אז מאיפה בכלל להתחיל?? 

החוויה אין כמוה, עשרות אינדיאנים מרוכזים במקום אחד, כולם רוקדים, שרים, אוכלים וכמובן איך לא שמחים..

אז בעלי המלון הבינו שאצל המרוקאים הכל מתחיל ונגמר באוכל.. וכמובן שלא חסכו..(וואה וואה אם היו חוסכים – שבט שלם היה קופץ עליהם). 

האמת מזג האוויר היה ממש טוב, ביום היה חם ובלילה קררררר.. כל כך קרררר מזל שהיה לי מעיל נמו (כמו של שחר מהאח הגדול) שאם לא הוא אז בטוח הייתי קופאת.. 

אז כמעט כל המשפחה שלי התרכזה לה לסוף שבוע ארוך באילת, במלון היה לנו רחוב שלם – כל הקומה הייתה שלנו!!! עכשיו תבינו זה ממש שבט  - אחים ואחיות של אמא שלי, בני הדודים ואיך לא הילדים שלהם.. 

בערב הראשון היה לנו הופעה בסגנון מרוקאי של מייק קרוצ'י – שמחה ובלאגן היה מנת חלקנו, טקס חינה מסורתי (ואמיתי!!!) היה במהלך הערב, כולנו לבשנו כפתאן (לבוש מסורתי של הטקס), היה ממש כייף – אפשר להגיד שמרוב שצחקנו, שתינו (סופסוף גיליתי את נפלאות העארק..) ורקדנו פשוט לא הרגשנו איך הזמן טס!!

השעה 1:30 בלילה, מה עושים??? לא נרדמים, מתהפכים במיטה, הרבה צעירים אין במלון, אז החלטנו אני ובת דודתי לצאת, התלבשנו צ'יק צ'ק ויצאנו לשאטו.. בגדול אחלה של מקום אבל עמוסססס בטירוף, יותר מידי אנשים, תרמה מאוד לעובדה הזאת היותו של אייל גולן במקום – והבנות כמו זבובים חגות מעליו, מנסות לשחר לטרף.. זה הצחיק אותי עד דמעות לראות אותו מנסה להדוף אותן ובעדינות.. (מה שלא עזר לא כמובן).. 

למחרת בבוקר בקושי גירדתי את עצמי מהמיטה, אבל הבטחתי לעצמי שאני הולכת לצלול עם דולפינים... חבר'ה מה אני אגיד לכם.. אני כל כך שמחה שלא התחרטתי ואני כל כך שמחה שהיה לי אומץ.. זו החוויה הכי שווה בעולם.. 

הגעתי לריף יחד עם דודתי והבת שלה.. כולי אחוזה בהתרגשות.. שילמנו מחיר מופקע לחלוטין, אבל יש שטוענים כי בשביל ליהנות צריך לשלם.. אחרי שעברנו את כל השלבים של הסידורים קיבלה כל אחת מאיתנו חליפת צלילה וסנפירים.. התחלנו להתלבש.. ואז בא בחור מקסים בלונדיני גבוה עם עיניים ירוקות.. מחשמל משוו.. שאל אם אני קרן.. חייכתי ואמרתי כן.. הוא אמר לי "אני המדריך שלך".. תחושת בטחון אחזה בי.. הוא נראה מקצוען אחד שיודע מה הוא עושה והאמת נראה אחד שיש לו המון המון סבלנות! 

עברנו תדרוך קצרצר איך להתנהג מתחת למים, למדנו את הסימנים המוכרים מתחת למים ויצאנו לדרך.. 

מרוב שהתרגשתי.. היה לי ממש קשה להסתגל לעובדה שכן אפשר לנשום מתחת למים ובזבזתי המון זמן בציפה ובניסיונות להתרגל לכך.. (מזל שהוא היה סבלני..) ישנם סימנים מוכרים מתחת למים ובכל פעם שהמדריך שלי סימן לי שאנחנו מתחילים לרדת לעומק גיליתי שאני יותר ויותר קלסטרופובית, גיליתי שאני לא מסוגלת להגשים את החלום שלי.. האמת קצת התאכזבתי מעצמי.. המדריך שלי שבאותו רגע היה חכם יותר ממני הבין שאצלי הכל פסיכולוגי.. והתחיל לרדת איתי לעומק בלי להגיד לי.. מרוב שהייתי בהלם כל הזמן הוא כיוון אותי ודאג להצביע ולהראות לי היכן הדולפינים.. בעומק 4 מטר פתאום קלטתי שאני במים עמוקים – זה היכה בי, אני סוג של דולפין.. יכולה ומסוגלת לצלול.. פתאום השתחררתי, שמחת חיים שובבית קפצה לתוכי ונתנה לי להיות אני.. מכיוון שהדולפינים הם חיית בר מוגנת, אסור לגעת בהם, אבל זה לא אומר שלהם אסור לגעת בנו , הדולפינה הבוגרת שחתה ליידי ונגעה בי בירך שלי, ממש החליקה לי על הרגל, זה אושר שאי אפשר לתאר, מתחת למים גורי הדולפינים החליטו לעשות לנו מופע שלם!! הם רדפו אחד אחרי השני, נשכו והשתובבו, פשוט מדהים – והפנים שלהם הם כאילו מחייכים.. לא הרגשתי ולא שמתי לב וירדנו אני והמדריך שלי עד לקרקעית.. ישבתי על הקרקעית, ו-2 גורי הדולפינים החליטו לשחק איתי, נהייתה לי סחרחורת מלראות אותם משגעים אותי, אח"כ אני והמדריך שלי שיחקנו איקס עיגול על קרקעית הים, זה הצחיק אותי.. סיימנו את הצלילה בכאב אוזניים חד, אבל .... עם חיוך שאי אפשר למחוק..משהו מהסוג הזה-->

יצאנו מהמים, המדריך ציין בפני עובדה חשובה.. במהלך הצלילה רזית בקילו וחצי.. ואני ישר התחלתי לחשב כמה צלילות אני צריכה לעשות כדי להרזות באופן מהיר.. נראה לי אני עושה מנוי לצלילות.. (יותר זול ממנוי לחדר כושר בלב ת"א).. 

אחרי הצלילה נשארנו קצת בריף ואז נגלה לעיני המחזה המצחיק ביותר שראיתי וגם שמעתי.. 

המדריכה קוראת לדולפינה שלה... אני שומעת "טונה"... "טונה" איפה את.. המומה ממה ששמעתי ומנסה לוודא שאכן כך קוראים לדולפינה.. פניתי למדריכה ואמרתי.. "קוראים לדולפינה טונה"? והוספתי.. זה לא פוגע קצת?? המדריכה ציחקקה ואמרה "לונה" זה השם של הדולפינה.. 5 דקות אחרי שהבהרנו את עניין שם הדולפינה קפץ לו כלב פודל חמדמד למצוף עליו הייתה המדריכה, והחל להתעצבן מהדולפינה שהחליטה לשחק איתו.. המחזה היה כך..הדולפינה פלג הגוף העליון שלה – מחציתו מחוץ למים, שוחה מסביב למצוף ועושה קולות, הכלב מסתובב בריצה בניסיון קלוש לתפוס אותה, העניין הוא שהדולפינה הסתלבטה עליו ובגדול והשתובבה.. בשלב מסוים הכלב התייאש ופשוט קפץ למים – ניסה לתפוס את הדולפינה ואז כל הדולפינים יחד הגיעו והתחילו לדחוף את הכלב, לקפוץ מעליו ופשוט שיחקו איתו.. זה היה מחזה מדהים שפשוט עדיף לראות ולא לספר.. 

אח"כ חזרנו למלון.. אבל את מי זה מעניין אינדיאנים.. מרוקאים.. או מסיבות לקפוץ בהן כמו תיש, אני הייתי עם חיוך גדול מבחינתי השגתי את המטרה לשמה ירדתי לנפוש באילת.. צללתי עם הדולפינים.. וגם היום שבוע אחרי עדיין קשה לי למחוק את החיוך..ממליצה בחום!