כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    שירה בר

    שירה בר

    פוסטים אחרונים

    פרוזדור

    12 תגובות   יום שישי , 26/12/08, 20:06

    המחזה "מחכים לגודו", הוצג לראשונה בפריז, 1953.

     שניי נוודים נפגשים מדי יום, ליד העץ, ממתינים לגודו. איש אינו יודע מיהו גודו, ועל שום מה מחכים לו.

    אז מה יש במחזה הזה, שכל מחשבה עליו מטלטלת אותי מחדש?

     

    אם מתעלמים מהעובדה שבקט כתב את המחזה במקור בצרפתית, אי אפשר להתעלם מהעובדה שגודו מרפרר ל - god.

    אם כן, האם גודו הוא אלוהים? האם ההמתנה לגודו היא הציפיה למשיח?

    כדי לייחס לפרשנות הזו מידה של היגיון,יש לנתק את אלוהים מנחלת הדת. כשניטשה מדבר על מות האלוהים, הוא לא מדבר דווקא על היושב במרומים. אלוהים הוא שם כולל לעיקרון המסביר כל, לטענה כי "לכל דבר יש סיבה". מבחינה זו, התיאולוגיה והמדע חד הם. הנהייה אחר האלוהים היא החיפוש המתמיד אחר האמת. התאווה לדעת, להבין, להשתלט, להסביר, לנכס. חוסר היכולת לקבל את הכאוס, את הסתמיות. "האדם הוא דבר שיש להתגבר עליו", כך טען. במידה מסוימת, הגיחוך שבהמתנה לגודו, הוא אולי הגיחוך שבחיפוש אחר משמעות.

     

    אולי הביקורת של בקט היא אודות ההמתנה. בניגוד לאסוציאציות חיוביות שעשויות לעלות עם המושג, כמו סבלנות, מתינות ואורך רוח, הרי שבספרות ההמתנה היא שלילית בעליל. האסוציאציה אולי הבולטת ביותר, היא דמותו של הממתין במשל "בפני שער החוק" . "כך עוברים עליו ימים ושנים" מתאר קפקא את האיש הממתין לאישורו של שומר הסף, על מנת להיכנס בשער. גם הוא, מעביר את חייו בציפייה. עם הזמן קומתו שחה, ועליבותו גדולה אף מזו של הפרעושים שבמעילו. 

    את זעקתו הטרגית של השומר בסוף המשל- איש מעולם לא נכנס בשער הזה משום שהיה מיועד רק לך- אין צורך להסביר.

    אם כן זה סופו של זה שבוחר לכלות את חייו בהמתנה.

    האם משום כך ההמתנה של דידי וגוגו נוראית כל כך, מפחידה כל כך, חסרת תכלית כל כך?

     

    בבואך אל היפה, הדרך הטובה ביותר היא השהיית שיפוט, אומר קאנט. 

    שמא בחרנו בדרך הזו גם בחוויות אחרות, שאינן דווקא חוויות אסתטיות?

     

    עם ישראל שרוי כבר הרבה זמן בהמתנה. 

    אחרי ההסכם, אחרי הרגיעה, אחרי המבצע, אחרי המשבר, אחרי הבחירות.

    תקופת מעבר. 

    גם אני בתקופת המתנה. מזה שמונה חודשים שאני מחכה לגודו שלי. 

    גודו, שאני לא יודעת מיהו ולמה אני מחכה לו, אבל בטוחה שהוא חשוב. משמעותי.

    שאחרי, אחרי שזה יקרה ---

    לכולנו מסתבר, יש כזה מן גודו.

    כולנו כפרטים, כקבוצה.

    מחכים.

     

    "מחכים לגודו" הועלה בארץ בפעם האחרונה בתאטרון הבימה בשנת 2002.

    שניי נודים נפגשים מדי יום, תחת העץ, מחליטים ללכת, ונשארים לחכות.

    תפאורה מינימליסטית, שתי מערכות.

    לא הרבה משתנה בין המערכות. 

    ההצגה מתחילה ונגמרת כששני הנוודים יושבים על הבמה.

    מחזה מחזורי.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/8/09 09:44:

      פוסט רגיש ומעורר מחשבה. וזו המחשבה שצפה במוחי:

      השורש של המילה "לחכות" הוא ח.כ.ה. כאשר את מחכה, משליכה הינך לעבר ים האפשרויות הפתוחות בפנייך חכה, אשר בקציה פתיון, תוך הנחה שישנם הרבה דגים בים. אך מי לידך יתקע מה ילד יום ומה תעלי בחכתך (והאם יערב לחיכך)? ואולי בסופו של י(ו)ם  מַ-פִיש דגים, no fish for you (חס וחלילה).

      יתכן שעצם העניין נעוץ דוקא בפתיון עצמו שבקצה ההווה. כאשר אני מחכה (עכשיו תורי:) אני פתי מאמין שמתענג לי על גדות הפיתוי, ואף שאת העתיד אינני צופה, מצפה להצפה (אנוכי).     

       

        29/1/09 10:34:


      וגם: מאד אהבתי את הכותרת. מעשירה.

       

        29/1/09 10:33:


      צובט בלב.

      (או כמו שאמר יוסל בירשטיין: קמט בנשמה)

       

       

        2/1/09 11:09:

      לי,גם ההמתנה לגודו של בקט  וגם הממתנה ליד השער של קפקא,נראים כתיאור של מצבים פרדוקסלים.

       

       בדרך כלל כאשר מצליחים לפתור/להבהיר פרדוקס, מתרחשת "קפיצת דרך" מחשבתית.

       

        30/12/08 17:28:

      צטט: שירה_בר 2008-12-27 22:58:58

      צטט: פראshoot 2008-12-27 20:34:38

      ידעתי שהיה שווה בזמנו להצטרף אלייך בבר :-)

      סחתיין עלייך, עוררת אותי למחשבות על האם אני ממתינה למשהו, ואם כן אז לְמה ולָמה?

      אני עוד לא יודעת לענות. כי עדיין מחכה שהתשובות תגענה.


       

       פאראשוט יקרה, איזה כיף שאת פה ותודה על המילים החמות. אני מחכה למסקנות שלך :)

      את חושבת שההמתנה היא חלק מהטבע האנושי או שאפשר להימלט ממנה?

       

      אולי לא בהכרח חלק מהטבע האנושי, אבל היא כן תוצר של הטבע והתרבות.

      בילד-אין בתוך עונות השנה למשל יש מן ההמתנה. זורעים משהו ומחכים שיגיע החורף וישקה, כדי לקבל את היבול המצופה.

      והתרבות שלנו העצימה את את ההמתנה הזו, כי היא מפתחת אצלנו את התחושה שתמיד יש משהו טוב יותר מעבר לפינה ששווה לחכות לו. אחרת כבר מזמן כולנו היינו מתאבדים...

      ובנוגע להימלטות מהמתנה? היא נדרשת ואפשרית רק אם היא עושה רע לאדם כלשהו. כי המתנה יכולה גם להיחוות כמנוחה, ציפה, צבירת כוחות והשקטת הראש - עד לעשייה הבאה.

        27/12/08 23:03:

      צטט: schwartse chayea 2008-12-27 21:41:17

       

      הגיג משובח. אישית, לא הייתי מוותר על המתח שבין הדחף שלנו לדעת [היינו - כאן ועכשיו] לבין הציפיה שלנו להתרחשות מחוללת-הרמוניה שתמיד תקרה בעתיד. זה קונפליקט נהדר, מאתגר, מחיה, מעורר השראה. תודה על החלון שפתחת.   

       

       

      איזו תגובה מחממת לב. תודה רבה.

      מעניינת ההצגה כקונפליקט בין ההווה לעתיד.

        27/12/08 22:58:

      צטט: פראshoot 2008-12-27 20:34:38

      ידעתי שהיה שווה בזמנו להצטרף אלייך בבר :-)

      סחתיין עלייך, עוררת אותי למחשבות על האם אני ממתינה למשהו, ואם כן אז לְמה ולָמה?

      אני עוד לא יודעת לענות. כי עדיין מחכה שהתשובות תגענה.


       

       פאראשוט יקרה, איזה כיף שאת פה ותודה על המילים החמות. אני מחכה למסקנות שלך :)

      את חושבת שההמתנה היא חלק מהטבע האנושי או שאפשר להימלט ממנה?

       

        27/12/08 22:55:

      צטט: prince hamlet 2008-12-26 22:29:14

      בבואך אל היפה, הדרך הטובה ביותר היא השהיית שיפוט, אומר קאנט. 
      כשקראתי את האמרה , השהייתי שיפוט.

       

       השהיית שיפוט היא נהדרת, אם יודעים לעשות בה שימוש מושכל :)

      שמחה שגרמתי  (גרמנו? קאנט ואני? וואו) לך לעשות זאת.

        27/12/08 21:41:

       

      הגיג משובח. אישית, לא הייתי מוותר על המתח שבין הדחף שלנו לדעת [היינו - כאן ועכשיו] לבין הציפיה שלנו להתרחשות מחוללת-הרמוניה שתמיד תקרה בעתיד. זה קונפליקט נהדר, מאתגר, מחיה, מעורר השראה. תודה על החלון שפתחת.   

        27/12/08 20:56:

      חזרתי כדי להגיד לך שזה יופי של פוסט בעיניי.

      חכם. מסיע את גלגלי המוח.

      תודה.

        27/12/08 20:34:

      ידעתי שהיה שווה בזמנו להצטרף אלייך בבר :-)

      סחתיין עלייך, עוררת אותי למחשבות על האם אני ממתינה למשהו, ואם כן אז לְמה ולָמה?

      אני עוד לא יודעת לענות. כי עדיין מחכה שהתשובות תגענה.


       

        26/12/08 22:29:
      בבואך אל היפה, הדרך הטובה ביותר היא השהיית שיפוט, אומר קאנט. 
      כשקראתי את האמרה , השהייתי שיפוט.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      שירה_בר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין