עלה בדעתכם מהו יומה של אמא חד הורית לשלושה ילדים?

אז זהו שזאת התנהלות מסובכת עד מצחיקה מאוד. הרבה פעמים אומרים לי וואו זה בטח מה זה קשה , אבל ת'אמת מי חושב קשה או קל פשוט מעבירים את היום וכדי שאני אוכל לחייך גם בסוף היום אז זה חייב לעבור בהומור.

אז ככה שמי חגית ויש לי שלושה זעטוטים קטנטנים...

5:45 השכמה לי כמובן  צריך לקום לפני המפונדרקים האלה .אז המשרתת קמה מארגנת מסדרת ואז...

6:25 צריך להעיר את היפיפיה הנרדמת הלוא היא בתי טליה ואז זה הולך ככה " ( בנחמדות) טליה הגיע זמן לקום , ככה איזה ארבע חמש פעמים שבסוף זה כבר בצרחה טליה קומי כבר. הגברת קמה לאט לאט כמו איזה מלכת שבא מהודו והכל הולך אצלה בשנטי בנטי כאילו שהעולם שייך רק לנסיכות.

6:30 מעירים את הנסיך הקטן או יותר נכון הוא קם וישר רץ למקרר : איפה השוקו שלי , איפה המעדן וכשהוא מוצא את זה כבר אז כל הריצפה אוכלת מעדן שוקו עוגיות ומה שלא תרצו.

6:50 אחרי שכבר אייכשהו הבית נראה דיי מסודר, לוקחים אותו לגן בריצה קלה כי מכונית זה פריבילגיה שאני לא יכולה להרשות לעצמי. אבל זה גם טיול מעניין רואים עורבים וכלבים וט ר ק ט ו רי ם ואז מגיעים לגן והפרחח רץ למטפלות כאילו את לא קיימת והוא אפילו מוותר על חיבוק ... חוצפן, מה יש לא מגיע לאמא חיבוק אחרי שהיא משרתת אותך כל כך יפה?!

7:00 חוזרת הביתה ועכשיו צריך להעיר את הנסיך מ"בל - אייר" אבל הוא אפילו לא טורח לפתוח עיניים אז מלבישים אותו וכשאני מסיימת הוא שואל " אמא נכון שהיום יום שבת ולא הולכים לגן?" ולכי לשכנע אותו שהגננת הזקנה שלו זה הדבר הכי נפלא שקיים מה גם שהסייעת נראית כמו מכשפה מאגדת ילדים.

ואז צריך להאכיל ולהשקות את הכלב המשפחתי ואז גם לעשות לו טיול בוקר שזה בעצם לסחוב אותי ברחבי הפארק במרדף אחרי פינצ'רים וחתולים...

7:45 סוף סוף יוצאים מהבית ואני תסלחו לי כבר מתה להיות בעבודה ( קצת שקט מיורשי העצר, רק שמה אני גננת ...)

שולחים את יורש העצר לגן אחרי הבטחות של כנס לגן "נורא כייף בגן ..." ואז ממשיכים עם הוד מעלתה שמתווכחת כל הדרך לבית הספר אם היום אני אלווה אותה לשער או רק אחצה איתה את הכביש ויכוח א ר ו ך ממש כמו שרוך.

ואז שסוף סוף אני לבד זה זמן ל- 4-5 סיגריות כי יש לי הליכה של 20 דקות עד לעבודה  וכמובן שכל בוקר אני מאחרת אבל, מה שטוב בגן שלי הוא שהילדים מתחילים להגיע ב8:30 אז אני לא ממש מאחרת.

וכשאני נכנסת לעבודה שזה במקום הכי מהמם במדינה הזאת ( מקווה ישראל או כמו שהבן שלי קורא לזה מקווה וישראל) אני נכנסת לאווירת רוחניות אייך לא כשאני עוברת בשדירת דקלים ממש כמו הרצל?!

16:30 אני מסיימת לעבוד , כן כל יום חוץ מיום שישי, אני תמיד באטרף של לחזור מהר הביתה כי הכלב המשפחתי בטח כבר אכל את כל הבית ובמקרה הטוב רק את הפח , והבייביסיטר שלנו במקרה הטוב חטפה צרחות משני מטורפים אני לא רוצה לספר לכם מה זה המקרה הלא טוב כי אבא שלה בטוח קורא שורות אלו והוא לא ייתן לי כוכב.( חחח) ואז אני מגיעה אחרי יום מלא בילדים הבייתה לילדים הפרטיים שלי ואז יש שתי אפשרויות או להשאר בבית ואז זה מוות בטוח או להוציא את ילדי הטבע שלי לפארק ואז לי יש קצת אבל קצת שקט , הם מתעסקים בלאסוף שבלולים , שילשולים וכל מיני חרקים, והכלב שלנו גם פוגש את החברים  שלו נקרא להם " להקת פארק נחמן" כן גם לכלבים יש חיי חברה וגם מאוד פעילים.אתם יודעים מה זה יום גשום?! יום גשום זה אני סגורה עם כולם בבית ואז... אימא'לה וגם היא לא יכולה לעזור.

19:00 חוזרים הביתה למקלחות שלוקחות בטח חמש דקות לילד אבל לי זה נראה כמו חיי נצח אני מרגישה כמו חלוצה משנות הארבעים שמייבשת ביצות ,כי הבנים שלי מרגישים צורך לשטוף את ריצפת האמבטיה במקרה הטוב ,לפעמים זה מגיע לחדרים ולסלון ואז בחיוך לוקחים מגב ומרצים להם ,שאמא כבר שטפה והיא לא זקוקה לשטיפת רצפות נוספת.

היפיפיה הנרדמת שלי היא אוהבת לעשות אמבטיית  קצף שעות ( טוב אני מניחה שלא שעות אבל רבע שעה שלמה מה יהיה בגיל 12?!) .

20:30 כולם במיטות ואז מתחיל המרדף לחופש וגם אחרי אלה שבורחים מהכלא אה מהמיטה .

21:00 סוף סוף  שקט בבית ואז חיי הלילה  שלי מתחילים ואולי בעצם החיים שלי מתחילים , חברים באים או אני יוצאת אליהם בתנאי שמצאתי בייביסטר בזמן הקצר שהיה לרשותי וכמובן שחבורת " להקת פארק נחמן " נפגשת בשעה 22:00 עם הכלבים וכל הגרושים , רווקים , וכל מי שממש לא מצא את עצמו לבד בבית .

אז תגידו לי  אתם...

זה נראה קשה , משעמם ....

החיים יפים צריך לקחת הכל בקלות ולחייך ...

סוף שבוע מדהים לכולכם וחג שמח .