שיגרה...יש בה דברים מבורכים. יציבות, קביעות, היכרות עם הנודע, בעיקר נוחות.

מה אין בה?

התרגשות, יצירתיות, אדרנלין, ציפיה, חוסר וודאות.

תחילת דרכי המקצועית כמורה ומחנכת לוותה בהתרגשות והתלהבות גדולה..

אהבתי כל רגע , כמעט, באינטראקציה עם תלמידי המתבגרים.

 את ההוראה בכתה ושיעורי החברה, השיחות האישיות ופענוח המבטים והמסרים העלומים.

עם השנים השתלטה השיגרה, וברוכה ככל שהיתה, משהו הרגיש לי חסר.

אז מה עושים?

איך משנים?

מה עם 21 שנות עבודה?

והפנסיה?

והפרנסה? בכל זאת לקחתי חלק מסוים בפרנסת המשפחה.

והנוחות?

והסטטוס שהגעתי אליו?

התהליך מתחיל.....