מי אני- האם אני באמת מובנת?

6 תגובות   יום שבת, 27/12/08, 02:28


בזמן האחרון אני נדרשת לכתוב על עצמי בכל מיני מקומות.

זה קצת הזוי, כי תמיד נדמה לי שאני כ"כ מורכבת וכל כך פשוטה שאיך אפשר לכתוב את זה בשלושה משפטים או שמונים?

וגם- האם אפשר לראות את הצחוק, החיוך, המימיקה, המבט בעיניים- שמראים באמת מי אני? האם התמונה מספיקה? האם חיים שלמים...

 

למשל,
אומרים עלי שאני נראית קשוחה.. רצינית...
זה מאד מצחיק אותי. אבל, כשאני מסתכלת על תמונה של עצמי, אני קולטת שיש בזה משהו... אם הייתי צריכה לראות תמונה של עצמי מהצד, זה מה שהייתי חושבת.

נדמה לי שיש משהו מטעה באנשים חזקים... הם נראים קשוחים ומרוחקים, ובאמת, מי שמכירים אותי ביותר, צוחקים עלי כשאני אומרת שיש מי שחושבים שאני קשוחה... רגישה מאד, ורגשנית לפעמים, אבל לא יכולה לסבול קריזות (חוץ מכמה שעות בחודש...) וכשאנשים בוחרים מוציאים אותן על מי שלא קשור לענין ובמקום לדבר.

אני חזקה אבל כשאני נשענת על אחרים/ות (למדתי לעשות את זה וזה מדהים!) אני מרגישה טוב. 
המשפחה שלי והחברים והחברות שלי מאד חשובים לי. אני מרגישה שהם מאפשרים לי להרגיש בנוח, כשאני שם בשבילם, וכשהם שם בשבילי...  וזה נפלא.

למדתי לקחת אחריות ולהתנצל כשאני פוגעת, כי גיליתי שאני לא מושלמת, וזה הכי מדהים שבעולם!

 

אני רואה את הטוב בכל דבר, אבל בוחרת את הדברים שיש בהם הכי הרבה טוב.

 

יצירתיות מגניבה בעיני. גם סקרנות. גם אנשים שמחים. בסביבה כזו אני מרגישה שכל הצחוק, השטות והשחרור מגיעים. וזה מדהים!!

 

למדתי, שאני חייבת מסביבי אנשים חכמים. חייבת. לא שופטת את מי שלא, ורואה את כל מה שטוב בו/בה. אבל, שטחיות פשוט קשה לי ביחסים הקרובים שלי עם אנשים. עומק, מודעות חברתית- כל אלה מעוררים בי ענין, מחשבה ורצון להעמקת לימוד של עצמי! וזה מגרה אינטלקטואלית וגם רגשית, ומאתגר בשניהם.

 

אנשים אידאליים בעיני הם כאלה, שגם חכמים וגם מתרגשים מדברים פשוטים כמו ים, טבע, אנשים שטובים אחד לשני- זה נדבך מאד חשוב בעיני שעושה אותנו בני אדם- יצורים חברתיים, מקסימים ובשבילי- גם מרגשים.

 

חוץ מזה, גיליתי שאני מתחברת למי שכסף עבורו הוא רק כלי משני להשיג חיים נפלאים בחברה מיוחדת ולא מטרה אחת ויחידה. יצא לי לא מזמן לשבת עם אדם, שערב שלם עסק בסיפור על כמויות הכסף שיש לו והרכוש שצבר- זה פשוט שיעמם אותי, כי לא היתה התייחסות לבני אדם ולאתגרי הצמיחה האחרים בחייו.

 

ובכלל, בעיני, אנשים שהם בדיוק כמוני- זה יכול להיות נפלא, ויכול להיות התנגשות.. הגיוון והשוני דווקא מעניין, אם כי המכנה המשותף חייב להיות שם בכל קשר עם כל אדם, בעיני.

 

אני קצת צ'כונה, גם תחכום; השכלה וחוכמת חיים; נסיון חיים רב והאומץ להעניק מתוכו לשיפור חייהם/ן של אחרים/ות. רוצה צדק, ופועלת לשם כך. עושה כדי לשנות. לוקחת חלק בעולם הזה שלנו.

 

בסה"כ אני פשוט בן אדם. אישה. בת, אחות, חברה, יהודיה, הומאנית, עמיתה, חלק מחברה.

אני. עינת.

 

 

אז, איך בעצם להגדיר את עצמי? האם אני באמת כל אלה, או דברים אחרים לגמרי?
דרג את התוכן: