כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    דבר איתי בעוד חודש, אם אהיה שווה משהו עד אז

    34 תגובות   יום שישי , 26/12/08, 07:50

    השיא היה כשאפילו אבא שלי הטיח בי "התקשורת רק מחריפה את המשבר". לדעתי, כשאמר זאת הוא לא זכר שגם בנו הוא "התקשורת". לכן פלט את מה שרבים אומרים זה לזה כשהם צמאים למצוא אשמים ולא יודעים למי להדביק את זה.

    בזמני משבר וחוסר ודאות, מציאת אשמים היא אקט מרגיע. היא גם מסירה מאתנו את האחריות למצב, וגם יוצקת סדר והיגיון לסיטואציה חדשה ולא מוכרת. לאנשים דתיים יש את התירוץ "זה הכל משמיים", אבל צריך פתרון גם לחילוניים, ולכן "התקשורת אשמה" הוא סידור נוח יחסית. לא התווכחתי עם אבא. זה היה בליל שבת, אחרי ארוחת ערב טובה ולא מעט אלכוהול, ובעיקר - בסופו של עוד שבוע עבודה מתיש, שבו אתה משקיע מאמץ אינטלקטואלי לא קטן בניסיון לפענח ולסקר את הדבר הזה, שיצחק תשובה הגדיר כ"משבר גדול מהחיים". לא התווכחתי עם אבא, אבל בחודשים האחרונים התווכחתי לא מעט עם עצמי ועם אחרים בשאלת התרומה של התקשורת להתפתחות המשבר הכלכלי החריף הזה. למעשה, בכל ערב שבו ערכנו עיתון בשלושת החודשים האחרונים עלתה הדילמה הזו מחדש. למערכת זורמים דיווחים, ידיעות והודעות קטלניות: זה פושט רגל, ולהוא חוזרים הצ'קים, ואלה עומדים לקרוס בכל רגע, ומהבנק ההוא הלקוחות מושכים כספים.

    והתפאורה הכללית מאשרת שהמצב אכן קשה. הבורסה יורדת ב-7% ביום, הבורסות בעולם צונחות בשיעורים גבוהים יותר, הדולר מזנק, הנפט צולל, חברות מדווחות על פיטורי ענק והפסדי עתק. ומאחורי כל ידיעה אתה יודע שעומדים אנשים, ובני זוגם, וילדיהם, והחברים הקרובים שלהם, ולקוחות, וספקים. הרבם אנשים שחייהם יכולים להשתנות בן רגע. ראינו כאלה. ראינו את הנשים שישבו לצדה של אתי אלון בבנק למסחר, עבדו אתה במשך שנים, השתתפו בברית מילה של ההוא ובחתונה של ההיא, ונותרו יום אחד ללא עבודה - ועם אות קין של מי שחברתם הקרובה גנבה תחת אפם את הבנק. ראינו אנשים שאיבדו את כל רכושם ונקלעו לחובות ענק. ראינו אנשים שמאבדים את מקום העבודה המפנק שלהם שלא על מנת לחזור לשוק העבודה.

    בתוך שטף המידע הזה מתאמצים לעשות את העבודה כמו שצריך. בודקים, מסננים אינפורמציה, ודואגים לתגובה מתאימה כפי שעושים בימי שגרה. ובכל יום הלהבות מגיעות לגבהים חדשים, וכך גם הכותרות. אנחנו הרי חלק מהדרמה הזו, דואגים וסובלים ממנה כמו כולם, מתרגשים ונסערים, וחשים מחויבות לשתף אחרים בסערה. בגלל זה אנחנו עיתונאים.

    אבל בתהליך העריכה וקבלת ההחלטות נכנסים למערכת השיקולים דילמות וקונפליקטים שלא נותנים מנוח: אם נפרסם שהאיש הזה בצרות, האם זה יחריף את צרותיו? ואם העניין ההוא יהיה חסוי לכמה ימים, האם זה יאפשר למנהלי החברה להציל אותה ואת 300 עובדיה? ומה לגבי הטייקון ההוא? נכון שחלה הרעה נוספת במצבו אתמול, אבל האם לא כתבנו כבר מספיק על התסבוכת שלו? והבורסה? אם היא יורדת ב-9% ביום, מה לכתוב בכותרת? שהיא צוללת, קורסת או מתרסקת?

    כמה רגולטורים שאחראים על ניהול כל חסכונות הציבור חזרו ואמרו לנו בחודשים האחרונים: יש פאניקה, תנהגו באחריות. אחד מהם אף אמר, לכם יש כרגע יותר השפעה על השוק מאשר לי. אתה שומע ומקשיב ומפנים, ובאמת נופלת עליך ממלכתיות כלשהי. לא, לא אקצין את הכותרות. אהיה מאופק ומרוסן, אתה אומר לעצמך. אבל רגע, מה מאופק? חברת הביטוח הגדולה בעולם התמוטטה, איך אפשר להתאפק? למה להיות מרוסן, כשהציבור זורק בבהלה אג"ח ומניות של טייקונים בכל מחיר? איך לספר את הסיפור הדרמטי הזה? איך אפשר להישאר אדיש? איך אפשר לתאר ביובש דרמה פיננסית וכלכלית שלא היתה כמוה עשרות שנים?

    מצבים קיצוניים מזמינים מחשבות ורעיונות קיצוניים. כאלה היו בשפע בחודשים האחרונים. אם כל רעיון הזוי או תסריט חריג שנבחן בבנק ישראל ובאוצר בין ספטמבר לנובמבר היה מקבל כותרת ראשית בעיתון, אין ספק שרמת הפאניקה היתה גבוהה יותר. מה יעשה עיתונאי כשהוא מקבל את האינפורמציה הזו? האם לחסוך אותה מהקורא? לעבד עבורו את המידע, לסנן אותו ולהגיש אותו דרך פילטרים שמעקרים את חריפות ועוצמת המשבר? האם זה מה שהקורא רוצה?

    נקודת המוצא היא שהקורא רוצה וצריך לדעת הכל. בשביל זה הוא פותח עיתון או נכנס לאתר. אבל האם הידיעה משפרת את מצבו של הקורא? לא בהכרח. אם נניח שהקורא הוא לקוח של בנק שנמצא בבעיה, הדעת נותנת שהקורא ירצה לדעת שהבנק שבו הוא מחזיק את כספו מצוי בבעיה. כך יוכל לבחור אם להישאר שם או לא. אבל אם המידע הזה יפורסם, קיימת אפשרות שעוד כמה לקוחות ירצו את כספם, ואז הבנק הזה יהיה בבעיה חריפה יותר ויקרוס. האם שיפרנו בכך את מצבו של הקורא?

    נדמה לי שלא חסכנו מקוראינו שום אינפורמציה חשובה בחודשים האחרונים. גם כשברור היה שמדובר במידע מדכא, רגיש או מעורר דאגה, פירסמנו. אבל אם היה מקום שבו חסכנו מידע, זה היה בעיקר במקומות שבהם תיאורי צבע דרמטיים של המשבר ועוצמתו היו יכולים להחריף את הלחץ והפאניקה. כך היה כשטייקון ידוע ביקש מאתנו לא לכתוב עליו כתבה מסוימת, והבטיח שבתמורה הוא יתן ראיון בעוד חודש "אם אני אהיה שווה משהו עד אז". כך הוא אמר. משפט כזה בכותרת הראשית היה יכול להחריב את עסקיו של האיש. ומה לגבי אותו רגולטור שאחראי על מוסדות פיננסיים רבים, שהודה בגילוי לב: "אני ממש לא ישן טוב בלילה". גם מזה לא עשינו כותרת. ולא שזה לא היה מפתה.

    ויש גם את הסיפור על הבנקאי הבכיר, ששלח לנו SMS ואמר "אנחנו חיים בסרט אימה". כותרת ראשית כזו עם תמונת הבנקאי היתה מושכת הרבה מאוד קוראים בעיתון ובאתר, ובכל זאת התאפקנו. והיה גם טייקון-לייט אחד ששאל אם נעמוד לצדו כשהוא יציע הסדר לבעלי איגרות החוב שלו. "אתם תתמכו בי?", שאל. מזה לא יכולנו לעשות מטעמים? ודאי שכן.

    אבל כל הדברים האלה לא הגיעו לכותרות הראשיות בעיתון, כי ממלכתיות נפלה עלינו וגם אחריות, ובעיקר הבנה שהמצב באמת רגיש ומיוחד, ומה שאפשר לעשות בזמנים רגילים מסובך יותר לעשות בזמן משבר. בטח גם קצת התלהמנו, טעינו, הפרזנו, ולקחנו סיפורים צעד או שניים קדימה במהלך המשבר הזה. אבל גם זה סימן ההיכר של משברים: ניסיון תמידי לזהות היכן אנחנו ממוקמים על צירו של המשבר, מאמץ עקבי לפענח את הסיטואציה הלא-מוכרת הזו, ואתגר אינסופי להבין באיזה סרט אנחנו נמצאים ומה יהיה סופו. אמנם אומרים עלינו שאנחנו מעצימים את הדרמה, אבל אנחנו יודעים שיכולנו בקלות להעצים אותה עוד יותר - מבלי להמציא שום דבר.

    דרג את התוכן:

      תגובות (34)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/8/09 13:50:


      על זה נאמר שמרחם על אכזרים סופו להתאכזר לרחמנים...

      ותודה על ההדגמה החיה!!!

       

        4/1/09 03:49:

      תעשיית אי האמון - תעשיית האמון

      אנחנו חיים בתוך תעשיית אי האמון

      מאז שיש תקשורת - בעלי עיתונים גילו כי רק חדשות רעות עושות רייטינג

      ועוד קודם לכן כתרבות של "הקש בעץ" ואמונה שאמירת טוב יוצרת רע.

      חינכו אותנו שאסור לומר את הטוב בגלל "עין הרע" ומותר להגיד את הרע כי זה "מידע חשוב".

      איזו שטות, הרי זה הפוך על הפוך.

      די פשוט לראות שאמירת רע יוצרת רע ואמירת טוב יוצרת טוב.

      כניראה שאלפי שנה שחוללנו רע במו פינו.

      תתארו לעצמכם - שאנחנו כבני אדם ניקח אחריות על מה שאנחנו אומרים וגם על איך שאנחנו אומרים את זה.

      ניסוי חברתי מעניין, נכון?

      יש כאן קהילה ב"קפה" שהחליטה לעשות את הניסוי הזה.

      היא נקראת "קהילת יזמות חברתית".

      פעם בחודש אנחנו עושים מפגש. וכל מי שרוצה לראות ולחולל מציאות טובה יותר - מוזמן.

      המפגש הקרוב ביום רביעי 7 לחודש .

      כנראה שאנחנו עושים משהו בסדר - כי עובדה שזה מצליח. חיוך

      לפני חצי שנה כתבתי על זה פוסט, ודיברתי על מערכת אינטרנטית שאת מה שאנחנו כקהילה מחוללים עכשיו כאן בקטן - המערכת הזו תוכל לחולל בגדול בעולם.

      לחולל את תעשיית האמון.

      שם הפוסט "ואולי זה הקילר אפ הבא"

      אתם מוזמנים להציץ כאן

        4/1/09 03:41:
      תעשיית אי האמון - תעשיית האמון

      אנחנו חיים בתוך תעשיית אי האמוןמאז שיש תקשורת – בעלי עיתונים גילו כי רק חדשות רעות עושות רייטינגועוד קודם לכן כתרבות של "הקש בעץ" ואמונה שאמירת טוב יוצרת רע.

      אלפי שנה שחוללנו רע במו פינו.

       תתארו לעצמכם – שזה בעצם להפך.שאמירת רע יוצרת רע ואמירת טוב יוצרת טוב.תתארו לעצמכם – שאנחנו כבני אדם ניקח אחריות על מה שאנחנו אומרים וגם על איך שאנחנו אומרים את זה.ניסוי חברתי מעניין, נכון?אני אחת מהמנהלים של קהילה כאן ב"קפה" שהחליטה לעשות את הניסוי הזה.היא נקראת "קהילת יזמות חברתית".פעם בחודש אנחנו עושים מפגש. וכל מי שרוצה לראות ולחולל מציאות טובה יותר – מוזמן.המפגש הקרוב ביום רביעי 7 לחודש . כנראה שאנחנו עושים משהו בסדר – כי עובדה שזה מצליח. חיוך 

      לפני חצי שנה כתבתי על זה פוסט, ודיברתי על מערכת אינטרנטית שאת מה שאנחנו עכשיו מחוללים כאן בקטן – תוכל לחולל בגדול בעולם. לחולל את תעשיית האמון.

      שם הפוסט "ואולי זה הקילר אפ הבא"

      אתם מוזמנים להציץ כאן

        
        27/12/08 23:04:

      צטט: עדנה כהן קדוש 2008-12-27 22:24:55

      סמי שלום רב, חג שמח ושבוע טוב.

       

      רק מי שעוסק בכתיבה עתונאית (מקבל משימות מעורך) ומנהל ועורך עיתון, יודע באמת מה קורה-

      הציבור בסופו של דבר מקבל מידע מנופח ודי מעוות של המציאות.

      ביקשו ממני לערוך כתבה על חיים רביבו- כל בני המשפחה שלו, חבריו והמקורבים לו התראיינו ואמרו - הכל שטויות. רק אחרי שהתקשורת חגגה, ניפחה ומצצה את הדם, גם חיים רביבו התראיין בעצמו ואמר- חבר'ה תרגעו!

      זו רק דוגמא קטנה- התקשורת כן מנפחת ומתעלקת מכל כיוון- האח הגדול, רצח הילדה רוז, שרה נתניהו, הפתק של אובאמה.

      זה ציד מכשפות. כל פעם תופסים קרבן חדש ותולים אותו בכיכר העיר.

      תסקרו, אבל לא כדי למלא דפים

      או כדי למלא דקות שידור

      או כדי ליצור כותרות ענק פרובוקטיביות.

      ומי אמר שזה בכלל מעניין אותנו?

      התקשורת צריכה לערוך סקר דעת קהל- תשאלו מה אנחנו רוצים לקרוא, לראות- תחקרו את זה לעומק-

      תגלו דברים מאד מפתיעים-

      כי אנחנו רוצים דברים לחלוטין שונים!

       

      אמן

        27/12/08 23:00:
      יש כמה כ 500 אג"חים ומהם יש (נניח) 20 אג"חים בעייתיים שידועים בציבור. על סמך המידע הזה הציבור נמנע מלהשקיע באג"חים - כלל הנראה השקעה ראוייה ונבונה. אז נכון, היו גם כתבות מאוזנות אבל בכל זאת האג"חים הבעייתיים חזרו שוב ושוב ונוצר מצב שאנשים נמנעו מהשקעה זו.
        27/12/08 22:24:

      סמי שלום רב, חג שמח ושבוע טוב.

       

      רק מי שעוסק בכתיבה עתונאית (מקבל משימות מעורך) ומנהל ועורך עיתון, יודע באמת מה קורה-

      הציבור בסופו של דבר מקבל מידע מנופח ודי מעוות של המציאות.

      ביקשו ממני לערוך כתבה על חיים רביבו- כל בני המשפחה שלו, חבריו והמקורבים לו התראיינו ואמרו - הכל שטויות. רק אחרי שהתקשורת חגגה, ניפחה ומצצה את הדם, גם חיים רביבו התראיין בעצמו ואמר- חבר'ה תרגעו!

      זו רק דוגמא קטנה- התקשורת כן מנפחת ומתעלקת מכל כיוון- האח הגדול, רצח הילדה רוז, שרה נתניהו, הפתק של אובאמה.

      זה ציד מכשפות. כל פעם תופסים קרבן חדש ותולים אותו בכיכר העיר.

      תסקרו, אבל לא כדי למלא דפים

      או כדי למלא דקות שידור

      או כדי ליצור כותרות ענק פרובוקטיביות.

      ומי אמר שזה בכלל מעניין אותנו?

      התקשורת צריכה לערוך סקר דעת קהל- תשאלו מה אנחנו רוצים לקרוא, לראות- תחקרו את זה לעומק-

      תגלו דברים מאד מפתיעים-

      כי אנחנו רוצים דברים לחלוטין שונים!

        27/12/08 18:02:

      "...מה יעשה עיתונאי כשהוא מקבל את האינפורמציה הזו?
      מה יעשה? יעשה את עבודתו: ידווח. דיווח ללא פרשנות ובוודאי שללא שפיטה ו/או הבעת עמדה.
      האם לחסוך אותה מהקורא? לעבד עבורו את המידע, לסנן אותו ולהגיש אותו דרך פילטרים שמעקרים את חריפות ועוצמת המשבר? האם זה מה שהקורא רוצה? סליחה, עם כל הכבוד לאחריותו של העיתונאי והעורך, אתם לא משרד הרווחה ועליכם מוטלת החובה (זכות) לדווח ובאובייקטיביות מקסימלית (שברור לי שלעולם לא תהיה 100%).

      נקודת המוצא היא שהקורא רוצה וצריך לדעת הכל. בשביל זה הוא פותח עיתון או נכנס לאתר. אבל האם הידיעה משפרת את מצבו של הקורא? לא בהכרח. סליחה, זה לא מתפקידך. עלייך כעיתונאי/עורך מוטלת חובת הדיווח האובייקטיבי.
      אם נניח שהקורא הוא לקוח של בנק שנמצא בבעיה, הדעת נותנת שהקורא ירצה לדעת שהבנק שבו הוא מחזיק את כספו מצוי בבעיה. כך יוכל לבחור אם להישאר שם או לא. אבל אם המידע הזה יפורסם, קיימת אפשרות שעוד כמה לקוחות ירצו את כספם, ואז הבנק הזה יהיה בבעיה חריפה יותר ויקרוס. האם שיפרנו בכך את מצבו של הקורא? שוב, אין זה מתפקידך לחבוש את כובעו של שר הרווחה.

      אני סבור שאם ייעשה מיפוי של העסקים המקושרים במישרין או בעקיפין לבעלי העיתון, יימצא קשר כזה או אחר בין האינטרסים הכלכליים של בעלי העיתון והבנקים והמוסדות הפיננסיים שנמנעתם מלדווח על קשייהם.אני מאמין שתרבות ה"שמור לי ואשמור לך" מוצאת ביטוי גם היא בשיקוליו של העורך (המייצג את בעל העיתון).

      מתוך תגובות שלי לפוסט של כתב "הארץ" בכנסת שחר אילן:
      הכתב הוא החזית של אמצעי התקשורת בו הוא עובד. הכתב/עיתונאי בהכרח מביא אתו לעבודתו את עולמו הפנימי ותפיסותיו משתקפות בעשייתו. מי שהיו כלב השמירה של הדמוקרטיה הפכו להיות מתקיפים ראשיים של מי שנבחרו ע"י הציבור והיום המיקרופון והמצלמה (העט גם) הפכו להיות מכשיר לניגוח (לעיתים לא מוצדק).

      הכתב מושפע מהחלטות עריכה וכמוהו גם העורך מושפע מהקו אותו נוקטים בעלי אותו אמצעי תקשורת. אותם בעלי המאה (בעלי המניות באמצעי התקשורת השונים), הם חלק מ"רשת" גלובאלית-בינלאומית שכל מאוויה מסתכמים בחלקם בשיקולים כלכליים צרים ומוסווים בתוך אידיאולוגיות חברתיות-פוליטיות.

      לא אחת אני צופה, קורא או שומע כתב זה או אחר מתנסח בלשון תקיפה במיוחד שעוד רגע ניתן להתרשם כי המדובר במעין "התחשבנות" אישית. בהערכתו את כוחה של התקשורת (לצינורותיה המגוונים), המרואיין/ת מוצא עצמו כנוע וכמעט מתרפס ובלבד שהכתב יעשה עימו "חסד" בקריינות או בדברים שהוא כותב/אומר לאורך הידיעה/כתבה.
      הכתבים מצידם, ערים לכוח הרב שברשותם ולא חוסכים שבטם שמתבסס על השקפותיו האישיות של הכתב.

      לא אחת נראה כי הכתבים לעיתים "מתבלבלים" בתפקידים ונראה כי באופן התנסחותם הם כאילו מבקשים ליצור את הסדר היומי של שליחי הציבור (לעיתים גם בצדק).

      לסיכום: התקשורת הפכה להיות מאובייקטיבית ומדווחת לסובייקטיבית ו"מכתיבה" סדר יום.
      אינני תמים באשר למקומה של התקשורת ותפקידיה כמעצבת דעת קהל, יחד עם זאת: תנו לנבחרים לנהל, תנו לצה"ל לנצח...
      יש מקום לבקורת אין מקום לחריגה ממהותה המקורית של התקשורת.

      מה שכל סטודנט לתקשורת בשנתו הראשונה לומד, אנחנו בארץ עדיין מתעקשים לכנות "אידיאולוגיה" וחופש הביטוי של הכתב/ת.
      התקשורת הפכה כבר מזמן למכשיר שיווק מסחרי. כל הכותבים (כולל אלה שעדיין מושכים קולמוס) שבויים בתוך מעגל קסמים שאין ביכולתם לפרוץ אותו משום שלו עשו כך, ימצאו עצמם מחוץ למערכת (תרתי משמע).

      ענקי התקשורת בארה"ב הוכרזו בעבר כתאגידים ואף "דאגו" לכופף את החוקה האמריקאית כך שהשתלטות כפי שנעשתה בארה"ב לא תיחשב למונופול. כל התעלמות מכוונת או מקרית מדברים נוסח תגובתי הקודמת, פירושה הטמנת הראש בחול וכניעה לקוד הפרנסה כפי שבא לידי ביטוי גם באמצעי התקשורת בארץ.
      ברוני התקשורת הפכו מזמן לממליכי נשיאים ולמהפכנים בהתאמה. אין זה הפוסט המתאים לדיון בתפקידה של התקשורת, אך (גם) לי זה די ברור שהמניע העיקרי למדיניותם הוא שיקול כלכלי שבחלקו עדיין נסתר מעיניי רוב הציבור (ומן הסתם יישאר כזה). שתי דוגמאות קלאסיות שתומכות בדברים שכתבתי ניתן למצוא בפעולותיהן של שתי המועצות הCFR האמריקאית ומקבילתה האירופאית...
      אין לי ספק שלאילן שחר כמו לכל קולגותיו אין את חופש הביטוי כפי שהיו רוצים וזאת בהתאם לרוח הנושבת במקום מושבם של XXX ש"מכתיבים" מדיניותם למועצת המנהלים (ניהול) של האמצעי התקשורת שמכתיבים למערכת (EDITORIAL BOARD) שמכתיבה לעורכי המשנה והמוספים שמכתיבים לכתבים...
      זהו המקום שבו האידיאולוגיה פוגשת את הביזנס הגדול...
      "מאמר מערכת" הוא לא יותר מביטוי עיתונאי חלקי לאסטרטגיה כלכלית רחבה הרבה יותר...


      התקשורת באופן כללי היא מכשיר (נוסף) לקידום אינטרסים כלכליים בלבד. כל אינטרפטציהאחרת של אמצעי התקשורת זה או אחר פירושה הטעיה (מכוונת או לא)...בעלי ההון הם רשת רחבה מאוד של אנשים בעלי תפיסות חברתיות שנגזרוכתוצאה מאסטרטגיה כלכלית עולמית ("סדר עולמי חדש" ו"מזרח תיכון חדש" אומרים לך משהו?

      אל לך לצפות מעיתון שהצהיר על דיעותיו להיות "מאוזן" משום שתפקידו לקדם את את מטרותיהם של בעלי העיתון באמצעות השפעה על דעת קהל (דרך רעיונותיהם כפי שמשתקפים בעיתון המודפס/אחר)...
      לו אתה רוצה לקדם יתונאות ועיתונות מאזנת, עלייך "להיאבק" באינטרסים הכלכליים העומדים מאחורי כל "אידיאולגיה תקשורתית" וזו ידידי משימה בלתי אפשרית (כמעט)...
      אם תרצה להבין מעט יותר ממה שכתבתי לך, אתה מוזמן למצוא בגוגל וללמוד מעט יותר על קרטלי התקשורת בארה"ב ועל איך זה קשור אלינו...אתה תופתע מאוד ממה שתגלה....

       

      לכולם ככלל ולאנשי תקשורת אמיתיים בפרט

      הצפייה היא לא בבחינת "המלצה" אלא חובה!!!
      כינו אותה בכמה כינויים, הנה כמה מהם:
      "תקשורת מגוייסת"

      "תקשורת בשרות הפוליטיקה"

      "התקשורת כמעצבת דעת קהל"

        והנה,  שיקולים כלכליים של המערכת גוברים על פני שיקולים כמו טובת הציבור וזכות הציבור לדעת
      וכאן, התעקשות של עיתונאית לקחת את תפקידו של החוקר, שופט ומבצע

      אין לי ספק שהמצב בארץ לא שונה בהרבה...


      ובעודנו מתכתבים הנה ממש מהתנור כמעט:

      http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20081206_65412



      סמי היקר, בסה"כ ובעיקר בפסקת הסיום של הפוסט, קיבלתי את הרושם שדברייך הם בעצם מעין התנצלות והסבר לשיקולים שלך כעורך לפרסום ידעה זו או אחרת, אני לא רוצה לשים אותך על ספת פסיכולוג בגרוש ולהסביר את מניעייך אישיים או המקצועיים, אך מבחינתי דברייך אינם תמימים כפי שאתה מציג.

        27/12/08 17:41:

      לא .. אין דבר כזה..

      אלא אם זה משרת את האינטרסים של בעלי ההון השולטים באותו נתיב תקשורת ..!

        27/12/08 12:08:

      צטט: סמי פרץ 2008-12-27 10:13:04


      אם זה לא ברור מהטקסט, אז תנוח דעתם של החוששים: לא חסכנו שום מידע מהקוראים.

      כל מה שהיה ראוי לדפוס -הודפס.


       

       האמנם?

      אני מניחה שפסק הדין,  מדינת ישראל נגד:

       


       1 . רשת שוקן בע"מ

       2 . ורשבסקי יוסף

       3 . גילת גיל

       4 . "מעריב" הוצאת מודיעין בע"מ

       5 . קלינפלד רון

       6 .  אלכסנדר דורון

       7 . ידיעות אחרונות בע"מ

       8 . שפירא רונן

       

      לא היווה מספיק עניין לציבור...

       

      הרי בבסיס העמדות הכלכליות של בעלי "הארץ" "ידיעות" ו"מעריב", עומדת תשתית של ניצול, המקדמת סחר בבני אדם,

      ואונס. הם פועלים באופן לא חוקי- אלה יסודות הכלכלה שמבהירים לנו שהנאשמים שמתעלמים מפסק הדין- הינם מעל לחוק.

      איפה העיתונות החוקרת והמידעת? 

        27/12/08 11:43:


      ההצלחה שלך זו הדמוקרטיה שלנו

      בהצלחה

      שמעון

        27/12/08 10:13:


      אם זה לא ברור מהטקסט, אז תנוח דעתם של החוששים: לא חסכנו שום מידע מהקוראים. כל מה שהיה ראוי לדפוס -הודפס. נקודת המוצא היא שהמידע שמגיע אלינו הוא לא שלנו, אלא של הקוראים. תפקידנו הוא לעבד אותו כך שיהיה ראוי לדפוס (בדיקה, הצלבה, תגובה, עריכה וכו'). ולהגיש אותו כך שיהיה מעניין, מועיל, מרתק וכו'. ועדיין, יש לנו מרחב פעולה לא קטן בשאלה איך מגישים את זה. באיזה עוצמת להבות. יש הרי הרבה מאוד דרכים להגיש מידע, מהשחור והקיצוני ביותר ועד רך ויבשושי. בתוך המרחב הזה אנחנו פועלים, וניסיתי לשתף את הקוראים במידע איך נראים החיים בתוך המרחב הזה

      תודה לכל המגיבים.

        27/12/08 00:45:


      סמי,

       

      היטבת לתאר את הדילמה.

      היייתי "שם" גם ככתב, וגם כעורך (במשברים קודמים. קטנים מאלו - אך כואבים לא פחות).

       

      הדרך לבור את "המוץ מהתבן" אינה פשוטה כלל ועיקר.

      אבל העיקרון נשאר תמיד זהה: להקפיד על דיווח אינפורמטיווי מדוייק - ממש  "לצלם".

      לפעמים זה קשה.

      לפעמים זה כואב.

       

      אבל - זה התפקיד.

       ובימים כאלו אין להתחשב בהאשמת "התקשורת..."...

       

      כל זמן שהיא מתארת/מצלמת תמונת מצב. אד-הוק.

       

      אבל: 

      מאידך - יש להזהר בפרשנות.

      פה אנחנו (עלולים) בדרך כלל "נופלים".

      (כנס לארכיון "הארץ"...בעידן של טרום האינטרנט...)

       

      "בלי מורא ובלי משוא פנים" (א.א.)

       

        26/12/08 23:54:


      מסכים עם כל מילה והתחבטות שלך כעורך וכעיתונאי

      אילו היה מדובר בביטחון מדינה !!!

      על כל יתר הנושאים עולה ריח לא טוב !!!

      של מיקס

       בין זכות הציבור לקבלת המידע ,וחובתך להעבירו ,

      לבין מחלקת הפירסום של העיתון מאיבוד לקוחות בעלי הון .

      "סוף דבר הכל נישמע....."

      שמעון

       

       

        26/12/08 22:18:

      צטט: michal carmi 2008-12-26 21:00:54

      צטט: עינת מירון 2008-12-26 15:16:22


      סמי, תעזור לי. אני כבר לא יודעת למי להאמין.

      לעיתונאים (גם אצלך) שמקטרים בשיחות איתי שנמאס להם לממש את פנטזיות העורכים ולהביא סיפורי זוועות על עוד פיטורים ועוד קריסות ושהם יודעים, משיחות עם מרואיינים שלהם שיש ורוד. כאן ועכשיו. שיש עסקאות חדשות. שיש גיוסים, אבל "תעשה טובה אל תכתוב כי אולי המתחרה שלי יראה או המשקיע ואז זה יבוא אלי בהפוכה כי אני מתעלם ממצב השוק, ממה שאתם כותבים בעיתון" או לוידויים כמו שלך ושל עורכים אחרים שכותבים כאן ובמקומות אחרים?

       

      יש הצלחות.

      נשבעת לך.

      כמה מלקוחותיי נמצאים עכשיו בעיצומן של הצלחות כאלה. השקות. הכרזות. גיוסים של עשרות לקוחות חדשים. של כספי השקעות. משום מה בעיתונות לא ממהרים לקחת את הסיפורים האלה.

      הם לא משתלבים באג'נדה.

       

      אז נכון שקל יותר להתעלם מבית תוכנה של 30 עובדים שמגייס עכשיו 10 והגדיל את מספר הלקוחות שלו ביותר מ-30% מאשר מעסקת רכישה של צ'ק פוינט את חטיבת האבטחה של נוקיה, אבל באמת.. אפשר לתת יותר מקום לעוד סיפורים כאלה. להסתכל קצת מעבר לאזור ה-20%.

       

      אפשר גם קצת יותר להרחיב ולהשפיע עם טקסטים כמו שלך ושל עידו סולומון משבוע שעבר ואפשר וצריך לבדוק מה בא קודם. הביצה או התרנגולת. אי אפשר להתעלם מהפסיכלוגיה ומההשפעה של התקשורת על קצב האירועים.

      לפני 20 שנה אפשר היה להגיד את זה בלי להניד עפעף. היום הזמנים אחרים.

       

       

      עינת,

      אני יודעת בדיוק מה קורה בבתי תוכנה והתמונה שם מורכבת.

      יש כאלו שנלחמים על חייהם, יש כאלו שמשגשגים כי חברות שמצמצמות מעבירות פעילות למיקור חוץ.

      ואם תשובות את מחפשת  - אז המשבר עמוק מכפי שנראה בתקשורת. אני מכירה אישית את כל חברות ההיי-טק והסטארט אפים בארץ ויודעת את האמת על מה שקורה שם ולא ההצגות שהם עושים לתקשורת.

       

      אז כעסו עלי שהתרעתי עוד בשנת 2000 שעומד להיות מיתון של 5 שנים (וזה אף פורסם בראיון איתי בעיתון, כולם חשבו שהשתגעתי...), וגם עכשיו, כשכבר שנה וחצי אני מתריעה בפני אנשים משמעותיים בשוק שזה מגיע - אף אחד לא רצה להתמודד עם זה.

      אז? נהייה אופטימיים.

      כוח המיתון הפעם הוא קטלני, מצד שני יש את כוח החיים. נקווה....

       

       

       

       

      לא אמרתי שלא מורכבת. אבל אפשר להציג גם את התמונה החיובית כי כמו שהשלילי משפיע גם המוצלח יכול לעבוד.

      ונכון יש מיתון ועוד נרגיש את המיתון וחברות כושלות שלא היתה להן הצדקה או חברות הזויות שגייסו כספים על ימין ועל שמאל עכשיו מתאדות. זה כוחו של השוק וזה בסדר!

      מכל משבר רק צומחים.

       

        26/12/08 21:00:

      צטט: עינת מירון 2008-12-26 15:16:22


      סמי, תעזור לי. אני כבר לא יודעת למי להאמין.

      לעיתונאים (גם אצלך) שמקטרים בשיחות איתי שנמאס להם לממש את פנטזיות העורכים ולהביא סיפורי זוועות על עוד פיטורים ועוד קריסות ושהם יודעים, משיחות עם מרואיינים שלהם שיש ורוד. כאן ועכשיו. שיש עסקאות חדשות. שיש גיוסים, אבל "תעשה טובה אל תכתוב כי אולי המתחרה שלי יראה או המשקיע ואז זה יבוא אלי בהפוכה כי אני מתעלם ממצב השוק, ממה שאתם כותבים בעיתון" או לוידויים כמו שלך ושל עורכים אחרים שכותבים כאן ובמקומות אחרים?

       

      יש הצלחות.

      נשבעת לך.

      כמה מלקוחותיי נמצאים עכשיו בעיצומן של הצלחות כאלה. השקות. הכרזות. גיוסים של עשרות לקוחות חדשים. של כספי השקעות. משום מה בעיתונות לא ממהרים לקחת את הסיפורים האלה.

      הם לא משתלבים באג'נדה.

       

      אז נכון שקל יותר להתעלם מבית תוכנה של 30 עובדים שמגייס עכשיו 10 והגדיל את מספר הלקוחות שלו ביותר מ-30% מאשר מעסקת רכישה של צ'ק פוינט את חטיבת האבטחה של נוקיה, אבל באמת.. אפשר לתת יותר מקום לעוד סיפורים כאלה. להסתכל קצת מעבר לאזור ה-20%.

       

      אפשר גם קצת יותר להרחיב ולהשפיע עם טקסטים כמו שלך ושל עידו סולומון משבוע שעבר ואפשר וצריך לבדוק מה בא קודם. הביצה או התרנגולת. אי אפשר להתעלם מהפסיכלוגיה ומההשפעה של התקשורת על קצב האירועים.

      לפני 20 שנה אפשר היה להגיד את זה בלי להניד עפעף. היום הזמנים אחרים.

       

       

      עינת,

      אני יודעת בדיוק מה קורה בבתי תוכנה והתמונה שם מורכבת.

      יש כאלו שנלחמים על חייהם, יש כאלו שמשגשגים כי חברות שמצמצמות מעבירות פעילות למיקור חוץ.

      ואם תשובות את מחפשת  - אז המשבר עמוק מכפי שנראה בתקשורת. אני מכירה אישית את כל חברות ההיי-טק והסטארט אפים בארץ ויודעת את האמת על מה שקורה שם ולא ההצגות שהם עושים לתקשורת.

       

      אז כעסו עלי שהתרעתי עוד בשנת 2000 שעומד להיות מיתון של 5 שנים (וזה אף פורסם בראיון איתי בעיתון, כולם חשבו שהשתגעתי...), וגם עכשיו, כשכבר שנה וחצי אני מתריעה בפני אנשים משמעותיים בשוק שזה מגיע - אף אחד לא רצה להתמודד עם זה.

      אז? נהייה אופטימיים.

      כוח המיתון הפעם הוא קטלני, מצד שני יש את כוח החיים. נקווה....

       

       

        26/12/08 17:50:

       

      1 - "אם נפרסם שהאיש הזה בצרות, האם זה יחריף את צרותיו? ואם העניין ההוא יהיה חסוי לכמה ימים, האם זה יאפשר למנהלי החברה להציל אותה ואת 300 עובדיה? ומה לגבי הטייקון ההוא?....

      2 -  נקודת המוצא היא שהקורא רוצה וצריך לדעת הכל. בשביל זה הוא פותח עיתון או נכנס לאתר. אבל האם הידיעה משפרת את מצבו של הקורא?"

      שני הקטעים בפוסט שלך תפסו את עיני.

      ראשית לקטע הראשון.

      הנך עיתונאי, תפקידו של העיתונאי ושל העיתון הוא לדווח על המציאות ולא ליצור אותה ואו לעצב אותה על פי דעתו או אמונתו.

      כלומר, אם תפקידך לדווח בעיתון על המציאות, אני מצפה ממך שהמציאות הזאת תהיה אובייקטיבית, שלמה וללא עריכה מגמתית עד כמה שאפשר.

      כמובן שאין אפשרות להעביר את כל המידע שמגיע למערכת, לדפי העיתון, אבל האלימינציה צריכה להיות העניין הציבורי, ולא טובת הציבור, שאינה באופן מוחלט ב"תחום השיפוט" שלכם, שכן מעולם לא קיבלתם מנדט לא מהציבור ולא בתוקף הוראה כל שהיא, לעסוק בתחום הזה.

      עם הנך בעל טור, הציפיות של הקורא לטור שלך שונות, ואתה רשאי להפעיל שיקול דעת, אבל גם אז, שיקול הדעת צריך להיות בלתי תלוי לחלוטין מן האלמנטים שהזכרת בקטע.

      תפקידו של בעל טור, להעביר ביקורת, להביע עמדה, להשפיע על דעת הקהל, אבל בשום אופן לא לסנן מידע או לשנותו.

      כלומר בעיני מערכת הלבטים בקטע הראשון אינם רלוונטיים לעיסוק שלך כעיתונאי אקטואליה או בעל טור כאחד.

      לגבי האמירה בסוף הקטע השני לפיו אתה מתלבט עם: " הידיעה משפרת את מצבו של הקורא?", הגזמת.

      מה זה עניינך?

      מי הכשיר אותך להחליט מה וכיצד יושפע הקורא שלך מעובדות החיים.

      מה אני אעשה עם המידע שאתה מספק לי, אחליט אני, אתה אחראי להעבירו אלי, בשביל זה שילמתי לעיתונך, וזה משלם לך משכורת.

      במצבי, שיטפל הפסיכיאטר שלי, אנא אל תיקח לו את הפרנסה.

        26/12/08 16:22:

      צטט: Stepin 2008-12-26 14:41:03

      לכל הדעות זו סוגיה סבוכה, מרכבת ולא פשוטה כלל ועיקר.

      הנחת היסוד המקודשת שהיא נר לרגלי תהקשורת :

      זכות  הציבור  לדעת.

      ולפעמים זה גם   ח ו ב ת  הציבור לדעת.

      השאלה הנשאלת, האם עורך, כל עורך, עומד במבחן :

      ניסיון, כישורים, בגרות, שיקול-דעת, חוכמה ורגישות,

      כאשר הוא עומד לקבל החלטה האם לפרסם את מה

      שזכות/חובת הציבור לדעת, אם להימנע מכך.

      שהרי אין דין זכות הציבור לדעת, כאשר הידיעה קשורה

      בראש-ממשלה המבלה עיתותיו בשחיתויות,

      כדין זכות הציבור לדעת שבנק עומד לפני קריסה, אלא

      אם יימצא פתרון מיידי לבעיה....

      אך מאידך, די להביט, לדוגמא, בתמונת-שער בעיתון

      יומי גדול, לאחר פיגוע קטלני.

      העורך מנצל ובציניות את זכות הציבור לדעת, ע"מ להציג בפניו

      ועל פני 3/4 העמוד, את התמונה המזוויעה והמדממת

      ביותר עליה הצליח לשים ידיו...

      תמונה אחת שווה אלף מילים (גם עולה לעיתון פחות).

      או הכותרת הענקית (המתבקשת ולעוסה) באתר וואלה,

      יום לאחר התאונה המזוויעה של סוכני התיירות מרוסיה.

      " לנהג האוטובוס 22 הרשעות קודמות "....

      מה אתם יודעים ?, רוצח מיומן על הכביש.....פשששש.

      נכון שרוב ההרשעות, לאחר בדיקה, התבררו כזניחות ושוליות,

      נכון שמדובר בנהג הנמצא על הכביש 20 שנה, ולפרק הזמן הזה,

      ההרשעות לא שוות אזכור אפילו.

      את וואלה והעורך זה לא ממש עניין.

      את "העבודה" (הרייטינג), זה עשה על הצד הטוב ביותר...

      מה לעשות, ולעיתים, מטרה מקדשת כמה וכמה אמצעים.

      כך שצריך לקחת כל דבר בפרופורציה המתאימה לו.

      גם אם יש צדיקים בסדום...אל לנו לשכוח שלעיתים זו סדום.

       

       

       

      הבעיה של דיווחי התקשורת אינה מתחילה ואינה נגמרת באספקטים הנוגעים לכיס שלנו .היא הרבה יותר

      עמוקה. תופעת חוסר האמינות פולשת כמעט לכל התחומים . איני רוצה להרחיב את הדיבור עליה . כי איני רוצה להעיר את הדובים .

      אבל הגיע הזמן שאנשי התקשורת יבדקו את הקודים האתיים שלהם , או ינסחו אותם מחדש .לפעמים הדמוקרטיה מבקשת דווקא את זה . בדיקה מחדש של הערכים עליה היא מושתתת . דווקא כדי שאפשר יהיה לומר שאנחנו מיישמים כאן את חופש הדיבור במיטבו . 

       

       

        26/12/08 15:16:


      סמי, תעזור לי. אני כבר לא יודעת למי להאמין.

      לעיתונאים (גם אצלך) שמקטרים בשיחות איתי שנמאס להם לממש את פנטזיות העורכים ולהביא סיפורי זוועות על עוד פיטורים ועוד קריסות ושהם יודעים, משיחות עם מרואיינים שלהם שיש ורוד. כאן ועכשיו. שיש עסקאות חדשות. שיש גיוסים, אבל "תעשה טובה אל תכתוב כי אולי המתחרה שלי יראה או המשקיע ואז זה יבוא אלי בהפוכה כי אני מתעלם ממצב השוק, ממה שאתם כותבים בעיתון" או לוידויים כמו שלך ושל עורכים אחרים שכותבים כאן ובמקומות אחרים?

       

      יש הצלחות.

      נשבעת לך.

      כמה מלקוחותיי נמצאים עכשיו בעיצומן של הצלחות כאלה. השקות. הכרזות. גיוסים של עשרות לקוחות חדשים. של כספי השקעות. משום מה בעיתונות לא ממהרים לקחת את הסיפורים האלה.

      הם לא משתלבים באג'נדה.

       

      אז נכון שקל יותר להתעלם מבית תוכנה של 30 עובדים שמגייס עכשיו 10 והגדיל את מספר הלקוחות שלו ביותר מ-30% מאשר מעסקת רכישה של צ'ק פוינט את חטיבת האבטחה של נוקיה, אבל באמת.. אפשר לתת יותר מקום לעוד סיפורים כאלה. להסתכל קצת מעבר לאזור ה-20%.

       

      אפשר גם קצת יותר להרחיב ולהשפיע עם טקסטים כמו שלך ושל עידו סולומון משבוע שעבר ואפשר וצריך לבדוק מה בא קודם. הביצה או התרנגולת. אי אפשר להתעלם מהפסיכלוגיה ומההשפעה של התקשורת על קצב האירועים.

      לפני 20 שנה אפשר היה להגיד את זה בלי להניד עפעף. היום הזמנים אחרים.

       

        26/12/08 14:54:

       

      סמי,

      תהייה רגוע,

      אין בכלל מקום לשאלות שלך.

      התקשורת בכלל לא מודעת ולא מבינה את עומק המשבר.

       

      איך אפשר להתייחס אליכם ברצינות כאשר אתם כותבים נתונים שלא על סמך בדיקה מסודרת?

       

      מתקשרים אלי עיתונאים עם שאלות ואני תמיד מופתעת מהשאלות הנאיביות שלהם, אין לכם בכלל מושג מה קורה בשוק. אתם גם מוזנים מבעלי עניין שמוסרים לכם מידע שגוי. למשל- בנקודת הזמן שהיו מעל ל 4000 מפוטרים בהיי-טק, התקשרה אלי עיתונאית אם זה נכון שיש 2000 מפוטרים!! חצי מנתוני המציאות!!

      כמו כן, ראיינו -לא זכור לי אם בד'מרקר או בגלובס- מנהלת של חברת השמה שטענה שכמות משרות ההיי-טק קטנה ב 20%. כשקראתי תהיתי אם לבכות או לצחוק ואיזה מן עיתונאות זאת. זה היה בזמן שכלל המשרות במשק קטנו ב 50% ומשרות ההי-טק ב 80%. אז תתחילו לבדוק נתונים כמו שצריך ואז תציגו את עצמכם כעיתונאות רצינית.

       

      כל עוד אתם מפרסמים נתונים לא רציניים- אל תתפלאו אם מתייחסים אליכם כך.

        26/12/08 14:41:

      לכל הדעות זו סוגיה סבוכה, מרכבת ולא פשוטה כלל ועיקר.

      הנחת היסוד המקודשת שהיא נר לרגלי תהקשורת :

      זכות  הציבור  לדעת.

      ולפעמים זה גם   ח ו ב ת  הציבור לדעת.

      השאלה הנשאלת, האם עורך, כל עורך, עומד במבחן :

      ניסיון, כישורים, בגרות, שיקול-דעת, חוכמה ורגישות,

      כאשר הוא עומד לקבל החלטה האם לפרסם את מה

      שזכות/חובת הציבור לדעת, אם להימנע מכך.

      שהרי אין דין זכות הציבור לדעת, כאשר הידיעה קשורה

      בראש-ממשלה המבלה עיתותיו בשחיתויות,

      כדין זכות הציבור לדעת שבנק עומד לפני קריסה, אלא

      אם יימצא פתרון מיידי לבעיה....

      אך מאידך, די להביט, לדוגמא, בתמונת-שער בעיתון

      יומי גדול, לאחר פיגוע קטלני.

      העורך מנצל ובציניות את זכות הציבור לדעת, ע"מ להציג בפניו

      ועל פני 3/4 העמוד, את התמונה המזוויעה והמדממת

      ביותר עליה הצליח לשים ידיו...

      תמונה אחת שווה אלף מילים (גם עולה לעיתון פחות).

      או הכותרת הענקית (המתבקשת ולעוסה) באתר וואלה,

      יום לאחר התאונה המזוויעה של סוכני התיירות מרוסיה.

      " לנהג האוטובוס 22 הרשעות קודמות "....

      מה אתם יודעים ?, רוצח מיומן על הכביש.....פשששש.

      נכון שרוב ההרשעות, לאחר בדיקה, התבררו כזניחות ושוליות,

      נכון שמדובר בנהג הנמצא על הכביש 20 שנה, ולפרק הזמן הזה,

      ההרשעות לא שוות אזכור אפילו.

      את וואלה והעורך זה לא ממש עניין.

      את "העבודה" (הרייטינג), זה עשה על הצד הטוב ביותר...

      מה לעשות, ולעיתים, מטרה מקדשת כמה וכמה אמצעים.

      כך שצריך לקחת כל דבר בפרופורציה המתאימה לו.

      גם אם יש צדיקים בסדום...אל לנו לשכוח שלעיתים זו סדום.

       

        26/12/08 14:16:

       סמי, העלאת כאן באופן ברור את הדילמה של כל עיתונאי ועורך. ותודה על כך. בילי
        26/12/08 13:59:

      פוסט מעולה,

      אני צרכנית לא קטנה של דהמרקר, שואבת באופן יומיומי את רוב האינפורמציות הכלכליות מהמגזין. על אף שאני מצליחה לזהות פה ושם כותרות "עשויות" משל מביאות סנסציה כזו או אחרת, אך אין להשוות אותו, מבחינתי האישית למגזינים כלכליים אחרים. לטובה.

      זהו פוסט המעלה את המחשבה על תפקיד העיתונות והתקשורת בכללה ואת גודל השפעתה בעולם המערבי, ועד כמה היא רחבה ועמוקה על דיעות, מחשבות ובעיקר על ביצוע מעשים של הציבור כתוצאה מהשפעה זו.

      העלת את הנקודה הקרובה אליך, כלכלה, כסף הוא אמנם חשוב, אך הוא לא הכל בחיים (בעיניי הפרטיות). השפעתה של התקשורת על הלכי הרוח הציבורית, על השינויים המנטאליים והחברתיים המהירים - הם במימדי ענק, ונוכל לראות זאת כמעט בכל תחומי החיים.

      קטונתי מאוד מלומר ולפרט מה הייתי עושה ואילו מהלכים הייתי נוקטת במצבים כאלה לו הייתי במקומך, ואני יכולה להבין את הלבטים על כל כותרת ומה שמתחתיה והשפעתם המאוחרת.

      אך אני רוצה לומר שגם על האזרח הפשוט מוטלת אחריות (גם קולקטיבית) לא פחותה בהרבה, בזמן שהוא קורא או צופה...

      חיוך

      שבת מבורכת ומחוייכת

        26/12/08 13:53:


      * מאחד שהואשם בזרית "סתם פניקה" ע"י אחד מחבריך ב"תקשורת".

      ישראל

        26/12/08 12:44:

      יש הבדל בין סיקור עובדתי לסיקור סנסציוני המתבטא בכותרות ענק בולטות, גרפים מפחידים ושאר יכולות גרפיות, כמו גם כמות הסיקור וצורת ההתבטאות. לפחות בעיתון הבוקר שאני קורא היה ניתן להפחית את הדרמטיזציה.

       

      פרומואים לתוכניות טלוויזיה יוצרים הרבה ציפיות. לאחר שאתה רואה את התוכנית לרוב אתה מתאכזב. בעיתון לפעמים אתה ממהר ואז קורא רק את הכותרות (שהם הפרומו לכתבה), אבל לא קורא מה שכתוב בה, ומה שנשאר לך זה הכותרת המבהילה.

        26/12/08 12:03:

      אני דווקא חושב שאולי כן היה מקום לויכוח "משפחתי" (כמובן שלא בליל שבת, לאחר הארוחה החגיגית...)  בשאלת התרומה של התקשורת להתפתחות המשבר הכלכלי, כי אפשר לחשוב גם על אופציה  אחרת בה התקשורת ממלאת את פיה מים, ונוצר "וואקום" חדשותי והוואקום הזה, דווקא מעצים את תחושת אי הוודאות וגורם ליותר בהלה מאשר האפשרות שהדברים מונחים "על השולחן", ובהלה בוודאי שלא תורמת דבר לקבלת החלטות נכונות, לא במישור האישי ולא במישורים אחרים. ברור שצריך להיות איזון כלשהו שיבטיח זרימה טובה ומליאה של מידע, אבל בלי לעורר פאניקה. נכון, קל להגיד. קשה לבצע.

       

       

       

        26/12/08 12:01:

      תודה .

       

      מאמר יפה .

       

      הצעה :

       

      אפשר לבחון כלכלות אחרות בעולם .

       

      העולם המערבי הוא חלק מכלכלת העולם . לא כל כלכלת העולם .

       

      איך נראות הכלכלות  במקומות אחרים ? לא רק מבחינת הרגולציה אלא גם מבחינת רווחת התושבים .

      כבר האשימו אותנו , הציבור בפניקה , ואת התקשורת בגרימת פניקה . האם חברות אחרות על הגלובוס שלנו גם הן בפניקה ?

      האם לכולן יש מספיק כדי לאכול , לחיות , להיות בריאים , ללמוד ..

      איפה האיזון .

      מי חי יותר טוב ?

      ומי בפניקה ? 

      איך מתחלקים המשאבים של כדור הארץ שלנו בין תושבי הכדור הזה .

      מתי הם יתכלו ?

      כמה זמן עוד נשאר עד שיתכלו המשאבים .

      עבודה , הון ,ונכסים - האם הם מקור בלתי נדלה לחיים על פני הכדור הזה ?

       איך מתחלקים המשאבים בכלכלות המקומיות?

      מה השפעתן על הסיכסוכים המקומיים והגלובליים ?

      אלה אינן שאלות פילוסופיות .

        26/12/08 11:34:

      צטט: אחד-העם 2008-12-26 10:47:32


      איריס,

       

      ההידחפות האובססיבית שלך לכל מקום עם פסק הדין של שוקן מעוררת רחמים. באמת.

       

       

       כששוקן טוען שהוא ממשיך לעבור על החוק ביודעין כדי להמנע ממשבר כלכלי, אני חושבת שפסק הדין בהחלט קשור לדיון שמתנהל כאן.

       מתגובתו של עמוס שוקן:

      "כאשר העיתונים מאבדים הכנסות מי שנפגע זה לא רק ה’עמוס שוקנים’ של העיתונות, אלא זה הרבה עובדים בעיתונים".
        26/12/08 11:30:

      צטט: אחד-העם 2008-12-26 10:47:32


      איריס,

       

      ההידחפות האובססיבית שלך לכל מקום עם פסק הדין של שוקן מעוררת רחמים. באמת.

       

       מודה לך על רחמייך. 

       

        26/12/08 11:28:


      ראשית - יש להעריך את עצם ההתלבטות והחשיבה - במקצוע שרבים מאד בו עוברים לפולסים של תגובות פבלוביות קצרות ובקצב אינטרנטי מהיר.

      שנית - האחריות הממלכתית היא של נבחרים בכנסת ובממשלה. האחריות העיתונאית היא להבאת תמונת המציאות כמות שהיא. אם היא קשה - ממילא אין צורך "להעצים" אותה. היא מדברת בעד עצמה.

      אך לי יש רתיעה מקצועית מניסיון "לרכך". אני נזכר בסצינה מן הסרט "השעון האמריקני" על פי מחזה של ארתור מילר. איש בורסה מפוכח ועתיר הון מזהיר את מצחצח הנעליים הידידותי שלו שזה הזמן (1929) שלא להשקיע עוד -אלא לצאת מן הבורסה. המצחצח נוזף בו על הפסימיות וקדרות היתר  ומפקיד בידיו עשרה דולרים שיעלמו עם המיליונים הרבים בקריסה הגדולה.

        26/12/08 10:49:


      פוסט מעולה, תודה.

       

      רק הפעם, עם כל הכבוד, אני חושב שאתה ניתלה באילנות גבוהים מדי: לתקשורת לא היתה שום השפעה על המשבר הכלכלי,  והיא לכל היותר הצליחה להביא כמה סיפורים מפחידים בדיעבד.

       

       

        26/12/08 10:47:


      איריס,

       

      ההידחפות האובססיבית שלך לכל מקום עם פסק הדין של שוקן מעוררת רחמים. באמת.

       

        26/12/08 10:31:

      סמי.

       

      אני בטוח שאתם במערכת עוברים ימים לא קלים עם שטף ידיעות האימה הכלכלית, אני גם בטוח שאתה חושף בפנינו רק את קצה הקרחון של תופעה כלכלית מסוכנת הרובצת לפתחה של הכלכלה הישראלית, ימים לא קלים לכם שם במערכת.

       

      עיתון דה-מרקר הפך לעיתון כלכלי שמנקז אליו אלפי ידיעות כלכליות איכותיות שמהם אפשר לבנות פאזל שמצייר תמונה כלכלית כוללת, מחובתכם!!! לצייר את התמונה הכלכלית הכוללת מבלי לחשוף פרט כזה או אחר לגביי פירמה כזו או אחרת.

       

      אסור לכם גם לשכוח שאותם פירמות או טייקונים המבקשים ממכם היום את "נפשם" הכלכלית, הם אותם אנשים שיצרו באכזריותם "הפיננסית" עוולות חברתיות עמוקות ביותר לחברה הישראלית מכוח ממונם האדיר.

       

      אסור לכם גם לשכוח שבימי האופוריה הכלכלית אותם מבקשי "נפשם" הכלכלית היום, רק אתמול לא ענו לכם לטלפונים מתוך יוהרה כוחנית מתנשאת, היום ומחר הוא מבקש את "נפשו" ממכם תמורת ראיון מפולת של היום שאחרי שבו הוא יאשים את כולם בנפילה.

       

      אני יכול להבין שפתאום אתם מוצאים את עצמכם במערכת כאותם כבאים הבאים לכבות שרפה ענקית עם זרנוקי מים קטנים, היום מבקשים ממכם להיות המרגיע הכלכלי הלאומי, היום מבקשים ממכם להיות מכביי הלהבות המשתוללות במרתף ומאיימות לטפס למעמלה לקומות העליונות, היום מבקשים ממכם לשאת בנטל ההרגעה הלאומי ואתם שם במערכת אובדי עצות.

       

      לדעתי מחובתכם במערכת לקיים סיעור מוחות עמוק ולגבש החלטות:

       

       האם אתם השליחים של בעלי ההון?

       

      האם אתם שליחי הכלכלה הישראלית המתרסקת?

       

      האם אתם השליחים של ההנהגה הכלכלית-פוליטית של מדינת ישראל?

       

      האם אתם האקטיבסטים הקוראים למצב הקיים "אסון כלכלי"?

       

      האם אתם בוחרים להביא אלטרנטיבה לכלכלה העכשוית הקורסת?

       

      ובכל מקרה אתם חייבים לזכור שלא אתם יוצרים את הידיעות, לא אתם יצרתם את המשבר הכלכלי,אתם רק מקבלים ידיעות ומנתחים אותם למען הקוראים, ופרנסתכם היא מהקוראים של העיתון (נכון גם מפרסומות).

       

      ימים לא קלים לכם שם במערכת אבל גם ימים קשים מאוד לאזרחי מדינת ישראל.

       

      אתם מחוייבים רק לאמת, זו אחריותכם כעיתונאים לחברה הישראלית.

        26/12/08 09:55:

      ברור שלתקשורת יש חלק גדול בהתנהלות הציבורית.

      ההשתקה התקשורתית של העבריינות של שוקן נמרודי ומוזס בנושא פרסום מודעות הזנות, מאפשרת להם להמשיך ולהפיק רווחים בלתי חוקייים.  התקשורת במקרה הזה, משתיקה את העבריינות שלה עצמה.

      הנה פסק הדין.

        26/12/08 09:29:

      נוקב. תודה.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      סמי פרץ
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין