
יותר משנתיים עברו מאז מלחמת לבנון השנייה והשלכותיה על החברה הישראלית. לא קל להיות אזרח במדינה שאיבדה את אמונה בעצמה, לא פשוט להתעורר כל בוקר אל עוד יום נטול ביטחון ולתהות לאן נעלם הצבא החזק בעולם, לאן נעלמה היכולת שלנו להגן על עצמנו.
תקיפת עזה היום מסמלת בעיני לא רק את החזרת הביטחון לאזרחים; אתם מוזמנים לקרוא לי נאיבי, תמים, עיוור או בכל כינוי אחר שיעלה על דעתכם אבל אם מניחים לרגע את התיאוריות הפוליטיות בצד ונושמים עמוק, לחלק לא קטן מאזרחי מדינת ישראל חזר היום אלמנט מהותי בחייהם, חזר להם האמון במדינה שלהם. אחרי כישלון מלחמת לבנון השנייה (ואתם יכולים להגדיר את מה שקרה שם בכל דרך אחרת, אני אימצתי כבר מזמן את המושג כישלון) צץ לו מחדש האמון הכל כך חסר במערכת הצבאית והביטחונית. כתושב של עיר זנוחה ונשכחת- שדרות, חזרתי היום, ולו במעט, להאמין שיש לנו אפשרות להגן על עצמנו, חזר לי האמון בנו כמדינה וכעם.
הלילה הזה, בשונה מכל כך הרבה לילות בשנים האחרונות, אני הולך לישון עם הרגשה שונה. בפעם הראשונה כבר זמן רב מדי אני מרגיש שיש מישהו במגדל השן הפוליטי שמסוגל לעשות משהו כדי שתושבי הדרום יוכלו לישון (אמנם לא בימים הקרובים) מבלי להתעורר לצלילי הצבע האדום.
ואוי, כמה שאני התגעגעתי לתחושה הזו.
|
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
גם היום שבועיים לאחר תחילת המלחמה מעודד לראות שיכולת ההרתעה של צה"ל חזרה .
אין פלא שהעכבר הצייצני מלבנון רק מאיים ולא מעיז לפתוח חזית שנייה וכנ"ל הגמד האיראני .
כל הכבוד לצה"ל .
גם לי זה עושה תחושה טובה.
לילה טוב.
כוכב.
לא אגע בוויכוח אם המבצע נכון או לא מבחינה מדינית . אסטרטגית, אבל כן אגיד- האם היית רוצה שהחלטות מדיניות ינוהלו ויקבעו על פי תחושות בטן, נקם, חוסר בטחון וכעס? לאן זה מוביל בד"כ?
* על המחשבות. זה לא דבר של מה בכך. כל הכבוד!
מבצע "עופרת יצוקה" מזכיר לי את המבצע שאני עושה כשאני הולך להסתפר. כשצומח... אני יוצא למבצע.
הי תומר. שמח לשמוע שרגוע יותר אצלכם. אם בטחונך שב אליך, הרי זה טוב בכל מקרה.
אף על פי כן, אל לך לקנות את השקט הזה. הוא לא אמיתי. הרי אינך מצפה שפעולה כזו תעלים את השנאה או תגרום לחמאס לחדול מתוקפנותו, מעבר לזמן שיקח לו להתאושש.
בטחון אמיתי יושג לך רק אם יונהג בעזה שלטון צבאי. זהו רק חלק מהבטחון, אף שחלק מרכזי.
בנוסף צריך לעצור את השנאה בדור הצעיר, בכל מיני אמצעים פשוטים.
1. תושבי שדרות ועוטף עזה שעשו עצומה כנגד היציאה למבצע הם חלק מארגון שנקרא "קול אחר" ששם לעצמו למטרה ליצור דיאלוג בין הצדדים. בעיני הבעיה של הארגון הזה הוא בעיוורון שהוא סיגל לעצמו. עד עתה, למרות שלא היה כל שינוי אמיתי מהצד הפלשתיני, המשיכו החברים ב"קול אחר" להאמין שהדרך היחידה היא הידברות.
2. נפסיד? אני לא יודע אם אפשר לקרוא לזה הפסד. אני מתנצל על חוסר הכבוד שלי לחיי אדם אבל יש כאן אנשים שהיו בני ערובה למצבי הרוח של החבר'ה בעזה. אתה לא רואה בזה הפסד של חיים? כי אני ממש כן.
לא צריך לקבור אדם כדי להרוג אותו.
לאומת זאת ישנם תושבים שגרים בסביבת שדרות שיקומו מחר (או היום בלילה כמה פעמים בשביל לרוץ למקלטים....) בתחושה אחרת - הם אפילו עשו עצומה בשביל שלא לצאת ללחימה - אבל כנראה שזה לא ממש עזר להם ....
מעניין מה יהיה מספר ההרוגים מחר בבוקר - לפחות בדבר אחד אנחנו "נפסיד" - להם יהיה תמיד הרבה יותר.