| אימא שלי מתה והיא בת שמונים בערך,מעולם לא ידעתי את תאריך לידתה המדויק... גם היא לא....וגם .... אף אחד לא אימא שלי מתה, והיא בת שמונים בערך. היא נטשה...עזבה, לאחר שהשלימה את תפקידה ,שהטיל עליה ההוא מלמעלה... משימות ? כן משימות ! היא ידעה אותם ,היא קבלה אותם ,אימא שלי בצעה אותם בחן,בחסד,ולפעמים בכעס וברטינה, היא עשתה וכשסיימה ,והרשימה הושלמה, ובעל הבית סימן "וי" ואז קראה לה אליו. אימא שלי מתה.....ואלה הם חייה וסיפוריה .... של אימא שלי , עליה השלום...שמתה בת שמונים בערך.....
אימא שלי סולטנה, נולדה למשפחת גבאי, ב "איידין" שבטורקיה. סולטנה קראו לה הוריה וידה ונסים, נולדה ושרדה. לאחיותיה,בכורה,מזלטוב,ושרה...משפחה שעתידה להיות מרובת ילדים,וקשת יום....ועוד בדרך ולפי הסדר,יצחק,קלרה,אסתר,רחל,אורו,שלמה,ואברהם.ששרדו היו עוד ארבעה שלא.....ת.נ.צ.ב.ה
וידה ונסים גבאי-סיפור !!!! (טלנובלה ממש) נסים נשא לאישה את אחותה הגדולה של וידה.... נולדה הילדה לונה, "בכורה והאימא הצעירה חלתה ומתה....וידה אחותה הצעירה הייתה בסביבה, ומישהו היה צריך לטפל בלונה התינוקת. וידה לקחה עליה את העול, ונישאה לנסים והם ,כפי שסיפרתי ...פרו ורבו ומילאו את הבית. .... לאחר מלחמת העולם הראשונה, ולאחר שהאבא של הטורקים סיים לבצע את הרפורמות, ארזה משפחת גבאי את מטלטליה והעתיקה את מקום מגוריה לאיזמיר על גדות הים ההגאי. וכנראה שהם לא היו לבד.
אימא שלי ,סולטנה, מתה בת שמונים בערך ברמב"ם.......ושמונים שנים קודם כנראה באלף תשע מאות ארבע עשרה נולדה סולטניקה, ומעט שנים אחר כך היגיעה עם משפחתה לאיזמיר לחיי עוני ,דלות, עבודה קשה, וגידול ילדים ...... לא ,לא שלה.....של הוריה...ואולי של אחיותיה הגדולות....וכשבגרה והיגיעה לגיל בו אפשר היה לצאת לעבוד ולעזור בפרנסת המשפחה .....
אימא שלי סולטנה ,עבדה ,כל חייה עבדה, עבדה בשביל אחרים, לרווחתם, שיהיה אוכל ,ובגד ללבוש, ונעל לרגל שלא תקפא בחורף היא עבדה בפירוק כפתורים ממעילי צבא ארוכים כבדים,ומסריחים. מהשכם בבוקר ועד שעות הערב...מעילים גדולים, וידיים של ילדה קטנה תולשות מהם כפתורים מעיל אחר מעיל, כפתור ירוק אחר כפתור ירוק ,ערמה אחר ערמה. היא עבדה ,אימא שלי סולטנה, היא עבדה.... במיון ויבוש עלי טבק...במחסנים גדולים עם עוד אחרים.... ילדים והוריהם, ערמות של עלי טבק שרק נקטפו,ויש צורך ליובשם, ויש צורך למיינם, ויש צורך לערומם מחדש...... אימא שלי עבדה, מחוץ לבית,לפרנסת הבית, עבור הלחם,ומרק השעועית, ובשר פעם בתקופה, בחגים אולי.... והיא מיינה תאנים, שהפכו לדבלות... כן אותן דבלות טעימות מתוקות נימוחות בפה, המשווקות בכל העולם, אימא שלי סולטנה, עוד בימי נעוריה, פיזרה אותם על יריעות בד, לייבוש תחת השמש, וכשיבשו והפכו לדבלה, אספה ומיינה,וארזה ....... אימא שלי לא למדה מעולם בבית ספר בילדותה, בעשור השלישי של המאה הקודמת, לא לקרוא ולא לכתוב את שפת המקום, ילדה אנטלגנטית, שהפכה לאישה החכמה ביותר שהכרתי בחיי, והעולם רצה לברוח ממנה....אבל היא עבדה.. כשאימא שלי סולטנה, הייתה בת שבע עשרה ונעה בין עבודה לעבודה, נפלה לידיה הזדמנות חד פעמית, ששנתה את מהלך חייה אמא שלי התקבלה כמשרתת בבית סחרוף העשירים. משפחת סחרוף, אשכנזים שהיגרו מרוסיה שלאחר המהפכה ,עם הרכוש הרב ומנהגים של האצולה המפונקת, המתורבתת סולטנה באותה עת כבר הכירה את אבי סלומון למשפחת ארדיטי, המשימות של אמא שלי סולטנה בבית סחרוף היו לדאוג לניקיון הבית,לבשל,ולהיות אומנת לבן המשפחה , דריו.... משפחת סחרוף, משפחה שעסקה בזהב,לימים ,לאחר מלחמת קדש הפלגנו כתיירים לישראל אמא שלי סולטנה,אחותי רחל ואני....ביקרנו את דריו בחנות התכשיטים בפאסג' דזינגוף.... שמחה הייתה רבה, אבל ביקרנו אותו רק בחנות אמא סולטנה ,דאגה לדריו הקטן, ניקתה וקרצפה את הבית הענק, בשלה והגישה ארוחות, פינתה והדיחה כלים... אמא שלי סולטנה עבדה קשה גם אצל משפחת סחרוף, שכל מה שהיה לה לאמור עליהם היו מילים טובות.... ואצלם היא למדה קרוא וכתוב, בטורקית ובלאדינו, בכתב רש"י, ולא להאמין -צרפתית..... סיפרה לנו שהגבירה סחרוף לימדה אותה קרוא וכתוב ועל זה בודאי היא הודתה לה כל חייה היא קראה ,בכל מקום ובכל זמן כשהיה לה פנאי, אני זוכר אותה קוראת בלאדינו בכתב רש"י, אני זוכר אותה קוראת עיתון בלאדינו בארץ שנקרא " לה ורדד" והוא כבר הודפס באותיות לטיניות, היא קראה צרפתית, אני זוכר אותה קוראת בחוברות שנקראו סינרומן,טלנובלות מצולמות ובהמשכים, והחוברות ההן נאספו בבתי עשירים.... היא קראה גם עברית, אני זוכר את שני הורי הולכים יחד לאולפן שמוקם ופעל בשעות הערב בבית הספר היסודי במשמר הים.
|