הוא לא הסיבה שפתחתי את הבלוג הזה, אבל יצא ובמפתיע אתמול דיברנו קצת. הוא לא אמור היה להיות בבית.

הכרנו באתר בלוגים אחר לפני שנתיים וחצי בערך, ומאז יש לנו קשר ידידותי נטו, שאני מתה שיהיה יותר מזה. אני לא מבינה איך התאהבתי. הוא מסתורי, הוא לא סומך על אף אדם, כנראה שגם לא עליי כי הוא לא מספר לי כמעט כלום. הוא מעורר בי רכות עצומה כל פעם שאני רואה אותו (ראיתי אותו רק פעמיים, כל שאר השיחות היו במחשב). בזמן האחרון הרגש שלי התגבר, הצבא שינה אותו לטובה. בפעם האחרונה שנפגשנו, לפני בערך חודשיים כל הרגשות שלי התפרצו כי הוא הראה לי כמה אכפת לו ממני בדרכו המוזרה. התחבקנו מול הגלים ובכיתי. הוא שאל למה, ולא עניתי. זה לא הזמן לענות. אם כבר לקבל את הדחייה, שיהיה בפעם אחרת.