבנתי. יום אחד הוא חזר מכמה ימים בחול, וסיפרתי לו שיום קודם יצאתי עם חברה ועישנתי סיגריה אחרי המון זמן שלא עישנתי, התגובה שלו היתה משהו כמו "אני צריך להעניש אותך על זה" אני חשבתי שזאת תשובה קינקית ומשעשעת. חזרנו הביתה, נכנסנו למיטה, פאתום הוא תפס אותי הפך אותי על הבטן וחדר אלי בכוח מאחורה, למרות שצעקתי ביקשתי התחננתי שיעזוב אותי, אחרי איזה דקה הוא עזב אותי, הייתי המומה, לא הבנתי מאיפה זה הגיע, הרגשתי שנאנסתי.
במשך כל אותו היום לא דיברתי איתו, למרות שהוא כל הזמן התקשר, למחרת אמרתי לו שמה שהוא עשה הרגיש לי מאוד לא טוב, אחד הדברים שהוא אמר לי במהלך השיחה הזאת היה, "שהוא רצה להכאיב לי כדי שאני אקשר בין כאב לסיגריות".
אני חושבת שרק אחרי שלושה שבועות חילחל אלי כל הסיפור והמשמעויות שלו, במשך כמה שבועות הייתי מעורערת לחלוטין, כל הזמן בכיתי, בכיתי על עצמי, על איך הרשיתי לאידיוט הזה להתנהג אלי כמו שהוא התנהג. איך הרשיתי לו לערער לי את הביטחון העצמי שלי, איך לא הבנתי את תמרורי האזהרה. היה בי המון כעס על עצמי, ועליו בעיקר ריחמתי. לקח לי המון זמן לחזור ולבנות את עצמי, להרגיש שוב בטוחה בנשיות שלי, להפסיק לכעוס על עצמי. לדעת לסלוח לעצמי. כל כך הרבה חודשים מבוזבזים בגלל שלא ידעתי לסלוח לעצמי על טפשות של מישהו אחר.
|