במצב רגיל בשעה כזאת אני כבר ישנה שנת ישרים,אך החל מהיום המצב כבר לא רגיל.היום הכניסו את העיר שלי לטווח הירי של החמאס,והיום אני מרגישה משהו שמזמן לא חשתי-פחד ואימה.

כיביתי את הטלויזיה לאחר שהתעדכנתי בערוץ החדשות  שהחל ממחר יחלקו בעירנו איגרות הסברה לגבי התנהגות וכללים בזמן התקפה וגם ממחר יכשירו את המקלטים וניסיתי להיזכר מתי היתה הפעם האחרונה בה ראיתי את  המקלט השכונתי שלנו מבפנים ונזכרתי שזה היה כשהייתי בערך בת 12 שם גיליתי לראשונה שאחי הגדול מעשן,איימתי עליו שאגלה לאמי והוא בתמורה לשתיקתי קנה לי את כל הממתקים שהיו במכולת השכונתית של שלום.אחרי שאכלתי הכול רצתי לספר לאימי ששאלה אותו אם נכון הדבר,וכשאישר זאת שלחה אותו לשלום מהמכולת להביא פאקט כדי שלא יעשן מאחרים...כאן בערך הסתיימה ההזדמנות שלי לסחטנות משתלמת...

לרגע העליתי לעצמי חיוך אך נזכרתי שבאמת מאז בערך לאחר שהמקלט הפך למעוזם של נרקומנים שכונתיים(לא אחי,הוא נשאר רק עם הסיגריות)נעלו את המקלט ומאז הוא לא נפתח,משהו כמו 22 שנה ומדאיג אותי לחשוב מה יהיה אם נצטרך לרוץ אליו בקרוב ובכלל אם יוכל להכיל את כל תושבי השכונה.

אז כמו שאמרתי,כיביתי הטלויזיה וניסיתי להירדם ולפתע שמעתי אזעקה ולפני שהספקתי להרים את הלב שלי מהתחתונים קלטתי שזו אזעקת רכב שהחליטה לפעול בעיתוי מושלם,לרגע נרגעתי ושוב ניסיתי להירדם ואז שוב רעש מפחיד מבחוץ-הפעם זה היה אופנוע חולף ואז שוב פעם יכולתי להישבע ששמעתי אזעקה אבל כלום לא קרה ותהיתי האם אני כבר מאבדת עשתונות?

וחשבתי על תושבי עוטף עזה שחיים את הזוועה הזאת בשגרה היומיומית ואת הילדים התמימים שאולי איבדו חלק מהתמימות והסתכלתי על בני יחידי שישן לו לידי שנת ישרים ללא כל דאגה,לא סיפרתי לו עדיין כלום,מן מצב מבלבל, אולי לא כדאי לספר כי בסוף לא יתממש האיום ולא יגיעו לכאן ומה אם כן? הוא יהיה מפוחד כי לא יבין במה מדובר,מה נכון לעשות?הרי הוא סומך עליי עליי כל-כך וגם אני הרגשתי מן סופר- מאם, מהיום שילדתי אותו הרגשתי כי כלום לא יכול לפגוע בי אבל התבדיתי לפני כמה חודשים כשאיבדתי את אמי לטובת השמיים וגם אני הייתי בתה וסמכתי עליה כל-כך ובטח גם היא הרגישה סופר- מאם אבל היתה חייבת לעזוב אותי במפתיע ואני בת 35 לא מצליחה לקבל את זה ולהבין,מה יהיה אם בני יצטרך לקבל את זה?הרי אם תהיה אזעקה הדבר הראשון שאעשה זה להגן עליו בגופי.בבקשה בבקשה שיגיע כבר הבוקר כדי שאוכל לישון...

ואתה ,מתוק שלי המשך לישון ואמא כאן ערה,שומרת,איך אפשר לישון פה בשקט הרועם הזה?

כשתגדל תלמד:

מלחמות כן קורות בחורף ובקיץ, גם בסתיו ובאביב, אפילו שלנו אין זמן או כח בשביל לסבול, ולצערי ילדי שלי,לא הצלחתי להביא אותך לעולם שונה מזה שאליו אני נולדתי,אבל גם כעת ואולי בפרט כעת עם כל ההתרסות נגדנו בעולם אני בכל זאת יודעת שאין לי ארץ אחרת,גם אם אדמתי בוערת וכמו כל אמא במדינת ישראל אני מקווה שעד שתגיע לגיל צבא לא תהיינה מלחמות ואכן יהיו פרחים בקנה ובנות בצריח...

וכמובן שגלעד שליט יהי איתנו כאן

אמן ואמן כן יהי רצון...