האם מישהו ילמד לקח?

14 תגובות   יום שישי , 26/12/08, 11:49

האם מישהו ילמד לקח?

הקדמה

וושינגטון מצחצחת את הרחובות, מאווררת את הבמות ומגהצת את הדגלים. 20 בינואר 2009 עומד להיות חתיכת היסטוריה ולמעלה מ-2 מליון איש צפויים לחוות את החוויה בשדרת פנסילבניה והרחובות הקרובים. אובאמה כנשיא כבר הצהיר, מאז היבחרו, כי הטיפול במשבר הכלכלי החריף עומד להיות בראש מעייניו והוא בהחלט לא מבזבז זמן: החל מעדכונים שבועיים וכלה בבחירת "צוות חלומות" (וזו אינה ציניות) דוגמת סאמרס, גייטנר ורבים וטובים אחרים. עיני כל העולם, הכלכלי ושאינו כלכלי, נשואות לראות כיצד תנווט הספינה האמריקאית תחת ההגה של רב החובל החדש. אומרים שישנם 100 ימי חסד. אנחנו מאמינים שלאובאמה יהיו לא יותר מ-30. אם השווקים לא יראו שורת צעדים משמעותיים בשבועות הקרובים של אחרי סוף ינואר 09, הם יגיבו.

רגולציה – מילה גסה?

המשבר הנוכחי סדק, אולי באופן פרמננטי, את הגישה של "שוק חופשי" ("לסה פר"), שכלכלנים רבים, דוגמת מילטון פרידמן, תמכו בה במשך עשורים רבים. התערבות בשוק נחשבה עד לא מזמן כמוקצית מחמת מיאוס. ספרו את זה עכשיו לראשי
AIG לדוגמה. ההכרה מתחילה לחלחל: השווקים אינם יודעים לרסן את עצמם במצבי קיצון והם עלולים להיכנס לסחרור מסוכן מאוד ללא התערבות חיצונית של ממשלות ומדינות. השאלה הגדולה לדעתנו, והיא לא מקבלת מספיק תשומת לב, אינה מה הצעד הבא מבחינה כלכלית (לדוגמה האם יש לחלץ את תעשיית הרכב ובאיזה מחיר או האם יש להנפיק אג"ח אוצריות נוספות על מנת לממן גרעון) אלא האם יש לפקח על השווקים, מעתה ואילך, ואם כן, באיזו צורה?

פרצופו של פיקוח וזכרון אנושי רופף

הקפיטליזם האמריקאי, שרוב העולם העריץ, התגלה במלוא מערומיו בקיץ 2007. פרשת ברנרד מאדוף, שהלוואי שהיא האחרונה, אינה מוסיפה כבוד בלשון המעטה ל-
SEC ולגורמים נוספים, שאמונים על פיקוח השווקים. אומנם נכון שנשמעים קולות, ואנו תומכים בזה, שאין לפקח, בוודאי לא בצורה הדוקה, על שוק קרנות הגידור וכי אין אפשרות לחסום פרצות לחלוטין, אולם אם שמים כבר לפתחו של ה-SEC חשדות כבדים להתנהלותו של מאדוף, ראוי היה שההונאה, שלדעתנו קל היה לאתר אותה יחסית, תתגלה הרבה קודם לכן. אולם זו איננה הנקודה: הסכנה הגדולה ביותר היא הזכרון האנושי הרופף. אנקדוטה קטנה: מספרים על אחד, האנס מאגנסון, שהיה לו דוכן שתילים בעיירה בינונית ליד אמסטרדם. בשנת 1642, רק חמש שנים לאחר המשבר המפורסם של הצבעוניים ההולנדיים, הוא סיפר בפגישת רוכלים במרכז העיר כי הוא מזהה התעוררות מחודשת בענף, שהכניס כה רבים לצרות צרורות. איננו משלים את עצמנו: בועות תמיד היו ותמיד תהיינה כי הזכרון האנושי הקולקטיבי קצר מהיסוד. זה מנגנון פנימי של המוח, ש"רוצה" לזכור את הטוב ולשכוח את הרע. ובכן, עכשיו רע. מחר יהיה טוב וכולנו נצהל ונדחיק את יום האתמול.

להקשיח את הרגולציה

קברניטי המדינות, ואין זה משנה אם מדובר באמריקה, אירופה, אסיה או המזרח התיכון, חייבים להפנים את העובדה כי חייבים להקשיח את הרגולציה, בצורה כזו או אחרת, כל משק על פי מאפייניו ועל פי "יכולת הספיגה" שלו. תפקידו העיקרי של רגולטור הוא הכוונת התנהגות. כמו שבחברות פרימיטיביות ופראיות היה נהוג לשדוד או לרצוח ללא סנקציות, בא הרגולטור המודרני וקבע, בשורת חוקים ותקנות, איסורים דוגמת "לא תרצח" או "לא תגנוב" עם סנקציות עונשיות בצידם. הרגולטורים גם הבינו כי על שוק ההון יש לפקח וכך קמו מוסדות כמו רשויות ניירות ערך, הוראות על פרסום תשקיף ושקיפות והסדרה של שוקי המסחר. כעת, יש לעלות שלב כי אסור לרגולציה לקפוא על שמריה. המשבר הנוכחי, כמו רבים לפניו, נגרם רבות בשל תאוות בצע אנושית וחזירות לשמה (סליחה על הביטוי) ולכן גם בנקודה קשה וחשופה זו יש להכווין התנהגות. אנחנו חושבים על כמה צעדים, שיכולים להיות אפקטיביים לדוגמה (הופעת הצעדים אקראית לגמרי):

 

א. הגבלת שכר בכירים – אין מנוס מזה. הרדיפה אחר העושר האישי, היכולת לקחת סיכונים בלתי נתפסים על מנת להגדיל רווחים ומזה לגזור בונוסים וחוסר היכולת האישית להתרסן ללא מנגנון חיצוני מחייבים, ללא שום עוררין לדעתנו, הגבלה בחוק של שכר בכירים כנגזרת של שכר נמוך בחברה פלונית או כנגזרת מפרמטרים "שפויים" של יעדי החברה. ברור לנו כי זה נשמע אוטופי לחלוטין, ובוודאי ייתקל בחומות של התנגדות, אולם זה צעד הכרחי.

ב. פיקוח על שוקי החוב – שוקי החוב מתגלים כחרב פיפיות בימים אלה ומהווים משקולת כבדה על כתפיהן של החברות השונות. לולא החובות האסטרונומיים שנצברו, אולי הנחיתה והיציאה לדרך חדשה הייתה קלה יותר. יש ליצור מעין "מדרגות חוב" וסקאלת חוב- חברה, אשר יאפשרו לחברה לגייס כדי צורכה ללא הגזמות פרועות, שעלולות להוביל לחדלות פירעון ולשאר התוצאות הקשות.

ג. הגבלת האשראי שיכולים ליטול משקי בית – הקטר הצרכני האמריקאי, שאהב כל כך לבזבז, למעשה בזבז אוויר ומחזר חובות. שיעור החסכון האפסי התגלה בעוכרי הכלכלה וממשיך להעיק עליה. ברור עם זאת, כי בשעה קשה זאת, התבצרות של הצרכן והפסקת הצריכה תוביל לקטסטרופה.

סיכום

אנחנו בהחלט לא מאמינים בתרחישים אפוקליפטיים של "גוג ומגוג". שקיעת האימפריה האמריקאית אינה קרובה כל כך. נכון שבמזרח צומחים להם כמה ענקים אולם אלו תהליכים שייקחו עוד עשורים וגם אז בכלל לא בטוח שלא יכולים להיווצר כמה גושי עושר והשפעה, שיחיו בסינרגיה כלכלית ומדינית. עם זאת, ראוי שהלקחים שיילמדו ממשבר זה ייושמו בכל הרצינות. זה לא ימנע כמובן את היצר האנושי ליצור בועות נוספות אבל אופטימיות היא תמיד דבר חשוב...

 

דרג את התוכן: