"באופ-ניים יש ה-ר-בה ..... אגו........" סינן דודי תוך נשימה מאומצת בטיפוס לגבעה שליד בית הלורדים.

דקה קודם לכן, כשהוא על פלטה גדולה ודוחף הילוך כבד אמר

:"וואלה, אתם רוכבים חזק לתחילת עונה..."

דודי הצטרף לקבוצה שלנו בפעם הראשונה – אנו כבר די מגובשים ומכירים טוב טוב אחד את השני.

מוזר חשבתי, תוך שאני חולף על פניו בפנים קפואות ונלחם לישר גלגל עם ברק בקו הוירטואלי שבשיא העליה

....בדיוק רציתי לומר לו את זה בדיוק.

ולדימיר ברק ארז ואני מיישרים כולם גלגלים סימולטנית על אותו קו וירטואלי ומשאירים את דודי מתנשם מאחור.

הרי מדובר בתחילת העונה, אנשים חוזרים לאחר פגרה ומתחילים את בניית הבסיס שכולו רכיבת נפח בדופק נמוך במטרה לצבור שעות ישבן על האופניים. 

אכן יש כאן המון אגו.

אגו שנוגע בכל דבר ועניין בדיוק כמו בחיים.

אפילו שאנו קבוצה מגובשת שגמעה עשרות אלפי ק"מ יחדיו במשך שנים, תמיד אבל תמיד, מתחת לפני השטח נשמר מין מתח שנובע מעצם קיומנו...מי ישיג את מי, מי צבר יותר שעות השבוע מי אכל מה, איך הייתה השינה ועוד ועוד. 

"יוצא לסובב רגליים בקטנה" לסיבוב הבית.

נשמע נחמד אני חושב ומתאם עם ארז. הכל נראה תמים אני לא חושד בכלום. גומרים חימום ומיישרים לגבעה שעולה לצומת כפר הרואה. לאט לאט ובלי משים, הקצב טיפה עולה. מוזר אני חושב תוך שאני שומר את הגלגל הקידמי של ארז בצידי עין ימין..

נראה לי שהחרא קצת לוחץ... אבל זה אמור להיות סיבוב רגליים לא? תוך שניות החיה שבך מתעוררת, פאק הנפח, פאק הסיבוב רגליים פאק אלוהים !  מי מגיע ראשון לטופ של הגבעה.

לפתע הנוף, החברותה, האויר הנעים התוכנית לרכיבה....הכל נעלם. מה שיש זה קו גמרמסומן וברור לשתי רוכבים ...מי ימצמץ ראשון. מגיעים למעלה יחדיו כל אחד דואג לא ללחוץ יותר מיד כדי לא לגרות את השני. מתנשפים בירידה וכל אחד מוריד תקצב לתוכנית המקורית.

למה זה ככה אני שואל? כי באופניים יש אגו בדיוק כמו שיש בחיים. 

לפני שבועיים ולדימיר "קולנגו" התחדש בזוג גלגלי אירוס של קאמפי.

הגלגלים יפים ומרשימים ונראה לפתע כאילו יש לו אדג'. ברק דואג לבדוק לו את הרגליים בגבעה הראשונה כדי לראות הכצעקתה... למה, למה זה ככה... האגו יצר התחרות. 

לפני שבוע, חוזרים מסיבוב טוסקנה, המשמעת הקבוצתית מחזיקה מעמד יפה ואני חושב הנה אנו עומדים לסיים רכיבה אחת בלי להתפרע ולהיסחף ולשמור על היעד והמטרה. קבוצת "ספינגו" חולפת בצומת ה T וממשיכה לכיוון גבעת עדה כ 150 מטר לפנינו..

שיט מזה הדבר הזה...ספינגו כאן לפנינו...אני לא מספיק לחשוב על זה והנה ברקנ עמד על הקראנק גורר את וינו איתו לספרינט מטורף. מנוע הדיזל סדוק-הראש שלי מגיב בעצלנות לפקודות להעלות סלד ולוקח לי דקותיים של עבודה לסגור על הדבוקה.

רק סגרתי והתיישבתי קצת לנשום והנה החברה שלי התותחים לא נחים חותרים ללא לאות לקידמת הדבוקה, זהו גם אני דלוק עכשיו. נהנה מעוד כמה שניות של דראפט על ישבן תמים של עלמת חן, מדליק איתות שמאלה ומפציץ כאילו אין מחר. מי יגיע ראשון לצומת ? : ברק, וינו או ארז או ליאור או אני – בטוח שאף אחד מספינגו. למה..? כי כנראה יצר התחרות שיש בייננו כבני אדם קיים רק בצורה מוחצנת חייתית וגולמית יותר כל פעם שאתה לבוש בטייטס. 

באופניים...יש הרבה אגו.