הוא לא הפסיק לבכות לרגע. שום חיבוק או נדנוד לא הפסיקו את בכיו. הוא בכה בכי מחריד, צרח והכחיל לי בידיים. עשיתי כל שיכולתי להרגיע אותו אבל הבכי הנוראי הדהד באוזניי ולא נתן לי מנוח. רציתי רגע אחד של מנוחה. אני עייפה, כל כך עייפה וכל כך רוצה שקט. שקט.
עייפתי מלשאת בעול לבדי. לא תיארתי לעצמי שאתקשה לטפל בילד בן שלושה חודשים. אביו זנח אותי ברגע ששמע שאני בהריון. הוריי טענו שאם אינני מתכוונת "להיפטר מהצרה", כך הם קראו לו כשסיפרתי להם, אאלץ להתמודד עם הצרה הזאת לבדי ואין בכוונתם לעזור לי. הנטל כולו עלי. אין איש בעולם שאוכל לפנות אליו. אין מי שיבין שעודני ילדה.
ניסיתי להרגיע אותו. בהתחלה נדנדתי אותו בעדינות. חיבקתי אותו חזק, צמוד אלי, אבל זה לא עזר. הוא לא הפסיק לבכות לרגע, הוא צרח וצרח. טלטלתי אותו מצד לצד. טלטלתי. טלטלתי אותו בחזקה בלי לעצור. כל מה ששמעתי זה את בכיו מפלח את מוחי. רציתי שהבכי שלו יפסיק. די כבר עם זה. טלטלתי אותו חזק מצד לצד, מצד לצד. רציתי שהוא יעלם, שייתן לי מנוח. רגע של מנוחה, רגע של שקט.
ואז היה שקט, הוא לא בכה יותר.
צילום: דורון הורוביץ |