אהבנו את המקוריות הטווסית של הסולן, ברט אנדרסון, אהבנו את הלחנים ונגינת הגיטרה המופתיים של ברנארד באטלר, שעזב, היא הכירה לי דמואים ישנים שלהם שלא הכרתי, אני הכרתי לה ביצועים אקוסטיים שקניתי פעם מצורפים ל The Face, והאהבה פרחה.
אחר כך כבר היינו יחד שנים, וברט וברנארד חזרו לנגן יחד והקימו את The Tears, כל המרכיבים של האהבה הגדולה של שנינו היו שם, אבל היא לא היתה מוכנה לשמוע. היא כבר לא הרגישה כלפיהם את מה שהרגישה פעם.
לקח לי זמן להבין שאני The Tears שלה. האדם שהיא אהבה פעם עוד שם, אבל הרגשות שלה כלפיו כבר לא.
את ההופעות של ברט בישראל כבר ראינו לחוד. אחד מאיתנו בכה. |
אסצ'ילי ממליצה
בתגובה על חלקנו ננסי בוטווין, רובנו וולט ווייט, כולנו דון דרייפר
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
קידום מכירות יפה :)
סתם
רץ לקרוא
נו בוודאי... ע"ע קסם בבלוג שלי :)
לא,
הם מצוינים כמטאפורה. כלהקה זה לא ממש היה שם.
המון תודה :)
אגב - גבר עם קול נמוך ועבה יהיה כמובן בקונטרסט מוחלט לקול של ברט עצמו :)
האהבה שלי לSuede לא היתה קשורה לאף אחד אחר , אבל לThe Tears לא הצלחתי להתחבר
אשמח אם תשכנע אותי אחרת , ששווה להשקיע בהם
כתבת יפהפה,
מתבקש לי שזה יולחן איכשהו,
וגבר עם קול נמוך ועבה ישיר...
תודה שארלוט, יפה כתבת...
מאחר והאהבות שלנו הן לחן המורכב מרגש, בתדר מאוד יחודי לכל אחד
אין פלא שהמוזיקה יכולה להפוך למרכיב מרכזי בסיפורים שלנו.
כל אהבה שהשארתי אחריי ( או שהשאירה אותי אחריה, אני בעד שוויון)
חרטה בי מנגינה מאוד מסוימת. זמרים ושירים שהם לעולם קשורים
למישהו ספציפי, יש שירים שעד היום גורמים לי לצביטה בלב, שכפי שכולם
יודעים, הוא בעצמו תוף...להקות ואהבות מתפרקות, אבל נשאר לנו הדיסקים
והתמונות...
תודה שלומצי!
באמת? יש לך סיפור דומה?
אווווו...
הזדהיתי עם כל מילה
*