פתאום הכל קפא מחוגיי השעון התפוררו עומד מול תמונה שעצרה את הזמן
חלוני פתוח לרוח שנושבת מענייך כל מילה שלא אמרת כמו עלה שנשר
מאז ליטפו ידייך אין לי מנוחה עיניים פתחו דלת עונות השנה
גם הים בחורף כאילו נירגע עמוק מפתה אל תהומות צללתי כמו אבן עטופה
כל רגע שמביט הוא רגע חדש לא יהיה לו שני ענייך צרבו את הזמן השאירו צלקת השאירו סימן
תני לי למצא בך את הטוב בלי לחפש להיות מי שאני דרך מבטך
כל הזכויות שמורות למרקוזין דב |