עופרת יצוקה וגלעד שליט
עם תחילתו של מבצע "עופרת יצוקה" השאלה המטרידה ומהרגיזה ביותר שתמונה בה גם תחושת החמצה היא מה היה קורה לכח ההרתעה של צה"ל וישראל לו הסכימה לשחרר את גלעד שליט תמורת ארבע-מאות וחמישים מחבלים ביניהם מהגרועים ביותר עם דם על הידיים.
יש מספר תסריטים אפשריים לו ישראל היתה משחררת את אותם מחבלים. אפשר שהיינו בולעים את הרוק שלנו, משחררים את אותם מחבלים ובדומה לסמיר קונטר ועם כל הכאב הנזק הוא שולי. אפשר שחלקם היו חוזרים לפעילות טרוריסטית אבל בתחום הזה לא חסרים מועמדים, ועל כל חיסול של מחבל קמים שניים במקומו. אפשר גם לחשוב חיובית ויהיו כאלה שהשתחררו מהכלא, ויש לכך דוגמאות, שהחופש מצא חן בעיניהם ושיש להם מה להפסיד אם הם בוחרים בדרך הטרור. אולי דווקא הם יובילו תהליך רגיעה באזורנו. הרי את השרץ הזה הכשרנו כבר מזמן והיום מנהיגי הפתח כמו ג'יבריל ודחלן, שבזמנו לא עשו לנו חיים קלים הם הפרטנטרים הלגיטימיים ביותר שיש היום לתהליך השלום בין ישראל לבין הפלשתינאים. אפשר גם שאותם אלה שהיו משוחררים הם הזרז לפתיחתו של מבצע "עופרת יצוקה". אי אפשר לדעת כל האפשרויות אפשריות אבל עלינו לבחון בעיקר את השאלה מה היה קורה אם המשוחררים היו חוזרים לדרך הטרור ותורמים לעוינות.
לפני מספר שבועות הציע חבר הכנסת ארדן הצעה "הומנית" שישראל תשכן את האסירים הפלשתינאים באזורי נפילת הקסאמים. התגובות של יפי הנפש לא איחרו להגיע, ואני אומר שאנחנו פשוט מתחסדים. אלה שגינו את הצעותיו של ח"כ ארדן אוהבים את הקונצנזוס החמים ומגבים את יציאתה של ישראל ל"עופרת יצוקה". הם גינו ודחו את הרעיון של ח"כ ארדן, אבל הם גם הראשונים שמסכימים לקטישה חסרת אבחנה של כל מה שקשור לחמאס וכל מה שמזוהה עם החמאס ברצועת עזה. במאמר מוסגר אפשר לאמר שהישראלים שהפגינו בשבת נגד מבצע "עופרת יצוקה" הם היחידים שישי להם אומץ לב ציבורי לצאת נגד הקוצנזוס החמים ונגד האווירה של "שקט יורים", הצרה שהאלטנרטיבה שלהם אינה רלונטית.
לשאלה הראשונה מה היה קורה לו ישראל היתה מצליחה לשחרר את גלעד שליט לפני מבצע "עופרת יצוקה" במחיר שהוא כמעט בלתי נסבל לפטריוטים שלנו. טענתי פשוטה, במידה ומעגל הדמים היה נמשך היינו פשוט קוטשים אותם , הרי זה בדיוק מה שאנחנו עושים היום.
שאלת המחיר לדעתי כמעט ואינה רלוונטית, ההתעקשות של ישראל דומה לעיסקה של סוחר בשוק שלא רוצה לקיים אותה רק משום שהיא מציגה אותו כפרייאר. הסוחר מאד רוצה לבצע את העיסקה רק לא יודע איך לאכול את הצפרדע.
מבצע "עופרת יצוקה" מוכר לציבור מיום שבת האחרון, מנהיגנו הדגולים ובייחוד אלה שמטפלים בנושאי ביטחון ובראשם שר הביטחון הכינו את מבצע "עופרת יצוקה" כבר תקופת מה לפני סיום הרגיעה והיה להם מספיק זמן לחשוב על הסוגייה הזו. תארו לעצמכם שבסיומו של מבצע "עופרת יצוקה" הנוחל הצלחה כבירה מבחינה צבאית וישראל מצליחה להוריד את החמאס על הברכיים היינו חס וחלילה מפסידים בקרב על גלעד שליט. או אז הייתי מגדיר את מבצע "עופרת יצוקה" כאחד הכישלונות הקולוסאלים של מדינת ישראל. כל מפגני התמיכה של מעיפי העפיפונים ומסעות האופניים שאמנם עשו ימים כלילות כדי להשקיט את המצפון של כולנו יתחילו לחפש להם אובייקט חמים אחר שיחזיר להם את הריגוש הפטריוטי.
"הכיבוש הנאור" והמצור שישראל הטילה על רצועת עזה הם רק צד אחד במשוואה , הפלשתינאים אינם שיות תמימים. ההתכתשות הזו בין שני הצדדים היא בלתי נמנעת ועדיף לנו להיות חזקים ולפעמים משוגעים כדי להבהיר את עמדתנו אך לפני שאנחנו יוצאים למבצעים, ובייחוד שלוחות הזמנים הם בידינו ולפני שהדם עולה לנו לראש צריך לעצור , לספור עד עשר , לשאול את עצמנו מה אפשר לתקן לפני שיוצאים למבצע כל כך גדול. את זה ראש הממשלה אולמרט, שר הביטחון ברק, ושרת החוץ ליבני לא עשו ואפשר רק לקוות שבסיום מבצע "עופרת יצוקה" נשמע מגלעד שליט ונסכים להיות הרבה יותר נדיבים בתנאי שחרורו. |