"עוד לא ראיתי צבא שבונה - הוא רק מחריב" - מתוך הסידרה "my duty" 

דווקא רציתי לכתוב על הפתיחה של התערוכה של ה"אמנות סודית" ואיך היה (היה נהדר, אמנים סודיים מככבים בפתיחות סודיות...), אבל יש קצת דברים יותר חשובים - אמנם אני מאוד אוהב את פרוייקט של האמן הסודי (לא אני, יש הרבה אמני סודיים...) - "מוות לאמנות העכשיווית"*  - אולם בלי חיים אין אמנות ולא מעט אנשים נהרגים בימים אלו רובם על לא עוול בכפם. "עופרת יצוק" עושה לי שתי אסוציאציות - "לביבה מעופרת יצוקה....", ורעל - עופרת היא לא בדיוק מתכת ידידותית לגופינו (היא עוזרת רק מפני קרינה אבל לא ממש במי השתייה) וגם יש אותה בנורות החסכוניות החדשות - שהן ממש נהדרות (עד שהם מסיימות את חייהן, נזרקות לפח, מגיעות למזבלה, נשברות לרוב, הגשם יורד, איתו גם העופרת, ובסוף יש לנו מים נהדרים....). 

האם אנחנו באמת צריכים לתקוף בשטחים ? 

כותב בבלוג שלו אמיתי סנדי - שכותב איתי נאור:

אני לא אוהב להגיד לאנשים - אבל נראה עוד יומיים שלושה אם אני אצטרך להגיד - "אמרתי לכם...." (מקווה שלא)

פה יש עוד "אמנות מגוייסת" - פרוייקט של "מארב" - עיתון אמנות,תרבות ומדיה און ליין שמאוד כדאי לראות ולקרוא...

* - מוות, חידלון, ריק שלטו מאז ומעולם ביקום - "אין סוף" , גם לא מעט אמנים עוסקים בנושא של מוות, המוות הוא רגע שעבר ואיננו, תהליך של כלייה (שגם אני ואתה נמצאים בעיצומו ודי נהנים ממנו - קוראים לו "החיים"). מעולם לא התקיימה אמנות עכשיווית כי אין כזה דבר "עכשיו" (וגם כשגמרתי להקליד ויצרתי את המילה "עכשיו" הרגע כבר עבר לו) - עדיף אולי לקרוא לאמנות עכשיווית אמנות בת זמננו ? או אמנות אקטואלית ?

המוות שלט לפנינו וישלוט גם אחרינו - אני רואה בסיסמה ובפרוייקט הזה שהאמן הלך ופיזר בכל העיר וגם בכניסותיהן של מיטב הגלריות בעיר כמעיין קמפיין בחירות למר מוות - שאף אחד לא יבחר בו אבל הוא תמיד ינצח - אם נרצה או לא נרצה....