הרשו לי להציג תזה חדשה – הבוקר הוא המצאה של בעלי אמצעי היצור. 

כבר מזמן אני מסתובב עם התובנה הזו והחלטתי לחלוק אותה עם העולם מאחר והיום ספציפית יותר מתמיד מפריע לי שאני חייב להגיע לעבודה בזמן. בני האהוב חש ברע כל סוף השבוע. מאחר והבוקר הייתי חייב להתארגן לעבודה לא היה לי את הזמן שרציתי להקדיש לו. זוגתי לקחה אותו לקופת החולים ואני יושב ומשתגע ממחשבות (איזה אבא חרדתי, הא?!). 

ועכשיו לניתוח הפשוט והענייני של הסוגיה:נכון, (כמעט) כולנו קמים בבוקר. במהלך השבוע יש לנו סדר יום שמכתיב לנו מה עושים מתי, למה ואיך. אבל האם החיים היו נוראיים אם היינו קמים ביקיצה טבעית?! 

עד המהפכה התעשייתית אנשים נטו לעבוד משהשכימו ועד לשקיעה, בדרך כלל. עם המהפכה התעשייתית וכניסת השעון לחיי האדם התחילו בעלי אמצעי היצור לשים לב לזמני העבודה. 

מאחר וזמן הוא משאב מוגבל, הוחלט בשלב מסוים על הגדרת שעת תחילת עבודה, ובעקבות חקיקה בשלבים מאוחרים הרבה יותר הוחלט גם על הגדרות משרה ובתוכן מספר שעות העבודה המוגדרות. 

אבל האם מישהו חשב לעצמו למה נגיד אי אפשר להתחיל יום עבודה ב-12:00 בצהריים? כי חייבים למקסם תפוקה... 

בעולם מושלם היום היה נחלק לארבעה חלקים:

12:00-18:00 - צהריים.

18:00-24:00 - ערב.

24:00-06:00 - לילה.

06:00-12:00 - לפנות בוקר.

וכך צריך להיות גם מוגדר בחוק – מתחילים לעבוד רק לאחר יקיצה טבעית. למה צריך להפריע לאדם בשנתו? תנו לו לישון ותראו שיהיה עובד מאושר ואפקטיבי יותר. תנו לפרט להתארגן על עצמו בכיף ואני מאמין שהמעסיקים רק ירוויחו מכך.

עובד מאושר הוא עובד שמגיע רגוע לעבודה. עובד מאושר גם יתן תפוקה גבוהה יותר.  הגיע הזמן שמעסיקים יתחילו למדוד בעיקר תפוקה ופחות את שעות העבודה. 

שווה מחשבה, לא?!