הקדמה

וושינגטון מצחצחת את הרחובות, מאווררת את הבמות ומגהצת את הדגלים. 20 בינואר 2009 עומד להיות חתיכת היסטוריה ולמעלה מ-2 מליון איש צפויים לחוות את החוויה בשדרת פנסילבניה והרחובות הקרובים. אובאמה כנשיא כבר הצהיר, מאז היבחרו, כי הטיפול במשבר הכלכלי החריף עומד להיות בראש מעייניו והוא בהחלט לא מבזבז זמן: החל מעדכונים שבועיים וכלה בבחירת "צוות חלומות" (וזו אינה ציניות) דוגמת סאמרס, גייטנר ורבים וטובים אחרים. עיני כל העולם, הכלכלי ושאינו כלכלי, נשואות לראות כיצד תנווט הספינה האמריקאית תחת ההגה של רב החובל החדש. אומרים שישנם 100 ימי חסד. אנחנו מאמינים שלאובאמה יהיו לא יותר מ-30. אם השווקים לא יראו שורת צעדים משמעותיים בשבועות הקרובים של אחרי סוף ינואר 09, הם יגיבו.

רגולציה – מילה גסה?

קברניטי המדינות, ואין זה משנה אם מדובר באמריקה, אירופה, אסיה או המזרח התיכון, חייבים להפנים את העובדה כי חייבים להקשיח את הרגולציה, בצורה כזו או אחרת, כל משק על פי מאפייניו ועל פי "יכולת הספיגה" שלו. תפקידו העיקרי של רגולטור הוא הכוונת התנהגות. כמו שבחברות פרימיטיביות ופראיות היה נהוג לשדוד או לרצוח ללא סנקציות, בא הרגולטור המודרני וקבע, בשורת חוקים ותקנות, איסורים דוגמת "לא תרצח" או "לא תגנוב" עם סנקציות עונשיות בצידם. הרגולטורים גם הבינו כי על שוק ההון יש לפקח וכך קמו מוסדות כמו רשויות ניירות ערך, הוראות על פרסום תשקיף ושקיפות והסדרה של שוקי המסחר. כעת, יש לעלות שלב כי אסור לרגולציה לקפוא על שמריה. המשבר הנוכחי, כמו רבים לפניו, נגרם רבות בשל תאוות בצע אנושית וחזירות לשמה (סליחה על הביטוי) ולכן גם בנקודה קשה וחשופה זו יש להכווין התנהגות. אנחנו חושבים על כמה צעדים, שיכולים להיות אפקטיביים לדוגמה (הופעת הצעדים אקראית לגמרי):

א. הגבלת שכר בכירים – אין מנוס מזה. הרדיפה אחר העושר האישי, היכולת לקחת סיכונים בלתי נתפסים על מנת להגדיל רווחים ומזה לגזור בונוסים וחוסר היכולת האישית להתרסן ללא מנגנון חיצוני מחייבים, ללא שום עוררין לדעתנו, הגבלה בחוק של שכר בכירים כנגזרת של שכר נמוך בחברה פלונית או כנגזרת מפרמטרים "שפויים" של יעדי החברה. ברור לנו כי זה נשמע אוטופי לחלוטין, ובוודאי ייתקל בחומות של התנגדות, אולם זה צעד הכרחי.

ב. פיקוח על שוקי החוב – שוקי החוב מתגלים כחרב פיפיות בימים אלה ומהווים משקולת כבדה על כתפיהן של החברות השונות. לולא החובות האסטרונומיים שנצברו, אולי הנחיתה והיציאה לדרך חדשה הייתה קלה יותר. יש ליצור מעין "מדרגות חוב" וסקאלת חוב- חברה, אשר יאפשרו לחברה לגייס כדי צורכה ללא הגזמות פרועות, שעלולות להוביל לחדלות פירעון ולשאר התוצאות הקשות.

ג. הגבלת האשראי שיכולים ליטול משקי בית – הקטר הצרכני האמריקאי, שאהב כל כך לבזבז, למעשה בזבז אוויר ומחזר חובות. שיעור החסכון האפסי התגלה בעוכרי הכלכלה וממשיך להעיק עליה. ברור עם זאת, כי בשעה קשה זאת, התבצרות של הצרכן והפסקת הצריכה תוביל לקטסטרופה.

אנחנו בהחלט לא מאמינים בתרחישים אפוקליפטיים של "גוג ומגוג". שקיעת האימפריה האמריקאית אינה קרובה כל כך. נכון שבמזרח צומחים להם כמה ענקים אולם אלו תהליכים שייקחו עוד עשורים וגם אז בכלל לא בטוח שלא יכולים להיווצר כמה גושי עושר והשפעה, שיחיו בסינרגיה כלכלית ומדינית. עם זאת, ראוי שהלקחים שיילמדו ממשבר זה ייושמו בכל הרצינות. זה לא ימנע כמובן את היצר האנושי ליצור בועות נוספות אבל אופטימיות היא תמיד דבר חשוב...